פיצויים

סעיף 24 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 קובע כדלקמן:

"24. פיצויים
על-אף כל דין לא יהיה ארגון עובדים או ארגון מעבידים חייב בפיצויים על הפרת חובותיו לפי הסכם קיבוצי, אלא במידה שהתחייב בהם במפורש בהסכם קיבוצי כללי."

ב- דב"ע נג/4-4 {ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ ואח', תק-אר 1992(4), 50 (1992)} דובר על ההגנות אשר חוק הסכמים קיבוציים מעניק לשביתת עובדים.

סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים קבע במישור האישי כי לא יראו בהשתתפות בשביתה כהפרת חובה אישית.

סעיף 24 לחוק הסכמים קיבוציים קבע במישור הקיבוצי כי על-אף כל דין לא יהיה ארגון עובדים או ארגון מעבידים חייב בפיצויי על הפרת חובותיו לפי הסכם קיבוצי אלא במידה שהתחייב בהם במפורש בהסכם קיבוצי כללי.

מכאן, כי לארגון עובדים המכריז על שביתה בניגוד להסכם קיבוצי יש הגנה נגד תביעת פיצויים על הנזק שנגרם על-ידי השביתה, ולעובד כפרט יש הגנה נגד פיטורים בגין השתתפות בשביתה.

נוסף על ההגנות הרחבות האלה, לא הגבילה הכנסת את זכותם של עובדי מדינה לשבות, כפי שנעשה במדינות רבות בעולם, כמו למשל בארצות הברית, צרפת, יפן, וכו'.

מי שמקבל כוח רחב מהשלטון חייב להשתמש בו במסגרת החוק, בתום-לב ובלי לפגוע בהליכים הדמוקרטיים.

השאלה שהתעוררה במקרה הנדון היתה עד היכן צריך בית-הדין לפרוס את ההגנה של החוק על השביתה, כלומר, כיצד להגדיר "שביתה" במסגרת משפט העבודה. כדי לענות את שאלה זאת יש להבחין בין שני מרכיבים מרכזיים של השביתה כאשר האחד הוא מטרת השביתה, והשני כנגד מי מופנה השביתה.

ב- דב"ע לז/4-3 {ועד עובדי קצאא ואח' נ' חברת קצאא בע"מ, תק-אר (3), 6 (1977)} בית-הדין ציין כי עיון בחוק הסכמים קיבוציים עצמו, בדברי ההסבר לחוק ובדברי הכנסת, אינו מעלה כי אכן התכוון המחוקק לחידוש יסודי ועקרוני, חיוב ארגוני עובדים וארגוני מעבידים בנזיקין, במסגרת יחסי העבודה הקיבוציים עת המחוקק עצמו הגביל ביותר חבותם של ארגוני עובדים וארגוני מעבידים אף בפיצויים על הפרת חוזה קיבוצי וזאת לפי סעיף 24 לחוק הסכמים קיבוציים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פיצויים