המתנה ופעולות משפטיות אחרות

1. שאילה
שאילה היא פעולה שנעשית ללא תמורה אך למרות זאת שאילה איננה מתנה[161]. המתנה והשאילה הן עסקאות שונות. בשאילה הבעלות נשארת בידי המשאיל, ועל עסקת השאילה יחולו ההוראות שבחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 (להלן: "חוק השכירות והשאילה").

2. ערבות
המלומד א"מ ראבילו גורס בספרו[162]:

"התחייבותו של אדם לקיים בתנאים מסויימים את חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי, אינה מתנה. אמנם, לצדה של הערובה ללא תמורה קיימת ערבות הניתנת בתמורה, כגון הערבות הבנקאית: אך, כאמור, גם אם הערבות היא ללא תמורה, קיימת בצידה עילה שונה מזו הקיימת בצד המתנה, והיא לשמש אמצעי להבטחת סילוק החוב. האינטרס החברתי הקיים בהבטחת מילוי התחייבויות הוא שהביא להסדר משפטי מיוחד, המתבטא אצלנו בחוק הערבות, התשכ"ז-1967."
3. חוזה לטובת צד שלישי
ב- ת"א (ת"א-יפו) 29242/05[163] בפנקס רישום המקרקעין רשומה הערת אזהרה לטובת התובע. בגין חוב שחייב התובע לעיריית תל-אביב, הטילה עיריית תל-אביב עיקול אשר נרשם על הערת האזהרה ובא-כוחה של עיריית תל-אביב מונה ככונס נכסי החייב (התובע). כונס הנכסים הגיש תביעה לפירוק השיתוף בנכס, אשר נושא הערת האזהרה והעיקול. הנתבעת, אשתו לשעבר של התובע, התנגדה לפירוק השיתוף וטענה כי זכויותיו של בעלה לשעבר הוקנו זה מכבר לילדיהם, על-פי הסכם הגירושין שנחתם בין בני הזוג.

כונס הנכסים טען כי גם אם הכיר הדין בזכויות "מעין קנייניות" של הילדים, צריך להעדיף אינטרס הפירעון של הנושה והצפיה שרכש בעת הטלת העיקול. עמדתו היא כי הכרה בעסקת המתנה לטובת הילדים על פני זכויות הנושים תיצור מצב בו יבוצעו העברות מתנה רבות, ללא כל רישום זכויות, בעוד הנושים עצמם, אשר נזקיהם הולכים וגדלים, אינם יכולים לפעול ואילו מקבלי המתנות מתעשרים. בא-כוח הנתבעת טען כי אין לראות בהקניית הזכויות לילדים כמתנה.

בית-המשפט פסק כי אין לראות בהקניית הזכויות לילדים בנכס כמתנה.

וכך נפסק מפי כב' השופטת נ' ריבה:

"עוד נטען על-ידי בא-כוח הנתבעת כי אין לראות בהקניית הזכויות לילדים – מתנה. הנני מקבלת את טענתו. הענקת הזכויות בנכס לילדים הינה חוזה לטובת צד שלישי. 'חוזה לטובת אדם שלישי, הגם שהוא עשוי להקנות נכס שלא בתמורה, אינו בגדר מתנה. במתנה, הקניית הנכס נעשית לטובת אחד הצדדים לחוזה. בחוזה לטובת צד שלישי, הקניית הזכות לדרוש את קיום החיוב, המוקנית למוטב (בתמורה או בלעדיה), נעשית על-ידי אחד הצדדים לחוזה לטובת אדם שהוא זר ליחס החוזי עצמו. אין זה משנה מהי הסיבה שבגללה דורש הנושה את הבטחת החייב לטובת המוטב. יכול שהוא ירצה לקיים חיוב קודם, לחייב על-ידי כך את המוטב למלא חיוב, או, לבסוף לתת מתנה. החוק אינו דורש בדיקה של כוונת הצדדים ואינו דורש צורה כלשהי... ברור כי במקרה שהנושה עשה את החוזה בשל כוונתו לתת מתנה למוטב, תהיה כאן מתנה עקיפה, אך לא יחולו עליה דיני המתנה'. (ראבילו, פירוש לחוק החוזים מיסודו של ג' טדסקי, חוק המתנה, התשכ"ח-1968 (מהדורה שניה) (1996) 69)."
וב- ת"א (חי') 1242/94[164] כב' השופט ד' ביין פסק כי "ככלל, חוזה לטובת צד שלישי אינו בגדר מתנה".

