הפרשנות לחוק שיקים ללא כיסוי מהדורה ראשונה ומעודכנת - דצמבר-2015
הפרקים שבספר:
הדרישה ליתן התראה
בסעיף 2(א1) לחוק השיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 הבנק נדרש לשלוח התראה."סורבו שיקים בחשבון במספר שנקבע בתקנות ישלח הבנק התראה לכל אחד מבעלי החשבון, ממיופי-הכוח או ממורשי החתימה, הכול כפי שנקבע בתקנות."
תקנה 6 לתקנות שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 קובעת כי:
"6. משלוח התראה (תיקון התשנ"ב)
(א) סורבו חמישה שיקים ישלח הבנק התראה לבעל החשבון, למיופה-כוח ולמורשה חתימה בחשבון; לעניין זה אין נפקא מינה אם סורבו שיקים נוספים במועד סירוב השיק החמישי; הוראות סעיף זה לא יחולו אם במועד שבו צריכה היתה להישלח התראה, נתקיימו כבר התנאים להגבלה.
(ב) הבנק ישלח את ההתראה לא יאוחר מחמישה ימי עסקים אחרי היום שבו סורב השיק החמישי כאמור.
(ג) לעניין חובת משלוח התראה אין נפקא מינה אם השיקים שלעניינם הוטלה ההגבלה אינם זהים לשיקים שפרטיהם נמסרו בהתראה, ובלבד שסורבו לפני תחילת ההגבלה."
חובת הבנק למשלוח התראה היא ביטוי לרצונו של המחוקק להציב בפני הלקוח תמרור אזהרה כדי שיכלכל ענייניו ביתר זהירות לאחר שסורבו בחשבון חמישה שיקים וסכנת ההגבלה מתקרבת.
סעיף 10(ב) לחוק שיקים ללא כיסוי קובע:
"(ב) לא יהוו עילה לערעור או לביטול הבאת שיק במניין השיקים שסורבו:
(1) פגם שנפל בהתראה;
(2) אי-קבלת התראה, ובלבד שהבנק שלח התראה."
תקנה 12 לתקנות שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 קובעת באשר לדרכי המשלוח של ההתראה וההודעה:
"(א) התראה והודעת בנק יימסרו לידי הנמען או יישלחו בדואר למען להמצאת דברי דואר שנרשם בבנק לגבי אותו חשבון, ואם המען האמור הוא בתיבה בסניף בנק - יושמו בתיבה."
מן האמור עולה, כי המחוקק קבע במפורש, ובאופן שאינו משתמע לשני פנים, כי אי-קבלת התראה על שיקים שסורבו לא תהווה עילה לביטול הבאת השיקים במניין השיקים שסורבו, "ובלבד שהבנק שלח התראה".
כלומר, על-פי סעיף 10(ב)(2) לחוק שיקים ללא כיסוי מחובתו של הבנק לשלוח את ההתראה למענו של המבקש ותו לו, ולא מוטלת עליו חובה נוספת לוודא כי ההתראה אכן נמסרה למבקש בפועל.
זאת ועוד, על-פי תקנה 12 לתקנות שיקים ללא כיסוי אף לא חלה על הבנק חובה לשלוח את ההתראה וההודעה על ההגבלה בדואר רשום, וניתן להסתפק במשלוח בדואר רגיל.
ההתראה, כאמור, נועדה לאותת ללקוח על היותו מוגבל פוטנציאלי ולהזהירו מפני ההגבלה. אזהרת הלקוח באופן ברור כי שיקים בחשבונו מסורבים וכי אם יתמיד לילך בדרך זו יוגבל חשבונו, הינה מהותית.
על-פי סעיף 10(ב)(2) לחוק שיקים ללא כיסוי אין פגם שנפל בהתראה או אי-קבלת התראה מהווה עילה לערעור או לביטול הבאת שיק במניין השיקים שסורבו אך זאת בתנאי שהבנק שלח התראה.
