ערר וערעור

1. הדין
סעיפים 22-18 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011, קובעים כדלקמן:

"18. ערר (תיקון התשע"ד)
מעסיק או מזמין שירות רשאי להגיש ערר על החלטת הממונה שניתנה בעניינו לפי סעיף 7 או לפי סעיף 15(ג), לפני ועדת ערר כאמור בסעיף 19, בתוך 14 ימים מיום שנמסרה לו; ועדת הערר רשאית, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה האמורה בתקופה נוספת שלא תעלה על 14 ימים.

19. הקמת ועדת ערר
(א) השר יקים ועדת ערר, אחת או יותר, שתדון בעררים לפי סעיף 18, וימנה את חבריה, ואלה הם:
(1) עורך-דין בעל ותק של חמש שנים לפחות, שהוא עובד המדינה ובעל ידע בתחום דיני העבודה, שימונה בהסכמת שר המשפטים, והוא יהיה היושב ראש;
(2) נציג ארגון מעבידים שלדעת השר הוא יציג ונוגע בדבר;
(3) נציג ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה.
(ב) ועדת ערר יכול שתהיה אזורית או ארצית; הודעה על הקמת הוועדה והרכבה תפורסם ברשומות.
(ג) ועדת הערר רשאית לדון בהרכב חסר, ובלבד שכל חבריה זומנו כדין לדיון, ושבדיון נכח היושב ראש לפחות.
(ד) ועדת הערר רשאית לדון ולהחליט בערר על-פי טענות וראיות שהוגשו לה בכתב בלבד, ואולם רשאית היא לתת לעורר הזדמנות לטעון את טענותיו בעל-פה ולהציג לפניה ראיות, בדרך שתורה, מנימוקים שיירשמו.
(ה) השר, בהתייעצות עם שר המשפטים והארגונים, רשאי לקבוע את סדרי הדין של ועדת הערר; לא נקבעו תקנות כאמור, רשאית ועדת הערר לקבוע לעצמה את סדרי הדין.
(ו) ההוראות לפי חוק בתי-דין מינהליים, למעט הוראות סעיפים 5, 7, 16(א), 22, 26, 33, 36, 37, 45 ו- 46 לחוק האמור, יחולו על ערר ועל ועדת ערר בשינויים המחוייבים ובשינוי זה: בסעיפים 11 ו- 12 לחוק בתי-דין מינהליים, במקום "שר המשפטים" יבוא "שר התעשיה המסחר והתעסוקה.

20. החלטת ועדת ערר (תיקון התשע"ד)
ועדת הערר רשאית לבטל דרישת תשלום, להפחית את סכום העיצום הכספי לפי הוראות סעיף 8, לשנות את דרישת התשלום, ובלבד שניתנה למעסיק או למזמין השירות הזדמנות להשמיע טענות לגבי השינוי, או לדחות את טענות המעסיק או מזמין השירות ולהשאיר את דרישת התשלום על כנה.

21. ערעור
(א) הרואה את עצמו נפגע מהחלטת ועדת הערר, רשאי לערער לבית-הדין האזורי, בתוך 45 ימים מיום שנמסרה לו ההחלטה; בדונו בערעור, יקיים בית-הדין האזורי ביקורת שיפוטית על החלטת ועדת הערר.
(ב) על-אף האמור בסעיף 18(א) לחוק בית-הדין לעבודה, השופט בערעור לפי סעיף-קטן (א) יהיה דן יחיד.
(ג) על-אף האמור בסעיף 26 לחוק בית-הדין לעבודה, פסק-דין של בית-דין אזורי בערעור לפי סעיף-קטן (א) ניתן לערעור אם התקבלה רשות לכך מנשיא בית-הדין הארצי או סגנו או שופט של בית-הדין הארצי שנתמנה לכך על-ידי הנשיא.
(ד) על-אף האמור בסעיף 20(א)(3) לחוק בית-הדין לעבודה, ניתנה רשות ערעור כאמור בסעיף-קטן (ג), ידון בית-הדין הארצי בערעור בשלושה שופטים בלבד.
22. עיכוב תשלום עיצום כספי או החזרו בשל ערר או ערעור
(א) אין בהגשת ערר או ערעור לפי סימן זה כדי לעכב תשלום של העיצום הכספי, אלא אם-כן ועדת הערר, בית-הדין האזורי או בית-הדין הארצי, לפי העניין, הורו אחרת.
(ב) התקבלו ערר או ערעור לפי סימן זה באופן שהעיצום הכספי בוטל או הופחת, לאחר ששולם, יוחזר העיצום הכספי או כל חלק ממנו אשר הופחת כאמור, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו ועד יום החזרתו."

