סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• מבוא
• הכונס הרשמי כנאמן
• מינוי נאמן
• מתן ערובה
• נאמן, מינוי ועדת ביקורת וסמכויותיה של הוועדה על-פי פקודת פשיטת הרגל
• נכסי החייב אשר מוקנים לנאמן
• נכסים בני חלוקה ונכסים שאינם בני חלוקה
• הנאמן כבעל דין
• פיקוח על-ידי בית-המשפט
• פיקוח על-ידי הכונס הרשמי
• שכר הנאמן והוצאותיו ואיסור הסדרים בעד השכר
• סייג לתשלום לאדם אחר
• נאמן כעורך-דין
• שומת הוצאות
• שכר הנאמן בגין דחיית תביעת חוב
• שכר הנאמן על דרך האומדן
• הבקשה לשכר הנאמן - מעמדו של פושט הרגל
• התפטרות, התפנות משרתו ופיטורי הנאמן
• הגבלות על פושט רגל
• האם נאמן יכול לוותר על חיסיון עורך-דין-לקוח
• יפוי-כוח לנאמן - אימתי?
• הפניית דברי דואר של החייב
• בדיקת תביעת חוב על-ידי הנאמן וסמכויותיו
• הפקדת כספים על-ידי הנאמן
• עריכת רשימת נושים על-ידי הנאמן
• הנאמן - שיקול-הדעת
• רשלנותו ואחריותו של הנאמן
• החובה לצרף תצהיר
• דיווח שנתי של הנאמן
• בקשה למתן הוראות
• סייג לעניין זכות יוצרים
• סמכות הנאמן לנהל נכסים
• הלכות בתי-המשפט

נכסי החייב אשר מוקנים לנאמן

סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980, קובע כדלקמן:

"42. צו הכרזה על פשיטת רגל (תיקון התשמ"ג)

ניתן על חייב צו כינוס והחליטו הנושים באסיפתם בהחלטה רגילה שהחייב יוכרז פושט רגל, או שלא קיבלו כל החלטה או לא נתכנסו, או שפשרה או הסדר לא אושרו לפי סימן ג' בפרק זה תוך מועד שקבע בית-המשפט, יכריז בית-המשפט בצו שהחייב פושט רגל, ומשעשה כך יהיו נכסי פושט הרגל ניתנים לחלוקה בין נושיו ויוקנו לנאמן."

על-פי סעיף 42 הנ"ל, עם הכרזתו של החייב כפושט רגל, כל נכסיו מוקנים לכונס הרשמי, המשמש כנאמן או לנאמן, באם מונה.

סעיף 103 לפקודת פשיטת הרגל קובע כי:

"הנאמן יקח לידו, בהקדם ככל האפשר, את הפנקסים והמסמכים של פושט הרגל וכל נכס אחר מנכסיו הניתן למסירה ביד, ולא תהא לשום אדם זכות למנוע את הכונס הרשמי או הנאמן מהחזיק בפנקסי חשבונות השייכים לפושט הרגל, או לטעון לעכבון עליהם לעומת הכונס או הנאמן."

המלומדים שלמה לוין ואשר גרוניס גורסים בספרם {פשיטת רגל (מהדורה שניה, הוצאת חברה ישראלית להכשרה מקצועית בע"מ, התשס"א-2000), 172 ואילך:

"משהוכרז חייב פושט רגל מוקנים נכסיו לנאמן וניתנים הם לחלוקה בין נושיו. המדובר בכל נכסיו של החייב, למעט נכסים המפורטים בסעיף 86 לפקודה. על-פי הפקודה רואים את פשיטת הרגל כחלה למפרע בזמן שבו נעשה מעשה פשיטת הרגל שבגללו ניתן צו הכינוס, ואם עשה החייב כמה מעשים של פשיטת רגל בזמן שבו נעשה מעשה פשיטת הרגל הראשון בשלושת החודשים שקדמו ליום שבו הוגשה הבקשה לצו כינוס. לפיכך, ההקניה של נכסי החייב לנאמן עם הכרזתו של החייב פושט רגל הינה בעלת פועל רטרוספקטיבי, ליום מעשה פשיטת הרגל הרלוונטי, כלומר מדובר בייחוס לאחור. נכסי החייב כוללים גם כל נכס שירכוש או שיוקנה לו לפני הפטרו."