אך, אי-משלוח ההודעה מהווה עילה לערעור על הגבלת השיקים וניתן לגרוע שיקים שלא ניתנה לגביהם התראה ממניין השיקים המסורבים. בתי-המשפט נהגו לפסוק כך מקום שלא נשלחה התראה על-ידי הבנק ו/או לא הוכח על ידו כי נשלחה התראה {ראה בש"א (עכו) 1785/05 קבלאן מופק נ' בנק הדואר בע"מ, תק-של 2005(3), 1220, 1222 (2005); ה"פ (כ"ס) 560/02 מנסור ויסאם נ' בנק לאומי לישראל, תק-של 2002(2), 83 (2002) וכן בש"א 1966/05 דהאן אילנית נ' בנק דיסקונט לישראל, פדאור 06(10), 813, 3-2 (2006)}.
ב- בש"א (שלום טב') 1966/05 {דהאן אילנית נ' בנק דיסקונט לישראל, תק-של 2006(2), 12785, 12787 (2006)} כב' השופט י' אברהם פסק כי:
"... אזהרת הלקוח באופן ברור כי שיקים בחשבונו מסורבים וכי אם יתמיד לילך בדרך זו יוגבל חשבונו, הינה מהותית. על-פי סעיף 10(ב)(2) לחוק אין פגם שנפל בהתראה או אי-קבלת התראה מהווה עילה לערעור או לביטול הבאת שיק במניין השיקים שסורבו אך זאת, בתנאי שהבנק שלח התראה. מלשון סעיף 10(ב)(2) לחוק עולה, כי אי-משלוח התראה יהווה עילה לערעור. עם זאת סעיף זה נמנע מלהורות במפורש כי במקרה של אי-משלוח התראה על-ידי הבנק תבוטל ההגבלה, אלא קבע מכלל ההן כי אי-משלוח הודעה יהווה עילה לערעור (יובל אזני שיקים ללא כיסוי, כרך א', 285). במקרה דנן, טענת המבקשת שנתמכה בתצהיר בדבר אי-שליחת הודעת ההתראה, לא נסתרה. הבנק לא טען שנשלחה התראה, לא הציג את הודעת ההתראה שנשלחה למבקשת ולא הציג ראיה אחרת על כך, ועל-כן אי-משלוח ההודעה מהווה עילה לערעור על הגבלת השיקים וניתן לגרוע שיקים שלא ניתנה לגביהם התראה ממניין השיקים המסורבים.
בתי-המשפט נהגו לפסוק כך מקום שלא נשלחה התראה על-ידי הבנק ו/או לא הוכח על ידו כי נשלחה התראה (ראה בש"א (עכו) 1785/05 קבלאן מופק נ' בנק הדואר בע"מ, תק-של 2005(3), 1220, 1222 (2005) וכן ה"פ (כ"ס) 560/02 מנסור ויסאם נ' בנק לאומי לישראל, תק-של 2002(2), 83 (2002)).
יצויין כי גם אם היתה נשלחת התראה על הגבלה לאחר שסורבו חמישה שיקים, וזאת על-פי תקנה 6(א) לתקנות שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981, ייאמר כי זו היתה נשלחת מוקדם מידיי מאחר ושני השיקים הראשונים הוחזרו טרם החריגה מהמסגרת ולא היו צריכים להיכלל ברשימת השיקים המסורבים. לאור האמור לעיל אני מקבל את הבקשה ומורה על הסרת ההגבלה..."
ב- בש"א (בית-שמש) 1008/06 {שבת אופיר נ' בנק דיסקונט בע"מ, תק-של 2007(1), 24310 (2007)} המבקש טען כי לאור חוקי היסוד הרי שהפרשנות הראויה לעניין משלוח ההודעה וההתראה היא כי אלה צריכים להתקבל עם אישור מסירה, שכן "לא יתכן שאדם לא יקבל הודעה על שיקים חוזרים שלו, שכן משק הבית שלו ועצם ההתנהלות הכספית שלו כולה, מתנהלת באמצעות הבנק".
