botox

הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת עיקול שהוטל על החשבון

סעיף 2א לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-19981 עוסק בחשבון מעוקל וקובע כי:

"2א. חשבון מעוקל (תיקון התשנ"ב)
סירב הבנק לפרוע שיק מחמת עיקול שהוטל על החשבון, לא ייחשב השיק כמסורב אם הוצג תוך שישים ימים מהיום שבו קיבל הבנק את הודעת העיקול."

סעיף 10(א)(2) לחוק שיקים ללא כיסוי מפרט את עילת הערעור בגין עיקול בחשבון. סעיף 10(א)(2) לחוק שיקים ללא כיסוי קובע כי:

"10. ערעור (תיקונים: התשנ"ב, התשס"ח)
(א) לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית-משפט השלום שיבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה:...
(2) הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת עיקול שהוטל על החשבון והתקיימו שניים אלה: השיק נמשך לפני שהבנק קיבל את הודעת העיקול ולא ניתן היה לפרעו במשך שישים הימים האמורים בסעיף 2א..."

שיק שסורב בגלל עיקול שהוטל על חשבון בנק הוא למעשה שיק שסורב לכל דבר ועניין, משכך אין לאפשר ללקוח היודע על הטלת העיקול למשוך שיקים תוך ידיעה כי השיקים לא יכובדו עקב העיקול. אך, יתכנו מצבים שבהם השיק נמשך לפני מועד הטלת העיקול על חשבון הבנק, אך בפועל הוצג לפירעון לאחר הטלת העיקול. המחוקק ביקש להתמודד עם מצב זה אשר עלול להתרחש ולכן קבע תקופת מעבר של שישים ימים שבה השיקים שנמשכו לפני הטלת העיקול לא יכללו במניין השיקים. לאחר תקופה זו ימנו השיקים כרגיל.

סעיף 2א לחוק שיקים ללא כיסוי, הוא סעיף בעייתי ויש קושי רב ביישומו. על כך עמדה כב' השופטת נ' רביב ב- בש"א (שלום ת"א) 126093/98 {זילברמן עודד נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, ניתן ביום 05.10.99 (טרם פורסם)}:

"...אין לאפשר משיכת שיקים מהחשבון בידיעה שהחשבון מעוקל, שאז ברי שמושך השיק נגוע בכוונה להוציא שיק ללא כיסוי ביודעו שהשיק לא יכובד עקב העיקול. למניעת תופעה זו מופעלת על-כן הסקיצה "הרגילה" של הכללת השיק במניין השיקים המסורבים, אף אם סורב מחמת עיקול בלבד. זוהי, איפוא, מטרת חקיקתו של סעיף 2א. ועד כאן, נראה שהמטרה אינה להקל דווקא, אלא להחמיר עם הלקוח שכן, גם שקיימת יתרת זכות בחשבון מעמדו של השיק שהוצג לפירעון בחשבון שעוקל הוא כשל שיק מסורב הגם שלכאורה לא היה נחשב ככזה על-פי ההגדרה שבסעיף 1 לחוק.

עם זאת, ההחמרה מושעית למשך שישים יום שבמהלכם ניתן לנהוג במושך השיק כאילו לא הוטל עיקול על חשבונו, ובכך לשחררו מסיכון ההגבלה מחמת עיקול. כשההסבר להשעיה - יתכנו מקרים שהשיק נמשך קודם שנודע על הטלת העיקול.

יצויין שהן בסעיף 2א לחוק והן בנוסח שהוצע במסגרת הצעת החוק, אין זכר לנימוק האמור והדרישה שיוכח כי השיק נמשך קודם להטלת העיקול מופיעה כאחד משני התנאים שנקבעו לביטול הבאתו של שיק במניין השיקים המסורבים מכוח העילה המעוגנת בסעיף 10(א)(2) לחוק. נראה שתקופת שישים הימים נקבעה על-מנת לאפשר ללקוח "להתארגן" לנוכח המציאות החדשה - הטלת עיקול על חשבונו. הלקוח יכל לפעול להסרתו או לאתר את אוחזי השיקים.

ברמה העקרונית, אני סבורה שהדין הוא עם המשיב, אך השאלה היא כיצד מיישמים את העיקרון.

