קטינים

1. מבוא
עקרון טובת הילד הינו ערך מרכזי וחשוב בשיטת המשפט בישראל ואף במשפט העברי. ככלל "אין כל אפשרות לעסוק בעניינם של קטינים בלא לבחון את טובתם" {ע"א 7206/93 גבאי נ' גבאי, פ"ד נא(2), 241, 251 (24.02.97)}.

על שר הפנים מוטל, בין היתר, לשקול, עת גיבוש החלטתו הגוזרת את גורל מעמדו בישראל של הורה זר, את טובת ילדו של ההורה ואת השפעת ההחלטה על מצבו {דנג"ץ 8916/02 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים - מינהל האוכלוסין, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.07.03)}.

מרכזיותו של עקרון טובת הילד נקבעה אף בסעיף 3(1) לאמנה בדבר זכויות הילד 1989 (כ"א 31, עמ' 221):

"In all actions concerning children, whether undertaken by public or private social welfare institutions, courts of law, administrative authorities or legislative bodies, the best interests of the child shall be a primary consideration."

על-מנת להצדיק תוצאה המעניקה משקל רב לעקרון טובת הילד יש לקבוע אמות-מידה מתאימות. כאן, יש מקבץ של שיקולים שכוחם המצטבר מצדיק התערבות בהחלטת הרשות.

כאשר שוהה בלתי-חוקי בישראל יבקש כי תימנע הרחקתו מישראל מטעמים רפואיים, תועבר הבקשה למנהל מינהל האוכלוסין. מנהל מינהל האוכלוסין יפעל בהתאם להנחיה בעניין, קרי: יבחן האם מדובר במצב חירום רפואי כהגדרתו בחוק זכויות החולה.

לשם כך רשאי מנהל מינהל האוכלוסין להיוועץ עם רופא מומחה מתוך רשימה שהעביר מנכ"ל משרד הבריאות. הפניה תיעשה בכפוף לכך שיומצא למנהל מינהל האוכלוסין על-ידי המבקש כתב ויתור על סודיות רפואית.

רשימת הרופאים נקבעה מבין הרופאים המשמשים כחברים בוועדות ערר לפי תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ), התשנ"ה-1995 {בג"ץ 5665/05 18 עותרים ועמותת הרופאים לזכויות אדם נ' שר הפנים, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.09.07)}.

כאשר אין מדובר במצב חירום רפואי כהגדרתו בחוק זכויות החולה, הכלל הוא כי לא תעוכב הרחקתו של השוהה הבלתי-חוקי מישראל. עם-זאת, רשאי מנהל מינהל האוכלוסין, בהתאם לסמכות הכללית הרחבה שנתונה לו, לבחון האם קיימים טעמים הומניטאריים מיוחדים אחרים בנסיבות כל מקרה לעכב הרחקתו של שוהה בלתי-חוקי מישראל. אף לשם כך רשאי מנהל מינהל האוכלוסין להתייעץ עם אחד או יותר מבין הרופאים הנ"ל {דנג"ץ 8916/02 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים - מינהל האוכלוסין, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.07.03)}.

מטרת ההיוועצות ברופאים מומחים כמחוייבות שנטל עליו מנהל מינהל האוכלוסין, כאמור הינה כדי לבדוק אם מדובר במצב חירום רפואי כהגדרתו בחוק זכויות החולה.

אשר למקרים שבהם אין מדובר במצב חירום רפואי הכלל הוא שלא תעוכב ההרחקה, אך רשאי מנהל המינהל, על-פי סמכותו הכללית הרחבה, לבחון טעמים הומניטריים מיוחדים אחרים לעיכוב ההרחקה, ואף לשם כך מחוייב הוא להיוועץ באחד הרופאים המומחים.

2. פסיקת בתי-המשפט
2.1 בית-המשפט קבע, כי בהתחשב ב"נוהל הטיפול בקטינים זרים לא מלווים" שגובש בעקבות עבודת המטה שרוכזה, על-ידי המשנה-ליועץ המשפטי לממשלה לעת הזו, ועד שיעמוד הנוהל במבחן היישום, אין מקום להרחיב את היריעה בנושאים שעלו על-ידי המערערים
ב- עע"ם 4878/05, עע"ם 5594/05, עע"ם 5786/05 {פלונית נ' שר הפנים, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.11.08)} אוחדו דיונים כנגד שלושה פסקי-דין של בית-המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב, בהם נדחו עתירותיהן של המערערות כנגד צווי המשמורת וההרחקה שהוצאו נגדן.

