"מעשה ידיה" של האישה

עמוד 13 בספר:

השתכרותה של האישה שייכת לבעל. כשם שהאישה זכאית למזונות מן הבעל כך הבעל זכאי ל"מעשה ידיה" {השתכרותה} של האישה.

במידה והאישה יוצאת לעבודה ומשתכרת, רשאי הבעל לומר לה "צאי מעשה ידיך במזונותיך", אבל אין הוא זכאי לדרוש מן האישה לצאת ולהשתכר על-מנת לפטור עצמו ממזונותיה.

אפילו האישה עבדה בעבר, אך הפסיקה את עבודתה, זכאית היא לקבל מן הבעל את מזונותיה במלואם ואין זה משנה אם היתה לאישה סיבה אובייקטיבית, כגון מחלה, להפסיק לעבוד ולהשתכר, אם לאו.

יחד-עם-זאת, ב- ע"א 6136/93 {דינה ביקל נ' צבי ביקל, תק-על 94(2), 414 (1994)} קבע כב' השופט מ' שמגר באשר להשתכרות המערערת {האישה} מ"מעשי ידיה" כי "אין להבין מדוע אישה שעבדה כל השנים אינה עושה כן עתה. ילדיה בוגרים, עתותיה עימה וככל העולה מן החומר גם כושרה בכגון דא קיים, שהרי כבר התנסתה בכך במשך שנים. לא הייתי רואה, על-כן, פסול בכך שבתוך מערכת החישובים של סכום המזונות (עליו מתווסף גם המדור בבית 'הישן' המסופק על-ידי המשיב) גם יביאו בחשבון שהמערערת יכולה לתרום על-ידי עבודתה לכיסוי צרכיה (המגיעים לכדי 6,000 ש"ח ומעלה)".

זאת ועוד. ניתן במקרים מתאימים לסטות מן ההלכה המושרשת ומן הדין שלפיה אין הבעל יכול לכפות על האישה לצאת לשוק העבודה, כדי שיטען, "מעשה ידייך תחת מזונותייך". כמובן, שיש לדון כל מקרה לגופו לפי נסיבותיו המיוחדות.

כאשר ברור כי האישה נוהגת בחוסר תום-לב משווע ובזדון, היא חדלה לעבוד עקב הגשת תביעת המזונות או במהלכה, חרף עבודה מסודרת שהשתכרה ממנה קודם לכן - כדי להכניס את ידה ל"כיס העמוק" של הבעל - או כדי "להכעיסו" ראוי לשקול סטיה מן ההלכה שאין כופים אותה לצאת לעבוד.

כך למשל, ב- תמ"ש 1221/05 {ו' ש' ואח' נ' י' ש', פורסם באתר האינטרנט נבו (23.4.06)} קבע בית-המשפט כי יש להפחית משמעותית את מזונותיה של האישה {התובעת} שכן למרות

עמוד 14 בספר:

שהיא עבדה בצורה לא מסודרת היא בכל אופן עבדה, לא רק עד הגשת התביעה אלא גם אחריה, עובדה, אותה ניסתה להסתיר מעיני בית-המשפט.

כאשר יש לאישה הכנסות אשר יכסו את כל צרכיה יהיה זה נכון לפטור את הבעל מתשלום מלוא מזונותיה של האישה. אולם, כאשר השתכרותה של האישה מוגבל, יחוייב הבעל ב"השלמת המזונות" קרי, הבעל ישלים את ההפרש בין צרכיה של האישה לבין הכנסותיה {ע"א 85/90 אורי רחמים נ' רות רחמים, תק-על 90(3), 787 (1990); ע"א 808/88 אמנון גרוס נ' צביה גרוס ואח', תק-על 90(1), 467 (1990)}.

כאשר גדלה הכנסתה של האישה, הרי שניתן לראות בכך שינוי המצדיק הפחתת דמי המזונות עד כדי ביטולם בהתאם להכנסת האישה, צרכיה ומעמדה. לתשומת ליבנו, כי לא ניתן לדרוש את ביטול המזונות באופן רטרואקטיבי, אלא, מיום הגשת התביעה להפחתתם או ביטולם.

