מזונות ילדים

עמוד 33 בספר:

חובתו של האב לזון את ילדו עד גיל שש הינה חובה אבסולוטית והיא חלה אפילו האב הינו חסר אמצעים. במסגרת זו על האב לספק לילדיו את כל צרכיהם ההכרחיים.

לגבי ילד בגיל שבין שש לגיל חמש-עשרה מחייבים את האב בצרכיו ההכרחיים ואת שני ההורים, מדין צדקה, כשיש בידם האפשרות לכך, כהשלמת מזונותיו. בדין צדקה שווה האם לאב וחיובה תלוי ביכולתה {ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3), 449 (1982)}.

כלומר, לעניין החיוב מדין צדקה שווים האב והאם, ומחייבים כל אחד {או רק אחד מהם}, הכל לפי יכולתו ובהתחשב בצרכיו של הקטין.

חובת המזונות כלפי ילד מגיל חמש-עשרה ועד גיל שמונה-עשרה מקורה בדיני הצדקה. החיוב מדין צדקה נסמך על שלושה פרמטרים: הראשון, אמידות ההורה. השני, חובת הצדקה היא כלפי נצרך קרי כלפי מי שאין בכוחו לדאוג לצרכיו. השלישי, כדי מחסורו של הנצרך.

חובת המזונות ילד המשרת שירות צבאי פוחתת בשני שלישים בתקופת השירות, בה רוב החיילים לנים בצבא או בהיעדר תנאי הלנה מקבלים דמי כלכלה ובה המזון והביגוד הצבאיים מסופקים. לפיכך, נקבע כי בהגיע הילד לגיל שמונה-עשרה או לשירות הצבאי {המאוחר מבין השניים} יפחת סכום המזונות בגינה לשליש עד הגיעו לגיל עשרים/עשרים ואחת או עד לתום השירות הצבאי {המאוחר מבין השניים}.

כאשר מגישים כתב תביעה למזונות קטין בן ארבע לדוגמא, קיימת חובה לדרוש כי בית-המשפט יפסוק מזונות לקטין לכשיגיע לגיל שמונה-עשרה או ישרת בצבא. לעצם הדרישה משמעות גדולה לעניין המזונות בעתיד שאם לא יידרשו מזונות לילד בגיל צבא, אזי ביצוע התשלום ייפסק אוטומטית בגיל שמונה-עשרה שנה.

הרציונאל העומד מאחורי קביעה זו היא כי בית-המשפט לא יפסוק יותר ממה שנתבקש בכתב התביעה, לכן, אנו סבורים כי רצוי הוא כי כל כתב תביעה למזונות תידרש האם לעניין מזונות הקטינים בעת שירותם הצבאי.

עמוד 34 בספר:

ניתן להבטיח את מזונות הקטינים בעת שירותם הצבאי באמצעות הוספת סעיף לפיו "החל מגיל 18 או מיום סיום הלימודים לפי המאוחר ועד סיום שירות חובה בצה"ל או שירות לאומי ישלם הבעל לידי האישה מזונות עבור... הילדים בגובה של 1/3 (שליש) מסכום המזונות כפי שנקבעו/נתבקשו בסעיף ...".

לעניין מזונות ילד הלומד בפנימיה, הלכה היא כי עלותו של ילד הלומד בפנימיה היא מחצית מעלות ילד השוהה בבית דרך קבע כאשר בסכום זה לא מובא בחשבון שכר הלימוד {בר"ע 70/96 ברזילי נ' ברזילי, (טרם פורסם); תמ"ש (אשד') 5880/98 דהן נ' דהן, פורסם באתר האינטרנט נבו; תמ"ש 104972/97 מ' י' נ' א' י', פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)}.

חובה על התובע את מזונותיו להוכיח את תביעתו על כל מרכיביה. התובע לא יוכל להניח כי בית-המשפט בפניו נשמעת התביעה יעסוק בהשערות, הנחות וניחושים.

תובענה למזונות ככל תביעה אזרחית היא וחובה על התובע את מזונותיו לשכנע את בית-המשפט לא רק בעצם זכותו למזונות מהנתבע אלא גם בקיומם של אותה רמת חיים ואתם צרכים לו הוא טוען וכן את עלותם של אלה.

כלל זה יפה גם במזונות זמניים בפרט כאשר התובע מבקש לפסוק לו מזונות זמניים את סכום המזונות הקבוע אותו הוא תובע כסעד סופי.