המערערות, ששלוש מהן הן אזרחיות גאנה ואחת מהן היא אזרחית ניגריה, היו קטינות על סף גיל הבגירות במועד הגשת הערעורים שלפנינו והן שהו בישראל שלא כדין.

עקב הגשת הערעורים והטיפול בנושא שנעשה בעקבותיהם, הודיעה המדינה ביום 28.06.07 כי היא שוקדת על הכנת נוהל לטיפול בשוהים בלתי-חוקיים שהם קטינים "לא מלווים" וזאת במסגרת עבודת מטה אותה ריכז המשנה-ליועץ המשפטי לממשלה ונטלו בה חלק נציגי משרד המשפטים, משרד החוץ, משרד החינוך, משרד הרווחה, משרד ראש הממשלה, משרד הפנים, הצבא, מינהלת ההגירה ונציגי נציבות האו"ם לפליטים בישראל.

ביום 10.01.08 הודיעה המדינה כי עבודת המטה הגיעה לכדי סיום והוכן נוהל הדן הן בהליכי המשמורת של קטינים שוהים בלתי-חוקיים והן בדרכי הרחקתם מישראל.

בא-כוח המערערות העלה את הסוגיה המשפטית אשר נגעה להיקף תחולת חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960 (להלן: "חוק הנוער") על אותם קטינים השוהים בישראל שלא כדין.

שני שלבים של טיפול המשיבים באותם קטינים עמדו במוקד המחלוקת בין הצדדים:

האחת, סוגיית החזקתם במשמורת של קטינים זרים "לא מלווים" השוהים בישראל שלא כדין.

והשניה, סוגיית הרחקתם של אותם קטינים מישראל.

המחלוקת בין הצדדים בסוגיה כאמור אינה באשר לעצם תחולתו של חוק הנוער אלא לנסיבות ולאופן בו יופעלו הסמכויות לפי חוק זה.

הועלתה הטענה, שיש ליישם את הוראות החוק ביחס לטיפול והשגחה על כל הקטינים עד לגיל 18 בלא להבחין בנסיבותיהם האישיות ובקרבתם לבגירות.

לפיכך, במהלך יישום הנוהל וככל שהדבר נמצא מתאים על-ידי העובד הסוציאלי, תוך התחשבות בצרכים הכלליים של הקטינים ובנסיבות הפרטניות בכל מקרה ומקרה, וככל שקיימת אפשרות מעשית לכך, מן הראוי לפעול לשילובם של הקטינים במסגרות מתאימות שונות מחוץ למתקן המשמורת.

טענה נוספת הועלה כנגד עצם ההחזקה במשמורת וכנגד הליכי ההרחקה. על פיה, על ההרחקה לעמוד בתנאים מקדמיים מסויימים ולהיות מתואמת עם גורמי הרווחה בישראל ובמדינת המוצא של הקטין.

מנגד, טענות המדינה היו, כי כיום הקטינים מוחזקים במתקן משמורת המיועד לכך, ועל-אף שעדיין מדובר במתקן המגביל את חירותם של הקטינים, הובהר כי חלו שינויים לטובה בכל הנוגע למצבם של הקטינים המוחזקים במשמורת ולשירותים הניתנים להם באותו מתקן.

באשר להליכי ההרחקה, הבהירה המדינה, כי מבחינה מעשית לא ניתן להפעיל את פקידי הסעד בישראל כדי לברר לפרטי פרטים כיצד ועל-ידי מי יטופל הקטין המורחק מישראל במדינת המוצא שלו לאחר הרחקתו מישראל ומה תהיה טובת הקטין במדינה הזרה אשר לא בהכרח יש לישראל קשרים עימה או עם מוסדות הרווחה שלה, ככל שיש בה מוסדות פעילים מסוג זה.

ברם, לא ניתן להרחיק קטין מבלי לוודא שלא נשקפת לו סכנה בארץ המוצא, וכי יתקיים ככל הניתן תיאום באמצעות משרד החוץ עם הגורמים האחראיים לקליטה הולמת שלו. לעניין זה יש עיגון בנוהל שגובש על-ידי המדינה.
אף למדינת המוצא של הקטין המיועד להרחקה, ולא רק למדינה שבתחום שיפוטה הוא נמצא בפועל, ישנה אחריות לשלומו ולרווחתו.

התיאום לעניין ההרחקה נעשה, באמצעות משרד החוץ, ואכן מן הראוי לפעול להגברת התיאום ככל הניתן במקרים פרטניים.

