botox
הספריה המשפטית
שאלות ותשובות בפשיטת רגל (סוגיות נבחרות)

הפרקים שבספר:

עילות לבקשת נושה (סעיף 7 לפקודה)

שאלה: האם התנאים הקבועים בסעיף 7 לפקודת פשיטת הרגל הינם מצטברים?
תשובה: כן. די שאחד התנאים לא התקיים, על-מנת שבית-המשפט ידחה את הבקשה לצו כינוס {בש"א (מחוזי חי') 8071/03 מרק סנופ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ סניף המפרץ, תק-מח 2003(4), 2728 (2003); פש"ר (מחוזי חי') 339/02 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2003(4), 1897, 1898 (2003)}.

שאלה: מהם ארבעת התנאים הקבועים בסעיף 7 לפקודת פשיטת הרגל?
תשובה: (1) החוב שהחייב חב לנושה אינו פחות מ- 84,543 ₪ {הודעת התשע"ב-2012; סכום זה משתנה מעת לעת}. (2) החוב הוא סכום קצוב בכסף שיש לשלמו מיד או בזמן עתיד קבוע. (3) מעשה פשיטת הרגל עליו מסתמכת הבקשה אירע תוך שלושה חודשים לפני הגשתה. (4) מקום מושבו של החייב הוא בישראל.


שאלה: האם בסמכותו של בית-המשפט לאשר הגשת בקשת פשיטת רגל בשל חוב ששיעורו נמוך מן הסכום הקבוע בסעיף 7 לפקודת פשיטת הרגל?
תשובה: כן, ומטעמים מיוחדים שיירשמו {ראה סעיף 7(1) לפקודת פשיטת הרגל}.

שאלה: אימתי ייבחן גובה החוב?
תשובה: בחינת גובה החוב נעשית במסגרת הדיון בבקשת פשיטת הרגל.

שאלה: על מי מוטל נטל ההוכחה להוכיח כי החייב עזב את הארץ, לדוגמה, בשלושת החודשים שקדמו לבקשה ו/או נשאר שם במטרה להתחמק מנושיו?
תשובה: הנטל מוטל כתפי מבקש צו הכינוס.

שאלה: האם יסוד הזמן הקבוע בסעיף 7 לפקודת פשיטת הרגל {"תוך שלושה חודשים"} הינו תנאי מהותי?
תשובה: כן. הוכחת יסוד הזמן הוא תנאי-בלעדיו-אין לקבל הבקשה. קביעת מועד לאירוע מעשה פשיטת הרגל קבוע בסעיף 7(3) לפקודת פשיטת הרגל נעשה באופן מפורש והינו מהותי, ומהווה "תנאי-בלעדיו-אין למתן צו כינוס" {פש"ר (ת"א) 1515/04 ד"ר יוסף במירה נ' גרינברג שלמה ואח', תק-מח 2004(3), 888 (2004); פש"ר 278/04 גירון ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)}.

שאלה: מהו הרציונל העומד ביסוד מגבלת הזמן הקבועה בסעיף 7(3) לפקודת פשיטת הרגל?
תשובה: הרציונל העומד מאחורי הגבלת זמן זו הינו כפול:
ראשית, ככל שמעשה פשיטת הרגל מתייחס להוכחה ישירה או עקיפה לחדלות פרעונו של החייב, הרי מן המפורסמות הוא כי חלוף הזמן עשוי לשנות את מצב החייב. כך למשל, יתכן כי אדם אשר מצבו הכלכלי היה בכי-רע התאושש בינתיים, ואין הוא חדל פירעון עוד.

שנית, ככל שמעשה פשיטת הרגל מתייחס ל"עזרה ראשונה" עבור הנושה, הרי חלוף הזמן, בלא שהנושה ממהר ומגיש בקשה למתן צו כינוס מעיד כי לדעת הנושה עצמו, אין אותו מעשה או מחדל מבססים סכנה רצינית ליכולתו להיפרע מהחייב. לחלופין, שיהוי כזה מרמז על התרשלות מצד הנושה, אשר די בה, להשקפת המחוקק, כדי למנוע ממנו את ה"סעד מן הצדק" (הדומה במידת מה למתן צו מניעה), אשר מעניק הדין לנושה, בדמות "פטור" מהוכחת חדלות פרעונו של החייב בשל מעשה פשיטת הרגל הנטען {ראה גם פש"ר 1970/00 בנק איגוד נ' זהריר יצור יהלומים, פרסום באתר האינטרנט נבו (2002); פש"ר (מחוזי חי') 37381-04-12 כונס הנכסים הרשמי נ' ניב ויגדור, תק-מח 2012(4), 13050, 13059 (2012)}.

שאלה: מהי מטרת ההגבלה {שלושה חודשים}?
תשובה: המגבלה נועדה, בין היתר, לצמצם את תקופת אי-הוודאות בגדרה ניתן להקנות את נכסי החייב לנאמן למפרע. מגבלת הזמן מאפשרת איזון בין זכותו של החייב לבצע עסקאות בנכסיו כראות עיניו לבין חששו של הנושה כי עסקאות אלו נועדו אך ורק כדי להבריח נכסים.

סעיף 7(3) לפקודת פשיטת הרגל קובע תנאי מפורש ובלתי-משתמע לשתי פנים, כי מעשה פשיטת הרגל הנטען חייב להתבצע שלושה חודשים לכל היותר טרם הגשת הבקשה למתן צו כינוס.