תקנה 124 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"124. העברת נכסים לנאמן

שימש הכונס הרשמי בתפקיד נאמן על נכסי פושט רגל, יעביר לנאמן שנתמנה במקומו את נכסי פושט הרגל שברשותו, למעט כספים שהופקדו בבנק שקבע שר האוצר לפי סעיף 163(א) לפקודה, בניכוי כל ההוצאות, האגרות והתשלומים המגיעים מהנכסים, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה הועברו הנכסים לנאמן ללא הניכוי האמור, יהיה לכונס הרשמי שעבוד על הנכסים בשיעור החוב המגיע לו."

כלומר, תקנה זו קובעת כי הכונס הרשמי, ששימש כנאמן, יעביר לנאמן שמונה במקומו את הנכסים השייכים לפושט הרגל שברשותו למעט הכספים שהופקדו בבנק כאמור בסעיף 163(א) לפקודת פשיטת הרגל.

זאת ועוד. במקרה והנכסים הועברו לנאמן ללא ניכוי ההוצאות, האגרות והתשלומים כאמור בתקנה 124 לתקנות פשיטת הרגל, לכונס הרשמי יהיה שיעבוד על הנכסים וכל זאת בשיעור החוב המגיע לו.

אם כן, משהוכרז חייב כפושט רגל - כל נכסיו יוקנו לנאמן {לפי הכלל כי אין לנאמן אלא מה שהיה לחייב}. בשים-לב, כי נכסי החייב יוקנו לנאמן החל מיום מעשה פשיטת הרגל {ראה גם ע"א 367/70 מרדכי הוכברג עורך-דין נ' שפרה שלגי ואח', פ"ד כה(2), 149 (1971)} שבגינו ניתן צו הכינוס כאמור בסעיף 84 לפקודת פשיטת הרגל, הקובע:

"84. תחילתה של פשיטת רגל (35)

(א) יראו פשיטת רגל של חייב, בין על-פי בקשתו ובין על-פי בקשת נושה או נושים, כחלה למפרע בזמן שבו נעשה מעשה פשיטת הרגל שבגללו ניתן צו הכינוס נגד החייב וכמתחילה בזמן ההוא.

(ב) עשה החייב כמה מעשים של פשיטת רגל, יראו את חלותה ותחילתה בעת שעשה את המעשה הראשון בשלושת החודשים שקדמו ליום שבו הוגשה בקשת פשיטת הרגל.

(ג) העובדה שמעשה פשיטת רגל קדם לחובו של הנושה המבקש, אין בה כדי להפקיע תקפם של בקשת פשיטת רגל, של צו כינוס או של הכרזה."

ב- בש"א (ת"א-יפו) 11883/02 {עורך-דין אלי גור נ' אריה, תק-מח 2003(1), 2034 (2003)} סירב אחד הנושים להחזיר לקופת הכינוס את הכספים שגבה מן החייב לאחר מתן צו הכינוס. לטענת הנושה, המועד להקניית נכסי החייב לנאמן הוא המועד בו נתמנה הנאמן כנאמן על נכסי החייב. בדחותה את טענת הנושה קובעת כב' השופטת ורדה אלשיך:

"5. עיון בהוראות פשיטת הרגל ובהלכה הפסוקה מביא למסקנה ברורה ובלתי-ניתנת למחלוקת, כי המועד הקובע לעניין עיכוב הליכים אינדיבידואליים כנגד חייבים בהליכי פשיטת רגל הוא מועד מתן צו הכינוס; מועד זה, הוא אשר קובע באופן ברור את מעבר החייב למצב של אי-סולבנטיות מוכרזת, אשר מתפרסמת ככזו ברשומות, ואת ראשית עיכוב כל ההליכים וריכוזם בידי הנאמן. לעומת זאת, אספת הנושים הדנה בגורל ההליך (קרי, האם להכריז על חייב כפושט רגל אם לאו) ובמינוי נאמן, אינה אלא צעד "מינהלתי" ופנימי, הנערך לאחר-מכן, ובשום פנים ואופן אינה מהווה מועד קובע לעניין הקפאת הליכים ואיסור גביה פרטית מן החייב. זאת ועוד; דין זה, של קולקטיביזציה וזכאות קופת הנשיה המשותפת לכל נכסי החייב באשר הם, אינו תלוי בידיעה בפועל של הנושה אשר נקט הליך משל עצמו, ואי-לכך, אחת דינו של כל סכום אשר נגבה מן החייב מן המועד הקובע והלאה, לעבור לקופת פשיטת הרגל, כדי שממנה יחולק בבוא העת לנושים באופן שיוויוני, לפי סדרי הקדימה הקבועים בפקודת פשיטת הרגל.