יחד-עם-זאת, מאחר ושלב של מזונות זמניים הינו שלב ראשוני ובדרך כלל לא נשמעות בו ראיות, אין לדרוש מן התובע להביא ראיות ברורות ומוצקות. ראיות ברורות ומוצקות לא, אבל ראיות לכאורה בוודאי.

לעניין הוכחת ההוצאות על-ידי התביעה, פסיקת בית-המשפט קבעה כי כאשר אין בפני בית-המשפט די ראיות על-מנת להגיע לממצא ברור בדבר צרכי התובע, רשאי בית-המשפט לאמוד את סכום המזונות גם על-פי נסיון חייו, כמי היושב בתוך עמו.

סכום מזונות מינימום שאינם צריכים הוכחה עומדים כיום על סך של 1,200 ש"ח ל- 1,300 ש"ח לילד. לסכום זה יש להוסיף את החיוב במדור ושכר הלימוד.

אחד האמצעים על פיהן ניתן לקבוע רמת חיים של בעל דין הינו תדפיס פירוט כרטיס האשראי שברשותו. אמצעי נוסף לקביעת רמת חיים של בעל הדין הינו תדפיס חשבון הבנק של בעל הדין.

עמוד 35 בספר:

ככל שמדובר בחייב במזונות עצמאי עליו לצרף לכתב הגנתו, במסגרת הרצאת הפרטים, את הדו"ח השנתי לשנה שקדמה לשנה בה הוגשה התובענה, מאזן ודו"ח רווח והפסד לחודשים ממועד הגשת התביעה ועד למועד הגשת כתב ההגנה, דו"חות מע"מ ותשלומי מקדמות מס הכנסה, וכל זאת על-מנת לפרוש בפני בית-המשפט את מרבית הנתונים הרשמיים לפחות, בדבר הכנסתו של החייב.

יכולתו של האב לצורך קביעת היקף המזונות ההכרחיים, אינה נקבעת אך ורק על-פי הכנסתו בפועל מעבודתו, אלא, נגזרת אף ממקורות אחרים העומדים לרשותו דוגמת רכוש, כספים פנויים שהתקבלו ממכירת רכוש, חסכונות וכן פוטנציאל השתכרותו על-פי מקצועו וכישוריו.

דירת המגורים של האב אינה מחוסנת והיא נלקחת בחשבון בבוא בית-המשפט לקבוע את גובה המזונות שעל האב לשלם. לפיכך, בהיעדר יכולת לממן את המזונות ממקור אחר, על האב למכור את דירתו ולעבור לגור בדירה שכורה. כלומר, אב חייב לעשות כל שביכולתו כדי שיוכל לפרנס בכבוד את ילדיו הקטינים ולצורך קיום חובה זו, יש אפילו לרדת לרכושו.

כאשר האב עובד במשרה מלאה וקבועה, כשהוא מרוויח משכורת נאותה, על-פי רמת המשכורות במשק, הרי אין מקום לומר לו שיעבוד בעבודה נוספת ובכך יגדיל את הכנסתו.

לעניין חישוב הכנסתו של בעל דין יש להביא בחשבון כל הכנסה המגיעה אליו. לפיכך, כאשר אנו באים לשכלל את שכרו של בעל דין, יש לקחת בחשבון את סך ההטבות אותן מקבל בעל דין ממקום עבודתו כגון: ארוחות שמקבל בעל דין במקום עבודתו, אותם מצרכים שביכולתו של הבעל לרכוש על חשבון העסק, בגדי עבודה שמקבל בעל הדין ממקום עבודתו, הפרשות לקרן השתלמות ולקופת גמל.

לעומת זאת, נסיעות לחו"ל של הבעל מהווה הטבה משמעותית, אלא שהטבה זו המוענקת לו על-ידי גורמים חיצוניים – בשל כישוריו המקצועיים היא מוענקת, ואין בה כדי להצביע על יכולתו הכלכלית. כך הדבר גם לעניין ארוחות עסקיות במסעדות, בגינן הוא מקבל החזר הוצאות {דברי בית-המשפט ב- ת"א (ת"א) 1341/91 רוטשטיין חנה נ' רוטשטיין זאב, תק-מח 92(2), 211 (1992)}.

כך גם פיצויי נזיקין שמקבל האב, לא ייחשבו כחלק מהכנסתו הפנויה. פיצויי נזיקין כגון: כאב, סבל, עוגמת נפש – כולם באים לעזור לאב להתגבר על פגיעתו ולכן לא ייחשבו כהכנסתו.