התיקון בא כאמור להבהיר ואולי אף להוסיף קטגוריה של שיקים אשר אי-כיבודם על-ידי הבנק יביאם במניין השיקים המסורבים, שאחרת נמצא זה שהוטל על חשבונו עיקול, נשכר נעצם הטלתו, וזוכה במשך שישים ימים ליתרון על פני לקוח שלגביו מחלים את מבלן האמינות הרגיל הקבוע בבנק. אך נימוק זה אינו טעם מספק בכל מצב.

לקוח "רגיל" אשר עוקב אחר חשבונו יכול כל עוד לא סורב השיק למנוע את החזרתו על-ידי הפקדת כספים מבעוד מועד, ובמקרים מסויימים אף פתוחה בפניו הדרך לבקש ולבסס את בקשתו, לבטל הבאת שיק שסורב במניין השיקים המסורבים, על יסוד העילה המעוגנת בסעיף 10(א) לחוק. אך אם המבחן שבסעיף 1 לחוק מופעל באופן "טכני" לעניין סעיף 2א לחוק, עלול לקוח שעל חשבונו הוטל עיקול לעמוד במצב של "ענישה כפולה" כבר מעת הטלת העיקול. אם גם כאשר החשבון נמצא ביתרת חובה בעת הטלת העיקול, הבנק "מקפיא" את החשבון ואינו מכבד שיק שהוצג בו לפירעון, כנגד הפקדת מזומנים לכיסויו (מחשש שכיבודו עלול להיות על סיכונו של הבנק אם יהיה מנוע מלהתפרע בגינו מהכספים שהוזרמו לחשבון לאחר הטלת העיקול, או מיתרות זכות בחשבונות אחרים של הלקוח - וראה בסעיף 6 להלן) המציאות המוכתבת ללקוח היא, שגם הזרמת כספים לחשבונו ואפילו עד לאיפוס יתרת החובה בחשבון, לרבות זו שהיתה נוצרת אילו כובד השיק, לא תועיל לכיבודו, והוא אף ייכלל במניין השיקים המסורבים כפי שעולה מעמדת המשיב (ראה סעיף 5ב להלן). ואם כך, כי אז במה מועילים שישים הימים שנקבעו בסעיף 2א לחוק. זוהי תוצאה קשה ואינני סבורה שהמחוקק אמנם כיוון אליה. נראה לי, שאם בתקופת שישים הימים יש לנהוג בלקוח כאילו העיקול לא בא לעולם, כי אז יש לבחון את יחסי הבנק והלקוח לאחר הטלת העיקול, באספקלריה של "ימים כתיקונם" עובר להטלת העיקול, ולאור ההלכה הפסוקה לעניין עיקולים, כ שגם במצבים "מעורבים" של אין יתרה מספקת בחשבון והוטל עיקול, עדיין ניתן יהיה לראות בעיקול את עילת הסירוב היחידה."

סעיף 2א לחוק שיקים ללא כיסוי קובע כאמור כי שיקים שהוצגו בחשבון לפירעון בתקופת שישים הימים וסורבו מחמת עיקול שהוטל על החשבון, לא יחשבו כשיקים שסורבו ולפיכך לא יבואו במניין השיקים לצורך הגבלה.

סעיף 2א לחוק שיקים ללא כיסוי אינו מבחין בין סוגי העיקול {עיקול זמני או עיקול להבטחת פסק-דין, תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עיקול מכוח חוק הוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 ותקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979. עיקול מכוח פקודת המיסים (גביה)} ומשכך חל הסעיף על כל סוגי העיקול.

למקרא סעיף 10(א)(2) לחוק שיקים ללא כיסוי עולה כי סירוב שיק בתקופת השישים ימים אכן מותיר אותו במניין השיקים המסורבים לצורך ההגבלה ואינו מחלץ אותו מן המניין, כפי שעולה מקריאה והבנה של סעיף 2א לחוק שיקים ללא כיסוי, משכך הופכת הסוגיה בעניין העיקול למסובכת ויש קושי ליישב בין שני הסעיפים האמורים.