2. כללי
מטרת החוק להגברת האכיפה, כפי שהוגדרה בסעיף 1 לחוק להגברת האכיפה שנכנס לתוקף ביום 19.06.12, היא להגביר ולייעל את אכיפתם של דיני העבודה, וזאת כאשר בין היתר, נקבע בפרק ב' לחוק הגברת האכיפה הליך מינהלי חדש שבסופו מוסמך הממונה להטיל עיצום כספי או התראה מינהלית במקרה שמצא שמעסיק הפר אחת מהחובות המוטלות עליו בחוקי עבודה המנויים בתוספת השניה לחוק להגברת האכיפה.

הליך השתת עיצומים כספיים לפי חוק זה הינו חלק ממארג של עשרות תיקוני חקיקה מן השנים האחרונות, היוצרים ביחד מגמה חקיקתית של יצירת מנגנון אכיפה משלים ובמובנים רבים גם מנגנון של תחליף לאכיפה הפלילית {בג"צ 3803/11 איגוד הנאמנים בשוק ההון בישראל נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.02.12)}.

כך ובין-היתר, הוקם מנגנונים שכאלה לטובת אכיפת חוקים בתחום הגנה הסביבה, הגנת הצרכן, שוק ההון ועוד.

בג"צ סבר כי יש להניח שבמהלך השנים הקרובות יידרשו בית-דין זה כמו גם בתי-המשפט האזרחיים יותר ויותר לעריכת ביקורת שיפוטית על אופן הפעלת סמכויות חדשות אלה, ובנוסף יידרשו לפיתוח הלכות שיתנו תשובות לשאלות המשפטיות המורכבות, לרבות שאלות חוקתיות, שצפויות להתעורר אגב הפעלתן.

הרציונאל העומד בבסיס החוק להגברת האכיפה הינו ייעול אכיפתם של דיני העבודה והגברת ההרתעה מפני הפרתם באמצעות השתת עיצומים כספיים על המפרים בהליך מינהלי מהיר יחסית, ללא סממנים פליליים כלשהם {ניתן להשוות עת"מ (יר') 1092/09 קבוצת ברן בע"מ נ' רשות לניירות ערך, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.07.09)}.

סיווגו של החוק להגברת האכיפה הוא כהליך אזרחי-מינהלי אשר לכל היותר מצוי בתחום הביניים שבין המישור האזרחי לפלילי {ניתן להשוות עם בר"מ 2657/14 אלון חברה להשקעות ובניין בע"מ נ' הממונה על חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), פורסם באתר האינטרנט נבו (22.06.14)}.

ב- על"ח (ת"א) 11618-11-14 {תקין מכשירים פיננסיים בע"מ נ' ועדת הערר לעיצומים כספיים - משרד הכלכלה, תק-עב 2015(3), 217 (2015)} עסקינן בערעור לפי סעיף 21 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, על החלטת ועדת הערר לעיצומים כספיים.

בהחלטה נדחה ערר על החלטת הממונה להטיל עליה עיצומים כספיים מופחתים בגין הפרה אחת של החובה לשלם שכר מינימום הקבועה בחוק שכר מינימום, ובגין שלוש הפרות של החובה להעביר לקרן הפנסיה סכומים שנוכו משכרו של עובד, חובה הקבועה בחוק הגנת השכר.

בית-הדין קבע כי לאחר שבחן את מלוא חומר הראיות, ואת הפסיקה הרלוונטית, הגיע לכלל מסקנה שדין הערעור להתקבל ככל שהוא נוגע להטלת העיצום הכספי בגין אי-תשלום שכר מינימום.

גם ועדת ערר בהחלטה נשוא הערעור היתה ערה לטענתה זו של המערערת, ועל-כן לצורך ההכרעה בשאלה האם אכן עברה המעסיקה על הוראות חוק שכר מינימום, כפי שקבע הממונה, היא נדרשה לשאלה האם הניכוי משכרה האחרון של העובדת נעשה כדין או שלא, אלא שלפי בית-הדין נתפסה בכך ועדת הערר לטעות.

בין אם נעשה הניכוי כדין, ובין אם לא, אין בכך כדי לשנות מכך ששכרה של התובעת, קודם לניכוי, היה גבוה משכר מינימום, ומשכך לא היה מקום להטיל עליה עיצום בגין אי-תשלום שכר מינימום {ראה גם הע"ז 1047/09 מדינת ישראל נ' צור, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.10.12}.

כאשר מעביד מנכה משכר העובד סכומים שאסור לו לנכות, הרי שהוא פועל שלא כדין, אך ניכוי מעין זה אינו אמור להביא לראיית המעביד כמי שעבר על הוראות חוק שכר מינימום.

את בחינת השאלה אם מעביד הפר את הוראות חוק שכר מינימום יש לעשות על-פי שכר הברוטו ששולם לעובד.