עם-זאת, לא קיימת חובה על-פי הדין להטיל על גורמי הרווחה בישראל את תפקיד הבירור של מצבו הסוציאלי הצפוי של הקטין המיועד להרחקה במדינת המוצא שלו.

במקרים מתאימים לעובדי הרווחה בישראל יכול ותהיה השפעה על עניין התאמתו של הקטין על-פי גילו ונסיבותיו האישיות להרחקה מישראל, אך על חוות-דעת מקצועית זו להיבחן ביחד עם שיקולים רלוונטיים נוספים.

בית-המשפט בדחותו את הערעור קבע, כי בהתחשב ב"נוהל הטיפול בקטינים זרים לא מלווים", שגובש בעקבות עבודת המטה שרוכזה, על-ידי המשנה-ליועץ המשפטי לממשלה לעת הזו, ועד שיעמוד הנוהל במבחן היישום, אין מקום להרחיב את היריעה בנושאים שעלו על-ידי בא-כוח המערערים.

בית-המשפט קבע, כי הנוהל שגובש על-ידי המדינה הוא סביר, אינו סותר את הוראות הדין ויש בו כדי ליתן מענה מעשי לסוגיות העקרוניות שביקש בא-כוח המערערות להעלות בתיק הנדון.

2.2 העתירה הופנתה כנגד לוח הזמנים הקצר שניתן למשפחות הילדים כדי שיגישו בקשותיהם למשרד הפנים, ובעיקר לקשיים שעלולים להיות לפונים המתקשים להשיג דרכונים ותעודות לידה
ב- בג"ץ 5893/10 {רופאים לזכויות אדם ואחרים נ' ממשלת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.08.10)} נדונה עניינה של העתירה בהחלטת הממשלה מס' 2183 מיום 01.08.2010 בעניין "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל", לפיה יש להגיש בקשות לקבלת מעמד בישראל מכוח אותה החלטה בתוך 21 יום, אשר נקבעו עד לתאריך 31.08.2010.

העתירה הופנתה כנגד לוח הזמנים הקצר שניתן למשפחות הילדים כדי שיגישו בקשותיהם למשרד הפנים, ובעיקר לקשיים שעלולים להיות לפונים המתקשים להשיג דרכונים ותעודות לידה.

בית-המשפט העליון בשבתו כבית-דין גבוה לצדק, בדחותו את העתירה קבע, כי בעקבות ההודעות שנמסרו במסגרת הדיון מטעם ראש מינהל אכיפה וזרים במשרד הפנים בדבר אופן הטיפול בבקשות, כי כל מי שיגיש בקשה שתתקבל לבדיקה יקבל אישור לידו שאכן פנה והגיש בקשה במועד, אין מקום למתן צו על תנאי כדי להתערב בהחלטת הממשלה בעניין זה.

עוד הדגיש בית-המשפט, כי ההחלטה האמורה התפרסמה ברבים ויש להניח כי האוכלוסיה המעוניינת, בוודאי ברובה המכריע שמעה על דבר קיומה.

בארץ פועלות 3 לשכות מרשם בבאר-שבע, בתל-אביב ובחיפה, ובהן עובדים מיוחדים שהוכשרו לקבלת הבקשות וגם נציגי העותרת ומתנדבים אחרים מסייעים לפונים במקום. עד היום כבר הוגשו 310 בקשות ורק 18 מהן נדחו על-הסף.

בית-המשפט פסק, כי אם אכן יתגלו מקרים חריגים של אנשים המתגוררים במקום מרוחק שיוכלו להראות טעם מיוחד אשר בגינו לא פנו במועד, בעיקר בשל היעדר מידע, או נסיבות אישיות חריגות שמנעו הגשת הבקשה, יבחן משרד הפנים בקשות מיוחדות אלה לגופן. אין באמור כדי להאריך מועד לכל המעוניינים, וחריגים בלבד ייבחנו באופן פרטני.

2.3 עניינה של העתירה בילדים, בגילאים שונים, השוהים בכלא "סהרונים"
ב- בג"ץ 212/08 {מוקד סיוע לעובדים זרים נ' שירות בתי הסוהר, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.02.08)} נדונה עניינה של העתירה בילדים, בגילאים שונים, השוהים בכלא "סהרונים" {אגף מיוחד להחזקתם של מי שנכנסו לארץ מאפריקה (להלן: "מתקן סהרונים") מתוך מגמה לתת ביטוי לייחודיות של האוכלוסיה המוחזקת במיתקן: בדרך-כלל אין המדובר בעבריינים פליליים או ביטחוניים "רגילים", ולא אחת מדובר במשפחות עם ילדים} במסגרתה נתבקש צו על תנאי שעניינו היה כי ייסגרו אגפי אוהלים מספר 1 ומספר 6 במתקן.