בהירות למצב שתואר לעיל ניתן למצוא בדברי כב' השופט נ' שטרנליכט ב- ע"א (שלום פ"ת) 33/06 {ערן ישראל לוגיסטיקה בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, תק-של 2008(3), 3905, 3909 (2008)}: במסגרת ערעור על-פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, נטען על-ידי המערערת כי ביום 27.03.07 הוטל עיקול על הכספים בחשבון במסגרת הליכים שננקטו בתיק הוצאה לפועל 1-06-32155-03. לטענת המערערת, בנסיבות אלו היה על המשיב לסרב לכבד שיקים שהוצגו לפירעון בחשבון במהלך שישים הימים שלאחר הטלת העיקול רק מחמת הנימוק "חשבון מעוקל", וזאת גם בהיעדר כיסוי מספיק בחשבון לאותם שיקים. המשיב לא נהג כן, ובמהלך שישים הימים שלאחר הטלת העיקול סרב לכבד ארבעה שיקים תוך ציון הנימוק "אין כיסוי מספיק (אכ"מ)". יצויין, כי אין המערערת טוענת, שבזמן הצגתם לפירעון של אותם ארבעה שיקים היה כיסוי מספיק בחשבון.

בית-המשפט פסק כי הפרשנות הנכונה שאותה יש לייחס להוראות סעיף 2א לחוק שיקים ללא כיסוי היא, מתן הקלה במקרה בו קיים כיסוי לשיק שנמשך, והסיבה היחידה בגינה סורב השיק היא העיקול, שהוטל על הכספים בחשבון. ומתוך פסק-הדין:
"בסעיף 2א לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981, נאמר:

'סירב הבנק לפרוע שיק מחמת עיקול שהוטל על החשבון, לא ייחשב השיק כמסורב אם הוצג תוך שישים ימים מהיום שבו קיבל הבנק את הודעת העיקול.'

האם פירושו של הסעיף הוא, כפי שטוענת המערערת, שבכל מקרה לא ייחשב השיק כמסורב, או שמא נכון הדבר רק אם סיבת סירובו הבלעדית של השיק היא מחמת העיקול שהוטל, כאשר יש בחשבון כיסוי מספיק לשיק? האם כאשר אין בחשבון כיסוי מספיק לשיק המוצג לפירעון, גם אז לא ייחשב השיק למסורב, אם הוטל עיקול על אותו חשבון?

בבואנו לפרש הוראה מהוראות חוק שיקים ללא כיסוי מן הראוי שיהיו לנגד עינינו הדברים שנאמרו ב- רע"א 9162/04 סורוצקין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פורסם באתר www.court.gov.il: ככלל, הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי, צריך שתהא מחמירה. המדובר בנגע קשה ומטריד המשליך הן על הנפגעים הישירים שלא נפרעו שיקים שנמסרו להם, ולעיתים - כפי שציין בית-המשפט המחוזי - על צדדים שלישיים, והן, במעגל רחב יותר, על המדינה והחברה. לפיכך, ומבלי לפגוע במעשים ופעלים אחרים של המבקשים, אין מנוס מהפעלת הסנקציות שקובע המחוקק... על מושכי שיקים ללא כיסוי לידע, כי אינטרס הציבור, שעליו אמונים בתי-המשפט, הוא להיאבק בכך. אין פירוש הדבר שלא יהיו מקרים בהם תובא תקופת הסעד הזמני בחשבון, כגון על-פי נסיבות אישיות מיוחדות. אך משבנגע ומכת מדינה עסקינן, אין מנוס ככלל משימוש באפשרות זו בצמצום ומתוך גישה מחמירה.

סבורני, כי גישה זו צריכה לשמש כאבן יסוד בפרשנותו של החוק. לאור גישה זו, שיש בה כדי להצביע על המטרה החקיקתית שביסוד החוק, מלחמה בנגע קשה ומטריד זה של משיכת שיקים ללא כיסוי המעיב על ניהול חיי כלכלה תקינים ומקשה עליהם, יש לדחות מכל וכל את הפרשנות אותה מייחסת המערערת להוראות סעיף 2א לחוק.

יתירה מכך, הפרשנות הנטענת על-ידי המערערת איננה מתקבלת על הדעת, ויש בה כדי להעניק פרס למי שמושך שיקים ללא שדאג לכיסוי מספיק לאותם שיקים, כאשר בנוסף להיעדר הכיסוי קיים גם עיקול בחשבון. היתכן שבמצב דברים בו נלווית להיעדר הכיסוי הטלת עיקול, יביא הדבר להענקת פרס למושך השיק? ההפך הוא הנכון, כשנמשך שיק מבלי שיהיה לשיק כיסוי מספיק, ולכך נלווה עיקול שמוטל על החשבון יש להחמיר יותר עם מושך השיק. נראה, כי הפרשנות הנכונה שאותה יש לייחס להוראות סעיף 2א הנ"ל היא, מתן הקלה במקרה בו קיים כיסוי לשיק שנמשך, והסיבה היחידה בגינה סורב השיק היא העיקול, שהוטל על הכספים בחשבון.

