משמורת ילדים בבית-משפט לענייני משפחה ובבית-הדין הרבני
הפרקים שבספר:
- מבוא
- תפקידיהם של ההורים
- הסכם בין הורים החיים בנפרד וסמכותו של בית-המשפט באין הסכמה
- חזקת הגיל הרך בבית-משפט לענייני משפחה ובבית-הדין הרבני
- עיקרון "טובת הילד" בבית-משפט לענייני משפחה ובבית-הדין הרבני
- רצון הילד
- שינוי נסיבות
- משמורת ילדים ומסוגלות הורית
- הכרעת בית-המשפט וסמכותו הכללית להורות על אמצעי שמירה
- משמורת משותפת
- הגשת תסקיר על-ידי פקיד הסעד בתביעות למשמורת
- סדרי דין בתביעות משמורת
- משמורת ילדים וכריכתה בתביעת הגירושין
- הלכות בית-המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני
הסכם בין הורים החיים בנפרד וסמכותו של בית-המשפט באין הסכמה
סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 קובע כדלקמן:"24. הסכם בין הורים החיים בנפרד (תיקון: התשס"ה)
היו הורי הקטין חיים בנפרד – בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו – רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע; הסכם כזה טעון אישור בית-המשפט, והוא יאשרו לאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובת הקטין ומשאושר, דינו – לכל עניין זולת ערעור – כדין החלטת בית-המשפט."
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 קובע כדלקמן:
"25. קביעת בית-המשפט באין הסכם בין ההורים
לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית-המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת."
סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית קובע כי הורי הקטין רשאים להסכים ביניהם מי יחזיק את הקטין ואצל מי תהא משמורתו ובאילו תנאים יוכל ההורה הלא משמורן לראות את הקטין.
עוד קובע סעיף זה, כי הסכם שכזה חייב את אישורו של בית-המשפט ומשאושר – דינו כדין החלטת בית-המשפט {ע"מ (חי') 384/06 ו' א' נ' ו' (ז') מ', תק-מח 2007(1), 13363 (2007)}.
בטרם יאשר בית-המשפט את ההסכם, יהא עליו לבדוק האם הסכם, שאישורו עומד על הפרק, נעשה לטובתו של הקטין שכן, בית-המשפט לא יאשר הסכם הנוגע לחזקתו ולמשמורתו של קטין באם יגיע למסקנה כי ההסכם שנחתם בין ההורים פועל שלא לטובת הקטין.
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית קובע כי במקרה וההורים לא הגיעו לידי הסכמה בכל הנוגע לחזקתו ולמשמורתו של הקטין, רשאי בית-המשפט במקרה שכזה, לקבוע בעניין השנוי במחלוקת ובלבד שהכל יהיה לטובתו של הקטין.
כידוע, העיקרון המנחה את בית-המשפט בדונו בסוגיית משמורת ילדים הוא עיקרון "טובת הקטין".
משכך, בית-המשפט איננו כבול בהחלטותיו בענייני משמורת. הרציונל באי-כבילות כאמור של בית-המשפט נעוצה בעובדה כי ישנם מקרים בהם מוכח לבית-המשפט כי טובת הקטין מחייבת שינוי ההחלטה שניתנה בעניין משמורתו {מ"א (יר') 983/90 שרה קומר נ' אברהם (עבר) קומר, תק-מח 92(2), 1490 (1992)}.
סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית מתייחס למספר סוגי "סטטוסים" של ההורים ואלה הם: הורים החיים בנפרד ונישואיהם אויינו; הורים החיים בנפרד ונישואיהם הותרו; הורים החיים הנפרד ונישואיהם הופקעו; הורים החיים בנפרד ונישואיהם עדיין שרירים וקיימים; הורים החיים בנפרד ושלא נישאו.
בשים-לב, כי ב- מ"א (יר') 983/90 {שרה קומר נ' אברהם (עבר) קומר, תק-מח 92(2), 1490 (1992)} הועלתה טענה מפי הנתבע כי על-פי סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית ניתן לפנות לבית-המשפט רק כאשר ההורים-הצדדים חיים בנפרד.
בית-המשפט, בדחותו טענה זו קובע כי מעיון בסעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית עולה כי ניתן להיזקק לסוגיית החזקת הילדים גם כאשר הפירוד הפיזי בין ההורים צפוי וקרוב ובעתיד הנראה לעין.
ב- בג"צ 510/75 {שולמית ליפובסקי נ' גדעון ליפובסקי ואח', פ"ד ל(1), 619 (1975)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן ההורים חיים בנפרד ובאו לידי הסכם ביחס לחזקה בקטין וההסכם אושר על-ידי בית-המשפט האזרחי בארצות-הברית. על-כן, לכאורה אין מקום להפעיל את סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית על-מנת שבית-המשפט יקבע מחדש את זכות החזקה.