בין היתר, הועלו הטענות, מדוע לא תימנע המדינה ממעצר לפי הוראות חוק הכניסה לישראל במקרים בהם אין מועד קרוב להרחקת הילדים, מהחזקת ילדים במעצר לפי חוק הכניסה לישראל באוהלים, מהחזקת ילדים במעצר במתקנים בהם אין המדינה מספקת שירותי חינוך הולמים ובמתקנים בהם לא מתאפשר לילדים לפקוד את מערכת החינוך הרגילה שמחוץ למתקן הכליאה ומהחזקת ילדים במעצר במתקנים בהם לא קיימים שירותים פסיכו-סוציאליים העונים על צרכיהם של הילדים.

המדינה מנגד, מבהירה בתגובתה כי טענות העותרים, ככל שהן נוגעות לצורך בשיפור היבט כזה או אחר במתקן מוכרות לגורמי השב"ס הרלבנטיים. הן נענות ומטופלות ובכלל תנאי המעצר נמצאים במגמת שיפור. טענות העותרים ראויות לבחינה והן אכן נבחנות כל העת. העתירה הוגשה בחופזה. חלק מהטענות שהועלו אינן אקטואליות עוד.

כמו-כן, הבהירה המדינה כי לא התגלתה כל תופעה של מחלות חורף חריגות, מכות קור וכיוצא באלה בקרב אוכלוסיית הילדים והנשים שבמתקן. ילדים טופלו במרפאות בעיקר בגין צינון, שיעול, יובש, פצעים בפנים, כאבי בטן וכיוצא בזה.

הותקן מבנה קשיח המכיל מקלחות ושירותים צמודים ומיזוג אוויר האמור לשמש נשים לאחר לידה. אין במיתקן נשים שילדו לאחרונה, ובשלב זה ישמש המבנה לנשים בשלבי הריון מתקדמים.

בית-המשפט העליון בשבתו כבית-דין גבוה לצדק, בדחותו את העתירה קבע, כי, אין הצדקה להתערבותו. המדינה פעלה תוך תקופת התארגנות קצרה, וככל הנראה, תמשיך לפעול לפתרון בעיות שונות שהתעוררו.

2.4 עניינה של העתירה בהחזקתם במשמורת של קטינים אזרחי מדינות אפריקה, אשר נכנסו לשטח ישראל שלא כדין דרך גבול מצרים, בלא ליווי של הוריהם או של בני משפחה בגירים אחרים
ב- בג"ץ 1254/10 {פלוני נ' שר הפנים, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.04.12)} נדונה עניינה של העתירה בהחזקתם במשמורת של קטינים אזרחי מדינות אפריקה, אשר נכנסו לשטח ישראל שלא כדין דרך גבול מצרים, בלא ליווי של הוריהם או של בני משפחה בגירים אחרים (להלן: "קטינים בלתי-מלווים או הקטינים").

החזקתם של הקטינים במשמורת התבצעה מכוח הוראותיו של סעיף 13א(ב) לחוק הכניסה לישראל. הסעיף האמור קובע, כי שוהים שלא כדין בישראל יוחזקו במשמורת עד ליציאתם או הרחקתם מהמדינה. משמורת, על-פי הסעיף הנ"ל, משמעה "מעצר אדם לצורך החזקתו במקום משמורת לפי הוראות חוק זה".

הועלתה הטענה על-ידי העותרים כי יש לפרש את סעיף 13 האמור ככזה האוסר על החזקת קטינים בלתי-מלווים בבית סוהר או במקום מעצר נוכח ההשלכות הקשות של תנאי הכליאה במקומות אלו על קטינים. לפיכך, יש לקבוע בצו מקום משמורת מיוחד שאינו בית סוהר, אשר יספק תנאים ההולמים קטינים.

בית-המשפט העליון בשבתו כבית-דין גבוה לצדק, בדחותו את העתירה קבע, כי העתירה מיצתה את עצמה נוכח השינויים המשמעותיים הרבים שחלו בתנאי החזקתם של הקטינים מאז הוגשה העתירה.
השינוי המרכזי בו מדובר הינו הקמתו של מתקן תמיכה לנוער (מת"ן) אשר מנוהל על-ידי שירות בתי הסוהר. על-מנת להעניק לשב"ס את הסמכות להפעיל את המתקן, הכריז עליו השר לביטחון פנים כ"בית סוהר". זאת, במקביל למעמד המתקן כ"מקום משמורת מיוחד".