בית-המשפט קבע כי:
"בית-המשפט, בבואו להפעיל את סמכותו על-פי סעיף 10 לחוק, לשקול רק את אותם שיקולים שנקבעו על-פי המטרה החקיקתית הקבועה בחיקוק האמור, והוא אינו רשאי לשקול שיקולים החורגים מסמכותו בעניין זה. התכלית החקיקתית של סעיף 10, בקביעה כי אי-קבלת התראה לא תהווה עילה לערעור ובלבד שההתראה נשלחה, היא רצונו של המחוקק להילחם בתופעה הלא רצויה של משיכת שיקים ללא כיסוי, ולצמצמה. בשל התופעה ההולכת וגדלה של משיכת שיקים ללא כיסוי, קבע המחוקק כי די בכך שהבנק ישלח את ההתראה וההודעה על הגבלת החשבון בדואר למען להמצאת דברי דואר שנרשם בבנק לגבי אותו חשבון, והוא בחר שלא להטיל על הבנק חובה לוודא כי ההודעות הללו אכן הגיעו לידי לקוחותיו. כלומר, באיזון שבין זכויות היסוד של לקוחות הבנק, לבין האינטרס הציבורי של מאבק בתופעת השיקים ללא כיסוי, העדיף המחוקק את האינטרס הציבורי לעניין דרך משלוח ההתראה וההודעה על הגבלת החשבון. לפיכך, אני סבור כי אין לסטות מתכלית זו, ואני מצטרף לדבריו של כב' סגן הנשיא סרחאן מבית-המשפט השלום בצפת, אשר דן בסוגיה בהרחבה ב- בש"א 1296/01 מועצה מקומית טובא זנגריה נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-של 2001(4), 1 (2001):
'לגישתי, הפרשנות הסבירה, הראויה והמגשימה את התכלית התחיקתית של החוק, מחייבת מתן פרשנות מצמצמת ודווקנית להוראת סעיף 10 לחוק. פרשנות זו מגשימה, הלכה למעשה, את המדיניות המשפטית הרצויה. יוצא, כי בית-המשפט יפעיל את שיקול-דעתו ויבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו, רק במסגרת הפרשנות המצמצמת והדווקנית לרשימה הסגורה של עילות הביטול, כפי שנקבע, במפורש, בסעיף האמור.'
(ראה בסעיף 12 לפסק-הדין)
6. אשר-על-כן, אני קובע כי על-פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי מחובתו של הבנק להוכיח כי ההתראה וההודעה על ההגבלה נשלחו למבקש ותו לו, וזאת כאמור הוא הוכיח בפניי, ואני דוחה את טענת המבקש כי היה גם מחובתו של הבנק לוודא שההודעות נמסרו לו בפועל."
ב- ע"א (שלום כ"ס) 36/07 {אלהאם שיך יוסף נ' בנק לאומי לישראל בע"מ - סניף טייבה, תק-של 2007(4), 12403, 12406 (2007)} המבקשת טוענת כי לא קיבלה כל התראה בדבר סירוב שיקים בחשבון. נפסק כי מעיון בדפי החשבון עולה כי ביום 15.04.07 חוייבה המבקשת בגין עמלת משלוח התראה, וביום 01.07.07 חוייבה המבקשת בגין עמלת משלוח הודעת ההגבלה. משנעשו החיובים, יש בכך הוכחה כי משלוח ההתראה והודעת ההגבלה בוצעו כדין. מסעיף 10(ב)(2) לחוק שיקים ללא כיסוי, עולה כי המחוקק העדיף בצורה ברורה את תורת השיגור על תורת המסירה. משהוכיח הבנק כי שלח התראה כאמור, יש לראותה כהתראה שנתקבלה בידי המבקשת, ואין נפקות אם אכן הגיע המכתב ליעדו בפועל, אם לאו. לפיכך דין טענה זו להידחות.