לאור פרשנות זו של הוראות סעיף 2א הנ"ל בדין סירב המשיב לכבד את השיקים, המפורטים בסעיף 26 לבקשה ב-ע"א 34/07, ובדין הכלילם ברשימת השיקים המסורבים. לפיכך דין הבקשה, ככל שהיא נוגעת לשיקים אלו, להידחות."

סורב שיק מחמת היעדר יתרה מספקת בחשבון, הרי אין הסירוב "מחמת עיקול שהוטל על החשבון" והעיקול, הוא בבחינת סיבה שניה לסירוב, ולפיכך דינו של השיק שסורב על-פי ההגדרה שבסעיף 1 לחוק שיקים ללא כיסוי, כלומר, סירוב מפאת היעדר כיסוי {המ' (שלום חי') 6762/98 סלבאק סוהיל ואח' נ' בנק לאומי בע"מ (לא פורסם)}.

כב' השופט יצחק עמית במאמרו {"חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981", הפרקליט מד(ג), 449, 465}, מסביר:

"המבחן, אם לכלול שיק במניין השיקים המסורבים על-פי ההגדרה שבסעיף 1 או על-פי העילה הספציפית של עיקול מכוח סעיף 2א לחוק הוא על דרך האלמינציה. בהנחה שהעיקול לא היה בא לעולם, האם היה הבנק מסרב את השיקים? תשובה חיובית תביא לכך שהשיק יחשב כשיק שסורב על-פי ההגדרה הכללית של "שיק שסורב" - ולא תחול הגנת השישים ימים, תשובה שלילית תביא השיק לגדרו של סעיף 2א' ותחול הגנת שישים הימים ממועד הטלת העיקול."

אולם, לא תמיד המבחן המוצע הוא פשוט, והשאלה שעולה מה קורה במצב מעורב, שהלקוח מצוי ביתרת חובה החורגת ממסגרת האשראי המאושר וניתן להניח שאלמלא העיקול היה הבנק פורע שיק זה, הגם שאין עליו כל חובה חוזית לעשות זאת, ומכאן עולה השאלה, האם תוענק ללקוח הגנת השישים ימים במצב זה?


דברי המלומד יובל אזני בספרו {שיקים ללא כיסוי, כרך א' (2001), 473}:

"בהיבט הלוגי הצרוף התשובה היא שלילית, שכן דינו של העיקול, במצב כזה, כדין סירוב הבנק מלפרוע שיקים בחריגה ממסגרת האשראי, גם ללא עיקול, הגם שבתקופת זמן מסויימת, הניח ללקוח לחרוג ממסגרת האשראי, עד לאותה נקודת זמן בה החליט להפסיק לשלם שיקים אלה. אם סיבת העיקול גרמה לו לנהוג כך או סיבה אחרת גרמה לא לנהוג כך גם ללא עיקול, התוצאה היא אותה תוצאה. עם זאת במידה שיש יסוד להניח שללא העיקול היה אכן פורע את השיקים - האם ניתן לאמור, על-כן, שמצב זה על-פי מבחן האלימינציה נופל לגדרו של סעיף 2א לחוק, מאחר ועל-אף החריגה ממסגרת האשראי המאושרת היה הבנק מכבד את השיקים של לקוחו שנמשכו על החשבון אלמלא העיקול?."

בפרשת זילברמן {בש"א (שלום ת"א) 126093/98 זילברמן עודד נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (ניתן ביום 05.10.99, טרם פורסם)}, בית-המשפט הורה על ביטול הבאתם במניין של שיקים שסורבו לאחר הטלת העיקול. בית-המשפט קבע שגם נוכח העובדה שלא היתה ללקוח מסגרת אשראי מאושרת ולפיכך רשאי הבנק לסרב שיקים אלה, הרי שלנוכח נסיבות יחסי בנק-לקוח, כפי שהוכח בפני בית-המשפט, עולה כי אלמלא הוטל העיקול היה הבנק פורע שיקים אלה.