לאישה הזכות לוותר על המזונות ובמקומם לשמור על מעשיה ידיה. כלומר, האישה יכולה לומר לבעלה כי "איני ניזונה ואינה עושה" כך, שמצד אחד האישה מוותרת על מזונותיה מן הבעל ומצד שני, האישה שומרת על "מעשה ידיה" קרי, שומרת על השתכרותה.

פיצויי פיטורין המגיעים לאישה לא יבואו בגדר "מעשה ידיה" של האישה. את פיצויי הפיטורין יש לראות כביטוי לדאגתו של החוק לעתידו ולבטחונו הכספי של העובד {האישה}. על-כן, אין לבעל הזכות לדרוש שהאישה תתפרנס מכספי הפיצויים שקיבלה, המיועדים למטרה אחרת כאמור {ע"א 293/73 אילנה בן משה נ' אמנון בן משה, פ"ד כח(2), 29 (1974)}.

גימלת נכות המשולמת לידי האישה, ניתן לראותה כ"מעשה ידיה". תשלום זה, בא לפצות את האישה בגין נכותה, כלומר, בגין יכולת השתכרותה הנמוכה ולכן ניתן לראות בתשלום זה כתחליף ל"מעשה ידיה" של האישה. אין כל חשיבות אם תשלום זה בא בצורה חד-פעמית או בצורת גימלה שוטפת או אפילו בצורת קרן, שפירותיה מיועדים למלא את מחסורה של האישה שכושר השתכרותה נפגע {ע"א 13/78 רינה ספורטה נ' חיים ספורטה, פ"ד לב(2), 709 (1978)}.

יש להתחשב בעובדה כי האישה מקבלת ארוחות חינם ממקום עבודתה בבואנו לבדוק את הכנסתה של האישה לצורך פסיקת מזונותיה {ת"א (ת"א) 981/88 אמיליה אניס נ' מאיר אניס, תק-מח 90(2), 16 (1990)}.

עמוד 15 בספר:

פירוש המושג "נכסי מילוג" הינו כל אותם נכסים אשר נשארים בשליטתה המלאה של האישה ולבעל אין שליטה עליהם ואין הוא יכול "לסחור" בהם. נכסי מילוג הם הנכסים שלא נישומו בכתובתה של האישה והבעל לא קיבל עליהם אחריות ולכן, שלא כנכסי צאן ברזל, אין הקרן קוניה לבעל. מכיוון שכך, האישה היא הנושאת בהפסדם. אם פחתו - פחתו לה, ואפילו אם נגנבו או אבדו - אין הבעל חייב.

יחד-עם-זאת, מובהר כי הבעל זכאי לקבל את ה"פירות" הנובעות מאותם נכסי מילוג שבשליטתה של האישה. כך למשל, במקרים בהם האישה משכירה את דירתה, דמי השכירות ייחשבו כפירות המונפקות מהנכס ועל כן הבעל זכאי לקבלם. לפיכך, כאשר מוגשת תביעה למזונות אישה, בית-המשפט יתחשב בשווי הפירות שלנכסי המילוג של האישה.

לאור האמור לעיל, באשר לשליטתה של האישה בנכסי המילוג, האישה זכאית שלא להשתמש באותם נכסי מילוג לצורך הפקת פירות ואין לחייבה לעשות כן.

אם האישה תשתמש בנכסי המילוג וכתוצאה מכך לא תזכה בפירות ואולי אף תפסיד חלק מן הקרן, לא יישא הבעל בהפסד, שייפול על כתפיה של האישה בלבד.

לפיכך, אין הצדקה לחייב את האישה לעשות בנכסיה, כאשר הרווח הצפוי לא יהיה שלה משום שייבלע בחישוב המזונות ואילו ההפסד יהיה כולו שלה {ע"א 4316/96 ישי פלולי נ' שושנה פלולי, פ"ד נב(1), 394 (1998)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

"מעשה ידיה" של האישה