הרציונל העומד מאחורי הגבלת זמן זו הינו כפול. האחד, ככל שמעשה פשיטת הרגל מתייחס להוכחה ישירה או עקיפה לחדלות פרעונו של החייב, הרי מן המפורסמות הוא כי חלוף הזמן עשוי לשנות את מצב החייב. כך למשל, ייתכן כי אדם אשר מצבו הכלכלי היה בכי רע התאושש בינתיים, ואין הוא חדל פירעון עוד. השני, ככל שמעשה פשיטת הרגל מתייחס ל"עזרה ראשונה" עבור הנושה, הרי חלוף הזמן, בלא שהנושה ממהר ומגיש בקשה למתן צו כינוס, מעיד כי לדעת הנושה עצמו, אין אותו מעשה או מחדל מבססים סכנה רצינית ליכולתו להיפרע מהחייב.

שאלה: האם הטענה כי מעבר לשלושת החודשים הקבועים בסעיף 7 לפקודת פשיטת הרגל ייתכן וייגרם נזק ראייתי לחייב - נכונה?
תשובה: כן. חלוף הזמן, מאז המעשה הנטען, בלא שהנושה נוקט לאלתר בבקשה למתן צו כינוס, הינו שיהוי העשוי לגרום לחייב נזק ראייתי, באשר יקשה עליו להוכיח כי אין המעשה דנן מהווה מעשה פשיטת רגל, וגם לכך, ככל הנראה, כיוון המחוקק כאשר קבע את תקופת שלושת החודשים {פש"ר (ת"א) 1970/00 בנק איגוד נ' זהריר יצור יהלומים, תק-מח 2002(1), 821 (2002)}.




שאלה: מהו החריג הקבוע בסעיף 7 לפקודת פשיטת הרגל הבא למנוע ניצול לרעה של הגבלת הזמן?
תשובה: על-מנת למנוע ניצול לרעה של הגבלת הזמן הקבועה בסעיף, קיים חריג מצומצם, יציר הפסיקה, המאריך את המועד הקבוע בחוק באותם במקרים לגביהם פעל החייב בהיחבא והסתיר את מעשיו. במקרה שכזה, חל הדין כי אין ליתן לאחראי למרמה ליהנות מעוולתו שלו ומיכולתו להסתיר את מעשיו הפסולים. לפיכך, מניין שלושת החודשים יחל מן המועד בו נתגלה המעשה לנושה.

כמובן הוא, כי נטל ההוכחה להוכחת חריג המעשה הנסתר מוטל על המבקש, שכן דרך המלך מתייחסת למניין שלושת החודשים מיום שאירע המעשה ולא מיום שנודע עליו לנושה. כך, על המבקש להראות כי מדובר בניסיון הסתרה מכוון להסוות מטרה בלתי-כשרה.

שאלה: האם יש בהתנהגות מתמשכת של החייב, החוזרת ונשנית מדי יום ביומו משום מעשה פשיטת רגל שאירע תוך שלושה חודשים לפני הגשת הבקשה?
תשובה: כן. כאשר החייב לא חוזר ארצה אזי ניתן לראות בהתנהגותו זו התנהגות מתמשכת כאשר מניין הימים מתחיל כל יום שהחייב לא חוזר ארצה {ע"א 505/68 בנק הפועל מזרחי בע"מ נ' הברפלד, פ"ד כג(1), 245 (1969)}.

שאלה: האם איחור של שלושה חודשים קרי, הגשת הבקשה לאחר שישה חודשים מיום מעשה פשיטת הרגל ייחשב כאיחור "קל"?
תשובה: לא. זהו איחור משמעותי ואין מדובר באיחור "קל". קביעת מועד של שלושה חודשים נקבע באופן מפורש בפקודה ללא שנקבעה בצידו סמכות בית-המשפט לשנות ולהאריך את המועד. לפיכך, מועד הקבוע בסעיף הוא המועד המיוחד הקבוע בו, ולא מועד כלשהו בסמוך לו {פש"ר (מחוזי חי') 278/04 {עדנה גירון נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2005(4), 2475 (2005)}.

שאלה: מה לא ייחשב כ"טעם מיוחד" להארכת מועד שלושת החודשים הקבועים בסעיף 7 לפקודת פשיטת הרגל?
תשובה: ב- פש"ר (מחוזי חי') 94/05 {יקואל אברהם נ' פניני יוסף, תק-מח 2005(4), 2165, 2167 (2005)} המבקש טען ל"טעם מיוחד" להארכת מועד שלושת החודשים בכך שהמתין בתום-לב לתוצאות ההליך בעניין החברה על-מנת שבעת הגשת הבקשה לצו כינוס והכרזת פשיטת רגל תהיה בפני בית-המשפט תמונה נכונה לעניין גובה החוב.

כב' השופטת יעל וילנר, בדחותה את הטענה, קבעה כי אין לראות בכך "טעם מיוחד". דחיית הגשת הבקשה עד לאחר סיום ההליכים בתיק החברה אינו מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד שלושת החודשים, שכן מדובר בעיכוב למשך תקופה בלתי-מוגבלת, שאינה ידועה מראש, ונמצאנו מאיינים את הגבלת הזמן שבסעיף 7(3) לפקודת פשיטת הרגל ומאפשרים לנושה להותיר על כנה את חרב בקשת פשיטת הרגל למשך תקופה ארוכה, גם אם השתנו הנסיבות אשר היוו בסיס לאישור המצאת ההתראה.