חזקת הסכמה

סעיף 3 לחוק המתנה קובע כדלקמן:

"3. חזקת הסכמה
חזקה על מקבל המתנה שהסכים למתנה, זולת אם הודיע לנותן על דחייתה תוך זמן סביר לאחר שנודע עליה."

סעיף 3 לחוק המתנה קובע חזקת הסכמה.

אין צורך בהודעת המקבל לנותן על רצונו לקבל המתנה שכן, חזקה על מקבל המתנה כי הסכים למתנה אלא-אם-כן הודיע לנותן תוך זמן סביר על דחיית המתנה.

בדחיית המתנה, מקבל המתנה מתנגד לקבלת דבר המתנה, ובכך מבטל את חזקת ההסכמה. גישת המחוקק היא שאם אין זה רצונו של המקבל לקבל את המתנה אין כופים על מקבל המתנה דבר.

ההודעה לנותן על דחיית המתנה יכולה להיות בכתב, בעל-פה, בהתנהגות או בהחזרת המתנה לנותן.

אם רצונו של מקבל המתנה לדחות את המתנה עליו לעשות זאת תוך זמן סביר, אך היות והתנהגותו של המקבל כפופה לעיקרון תום-הלב, אין המקבל יכול לנצל זכות זו לרעה.

ב- ע"א 5187/91[66] קבעה כב' השופטת ד' דורנר:

"... בהסכם מתנה לא מוטלים חיובים הדדיים על הצדדים, אלא הנותן מקנה נכס למקבל בלי לקבל דבר ממנו... הדרישה להסכמתו של מקבל המתנה מלמדת, כי על-פי תפיסת החוק המתנה היא חוזה."
ובהמשך מוסיפה כב' השופטת ד' דורנר:

"אכן, מקור המתנה הוא רצונו של נותן המתנה להעניק מרכושו למקבל, ומבחינה חברתית לרצונו משקל מכריע. אף מבחינה משפטית אין מייחסים משקל שווה לרצון המקבל ולרצון הנותן. לגבי המקבל קיימת בסעיף 3 לחוק המתנה חזקת הסכמה, בעוד, שהנותן רשאי על-פי סעיפים 5(ב) ו- 5(ג) לחוק המתנה לחזור בו מן המתנה כל עוד היא לא הושלמה... ואולם, ללא מפגש רצונות – ולו על יסוד חזקת הסכמה – לא נעשה חוזה מתנה. מפגש הרצונות מחייב גם אומד-דעת משותף."
על-מנת שחזקת המתנה הקבועה בסעיף 3 לחוק המתנה תתקיים, בראש ובראשונה, על מקבל המתנה לדעת על המתנה.

ב- ע"א 756/95[67] קבע כב' הנשיא מ' סלוצקי:

"... סעיף 3 לחוק המתנה קובע כי שתיקת מקבל המתנה מקימה חזקת הסכמה, אך זאת מרגע שהוסבר למקבל שהוא מקבל חפץ במתנה..."
ב- תמ"ש 2160/06[68] קבע כב' השופט ד' טפרברג כי חזקת ההסכמה הקבועה בסעיף 3 לחוק המתנה חלה גם כאשר מקבל המתנה הינו קטין. וכדבריו:

"... הנתבעת טענה בסיכומיה כי התובעת לא יכלה להתנות דבר עם הקטין ז"ל, שכן במועד פטירתו היה הקטין ז”ל קטין וכל פעולה שלו הצריכה הסכמת נציגו.
דינה של הטענה להידחות, אומנם נכון הדבר כי על-פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות כל פעולה של קטין מחייבת הסכמת נציגו, ואולם בהתאם לאמור בסעיף 3 לחוק המתנה 'חזקה על מקבל המתנה שהסכים למתנה, זולת אם הודיע לנותן על דחייתה תוך זמן סביר לאחר שנודע לו עליה'. חזקת ההסכמה הקבועה בסעיף 3 לחוק המתנה חלה גם כאשר מדובר בקטין (ראה מ' א' ראבילו חוק המתנה לעיל בעמ' 153)..."
בחוזה מתנה, ברוב המכריע של המקרים המציע הוא הנותן. א"מ ראיבלו בספרו[69] נדרש לשאלה, האם גם מקבל המתנה יכול להיות המציע, וכלשונו:

"... האם גם מקבל המתנה יכול להיות המציע? לדעתנו, גם במתנה, כמו בכל חוזה אחר, התשובה היא חיובית..."
התוצאה המעשית היא שמקבל המתנה לא יוכל להודיע לנותן על דחיית המתנה.

המתנה תיחשב לעסקה אף אם מת הנותן מייד לאחר שקיבל את ההצעה מהמקבל.

[66] ע"א 5187/91 מקסימוב נ' מקסימוב, פ"ד מז(4) 177, 185 (1993).
[67] ע"א (חי') 756/95 חגי גבאי נ' שבאן מוחמד, תק-מח 96(3) 2131 (1996).
[68] תמ"ש 2160/06 פלונית נ' עזבון המנוח פלוני ואח', תק-מש 2007(3) 557 (2007).
[69] מרדכי א' ראבילו חוק המתנה, התשכ"ח-1968, פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על-שם הרי ומיכאל סאקר הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים (מהדורה שניה) 36.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חזקת הסכמה