דיני סימני מסחר
הפרקים שבספר:
- דיני סימני מסחר - מבוא
- הגישות השונות
- המבחנים לקיומו של דמיון מטעה
- הפרת סימן מסחר ללא סכנת הטעיה
- מצב של שימוש בסימן זהה ומצב של שימוש בסימן דומה
- ההגנה על סימן מסחר מוכר
- נפקות הרישום של סימן המסחר
- אבחנה בין ארבעה שמות המשמשים במסחר, לפי מידת ההגנה המוענקת להם
- היאבד סימן מסחר מאופיו המבחין?
- תחרות בין הטוענים לזכות בסימן המסחר
- תום-לב
- רישום מקביל של סימנים
- הגנת השימוש בשם
- סימני מסחר -"ייבוא מקביל"
- השיווק באינטרנט ושמות מיתחם
- הגדרות - פרשנות - סעיפים 3-1 לפקודת סימני מסחר
- פנקס סימני המסחר - סעיפים 6-4 לפקודת סימני מסחר
- כשרות לרישום - סעיפים 16-7 לפקודת סימני מסחר
- הליכי רישום - סעיפים 30-17 לפקודת סימני מסחר
- תוקף הרישום וחידושו - סעיפים 35-31 לפקודת סימני מסחר
- שינויים וביטולים - סעיפים 45-36 לפקודת סימני מסחר
- זכויותיו של בעל סימן מסחר - סעיפים 53-46 לפקודת סימני מסחר
- רישום סימני חוץ - סעיפים 56-54 לפקודת סימני מסחר
- בקשות בין-לאומיות - סעיפים 56א-56יג לפקודת סמני מסחר
- הפרה - סעיפים 59-57א לפקודת סימני מסחר
- עונשין - סעיפים 63-60 לפקודת סימני מסחר
- שפיטה, ראיות וסדרי דין - סעיפים 63א-69א לפקודת סימני מסחר
- אגרות ותקנות - סעיפים 72-70 לפקודת סימני מסחר
- עילות תביעה - מבוא
- עשיית עושר ולא במשפט
- גניבת עין
- דילול של מוניטין
- עילה על-פי חוק הפרטיות
- עילות מכוח עוולות בנזיקין ודינים אחרים
- סעדים זמניים - כללי
- צו מניעה זמני
- סעד זמני בערעור
- צו עשה זמני
- הפרת סימן מסחר - סעדים זמניים
- כונס נכסים
- צו מניעה קבוע
- כינוס נכסים כסעד קבוע
- מתן חשבונות ובירור חשבונות
- חישוב הפיצויים מכוח דיני הקניין הרוחני
- סימני מסחר - נזיקין ופיצויים סטטוטורים
- סימני מסחר - דוגמאות ותקדימים
דיני סימני מסחר - מבוא
פקודת סימני מסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972 {תיקרא להלן: "פקודת סימני מסחר" או "הפקודה"} מגדירה בסעיף 1 לחוק הנ"ל את ההסדרים החקיקתיים המרכזיים הנוגעים לסימני המסחר ומגדירה בין השאר, את המונחים הבאים:"1. הגדרות
"סימן" - אותיות, ספרות, מילים, דמויות או אותות אחרים או צירופם של אלה, בשני ממדים או בשלושה;
"סימן מסחר" - סימן המשמש, או מיועד לשמש, לאדם לעניין הטובין שהוא מייצר או סוחר בהם;
"סימן מסחר רשום" - סימן מסחר הרשום בפנקס סימני המסחר לפי הוראות פקודה זו והוא סימן מסחר לאומי או סימן מסחר בין-לאומי הרשום בישראל..."
מוסד סימני המסחר נולד בשל הצורך להבדיל בין מוצריו של סוחר אחד למוצריו של סוחר אחר המתחרה בו. הסוחר - נהנה מהגנה על המוניטין שלו ומקטין את החשש שהצרכן יטעה בין תוצרתו שלו לזו של סוחר אחר. הצרכן - יכול לאתר בקלות רבה יותר את המוצרים המסויימים שברצונו לרכוש ומוגן מפני הטעיה באשר למקור הטובין. דבר הבא להגן הן על האינטרסים של הסוחר והן על אלה של הצרכן.
לשם השגת מטרות אלו, מקנה פקודת סימני מסחר בסעיף 46 {"זכות ייחודית"} לבעל סימן רשום להשתמש בסימן זה בקשר לטובין אשר לגביהם רשם את סימנו, ובמובן זה הסימן מופקע למעשה בהקשרו המסחרי מנחלת הכלל ולסוחר ניתן מונופול על השימוש בו.
החלטה אם קיימת הטעיה או סכנת הטעיה בין השמות היא בידי בית-המשפט והשאלה המכרעת היא אם בפועל עשוי השם להטעות או לא {ע"א 715/68 פרו-פרו ביסקויט נ' חברת פרומין, פ"ד כג(2), 43 (1969); ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נט(1), 873 (2004)}.
דין סימני המסחר וההגנה המוענקת על פיו לבעל הסימן הרשום הוא ענף אחד בשדה משפטי רחב יותר - דיני הקניין הרוחני - המעניקים הגנה על תוצר רוחני שעשוי להיות בעל ערך כלכלי.
כמו-כן חשוב לזכור כי זכות הקניין הרוחני, ככל זכות קניין אחרת, היא מסוג הזכויות ה"מיוחסות" הנהנות מהגנה חוקתית וחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו המורה אותנו שלא לפגוע בה {ראה סעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו}, אלא שההגנה על הקניין הרוחני ועל סימני המסחר בכלל זה, מתנגשת מעצם טיבה וטבעה עם זכות חוקתית אחרת - חופש העיסוק והזכות לתחרות חופשית הנגזרת ממנו.
לעניין האחרון נעיר כי יש לצמצם הגנה זו לתחומים "המשיקים או קרובים לתחום בו הוכר הסימן". הגישה לפרשנות התנאים עצמם, ולבדיקת התקיימותם, צריכה להיות זהירה ויש להידרש לכל מקרה לגופו וזאת כדי שלא לפגוע יתר-על-המידה בתחרות ובחופש העיסוק {ע"א 9191/03V&S Vin Spirt Aktiebolag נ' אבסולוט שוז בע"מ, פ"ד נח(6), 869 (2004)}.
הענקת מונופול רחב שוליים לבעל הקניין הרוחני לעשות שימוש ייחודי בקניינו זה, יש בה כדי לפגוע בקיומו של שוק מוצרים חופשי ומגוון המסייע בפיתוח הכלכלה וחיי המסחר. בבואנו לשרטט את גבולותיה של ההגנה על סימן המסחר יש לחתור על-כן, ככל הניתן, לאיזון בין ההגנה הנדרשת על הסימן הרשום ובין "הפקעת" כל סימן אחר, תהא רמת הדמיון ביניהם אשר תהא, מרשות הכלל {ע"א 563/11 ADIDAS SALOMON A.G נ' ג'לאל יאסין ואח', תק-על 2012(3), 9000 (2012)}.