ב- בש"א (שלום חי') 4845/07 {גולדברג קוזוקורו ורוניק שרה נ' בנק לאומי לשיראל בע"מ - סניף הגליל, תק-של 2007(4), 6379, 6384 (2007)} המבקשת סבורה כי יש לגרוע את השיקים מס' 4-1, 7-6 ו- 9 מהודעת ההגבלה. המבקשת מעלה סיבות רבות לגריעה זו ולטענתה לא קיבלה כל התראה או הודעה על ההגבלה. בית- המשפט פסק בעניין הטענה האמורה כי:
"כאמור בסעיף 2א(1) לחוק השיקים, הבנק נדרש לשלוח התראה. הסעיף נוקט בלשון "משלוח" ולא "קבלה" או "מסירה" של ההתראה. נוסח זה ננקט במיוחד על-מנת למנוע טענה של הלקוח, כי לא קיבל את ההתראה. במקביל נקבע כאמור בסעיף 10(ב)(2) לחוק השיקים כי אי-קבלת ההתראה לא תהווה עילה לערעור או לביטול הבאת שיקים במניין השיקים שסורבו. אם נשלחה ההתראה, רואים אותה כאילו נתקבלה, ואין בית- המשפט צריך להידרש לשאלה, אם נתקבלה בפועל אם לאו (מאמרו של י' עמית, 457). מעיון במסמכים שהוגשו על-ידי הצדדים, נראה כי הבנק שלח הודעה על הגבלה ביום 20.10.06 (ראה מצ"ב לתגובת הבנק לתגובת בעלה של המבקשת מטעמה מיום 14.04.07, שהוגשה ביום 28.06.07). ואף גבה על שליחת הודעת התראה עמלה ביום 13.12.06 (ראה נספח ד' לתגובת הבנק מיום 15.03.07). כך שהמבקשת היתה מודעת למצבו העגום של חשבונה. עצם הבדיקה שערך בעלה של המבקשת בבנק ישראל באשר לסטטוס החשבון, מראה כי סבר שישנה אפשרות שהחשבון יוגבל. זאת ועוד, הבנק צירף לתגובתו מכתב מיום 1.3.07 אשר שלח למבקשת ובו הבנק מודיע על החלת הגבלה (ראה נספח ה' לתגובת הבנק מיום 15.03.07). לאור האמור, ולאור סעיף 10(ב)(1) לחוק השיקים הקובע כי פגם שנפל בהתראה לא יהווה עילה לערעור, אני דוחה את טענות המבקשת בכל הנוגע להתראה שניתנה בנוגע להגבלה."
ב- ע"א (כ"ס) 34/07 {תכשיטי נרמין בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ - סניף טייבה, תק-של 2007(4), 6434 (2007)} פסק בית-המשפט, מפי כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע, כי:
"המבקשת טוענת כי לא קיבלה כל הודעה בדבר סירוב השיקים נשוא הבקשה. מעיון בדפי החשבון עולה כי ביום 09.10.06 חוייבה המבקשת בגין עמלת משלוח ההתראה וביום 02.07.07 חוייבה המבקשת בגין עמלת משלוח הודעת ההגבלה. משנעשו החיובים, יש בכך הוכחה כי משלוח ההתראה והודעת ההגבלה בוצעו כדין.
חובת הבנק למשלוח התראה היא ביטוי לרצונו של המחוקק להציב בפני הלקוח תמרור אזהרה כדי שיכלכל ענייניו ביתר זהירות וזאת לאחר שסורבו כבר חמישה שיקים בחשבון וסכנת ההגבלה מתקרבת. מסעיף 10(ב)(2) לחוק עולה כי המחוקק העדיף בצורה ברורה את תורת השיגור על תורת המסירה. משהוכיח הבנק כי שלח התראה כאמור, יש לראותה ככזו שנתקבלה בידי המבקשת ואין נפקות אם אכן הגיעה לידי המבקשת בפועל.
לכן אני דוחה גם טענה זו כעילה לגריעת שיקים מרשימת ההגבלה."
ב- ע"א (כ"ס) 23/08 {בדיר מוופק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-של 2008(4), 4377 (2008)} פסק בית-המשפט, מפי כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע, כי:
"לעניין אי-משלוח התראה, הבנק לא הואיל להתייחס לטענה זו בתשובתו הלקונית לבקשה, אך מעיון בדפי החשבון עולה כי ביום 29.01.08, לאחר סירובם של חמישה שיקים בחשבון, חוייב החשבון בעמלת התראה, והדבר מלמד על משלוח התראה כחוק ללקוח."
