בטילותו של צו הרחבה

סעיף 31 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 קובע כדלקמן:

"31. בטילותו של צו הרחבה
תם תקפו של הסכם קיבוצי, שעל הוראותיו ניתן צו הרחבה, בטל צו הרחבה והודעה על כך תפורסם ברשומות."

ב- סק"כ 51-09 {סאוט אלעאמל - להגנת זכויות העובדים והמובטלים נ' שר התעשיה המסחר והתעסוקה, תק-אר 2012(1), 1972 (2012)} בית-הדין הארצי הבהיר כי צו הרחבה יונק את כוחו, חיותו ותכנו מהוראות הסכם קיבוצי כללי תקף, וזאת מאחר ובצו ההרחבה מורחב היקף תחולתה של הוראה שבהסכם קיבוצי כללי.

כלומר, מהותה של ההוראה ותכנה נשארים בעינם, אלא שהיקף התחולה האישית של ההוראה מורחב מעבר להיקף התחולה שבהסכם הקיבוצי הכללי {דב"ע נו/3-303 לשכת המסחר תל-אביב-יפו - י.א.ד. אלקטרוניקה בע"מ, פד"ע ל, 249}.

צו הרחבה הוא פועל יוצא מההסכם הקיבוצי הכללי שאת הוראותיו הוא בא להרחיב, כולן או מקצתן, כאשר עקרון זה מעוגן בהוראת סעיף 31 לחוק הסכמים קיבוציים הגורס כי כאשר תם תוקפו של הסכם קיבוצי, שעל הוראותיו ניתן צו הרחבה, בטל צו ההרחבה והודעה על כך תפורסם ברשומות.

בהתאם לכך, בתום תוקפו של ההסכם הקיבוצי הכללי, בטל צו ההרחבה, בין בנסיבות בהן נחתם הסכם קיבוצי חדש המחליף הסכם קודם {דב"ע מו/17-3 קרן קיימת לישראל נ' אברהם סולטן, פד"ע יז 318}, ובין אם בוטל ההסכם הקיבוצי מבלי שנחתם תחתיו הסכם קיבוצי חדש.
בהתאם, ביטול צו ההרחבה הוא אוטומטי, כאשר ההרחבה הולכת אחר ההסכם ויורדת עמו וההודעה ברשומות משמשת רק את המטרה להביא את דבר הביטול לידיעת הציבור {ע"א 53/71 צבי רוזן - מרדכי ינקלביץ שותפות נ' יחזקאל ליזרוביץ, פ"ד כו(1), 48}.

עוד הוסיף בית-הדין הארצי, כי על-פי סעיף 31 לחוק הסכמים קיבוציים ותכליתו, השר אינו מוסמך להקנות לעובדים במסגרת צו ההרחבה, זכויות חדשות, או זכויות שונות מן הזכויות המעוגנות בהסכם הקיבוצי הכללי שאת הוראותיו הוא מרחיב {דב"ע מט/3-25 קרמר נ' שמרד אלקטרוניקה (1977) בע"מ, פד"ע כא 55}.

ב- דב"ע נו/3-303 {לשכת המסחר תל-אביב נ' י.א.ד. אלקטרוניקה, תק-אר 97(3), 447 (1997)} בית-הדין ציין כי ישנם שתי מטרות ומגמות עיקריות לצווי ההרחבה.

האחת היא השוואה של תנאי עבודה מסויימים הן מבחינת זכויות והן מבחינת חובות של העובדים הבלתי-מאורגנים לאלה של המאורגנים, והשניה היא השוואת הוצאות מסויימות של עלות העבודה לגבי המעסיקים הבלתי-מאורגנים, על-מנת שהמעבידים המאורגנים לא יהיו במצב נחות וידם על התחתונה בהתחרות בשוק עם מעבידים שאין הסכם קיבוצי חל עליהם {דב"ע לח/3-59 סילשי נ' אהרון דורון ושות' בע"מ, פד"ע, י 32}.

בית-הדין ציין כי יסוד התחרות מופעל רק ברמה שמעל אותן נורמות המינימום שנקבעו בחוקי העבודה ואותן נורמות המינימום ההסכמיות שנקבעו בהסכמים קיבוציים כלליים והורחבו בצווי הרחבה.

במציאות הישראלית נתקבל רעיון צו ההרחבה כמכשיר חברתי-כלכלי צודק ומקובל, כאשר הרעיון ממעיט מחד את התערבותה של המדינה בתחום יחסי העבודה באמצעות חקיקת חוקים, ומאידך, הוא מאפשר לצדדים הראשיים של יחסי העבודה {ארגון עובדים וארגון מעבידים} לקבוע התפתחות מבוקרת של תנאי העבודה בשוק העבודה על חלקיו השונים, התואמים גם את ההתפתחויות והמגמות בענפי העבודה במשק.

על היות צו ההרחבה צודק ומקובל, יעיד המספר הקטן יחסית של ההתדיינויות המשפטיות בעניין צווי הרחבה, ושעיקרם הוא בנושאים של תחולה או של יישום הצו.

כמו-כן, תעיד על כך מגמת האכיפה המיוחדת של צווי ההרחבה שנקבעה בסעיפים 33א עד 31ו לחוק הסכמים קיבוציים, כאשר מגמה זו הושתתה על כך שקיום תנאי עבודה כמתחייב מצווי הרחבה הוא אינטרס לא רק של הפרט - העובד שבו מדובר - אלא באותה מידה, אם לא במידה יתרה, גם של השותפים ליחסי העבודה הקיבוציים.