לאור האמור ולאור נוכח ההתפתחויות, קבע בית-המשפט כי העתירה אינה מגלה עילת התערבות בשיקול-דעתם של המשיבים לגבי החזקת קטינים בלתי-מלווים בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל.

באשר לקטינות המוחזקות בתא נפרד באגף הנשים של בית הסוהר, אשר פתוח במשך שעות היום, למעט בזמני הספירה ובמהלך הלילה קבע בית-המשפט כי איננה פתרון ראוי. אולם בעקבות החלטה זו נראה כי נעשה מצד המשיבים מאמץ להוצאת הקטינות מבית הסוהר.

ברם, אם תימשך החזקתן של הקטינות בבית הסוהר גבעון, שעריו של בית-המשפט יהיו פתוחים לעתירה נוספת בעניינן.

2.5 המערער היה היחיד שטיפל בקטין ולא ברור כלל וכלל אם ישנו גורם אחר המסוגל לטפל כנדרש בקטין ובצרכיו המיוחדים גם היום. משך תקופה של ממש לא דאגה אימו של הקטין שיזכה בטיפול הרפואי לו הוא זקוק
ב- עע"מ 10993/08 ‏{פלוני נ' מדינת ישראל - משרד הפנים‏, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.03.10)}, הוגשה עתירה לבית-המשפט לעניינים מינהליים לשחרורו של המערער ממשמורת ולביטול הצו להרחקתו מישראל. המערער פוטר מעבודתו ומאז שהה בישראל שלא כדין. כתוצאה מהאמור הוצא נגדו צו הרחקה ומשמורת.

בית-המשפט לעניינים מינהליים קבע כי הקטין, בנו של המערער אכן זקוק לטיפול רפואי, המקנה לו סיכוי לחיים ואשר הפיסקתו פירושה סכנת מוות. הובהר כי לקטין מעמד של תושב ארעי ושאין כל סיבה להרחיקו מהארץ.

משכך, הורה בית-המשפט לעניינים מינהליים על העברת הטיפול בעניין לידי פקידת הסעד בעיריית תל אביב, שתבדוק את מסוגלותה של האם ומוכנותה לטפל בקטין. במידה שהבחינה תעלה ממצאים שליליים, הוטל על פקידת הסעד לוודא שהקטין יקבל את הטיפול הרפואי לו הוא זקוק, לרבות דיווח לבית-המשפט. כן נקבע כי ניתן לשחרר את המערער לתקופה קצרה, כדי לוודא שהקטין יקבל את הטיפול המגיע לו.

על ההחלטה כאמור, הוגש ערעור לבית-המשפט העליון, בו הועלתה הטענה כי בעקבות אישפוזו של בנו הקטין בבית חולים, שם נתגלה כי הוא סובל ממחלת האיידס, הקטין זקוק לטיפול רפואי שוטף ודחוף והמערער הוא היחיד שדואג לקבלתו ולמימונו.

הפתרון ההומניטארי המשקלל את טובת הקטין הוא אי-הרחקת המערער מהארץ. זאת, על-מנת לאפשר את התגייסות כל משפחת הקטין לטובת מתן הטיפול הרפואי הנדרש לו.

בית-המשפט העליון, בקבלו את הערעור קבע, כי בשל קיומם של שיקולים אנושיים, עיקרון טובת הילד, נסיבות אישיות חריגות של הקטין, קשר מיוחד בין ההורה העותר לבין צורכי הקטין, גבוליות המקרה, מדיניות משרד הפנים, פסיקת בית-משפט והעדר התייחסות מצד הרשות למלוא השיקולים הרלוונטיים - ראוי להתערב בהחלטה שניתנה.

הנסיבות מצביעות על-כך שהמערער היה היחיד שטיפל בקטין ולא ברור כלל וכלל אם ישנו גורם אחר המסוגל לטפל כנדרש בקטין ובצרכיו המיוחדים גם היום. משך תקופה של ממש לא דאגה אימו של הקטין שיזכה בטיפול הרפואי לו הוא זקוק.

כמו-כן, הבהיר בית-המשפט כי משרד הפנים לא העלה טענה, לפיה מהווה המערער סכנה לציבור. כך, למשל, לא נטען כי הוא עלול לפגוע בדרך כלשהי בביטחון המדינה או שמתן היתר שהיה בארץ בנסיבות המקרה עלול ליצור תקדים בעל השלכת רוחב.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

קטינים