עמוד 36 בספר:

יובהר כי הכנסה נטו משמעה הכנסה לאחר ניכויי חובה בלבד {מס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות}. ניכוי פחת הינה פעולה חשבונאית המוכרת על-ידי שלטונות המס ואולם ספק אם ניתן להביא ניכוי זה בתחשיב ניכויי החובה מההכנסה, ככל שמבדובר במזונות.

במסגרת צורכיהם ההכרחיים של הילדים נכללות הוצאות מזון, ביגוד, מדור, חינוך בסיסי ובריאות {ראה למשל ע"א 41/98 בן דוד נ' בן דוד, פורסם באתר האינטרנט נבו}.

לצרכים אלה עשויים להתווסף הוצאות מיוחדות והכרחיות של הקטין כגון: הוצאות רפואיות מיוחדות.

גן וצהרון. הגן הוא צורך חינוכי לילדים כדי לפתח את היכולת לקשור קשרים עם ילדים אחרים, אולם משך החינוך באותו גן הוא משעות הבוקר עד שעות הצהריים בעוד שאחר הצהריים מחזיקים ילדים בצהרונים וכיוצא בזה כדי להקל על נשים עובדות למצוא פתרון לטיפול בילדים.

כלומר, סעיף גן כצורך בחינוך שמשרת את הילד כמרכיב של צרכיו הוא עלות הגן בלבד {ובמסגרת ציבורית}. התוספת של הצהרון או השעות הנוספות מעבר לשעות הגן, אינה נכללת בפריט של חינוך, אלא, למעשה היא דרך לטיפול בילד כדי לאפשר לאם לעבוד.

דמי טיפול. לגבי ילדים עד גיל שש דמי הטיפול הינם חלק מהצרכים ההכרחיים של הקטין. לגבי ילדים מעל גיל שש אין הדבר כך והחיוב בדמי הטיפול הוא מדין צדקה.

הזכאות לדמי טיפול הינה אך ורק במצב בו הבעל/האב אינו נושא במזונות האם. כאשר נושא הבעל במזונות האם נחשב הטיפול בילדים כ"מעשה ידיה" ואין לחייב את הבעל ברכיב זה במסגרת מזונות הילדים.

את דמי הטיפול זכאית לקבל האם המשמורנית וזכות זו אינה נגרעת אם זו שוכרת מטפלת ומשלמת לה עבור עבודתה – כך הדבר לעניין מעון, צהרון וכיוצא בזה המשמשים זרועה הארוכה של האם לטיפול בקטין.

דינם של דמי הטיפול כי הם הולכים ופוחתים עם גדילתם של הילדים. כך נקבע בסדרת פסקי דין. ב- תמ"ש (ת"א) 103720/97 {ק' נ' ואח' נ' מ' נ' ואח', תק-מש 2003(1), 249 (2003)} נפסק כי לאחר גיל 11 שנים אין עוד מקום לפסיקת דמי טיפול.

עמוד 37 בספר:

במקרה אחר {ע"א 2136/90 גיל נ' גיל, דינים עליון יז 917 (1990)}. הופחתו דמי הטיפול מסכום המזונות שנפסקו בבית-המשפט הואיל והילדים היו בני 8, 13 ו- 17 שנים.

דמי הטיפול הם בגדר מזונות הקטין ולא של האם. לכן קטין המגיש תביעת מזונות {באמצעות אימו} נגד אביו חייב לכלול בין שאר צרכיו והוצאותיו גם את דמי הטיפול.

מדור והוצאותיו. הוצאות בגין מדור והחזקתו הן צורך הכרחי ועל כן יחול על האב. חלקו של קטין אחד מגיע ל- 33% מערך המדור והוצאותיו. חלקם של שני קטינים מגיע ל- 40% מערך המדור והוצאותיו. חלקם של שלושה קטינים מגיע ל- 55% מערך המדור והוצאותיו.

תשלום משכנתא. בית-המשפט נדרש להכריע בשאלה האם תשלום המשכנתא הוא רכיב הוני או רכיב של מזונות. בנושא זה קיימות שתי גישות:

הראשונה, הובאה ב- ע"א 864/94 {שוקר נ' שוקר, תק-על 94(4), 293 (1994)} בו נפסק כי חיוב בן זוג להמשיך ולשלם את התשלומים החודשיים של חוב המשכנתא הרובצת על דירתם המשותפת של בני הזוג, אינו עניין של מזונות.

