botox

הגשת תסקיר על-ידי פקיד הסעד בתביעות למשמורת

במציאות הנוצרת לאחר פרידת ההורים, על בית-המשפט לקבוע הסדר משמורת המגשים במידה המירבית האפשרית את אינטרס הקטינים ליהנות ממסגרת יציבה במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר ויחד-עם-זאת, לשמור קשר בין הילדים לבין ההורה האחר.

לשם-כך, על בית-המשפט לערוך בחינה מדוקדקת של מכלול ההיבטים של כל אחת מהאפשרויות הקיימות, לרבות השפעתה על ההורים, ככל שהדבר עשוי להשפיע על יחסם אל הילדים {פנחס שיפמן דיני המשפחה בישראל, כרך ב' (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על-שם הארי סאקר, התשמ"ט), 220}.

בחינה זו צריכה להתבסס על תשתית עובדתית נאותה. חשיבות רבה במיוחד יש לחוות-דעת של מומחים. זאת הן בשל יכולתם לבחון את השאלות המתעוררות בכל מקרה בעין מקצועית, והן בשל היותם גורם נייטרלי לעומת ההורים היריבים {רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2), 321 (2001)}.

בתי-המשפט נעזרים כדבר שבשיגרה לצורך קביעותיהם במומחים: פקידי סעד, פסיכולוגים ואף מחנכים. חוות-דעת אלה תפקידן לשמש כלי עזר בידי בית-המשפט {תמ"ש (חי') 14363/01 פלוני נ' פלונית, תק-מש 2006(3), 470 (2006)}.
סעיף 2 לחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955 {להלן ייקרא גם: "חוק הסעד (סדרי דין)"} למעשה משאיר לשיקול-דעת בית-המשפט, באם לצוות על הכנת תסקיר.

נהוג הוא, בתביעה למשמורת לכלול סעיף, המבקש מבית-המשפט לקבוע הסדרי ראיה, בדרך-כלל לאב, ובהתאם להמלצת לשכת הרווחה, קרי, סעיף המבקש כי בית-המשפט ימנה פקיד סעד, על-מנת שזה, יכין תסקיר לעניין המשמורת והסדרי הראיה.

סעיף 3 לחוק הסעד (סדרי דין) קובע כי פקיד הסעד, אשר מונה על-פי צו של בית-משפט כאמור בסעיף 2 לחוק הסעד (סדרי דין), רשאי, לצורך הכנת תסקירו, להיכנס לכל מקום בו נמצא הקטין {בעניינו} ולחקור כל אדם, היכול ליתן הסברים, ידיעות, הנוגעות לעניינו של הקטין.

הנחקר חייב ליתן לפקיד הסעד תשובות נכונות ומהימנות אולם, באם התשובה עלולה "לגולל עליו אשמה פלילית", יכול הנחקר שלא לענות לשאלות פקיד הסעד.

על-פי סעיף 4 לחוק הסעד (סדרי דין), יכול כל צד, ולאחר הגשת התסקיר לבית-המשפט ובמידה ובית-המשפט לא מטיל "חסיון" על התסקיר, להשמיע את טענותיו באשר לתסקיר.

סעיף 5 לחוק הסעד (סדרי דין) קובע, כי בית-המשפט יכול להורות לפקיד הסעד לבוא לפניו ולהעיד על חקירתו בעניין הקטין, אף אם לא נתן תסקיר בעניינו.

פקיד הסעד מהווה גורם ניטרלי, ביריבות בין ההורים, והם בעלי יכולת וניסיון מקצועי לבחון את טובת הקטין וצרכיו "בעין מומחה" שכן זו מלאכת יומם והשכלתם {תמ"ש (קר') 6330/05 ב.ט. נ' ב.א, תק-מש 2006(1), 283 (2006); רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2), 321 (2001); בג"צ 4238/03 בלה לוי נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נח(1), 480, 488 (2003)}.

ייתכנו מקרים בהם יינתנו שתי חוות-דעת הסותרות זו את זו ולחילופין, חוות-דעת אחת תומכת באם וחוות-הדעת תומכת באב.

