סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• מבוא
• תפקידיהם של ההורים
• הסכם בין הורים החיים בנפרד וסמכותו של בית-המשפט באין הסכמה
• חזקת הגיל הרך בבית-משפט לענייני משפחה ובבית-הדין הרבני
• עיקרון "טובת הילד" בבית-משפט לענייני משפחה ובבית-הדין הרבני
• רצון הילד
• שינוי נסיבות
• משמורת ילדים ומסוגלות הורית
• הכרעת בית-המשפט וסמכותו הכללית להורות על אמצעי שמירה
• משמורת משותפת
• הגשת תסקיר על-ידי פקיד הסעד בתביעות למשמורת
• סדרי דין בתביעות משמורת
• משמורת ילדים וכריכתה בתביעת הגירושין
• הלכות בית-המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני

הכרעת בית-המשפט וסמכותו הכללית להורות על אמצעי שמירה

סעיף 19 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 קובע כדלקמן:

"19. הכרעת בית-המשפט
לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בעניין הנוגע לרכוש הקטין, רשאי כל אחד מהם לפנות לבית-המשפט והוא יכריע בדבר. לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בעניין אחר הנתון לאפוטרופסותם, רשאים הם יחד לפנות לבית-המשפט, ובית-המשפט, אם לא עלה בידו להביאם לידי הסכמה ואם ראה שיש מקום להכריע בדבר, יכריע הוא בעצמו או יטיל את ההכרעה על מי שימצא לנכון."

סעיף זה מונה למעשה שני מקרים בהם ההורים יהיו רשאים לפנות לבית-המשפט ולבקש את התערבותו:

האחד, כאשר ההורים לא הגיעו להסכמה ביניהם בעניין רכושו של הקטין. במקרה שכזה רשאי כל אחד מהם לפנות לבית-המשפט ולבקש את התערבותו;

השני, כאשר ההורים לא הגיעו להסכמה ביניהם בעניין אחר הנתון לאפוטרופסותם, המופיע בסעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית. במקרה שכזה, רשאים שני ההורים יחדיו לפנות לבית-המשפט ולבקש את התערבותו.
עוד קובע סעיף 19 לחוק הכשרות המשפטית כי במידה ותהיה פניה לבית-המשפט, בית-המשפט ינסה תחילה להביא את ההורים לידי הסכמה ובמידה ולא יצליח להביא הצדדים לידי הסכמה, יש בידו הסמכות המלאה להכריע בעניין שלפניו.

סעיף 19 לחוק הכשרות המשפטית לא קובע כי ההורים מעבירים את סמכותם באופן ישיר לפקיד הסעד, אלא קובע הוא כי בית-המשפט מעביר את הסמכות לגורם חיצוני אחר.

ברוב המקרים בית-המשפט משתמש בסמכות זו ומעביר את הסמכות לפקידי הסעד, להם הידע והניסיון המקצועיים הנחוצים. במיוחד נחוצים הם בפתרון בעיות בכל הנוגע לקשר בין הורים לילדים.

בהעברת סמכות זו לפקידי הסעד, חוסך בית-המשפט זמן בלטפל בבקשות אשר מועלות חדשות לבקרים על-ידי הצדדים שכן בהעברת הסמכות, מעביר בית-המשפט לפקיד הסעד את הסמכות להחליט במקומו.

כך לדוגמה פקיד הסעד מוסמך לטפל בכל הקשור לשעות הביקור של ההורה הלא משמורן. כמו-כן, פקיד הסעד נגיש יותר לצדדים, דבר המקל במקרים מסויימים דווקא על הצדדים, שכן, פקיד הסעד יכול ליתן בחלק מהמקרים, פתרון מיידי לבעיה, דבר שבית-המשפט, ברוב המקרים, איננו יכול לעשות {ראה גם דברי כב' השופט פיליפ מרכוס ב- תמ"ש (יר') 9870/03 נ.מ. נ' נ.מ, תק-של 2005(2), 6383 (2005)}.

סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 קובע כדלקמן:

"68. סמכות כללית לאמצעי שמירה (תיקון: התש"ל, התשמ"ג)
(א) בית-המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו או לבקשת צד מעוניין ואף מיזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת ענייניו של קטין, של פסול-דין ושל חסוי, אם על-ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס-לדין, ואם בדרך אחרת; וכן רשאי בית-המשפט לעשות, אם הקטין, פסול-הדין, או החסוי פנה אליו בעצמו.

(ב) הייתה הבקשה להורות על ביצוע ניתוח או על נקיטת אמצעים רפואיים אחרים, לא יורה על-כך בית-המשפט אלא אם שוכנע, על-פי חוות-דעת רפואית, כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין, פסול-הדין או החסוי."

סעיף 68(א) לחוק הכשרות קובע מי רשאי לפנות לבית-המשפט ולבקש לנקוט באמצעים זמניים, על-מנת לשמור על ענייניו של הקטין, פסול-דין וחסוי. ואלה הם: היועץ המשפטי לממשלה; בא-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה; כל צד מעוניין; בית-המשפט מיוזמתו {בש"א (יר') 54772/05 שמעון גרמן פקיד סעד נ' ל' מ' ש', תק-מש 2006(2), 497 (2006)}.

בית-המשפט ימנה אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס-לדין וכן רשאי הוא לפעול בכל דרך הנראית לו והכל בכדי לשמור על ענייניו של הקטין, פסול-דין והחסוי.

סעיף 68(ב) לחוק הכשרות המשפטית קובע כי במקרה והוגשה לבית-המשפט בקשה הקשורה בביצוע ניתוח או עניין רפואי אחר הקשור לקטין, פסול-דין או החסוי, יהא על הצד המבקש להמציא לבית-המשפט חוות-דעת רפואית באותו עניין רפואי.

רק לאחר שבית-המשפט שוכנע, על-פי חוות-דעת רפואית שהומצאה לו כי "האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין, פסול-הדין או החסוי", יורה הוא לבצע את אותו עניין רפואי שנתבקש.

בתביעת משמורת ילדים בית-המשפט משתמש לרוב בסעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטית, על-מנת ליתן סמכות לפקידי הסעד להורות ולקבוע הסדרי ראיה בין הקטינים להורה הלא משמורן. בהענקת סמכות זו, למעשה פקיד הסעד משמש כזרוע הארוכה של בית-המשפט {ראה גם תמ"ש (ת"א-יפו) 7760/96 י.ו נ' ל.ו, תק-מש 2005(1), 140 (2005); תמ"ש (חי') 15150/06 פלוני נ' פלונית, תק-מש 2006(3), 455 (2006); תמ"ש (חד') 1221/05 ו.ש ואח' נ' י.ש, תק-מש 2006(2), 35 (2006); תמ"ש (חד') 1180/04 פלונית ואח' נ' פלוני, תק-מש 2005(4), 14 (2005); בש"א (יר') 55615/04 ג. ש. נ' א. ש, תק-של 2005(3), 8830 (2005); בש"א (חי') 2381/05 ו.מ. נ' ו.ג, תק-של 2005(2), 16919 (2005); תמ"ש (ת"א-יפו) 7760/96 י.ו נ' ל.ו, תק-מש 2005(1), 140 (2005); תמ"ש (ת"א-יפו) 71250/99 מ. א. ואח' נ' מ. ש. ס, תק-מש 2004(3), 510 (2004); תמ"ש (ת"א-יפו) 31030/00 ע. ב.א. ואח' נ' א.ב.א, תק-מש 2004(1), 7 (2004); תמ"ש (ת"א-יפו) 40420/00 ר' נ' ואח' נ' ר' ג, תק-מש 2003(4), 132 (2003); בש"א (יר') 58026/05 ס.ע. נ' פ.ט, תק-מש 2005(4), 344 (2005)}.