כאשר אחד מבני הזוג משלם את החזרי חוב המשכנתא הוא מגדיל את הונו של בן הזוג האחר.

נושא חיוב בתשלום המשכנתא הוא עניין הקשור בקניין וברכוש המשותף של בני הזוג, ואין לעניין זה ולא כלום לחובתו וחבותו של בעל-אב במזונות אשתו וילדיו.

השניה, הובאה ב- ע"א 803/85 {ברזילאי נ' ברזילאי, תק-על 87(1), 239 (1987)} בו נפסק כי המדור בנוי, בין היתר, על כך שהאישה תשלם את התשלומים המתחייבים מן החזקה בדירה.

אם בני הזוג נכנסו בשעתו להתחייבות לתשלום משכנתא, הרי משך התשלום המשכנתא הוא האמצעי הנדרש להבטחת המדור. בית-המשפט רשאי לכלול נתון זה בין חישוביו לצורך קביעת המזונות.

ב- תמ"ש (ת"א) 19574/96 {פלונית נ' פלוני, תק-מש 2001(2), 150 (2001)} קבע בית-המשפט כי לעניין רכיב המשכנתא כרכיב מזונות ניתן להתוות את הכללים הבאים לפיהם כאשר משולמת משכנתא חודשית על-ידי בן הזוג או הורה, החיוב מדין המזונות הוא בגדר חיוב של

עמוד 38 בספר:

מדור רעיוני, שהרי ללא המשכנתא היה על בן הזוג או ההורה לשכור דירה ולבקש חיוב הבעל-האב בחלק מרכיב שכר הדירה או במלוא שכר הדירה לפי הנסיבות.

בן הזוג או ההורה אומנם מגדיל את הונו באמצעות חיוב זה של מדור רעיוני שנפסק לטובתו, אולם לבעל-האב לא נגרם חסרון כיס, שהרי ממליא היה חב בגין מדור חלופי לפי מפתח של שכר דירה סביר וחלקם של האישה ו/או הקטינים ברכיב זה.

כאשר החזר המשכנתא החודשית גבוה וחורג מעלות שכר דירה סביר, שניתן לאשרו, רכיב המדור הרעיוני יחושב לפי שווי שכר דירה סביר, ויתרת המשכנתא החודשית תהיה בגדר רכיב הוני.

כך גם ב- תמ"ש (ת"א) 23591/96 {פלונית נ' אלמוני, תק-מש 2007(1), 40 (2007)} קבע בית-המשפט כי ניתן לחייב אב ברכיב המשכנתא, בתביעת מזונות, במסגרת חיוב ב"מדור רעיוני" ובלבד שסכום חיוב המשכנתא לא יעלה על גובה "מדור ראילי" שהיה נפסק לו היתה שוכרת האישה דירה בשכירות חופשית.

במסגרת צורכיהם של הילדים מדין צדקה נכללות הוצאות כגון: חוגים, ספרי קריאה, עיתונים, נסיעות לחו"ל, קאנטרי קלאב, משחקי מחשב, חיסכון לקטין, תנועות נוער, טלפון סלולארי, טיולים וכיוצא בזה.

בענייני מזונות, נפסקים לא אחת מזונות זמניים שלא במעמד שני הצדדים או בנוכחותם, עד שתתברר התביעה לגופה.

פסקי-דין זמניים למזונות הם ממאפייניה הידועים של תביעת מזונות שבה אין נותנים לזכאי להמתין למזונותיו עד שתתברר התביעה בראיות {רע"א 443/98 יהודית יעקובוביץ’ ואח' נ' אריה יעקובוביץ, תק-על 98(3), 141 (1998)}.

מטרת "המזונות הזמניים" היא למנוע מצב בו משך ההליכים המשפטיים יביאו את התובעים לקשיים בקיומם הפיזי. סכום המזונות הזמניים אינו בא לשקף את הסכום הסופי של המזונות אם כי יש בו כדי להצביע על מינימום מחייב.

בעל דין שהגיש תביעה למזונות ומבקש שיפסקו לו מזונות זמניים יגיש בקשה לפסיקת מזונות זמניים. בבקשתו זו יפרט המבקש את טיעוניו ויצרף תצהיר שבו יאמת את העובדות שביסוד

עמוד 39 בספר:

הבקשה וכן יצרף לבקשתו אסמכתאות התומכות בבקשתו {ראה סעיף 265(א) לתקסד"א – תיקון התשע"ב}.