נשאלה השאלה מה יעשה בית-המשפט במקרה שכזה? תשובה לכך מצאנו ב- ע"א 768/81 {נאור נ' נאור, פ"ד לו(2), 380 (1982)} שם קבע בית-המשפט, כי במקרה של מחלוקת בין שני פקידי סעד, פקידי הסעד ייפגשו ויכינו חוות-דעת אחת.

כב' השופט איתי כץ ב- תמ"ש (יר') 27161/06 {מ' ת' ואח' נ' מ' פ', תק-מש 2007(1), 224 (2007)} מונה מספר רב של קריטריונים, אותם יכלול פקיד הסעד בהכנת תסקירו ואלה הם:

1. התסקיר יתאר את פרשת הנישואין ומשבר הנישואין בין בני הזוג;

2. התסקיר יתאר את מערכת היחסים בין בני הזוג;

3. התסקיר יתאר את מערכות היחסים בין כל אחד מבני הזוג ובין משפחתו המקורית, ובין כל אחד מבני הזוג והמשפחה המקורית של בן זוגו;

4. התסקיר יתאר את מערכת היחסים בין כל הורה ובין כל ילד, הן בעבר והן בהווה;

5. התסקיר יתאר את מערכת היחסים בין הילדים לבין עצמם, וכן את חשיבות קשרים אלה;

6. התסקיר יתאר את מערכות היחסים בין כל ילד לבין האנשים החשובים לו בחייו, לרבות מורים, מחנכים, סבים, דודים, וחברים לחיים/בן/בת זוג של כל אחד מההורים – באם קיימים;

7. התסקיר יתאר את שאלת קיום אלימות, פיזית, מילולית, או רגשית, במשפחה, וכן את השפעת אלימות זו, באם ישנה, על כל אחד מהילדים;

8. התסקיר יתאר את תיפקודו של כל אחד מן ההורים כהורה, ליקויים בתיפקודו – אם ישנם;

9. התסקיר יתאר את תיפקודו של כל אחד מהילדים וליקויים בתיפקודו – אם ישנם;

10. התסקיר יתאר המלצות טיפוליות לכל אחד מבני הזוג, או טיפול זוגי ולכל אחד מהילדים, לרבות ציון המקומות בהם לקבל את הטיפול כאמור;

11. התסקיר יתאר את השפעת הפירוד של ההורים, על הילדים;

12. התסקיר ייתן המלצות בשאלה עם איזה הורה יגור כל ילד דרך קבע ורמת הקשר בין כל אחד מהילדים לבין ההורה שאינו מתגורר איתו דרך קבע.
לעניין משמעותו של תסקיר פקיד סעד, הביעו בתי-המשפט דעתם כי יש להתייחס לתסקיר פקידת הסעד כאל חוות-דעת מקצועית {בש"א (ת"א-יפו) 2965/06 פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2006(2), 366 (2006)}:

"לפקידי סעד יש מעמד מוכר ומוגדר בחיקוקים שונים – בכללם חוק האימוץ וחוק הנוער (טיפול והשגחה) שכבר נזכרו – ומוקנות להם סמכויות בתחומים רבים. תסקיר המוגש על-ידי פקיד סעד לבית-המשפט איננו, אמנם, בגדר חוות-דעת של מומחה, כמשמעה בסעיף 20 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, אך, על-פי הדין, עשוי פקיד הסעד – ובדרך-כלל גם נדרש – לכלול בתסקירו גם את חוות-דעתו. כך מתחייב מהוראת סעיף 2 לחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955... מיגוון הנושאים בהם רשאי פקיד סעד לחוות את דעתו, במסגרת תסקירו, איננו מוגדר או מוגבל, ובעניינים המסורים לסמכותו, או שבית-המשפט מטיל עליו לחקור ולדרוש בהם, מותר לו – והוא אף מצופה – לחוות דעה, לא רק בתחומי נושאים שיש לו בהם הסמכה פורמאלית, על יסוד לימודים במסגרת מוסדית מוכרת, אלא גם בתחומים שקנה בהם ידע וניסיון במסגרת עבודתו המעשית כפקיד סעד. אינני מוצא כל היגיון בהגבלת הנושאים, בהם רשאי פקיד סעד לחוות דעה במסגרת תסקירו, ובלבד שיש להם נגיעה לשאלות שהתסקיר מיועד להאיר. וגם על-פי המבחנים המקובלים לקבילות חוות-דעת של מומחה, לפי סעיף 20 לפקודת הראיות, תסקיר אשר כזה ראוי להתקבל... לא למותר להזכיר, שמשקלו הראייתי של תסקיר המוגש על-ידי פקיד סעד, והמשקל שיש לייחס לחוות-דעתו של פקיד הסעד, בכל עניין ועניין, נתונים – ככל ראיה אחרת – לקביעתה של הערכאה הדיונית" {לעניין קביעתה של הערכאה הדיונית ראה ע"א 3554/91 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 91(3), 1851 (1991)}.