ב- ע"ר (שלום חי') 7227/08 {ח'טיב עולא נ' בנק אוצר החייל - סניף בת גלים, תק-של 2008(3), 21789, 21794 (2008)} פסק בית-המשפט, מפי כב' השופטת חנה לפין-הראל, כי:
"המבקשת טוענת, כי לא קיבלה מהמשיב 1, מכתב התראה, לאחר חזרת 5 השיקים הראשונים. מעבר לכך, שהמשיב 1 המציא העתק משלוח התראה, ולפי סעיף 10(ב)(2) אי-קבלת התראה, כל עוד נשלחה לא יהוו עילה לערעור או לביטול הבאת שיק במניין השיקים, הרי שההתראה נשלחה ב-2.12.07 ומדף החשבון אשר צורף לבקשה עצמה, עולה כי המבקשת חוייבה בגין עמלת התראה/הגבלה. על-כן, חזקה עליה שידעה על ההתראה, או שביררה על-שם נגבתה ממנה עמלה זו, וכך נודע לה על ההתראה."
ב- בש"א (שלום ת"א) 155924/08 {עזריאלנט ריבה נ' בנק דיסקונט - סניף רמת חן, תק-של 2008(2), 17151, 17152 (2008)} בית-המשפט קבע, מפי כב' השופטת סיגל רסלר-זכאי, כי:
"טועה המבקשת בטענה כי היה על המשיב להמציא אליה הודעת הגבלה נוספת, בתקופה הרלוונטית. ההמחאות המפורטות לעיל, הוחזרו בחשבונה של המבקשת, בזמן קיום ההליכים במסגרת ההגבלה הקודמת, ב- בש"א 160364/07 ומשנשלחה כבר הודעת הגבלה. סעיף 10(ב) לחוק קובע כי:
'שיקים שסורבו בתקופה שבה עמד הצו בתוקפו, ייכללו במניין השיקים לעניין סעיף 10.'
חובת משלוח התראה נקבעה בסעיף 6(א) לתקנות שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 כי:
'סורבו חמישה שיקים ישלח הבנק התראה לבעל החשבון... הוראות סעיף זה לא יחולו אם במועד שבו צריכה היתה להישלח התראה, נתקיימו כבר התנאים להגבלה.'
לעניין זה ראה גם מאמרו של כב' השופט י' עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981", הפרקליט מד(ג), 449, 460:
'יתכן מצב ביניים, שבו סורבו פחות מעשרה שיקים בתקופה, שבה התנהל ההליך המשפטי, אך מספר השיקים המסורבים הכולל, לאחר גריעת השיקים על-ידי בית-המשפט, יעלה על עשרה. במקרה כזה יהיה הבנק פטור משלוח הודעה נוספת על ההגבלה... עם זאת, נקבע כי אם מבקש המערער לתקוף סירובם של השיקים הנוספים, עליו להגיש בקשה לתיקון הערעור... או להגיש ערעור נוסף ונפרד.'
מכאן שלא נדרש לשלוח התראה נוספת למבקשת, תוך כדי ניהול ההליכים בהגבלה הקודמת. יודגש כי טענת המבקשת אינה נכונה גם עובדתית. עצם הבקשה בסעיף 12 להגבלה הקודמת מעיד על קבלת הודעה וידיעה קונקרטית."