4. נתינת מתנה לצורך הונאת נושים
בחוק המתנה לא נמצא פתרון לבעיה העלולה להתעורר כאשר מתגלה כי אדם נותן מתנה לצורך הונאת נושים. גם בחוקים אחרים לא נמצא פתרון לבעיה זו, אם כי בחוקים אחרים נמצאות התייחסות לשאלות דומות.

מחד גיסא, קיים אינטרס הגנה על הנושה מפני אדם הנותן מתנה אך למעשה רצונו האמיתי הוא להתחמק מקיום חיוב, ומאידך גיסא, יש צורך לקחת בחשבון את הסתמכותו של מקבל המתנה ואת אומד-דעתם של הצדדים להסכם המתנה.

בהוראות חוק דומות[165], בעניין עסקאות נוגדות, ניתן למצוא כי בהתנגשות בין חיוב בתמורה לבין חיוב ללא תמורה, עדיף החיוב בתמורה. יחד עם זאת, יש להימנע ממצב גורף שכל מתנה תהפוך לחוזה על תנאי ויש צורך להגן גם על מקבל המתנה, ששינה את מצבו בתום-לב.

כאשר מקבל המתנה קיבל את המתנה והיה שותף למרמה אין מקום להגן עליו, הוא שותף למרמה יחד עם נותן המתנה.

לדעת א"מ ראבילו[166] בספרו:

"התבססות אך ורק על מרכיב התמורה לצורך קביעת הפתרון אינה מספקת. קביעת כלל רחב בנושא מצריכה התחשבות בשני גורמים עיקריים: הראשון, מידת הפגיעה שנגרמת לנושים מחמת הענקתה של המתנה על-ידי החייב, והשני, היסוד הנפשי, שאפיין את הצדדים לחוזה-המתנה ומידת הזיקה שבינו לבין החובות כלפי הנושים. לדעתנו, יש לבטל את המתנה אך ורק אם לנושה נגרם נזק, שלא ניתן לפיצוי מלא ולגבייה על-פי הדין, ואם החייב העניק את המתנה ביודעו כי זו התוצאה העלולה להיגרם. תיתכן אף קביעת חזקת ידיעה בנסיבות מסויימות, אף אם לא הוכחה כוונת מרמה בפועל, שהרי המטרה העיקרית היא הגנה על הנושים ולא הענשת החייב. כל זאת אם לא שינה המקבל בתום-לב את מצבו בהסתמך על המתנה."
יש הוראות בדין הקיים[167] הקובעות פתרונות חלקיים כאשר ניתנת מתנה להונאת נושים במקרים ספציפיים, אך הוראות אלה מתייחסות למצבים קיצוניים וספציפיים. נראה כי המענה בחוק לסוגיה זו אינו שלם, פעולת ההיקש מדין ספציפי לדין כללי אינו פתרון שלם ואין להתעלם מהקשיים העולים מפעולת היקש מדין ספציפי.

5. עשיית עושר ולא במשפט
לצורך קביעה אם מדובר בעשיית עושר ולא במשפט או במתנה יש לבדוק למה התכוונו הצדדים, כפי שעולה מן הנסיבות. היות ותיתכן התעשרות של המקבל בשני המקרים יש לבדוק אם בין הצדדים היתה הסכמה כי הדבר ניתן במתנה.

נניח כי פלוני נותן לאלמוני חפץ מסויים כדי לעזור לו להינצל, כמו במקרה של תאונת דרכים למשל. פלוני לא התכוון לתת מתנה, הוא התכוון לקבל בחזרה את אשר נתן לאלמוני.

על-פי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר") קובע את חובת ההשבה:

"(א) מי שקיבל שלא על-פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן: הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן: המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם השבה בעין בלתי-אפשרית או בלתי-סבירה – לשלם לו את שוויה.
(ב) אחת היא אם באה הזכייה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת."