ב- תמ"ש (יר') 3734/97 {פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2001(3), 7 (2001)} מונה כב' השופט פיליפ מרכוס את ההבדלים בין חוות-דעת של מומחה בתחום הפסיכולגיה או פסיכיאטריה לדוגמה למול תסקירו של פקיד הסעד - יתרונותיו וחסרונותיו וכדבריו:

"ב) ואכן מקובל בהליכים בהם יש מחלוקת חריפה בעניין משמורת קטינים, לשקול הזמנת חוות-דעת של מומחה, בדרך-כלל פסיכולוג או פסיכיאטר, או מוסד המשלב פסיכולוגים, פסיכיאטריים, ועובדים סוציאליים, כדי שלאחר בדיקות, תוגש חוות-דעת מקצועית.

ג) לחוות-דעת כזו יתרונות; דווקא משום שמדובר במומחים שאינם מכירים את ההיסטוריה של המשפחה על כל פרטיה, יש סיכון מופחת של "גיוס" המומחה לצד זה או אחר, או הזדהות-יתר של הגורם המקצועי עם צד זה או אחר.

כמו-כן נטען כי בדיקות פסיכודיאגנוסטיות ואחרות בעלות תקפות גבוהה, דבר שעשוי עוד יותר להקטין את הסיכון שדעות אישיות ודעות קדומות ישפיעו על חוות-הדעת.

ד) מאידך, לתסקיר של פקיד סעד גם לו יתרונות. מדובר בפקיד סעד אשר, להבדיל ממומחה שמכין חוות-דעת, יש לו קשר רצוף עם כל בני המשפחה, במשך פרק זמן שיכול להיות, כמו בענייננו, של כמה שנים, כאשר לעומתו, מומחה שמתבקש להכין חוות-דעת מקיים מספר מפגשים עם ההורים והילדים, על ציר זמן שהוא בדרך-כלל מנוי בחודשים בודדים, ולא בשנים.

נוסף על-כך פקיד סעד יכול לקיים ביקורים בבית, ואף ביקורי פתע ללא התראה מראש; יש לו סמכות על-פי חוק לדרוש פרטים ומידע לא רק מהצדדים אלא גם מכל גורם אחר שיש לו מידע שעשוי לעזור בהכנת תסקיר. (ראה חוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955, סעיף 3).

צורת פעולה זו, של בדיקות במשך תקופה ממושכת, וכן קשר סדיר עם המעורבים, אינה נגועה באפשרות שעצם המפגש עם מומחים, על כל החששות ואולי האיום שהדבר מהווה להורים או לילדים, יגרום לקבלת תמונה לא טבעית; מדובר בבדיקה בתנאים קרובים יותר לסדרי החיים הרגילים, ברשות המקומית בה מתגורר הילד, ובדרך-כלל מתגוררים שני ההורים.

מאידך, פקיד סעד עלול, דווקא משום שנחשף למשך פרק זמן ארוך להורי הילדים והילדים, "להצטרף" למחנהו של אחד ההורים; ויתכן גם שויכוח בין הורה אחד לפקיד הסעד עלול גם הוא לגרום לכך שהתסקיר מקבל צביון שנובע ממערכת יחסים בלתי-תקינה בין פקיד הסעד לבין אחד ההורים."