ב- ס"ע (ת"א) 6882-06-10 {איגור ברכר נ' דוד קאופמן, תק-עב 2013(1), 10260 (2013)} צויין כי צו ההרחבה בדבר הנהגת פנסיית יסוד הרחיב את הוראותיו של הסכם קיבוצי מיום 22.06.64.

ביום 04.06.79 נחתם הסכם הפנסיה המקיפה בתעשיה, אשר התיר את המשך ביטוחו של עובד בפנסיית יסוד רק אם היה מבוטח כאמור ביום כניסתו לתוקף של הסכם הפנסיה המקיפה.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע כי מבחינה מהותית, ועל-אף שאין בהסכם הפנסיה המקיפה בתעשיה הוראת ביטול מפורשת ביחס להסכם בדבר הנהגת פנסיית יסוד כי אין עוד תוקף מעשי להסכם הקיבוצי בדבר הנהגת פנסיית יסוד, ביחס לכל מי שהחל עבודתו לאחר יום 04.06.79.

עוד הוסיף בית-הדין כי סעיף 31 לחוק הסכמים קיבוציים, קובע כי תם תקפו של הסכם קיבוצי, שעל הוראותיו ניתן צו הרחבה, בטל צו ההרחבה והודעה על כך תפורסם ברשומות, ומשכך, ככל שההסכם הקיבוצי בדבר הנהגת פנסיית יסוד פקע, אין עוד תוקף גם לצו שהרחיב אותו, הגם שאין חולק כי לא פורסמה הודעת ביטול ברשומות או בכל דרך אחרת.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין קבע כי לאחר שקילת טענות הצדדים יש לקבל את עמדת התובע מאחר ולא הוכח כי ההסכם הקיבוצי בדבר הנהגת פנסיית יסוד בוטל כדין ולא ניתן לקבוע כי צו ההרחבה שהוצא על בסיסו בוטל אף הוא.

גם אם ההסכם הקיבוצי בדבר הנהגת פנסיית יסוד איבד ממשמעותו המעשית עם חלוף הזמן אין משמעות הדבר כי בוטל ויש לקבל את טענת התובע כי לא ניתן להסיק על ביטולו מכללא כאשר יש לכך השלכות רוחב משמעותיות לרבות בהתייחס לתוקפו של צו ההרחבה.

יודגש כי הסכם קיבוצי נותר בתוקפו כל עוד לא בוטל בדרך הקבועה בחוק הסכמים קיבוציים {ראה גם ב- עס"ק 11563-05-10 אוניברסיטת תל אביב נ' ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת תל אביב, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.11.12)}.

ב- ע"ב (חי') 2469-07 {אוחיון נ' דלתון עבודות אלומיניום בע"מ, תק-עב 2012(3), 14059 (2012)} בית-הדין לא קיבל את טענת הנתבעת, שצו ההרחבה בעניין פנסיית זקנה לא חל במקרה הנדון וזאת לאור סעיף 31 לחוק הסכמים קיבוציים.

זאת כיוון שההסכמים שהרחיב הוחלפו על-ידי הסכם קיבוצי משנת 1979, ולא הוכח לגביו שהורחב בצו הרחבה, ובנוסף לכך, לא ניתן לבצע הפרשות לקרן הפנסיה הותיקה של מבטחים.

בית-הדין קבע לעניין זה כי זו היתה טענה שנטענה בהסתמך על פסיקת בית-הדין האזורי לעבודה בירושלים, אך, הנדון שם לא היה דומה לעניין המדובר.

צו ההרחבה בעניין פנסיית זקנה עודכן, מעת לעת, בהתאם לשינויים בהסכמים הקיבוציים שהרחיב, לרבות במסגרת צו הרחבה נוסף, שפורסם ביום 25.06.89.
כלומר, לאחר המועד הנטען על-ידי הנתבעים ובתקופה הרלבנטית להעסקת התובע ובהזדמנות זו הוגדלה חובת ביצוע הפרשות המעביד לקרן הפנסיה של "מבטחים", מ-5% מהשכר הכולל הרגיל של העובד ל- 6%, על-חשבון המעסיק.

יחד-עם-זאת, לגבי צווי ההרחבה בענף המתכת, הם חלים על כל העובדים והמעבידים בענף המתכת, כאשר עובד מוגדר שם ככל עובד העובד בעבודת כפיים כולל נוער עובד, ובעניין הנדון לא הוכח, כי עבודת התובע נכנסת בגדר הגדרה זו.

התובע העיד כי במסגרת עבודתו עסק בניהול טכני של פרוייקטים, שכלל תכנון, עריכת פגישות עם מינהלי עבודה באתרי בניה, ביצוע מדידות ופיקוח על עבודות באתרי בניה, הזמנת חומרים, עריכת חשבונות, הצעות מחיר, התחשבנות שוטפת עם לקוחות וספקים.

בית-הדין קבע במקרה הנדון כי אין די כדי להביא למסקנה שעבודתו היתה עבודת כפיים, ושוכנע, כי עיקר עבודת התובע על-פי תיאורו של התובע עצמו לא מתאימה להגדרה האמורה.

תמיכה לכך ניתן למצוא גם בדו"חות הנוכחות של התובע לפיהם יציאותיו ממפעל הנתבעת הסתכמו, על-פי רוב, לכדי יציאה אחת בשבוע, אם בכלל, מה גם, שהתובע הודה, כי לעיתים היה זה בשביל קיום ישיבות באתרי הבניה ולא לצורך עבודה פיזית שם.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין קבע כי על יחסי העבודה בין הצדדים חלו צו ההרחבה בעניין פנסיית זקנה וצו ההרחבה בעניין פנסיה בתעשיה, ואילו צווי ההרחבה בענף המתכת וכן צו ההרחבה בענף הבניה לא חלו עליהם.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בטילותו של צו הרחבה