ממקרא תקנה 265(א) לתקסד"א {תיקון תשע"ב} עולה כי בעל דין רשאי להגיש בקשה למזונות זמניים עם הגשת התביעה למזונות ואינו מחוייב להמתין עד להגשת כתב הגנה בתיק, כפי שהיה נהוג בעבר.

בקשה למזונות זמניים תוגש כבקשה לסעד ביניים כאמור בתקנה 258ד(ד) לתקסד"א {תקנה 265(ב) לתקסד"א}.

על המשיב להגיש תשובתו לבקשה בצירוף הרצאת פרטים בתוך עשרה ימים מיום שהבקשה הומצאה לו אלא-אם-כן הגיש עד למועד האמור בקשה ליישוב סכסוך לעניין המזונות הזמניים. על המשיב, בתשובתו, לפרט את טיעוניו תוך צירוף תצהיר שבו יאמת את העובדות שביסוד תשובתו לרבות אסמכתאות התומכות בתשובתו {תקנה 265(ג) לתקסד"א}.

במקרה והמשיב הגיש בקשה ליישוב סכסוך כאמור בתקנה 265(ג) לתקסד"א, תזמין יחידת הסיוע את בעלי הדין לפגישה שתתקיים בתוך עשרה ימים. על הפגישה יחולו הוראות תקנה 258כב ו- 258כד לתקסד"א.

במקרה והמבקש סירב להופיע לפני יחידת הסיוע ונמסרה על כך הודעה בכתב לפי סעיף 5(ג) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה או שהמשיב לא התייצב לפגישה ביחידת הסיוע, יגיש המשיב את תשובתו כאמור בתקנה 265(ג) לתקסד"א בתוך עשרה ימים מיום שהומצאה לו ההודעה או מהמועד שנקבע לפגישה ביחידת הסיוע {תקנה 265(ד) לתקסד"א}.

כאשר לא הגיעו בעלי הדין להסכמה בפגישה ביחידת הסיוע בעניין הבקשה או להסדר בגישור לפי תקנה 258כד לתקסד"א תודיע על כך יחידת הסיוע לבית-המשפט ובמקרה שכזה יהא על המשיב להגיש את תשובתו כאמור בתקנה 265(ג) לתקסד"א בתוך עשרה ימים מיום הפגישה ביחידת הסיוע או מיום שהומצאה לבית-המשפט הודעה על הפסקת הגישור לפי תקנה 8(א) או 8(ג) לתקנות בתי-המשפט (גישור), התשי"ג-1993 {תקנה 265(ה) לתקסד"א}.

במקרה והמשיב לא הגיש תשובתו במועד כאמור בתקנות 265(ג) עד 265(ה) לתקסד"א, יהיה רשאי בית-המשפט לפסוק מזונות זמניים על יסוד הבקשה ובלבד שנוכח בית-המשפט שהיתה המצאה כדין של הבקשה למשיב {תקנה 265(ו) לתקסד"א}.

עמוד 40 בספר:

יצויין כי בקשה למזונות זמניים כמוה ככל סעד זמני אחר {ראה רע"א 2923/97 פורת נ' פורת, תק-על 92(2), 2934 (1992); ע"א 37/68 גינז נ' גינז (מאירי), פ"ד כב(1), 525 (1968)}.

בית-המשפט רשאי לפסוק מזונות זמניים על יסוד כתבי הטענות, הבקשה והתשובה בלבד, או, אם ראה צורך בכך, לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם בדיון שיקבע לא יאוחר מ-30 ימים מיום קבלת תשובת המשיב לבקשה לקביעת המזונות הזמניים {ראה תקנה 266 לתקסד"א}.

הצדדים לתביעת המזונות הזמניים יכולים לעתור לבית-המשפט בכל עת, ללא הגבלת זמן או תכיפות, לשנות את שיעורם. אולם בית-המשפט קבע ב- בע"מ 791/05 {פלוני נ' פלונית ואח', תק-על 2005(2), 2940 (2005)} כי אין מקום להתערב בהחלטה בדבר שיעור המזונות הזמניים, שכן אם בסופו-של-יום יתברר כי ההנחות שבסיס פסק-הדין אינן נכונות או אינן מדוייקות, ניתן יהיה לתקנן בפסק-דין סופי.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מזונות ילדים