כך גם ב- תמ"ש (יר') 9160/97 {פלונית נ' אלמוני, תק-מש 97(3), 167 (1997)} סוקרת כב' השופטת נילי מימון את ה"הבדלים" בין פקיד הסעד לבין הפסיכולוג וכדבריה:

"יצויין כי אין כל עדיפות, כפי שניסה בא-כוח האב לרמוז עת חקר את פקיד הסעד על חוות-דעתו, מבחינת מומחיות בעניין נשוא התביעה דנן של הפסיכולוג על פני פקיד הסעד.

הן לפסיכולוג והן לפקיד הסעד מומחיות מכוח לימודיהם ומקצועם העוסקים במשברים משפחתיים, ובטיפול בחיי משפחה ונישואין, וכן בבחינת טובתם ומצבם של ילדים.

לשני המומחים אשר הגישו חוות-דעת בתביעה דנן שנות ניסיון רבות בעבודה זו.

הן פקיד הסעד והן הפסיכולוג מומחים מטעם בית-המשפט. המומחה אשר מונה על-ידי בית-המשפט כמומחה אובייקטיבי לחוות-דעת בתביעה, ופקיד הסעד אשר 'אינו צד לדיון ואינו מייצג צד ואיננו עד שנקרא על-ידי צד...

פקיד הסעד מונה על-ידי בית-המשפט להגיש תסקיר על-פי חוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים חולי נפש ונעדרים), התשט"ז-1955 פקיד הסעד, הוא עובד סוציאלי, אשר מונה כפקיד סעד על-ידי שר העבודה והרווחה (חוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955, חוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958, תקנות שירותי הסעד (כשירים לעבודה סוציאלית), התשי"ט-1959, והיום – חוק העובדים הסוציאלים, התשנ"ו-1996)

כעובד סוציאלי פקיד הסעד הוא כמומחה הנותן חוות-דעתו בשאלה של ידיעה מקצועית כפי שמצויין בסעיף 20 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, יתירה מזו פקיד הסעד הוא עובד סוציאלי בעל מיומנות מיוחדת לאורה מונה כפקיד סעד...

תפקידו של הפסיכולוג הוא אבחון והערכה של עניינים ובעיות בתחום הנפשי השכלי וההתנהגותי של בני אדם וכן טפול יעוץ והדרכה בנוגע לעניינם כאמור (חוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977).
תפקידו של העובד הסוציאלי הוא לשפר תפקודם האישי והחברתי של הפרט המשפחה... בדרך של טיפול שיקום יעוץ והדרכה (חוק העובדים הסוציאלים, התשנ"ו-1996) '... ושל פקיד הסעד לערוך חקירות ובדיקות ולחוות-דעתו...' (חוק הסעד (סדרי דין בעניינים של קטינים חולי נפש ונעדרים), התשט"ז-1955).

פסיכולוג אשר לא ערך מבחנים פסיכולוגיים לנבדקים אין לו יתרון על פני פקיד סעד אשר אינו עורך מבחנים כתובים (פול שטיינהאואר "הערכת כושרי הורות" חברה ורווחה רבעון לעבודה סוציאלית ספטמבר 1985 כרך ו', חוברת 2-3, עמ' 131).

המומחה מטעם בית-המשפט, הפסיכולוג, לא ערך לצדדים או לילדה אבחונים ועל-כן אין לו יתרון בבדיקתו על פני פקיד הסעד. כל אחד מהם בדק את הצדדים והילדה על-ידי ראיונות אישיים.

יצויין כאן כי הפער בין חוות-דעת הפסיכולוג לבין חוות-דעת פקיד הסעד בתסקירו, אינו רב, והממצאים הם ממצאים דומים."

פקיד הסעד שואב את סמכותו מכוח חוק הסעד (סדרי דין). חוק זה לא מאפשר לצד, אשר לא מרוצה מסיבה כלשהיא מפקיד הסעד, להחליפו ולחילופין "לבחור" את פקיד הסעד. בשים-לב, כי בידי בית-המשפט להעריך את האובייקטיביות של פקיד הסעד ויש ביכולתו למצוא טעמים לגרוע ממשקל חוות-דעתו.