סעיף 5 לחוק עשיית עושר קובע את דין הפועל לשמירת עניין הזולת:

"(א) מי שעשה בתום-לב ובסבירות פעולה לשמירה על חייו, שלמות גופו, בריאותו, כבודו או רכושו של אדם אחר, בלי שהיה חייב לכך כלפיו, והוציא או התחייב להוציא הוצאות בקשר לכך, חייב הזוכה לשפותו על הוצאותיו הסבירות, כולל חיוביו כלפי צד שלישי, ואם נגרמו למזכה עקב הפעולה נזקי רכוש, רשאי בית-המשפט לחייב את הזוכה בתשלום פיצויים למזכה, אם ראה שמן הצדק לעשות כן בנסיבות העניין.
(ב) לעניין החיוב בפיצויים לפי סעיף-קטן (א) דין מי שנכסיו שימשו לשמירת הערכים האמורים כדין מי שעשה פעולה לשמירתם.
(ג) אין חובת שיפוי או פיצוי לפי סעיף זה על זוכה שהתנגד לפעולה או לשימוש בנכסים או לשיעור ההוצאות או שהיתה לו סיבה סבירה להתנגד להם, זולת אם הפעולה או השימוש בנכסים היו לשמירה על חייו, שלמות גופו או בריאותו."

כאשר ברור כי פלוני התכוון לתת ללא תמורה לאלמוני דבר מה, היינו, נתן מתנה, פלוני לא יכול לחזור בו ולתבוע השבה.

6. מתנה שניתנת לאחד מבני זוג במהלך חיי הנישואין
כאשר ניתנת מתנה לאחד מבני הזוג בזמן נישואין עלינו לגשת ולבדוק מספר קריטריונים. ואלה הם:

1. מה היתה כוונת הצדדים, הנותן ומקבל המתנה, בעת קבלת המתנה.
2. יש לבדוק למי התכוון הנותן לתת את המתנה.
3. האם המתנה היא לשימושו של רק אחד מבני הזוג או של הזוג במשותף.
4. כיצד בני הזוג השתמשו במתנה במהלך הזמן.
לאחר התחקות זו נוכל לקבוע האם מדובר במתנה שהיא רכוש משותף ואם לאו.

7. מתנה לפלוני – אדם לא ידוע
סעיף 2 לחוק החוזים קובע כי:

"פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת-דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה; הפניה יכול שתהיה לציבור."

מן האמור בסעיף זה עולה כי חוק החוזים מתיר הצעה לכולי עלמא, מכיוון שמתנה היא חוזה, מתנה שניתנת לאדם לא ידוע ניתנת להכרה. הצעה זו צריכה להיות בכתב[168].

[161] מרדכי א' ראבילו חוק המתנה, התשכ"ח-1968, פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על-שם הרי ומיכאל סאקר הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים (מהדורה שניה) 62.
[162] מרדכי א' ראבילו חוק המתנה, התשכ"ח-1968, פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על-שם הרי ומיכאל סאקר הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים (מהדורה שניה) 63.
[163] ת"א (ת"א-יפו) 29242/05 א' ה' נ' א' י', תק-של 2007(1) 27380 (2007).
[164] ת"א (חי') 1242/94 מאיה אליה ו-2 אח' נ' בני אליה, תק-מח 97(1) 1362 (1997).
[165] ראה סעיף 12 לחוק המיטלטלין, התשל"א-1973 (להלן: חוק המיטלטלין) וסעיף 9 לחוק המקרקעין.
[166] מרדכי א' ראבילו חוק המתנה, התשכ"ח-1968, פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על-שם הרי ומיכאל סאקר הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים (מהדורה שניה) 112.
[167] סעיף 439(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; סעיף 12 לחוק המיטלטלין, התשל"א-1973; סעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980; סעיף 63 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965; סעיף 7 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973.
[168] מרדכי א' ראבילו חוק המתנה, התשכ"ח-1968, פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על-שם הרי ומיכאל סאקר הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים (מהדורה שניה) 163.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

המתנה ופעולות משפטיות אחרות