הניכויים מהשכר אינם משפיעים על שאלת תשלום שכר המינימום, כאשר ניכוי שלא כדין מהשכר, הוא עבירה על חוק הגנת השכר, אך אין הוא עבירה על חוק שכר מינימום.

בית-הדין קבע כי אין מקום להטיל עיצום כספי כאשר לא הובאה במאזן השיקולים קודם להשתתו העובדה שהמחלוקת בין הצדדים לא רק שהונחה על שולחנו של בית-הדין במסגרת התביעות ההדדיות שהוגשו, אלא גם הסתיימה בהסכם פשרה, וזאת לאחר ששכרה של העובדת שולם לה במלואו, לרבות תקופת ההודעה המוקדמת החוזית של 30 יום.

3. סעיף 20 לחוק
ב- על"ח (חי') 30273-08-15 {יעקב אבוחסירה נ' ועדת ערר לעיצומים כספיים, תק-עב 2015(3), 12905 (2015)} עסקינן בתובענה שכותרתה בקשה לסעד הצהרתי, בטענה כי ההליכים כנגד המערער היו בטלים מעיקרם ולחילופין ערעור על החלטה ועדת הערר לעיצומים.

בית-הדין קבע כי מדובר בערעור על החלטה מיום 15.07.15 שניתנה על-ידי ועדת ערר לפי סעיף 20 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה.

עוד קבע בית-הדין כי מדובר בערעור בהתאם לסעיף 21(א) לחוק להגברת האכיפה. אשר-על-כן, קבע בית-הדין כי המערער ימציא לבית-הדין וכן לפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) עותק כרוך של כתב הערעור, כאשר הנספחים מופרדים בחוצצים ומסומנים בהתאם.

המשיבים ישיבו בכתב לערעור, כאשר בתשובתם יתייחסו גם לבקשת המערער לעכב את תשלום העיצום הכספי.

4. סעיף 22 לחוק
ב- על"ח (ת"א) 42375-01-15 {ארומה בילו בע"מ נ' הוועדה לעיצום כספי, תק-עב 2015(1), 12918 (2015)} דן בית-הדין בערעור בעניין בקשת המערערת לעיכוב תשלום העיצום הכספי אשר הוטל עליה בהתאם להחלטה אשר התקבלה לאחר החלטת ועדת הערר, החלטה בה נקבע כי על המערערת לשלם את העיצום הכספי.

בית-הדין של ערעור בחן את הבקשה ואת התגובה והחליט - בהתאם לסעיף 22(א) לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה - כי אין בהגשת ערר או ערעור כדי לעכב תשלום של העיצום הכספי, אלא אם-כן ועדת הערר, בית-הדין האזורי או בית-הדין הארצי, לפי העניין הורו אחרת.
נקודת המוצא בהגשת ערעור היא כי אין כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי וזאת כדי לא לתת תמריץ להגשת ערעור.

ככל שההחלטה בערעור תחייב החזרים, יוחזר העיצום או חלקו בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום התשלום.

מצבו הכלכלי של מערער שהוטל עליו עיצום כספי אינו מהווה שיקול במסגרת שקילת הבקשה לעיכוב ביצוע התשלום, שכן מה ישתנה מצבו של המערער ככל שהערעור ידחה.

עוד הוסיף בית-הדין כי שקל את חלוף הזמן מאז ביצוע הביקורת ובתוכו הזמן שחלף מאז הגשת הערר ועד ההחלטה, את העובדה כי ועדת הערר הורתה על עיכוב ביצוע תשלום העיצומים הכספיים עד להחלטתה ואת טענת המערעת לפיה התקיימו נסיבות לפי התקנות להגברת האכיפה של דיני העבודה {הפחתה של סכום העיצום הכספי}.

המערערת לא המציאה אסמכתא לטענותיה על מצב כלכלי ונזקים שיגרמו לה אם לא יעוכב התשלום.

בסופו-של-דבר, בית-הדין החליט לעכב 50% מסכום העיצום העספי שנקבע לאחר ועדת הערר, ובנוסף האריך את המועד לתשלום סכום זה.

בית-הדין החליט לעכב 50% מסכום העיצום הכספי, כאשר החלטה זו היתה מבוססת על סמכות ועדת הערר להפחית שיעור שלא יעלה על 50% מסכום העיצום הכספי בהתקיים שילוב של נסיבות המפרטות בסעיף 1 לתקנות להגברת האכיפה.

עוד יצויין כי בית-הדין היה ער לכך כי ועדת הערר הפיחתה 25% מהסכום, אך בד-בבד בהתחשב בכל הנסיבות לרבות פרק הזמן שחלף, החליט בית-הדין לעכב 50% מהסכום אשר הוטל לאחר ועדת הערר וזאת עד להחלטה בערעור.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ערר וערעור