6. לעניין זה, אין כל נפקות לטענה כי הליך פשיטת הרגל הינו בלתי-ראוי ויש לבטלו; מקומה של טענה זו הינה באסיפת הנושים הדנה בגורל ההליך, או בבקשה מנומקת לביטול הליכי פשיטת רגל מחמת ניצולם לרעה. בשום מקרה, אין להעלות טענה זו כ- "טענת הגנה" מול תביעה של הנאמן להשיב לקופה סכומים אשר נגבו בניגוד להוראות הפקודה על-ידי נושה בודד.

7. דומה כי אין מחלוקת רצינית, שניהול הליך הוצאה לפועל ממושך כנגד החייב גרם לנושה להוצאות; הוצאות, אשר אם ימסרו הכספים לנאמן, הרי הן עשויות (ומן הצדק כי יחשבו, בגבול הסביר), כהוצאות אשר הוצאו למען העשרת קופת פשיטת הרגל; כך גורס אף כונס הנכסים הרשמי, ואין כל סיבה שלא לקבל את עמדתו זו.

יוער, כי עמדתו הנוקשה של הנאמן לפיה 'לא הוציא הנושה דבר', נשמעת תמוהה למדי נוכח הנסיבות והפירוט אשר הביא הנושה במסגרת בקשה זו.

8. עניין תביעת החוב; לעניין זה, היה על הנושה להגיש ערעור מפורט ומנומק כדין, תוך צירוף החלטת הנאמן הדוחה את תביעת חובו, אשר ניתנה לפי העולה מבקשה זו ביום 30.9.02; לא ניתן לערער על החלטת נאמן בתביעת חוב במסגרת כתב תשובה לבקשה אחרת שהגיש הנאמן.

עולה לכאורה, כי בנוקטו בדרך זו, איחר הנושה את המועד לערער על החלטת הנאמן. עם זאת, נוכח כל הנסיבות (כולל נסיבותיו האישיות של הנושה), אשר פורטו בבקשה זו, ובמיוחד לאור העובדה כי הנושה אכן ניסה לערער על החלטת הנאמן (אך בהליך בלתי-נכון), ולנוכח העובדה כי לא חלפו אלא חודשים מספר מאז החלטת הנאמן, הרי יש בכך טעמים מיוחדים כדי ליתן הארכת מועד לנושה, להגיש את ערעורו בתוך 14 יום ממועד החלטתי זו.

9. בכפוף לאמור לעיל, הבקשה מתקבלת בלא לעשות צו להוצאות. טוב יעשה הנאמן אם ידבר עם הנושה ויסכם עמו במהירות את סכום ההוצאות הסביר אשר יש להחזירן, לאור נסיבות המקרה, ואם יש צורך יסתייע בכך בפרקליט מטעם הכנ"ר."

ב- ע"א 8265/03 {עורך-דין יוסף אברמן נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד נט(4), 180 (2005)} נפסק מפי כב' השופט י' עדיאל:

"גם הכלל של הייחוס לאחור, הקבוע בסעיף 84 לפקודת פשיטת הרגל, לפיו נכסי פושט הרגל ייחשבו כמוקנים לנאמן באופן רטרואקטיבי מיום מעשה פשיטת הרגל, אינו מאיין את תהליך ההורשה. שהרי גם כלל זה נוגע אך לדרך ניהולו של העזבון ואין בו כדי לשלול את עצם קיומו של העזבון. כלל זה, גם אם הוא חל גם על חייב שהוא עזבון, אינו שולל את הליך ההורשה, ונפקותו היא בהכללתם, בין הנכסים המוקנים לנאמן, של נכסים שהיו בידי פושט הרגל בתחילת פשיטת הרגל (סעיף 85(1) לפקודה) וביטול הענקות של נכסים אשר בוצעו בתוך פחות משנתיים לפני פשיטת הרגל (סעיף 96 לפקודה)."