ב- ע"א (שלום כ"ס) 100/06 {יצחק אדיב נ' בנק הפועלים בע"מ - סניף הוד השרון, תק-של 2007(1), 13722, 13725 (2007)} כב' השופטת נ' מימון-שעשוע פסקה כי במקרה דנן נפל פגם מהותי במשלוח ההתראה ולא יתכן מצב בו כל השיקים הכלולים בהתראה יתיישנו, וחרף זאת לא תישלח ללקוח כל התראה נוספת, כך שיופתע ביום מן הימים למצוא את חשבונו מוגבל, לאחר חלוף שנה ואולי אף שנים. וכלשונה:
"א. לעניין משלוח ההתראה
המבקש טען כטענה מקדמית, כי לא קיבל התראה על סירובם של חמישה שיקים בחשבון. הבנק בתשובתו, צרף דפי חשבון מהם עולה כי במאי 2005 היה חיוב על-סך 30 ש"ח בגין התראה על הגבלה שנשלחה למבקש, לאחר סירובם של חמישה שיקים בין פברואר למאי 2005. על-פי סעיף 10(ב)(2) לחוק, אי-קבלת התראה אינה עילה לגריעת השיקים מרשימת ההגבלה, ובלבד שהבנק הראה כי שלח אותה. לטעמי, די בזקיפת החיוב בגין משלוח התראה בחשבון, בצירוף הוכחה כי עד אותו מועד סורבו חמישה שיקים בחשבון, כדי שהבנק יעמוד בנטל הראיה, גם אם העתק ההתראה לא נשמר. ברם, במקרה דנן נפל לדעתי פגם מהותי בהתראה, גם אם אניח כי המבקש קיבל את ההתראה שנשלחה אליו במאי 2005. לאחר סירובם של חמשת השיקים שנכללו בהתראה, סורבו בחשבון עוד ארבעה שיקים בתוך תקופת השנה (עד ינואר 2006). כאשר סורבו בחשבון שיקים נוספים, התיישן במקביל סירובם של שיקים מהשנה שעברה, כך שבשום שלב לא היו ברשימת ההגבלה עשרה שיקים. בסוף מאי 2006 כבר התיישנו כל חמשת השיקים שנכללו בהתראה, אך בינתיים נכנסו לרשימה שישה שיקים מסורבים חדשים, שסורבו בין ינואר ליוני 2006. המבקש לא קיבל התראה לאחר סירובם של שיקים כלשהם בשנת 2006, עד לקבלת הודעת ההגבלה בנובמבר 2006. לנוכח חלוף הזמן הרב - שנה וחצי! - מאז ההתראה, יכול היה המבקש להניח, שהיא התיישנה זה מכבר. "התראה דאשתקד" כזו אינה משרתת, כלל ועיקר, את התכלית שראה המחוקק לנגד עיניו בחייבו את הבנק לשלוח התראה לאחר סירוב חמישה שיקים בחשבון, והיא: להעמיד את הלקוח על חומרת מצבו ולתמרצו להתנהלות זהירה ומחושבת יותר בחשבונו, בטרם יהיה מאוחר מדי. פרשנות תכליתית של סעיף 10(ב)(2) מחייבת לקבוע, כי אמנם אין חובה כי השיקים בהתראה יכללו כולם ברשימת ההגבלה, ויתכנו בהחלט מצבים בהם חלק מהשיקים בהתראה יתיישנו עד למועד ההגבלה, ברם, לא יתכן מצב בו כל השיקים הכלולים בהתראה יתיישנו, וחרף זאת לא תישלח ללקוח כל התראה נוספת, כך שיופתע ביום עבות אחד למצוא את חשבונו מוגבל, לאחר חלוף שנה ואולי אף שנים (!) ממועד קבלת ההתראה. לדעתי, חובה היתה על הבנק לשלוח למבקש התראה חדשה, לאחר שכל השיקים שנכללו בהתראה ממאי 2005 התיישנו, ובמקביל נצברו בחשבון מעל חמישה שיקים מסורבים חדשים. משלא נשלחה התראה כאמור - לא עמד הבנק בחובתו להתריע בפני המבקש על היותו בסכנת הגבלה. הסעד שיש ליתן למבקש במקרה של אי-משלוח התראה כדין הוא גריעת מספר שיקים שיש בו כדי להעמידו במצב בו היה מצוי אילו נשלחה התראה כדין, קרי: להשאיר ברשימת ההגבלה חמישה שיקים בלבד. לפיכך אני מורה על גריעת השיקים מס' 5-1 מרשימת ההגבלה."