עם זאת הדברים אינם פשוטים, יתכן מצב בו יתרת החוב בחשבון ביום הקובע, היא כזו, בו אין הבנק חב ואינו מעוניין להמשיך וליתן ללקוחו אשראי, גם אם העיקול לא היה בה לעולם קיומו של העיקול אינו מעניק ללקוח יתרון, ולפיכך טענת הלקוח כי השיקים סורבו מחמת עיקול, צריכה להיבחן לאור מצב החשבון. מצב חשבון לפיו משיכות היתר של הלקוח הן אף מעבר למשיכת היתר הנהוגה, גם ללא מסגרת אשראי, לא תעניק ללקוח את הגנת סעיף 10(א)(2) לחוק שיקים ללא כיסוי.

על-פי המבחן שמוצע לעיל, ניתן לקבוע אם השיק שסורב נופל לגדרו של סעיף 1 לחוק שיקים ללא כיסוי או לגדרו של סעיף 2א לחוק שיקים ללא כיסוי.

אם השיק סורב רק מחמת עיקול והשיק לא נפרע או העיקול לא הוסר בתוך שישים ימים, אז קמה ההגנה שבסעיף 10(א)(2) לחוק שיקים ללא כיסוי המהווה את עילת הערעור.

סעיף 10(א)(2) לחוק שיקים ללא כיסוי קובע כעילה לביטול סירוב מחמת עיקול בהתקיים שני תנאים - השיק נמשך לפני שהודעת העיקול התקבלה על-ידי הבנק, ולא ניתן היה לפרעו במשך שישים הימים האמורים בסעיף 2א לחוק שיקים ללא כיסוי.

ע"א (שלום פ"ת) 175/04 {עמרן מיכאל נ' הבנק הבינלאומי הראשון סניף קריית אריה, פתח-תקווה, תק-של 2005(2), 3045, 3047 (2005)} הוא ערעור על-פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, בו פסק בית-המשפט, מפי כב' השופטת מיכל נד"ב, כי:

"להלן אתייחס לשיקים כסידרם: שיק 1 - אין מחלוקת בין הצדדים, כי הודעת העיקול התקבלה בבנק ביום 18.3.04, וכי נמסרה הודעה למערער. כן אין מחלוקת, כי הסכום שנמצא בחשבון בעת קבלת ההודעה הוקפא בחשבון אחר. על-פי מש/1 דף 3, ההעברה נעשתה ביום 24.3.04. אין מחלוקת, כי שיק 1 נמשך אחרי קבלת הודעת העיקול...

אני מקבלת את טענת בא-כוח המשיב, כי התנאי הראשון בסעיף-קטן (2) שלעיל לא התקיים עקב כך שהשיק נמשך לאחר קבלת הודעת העיקול, ועל-כן אין המערער יכול להיבנות ממנו, לצורך ביטול הבאת השיק במניין."

ב- בש"א (שלום יר') 2718/07 {רחימי נופר נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-של 2008(1), 3556, 3557 (2008)} טענתה העיקרית של המבקשת מופנית לכך שבחודש נובמבר 2006 הוטל עיקול על חשבון הבנק. לדבריה, בנק הפועלים בע"מ - המשיב (להלן: "המשיב") לא הודיע לה על הטלת העיקול, המבקשת הפקידה מזומן כנגד השיקים שנמשכו, ולמרות זאת המשיב לא כיבד את השיקים מסיבה של אין כיסוי מספיק, במקום לכתוב כי סיבת הסירוב היא חשבון מעוקל.

כב' השופט כ' מוסק קבע כי מעיון בדפי החשבון ניתן ללמוד כי העיקול הגיע למשיב רק ביום 13.2.07. העיקול הוסר ביום 07.03.07. מהאמור עולה, כי עוד טרם הטלת העיקול על חשבון הבנק, סורבו על-ידי המשיב 13 שיקים מסיבה של אין כיסוי מספיק. המשמעות היא, כי כבר בשלב זה, היה מקום להטיל הגבלה על חשבון הבנק. זאת ועוד, גם בתקופת הטלת העיקול על החשבון נוצרה יתרת חובה שאינה קשורה לעיקול שהוטל, ולכן סורבו השיקים, גם לאחר הטלת העיקול, מסיבה של אין כיסוי מספיק.

לאור זאת, צודק המשיב בטענותיו כי לא יכלה להיות צפיה כלשהי למבקשת שהמשיב חייב לפרוע את כל השיקים שהיא מושכת מהחשבון שעה שאין כיסוי מספיק בחשבון, ובהיעדר מסגרת אשראי, על-פי סעיף 10(א)(3) לחוק שיקים לא כיסוי.