מה בין ערבות רגילה לערבות בנקאית

1. ערבות רגילה מהי?
ערבות רגילה היא במהותה התחייבות אדם לקיים את חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי {סעיף 1 לחוק הערבות}. היא נוצרת דרך-כלל, בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבות הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה, ואין היא תקפה אלא לגבי חיוב בר-תוקף {סעיפים 3-2 לחוק}. הערבות קשורה בטבורה לחיוב שבגינו היא ניתנה, באופן ששינוי שחל בתוכן החיוב ובהיקפו אוצל במישרין על הערבות, וכל טענת הגנה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיוב עומדת גם לערב {סעיפים 7-5 לחוק}. ערבות "רגילה" הניתנת על-ידי ערב תלויה, איפוא, בהיקפה ובתנאיה בחיוב העיקרי, והיא נלווית לו וטפלה לו. היא מלווה את החיוב העיקרי כ"צל" מתמשך, וגורלה תלוי בגורלו {ע"א 3130/99 שובל הנדסה ובניין (1988) נ' י.ש.מ.פ. חברה קבלנית לבניין בע"מ, פ"ד נח(3), 118 (2004) (להלן: "עניין שובל הנדסה")}.

2. הערבות הבנקאית האוטונומית
הערבות הבנקאית האוטונומית הינה התחייבות של בנק-ערב לכבד דרישה של מוטב הערבות לשלם לו סכום כסף בהתקיים תנאי הערבות. תוכנה של התחייבות כאמור מנותק בדרך-כלל במידה זו או אחרת מהחיוב העיקרי שבין יוזם מתן הערבות לבין המוטב. יוזם הערבות - הוא לקוח הבנק, המבקש מהבנק ליתן את הערבות, מתחייב מצידו לשפות את הבנק עבור מתן הערבות ותשלומה. הסדר זה מערב שלושה צדדים: הלקוח, הבנק-הערב והמוטב. צדדים אלה קשורים ביניהם במספר קשרים חוזיים: חוזה-היסוד בין הלקוח לבין המוטב; חוזה בין הבנק-הערב והלקוח, בו מתחייב הלקוח לשפות את הבנק במקרה שיידרש לשלם את סכום הערבות; ואחרון - הערבות הבנקאית עצמה, המהווה חוזה בין הבנק-הערב לבין המוטב, בו מתחייב הראשון לממש את הערבות בהתקיים תנאי ערבות מסויימים שהוסכם עליהם {ע"א 3130/99, עניין שובל הנדסה, שם}.

3. דרכי האבחנה בין ערבות רגילה לערבות בנקאית
סיווג ערבות כערבות רגילה, הטפלה לחיוב עיקרי, או כערבות בנקאית אוטונומית בבחינת התחייבות עצמאית לשיפוי, הוא עניין לפרשנות משפטית. ערבות ככזו, על כל צורותיה, ובכללה ערבות בנקאית אוטונומית, הינה בגדר חוזה שיש לפרשו על-פי אומד-דעת הצדדים לו - על-פי לשונו, רוחו, הגיונו ותכליתו {ע"א 255/89 דניאל פרדו נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5), 641 (1992)}. הצדדים לעסקת היסוד חופשיים לעצב עסקת ערבות בעלת מאפיינים כאלה או אחרים, בין ערבות רגילה הנלווית ואחוזה בעסקת היסוד, ובין ערבות אוטונומית, שמידת עצמעותה וניתוקה מעסקת היסוד עשויה להשתנות ממקרה למקרה {ד"נ 4/82 קוט נ' קוט, פ"ד לח(3), 197 (1984); ע"א 5717/91 מליבו ישראל בע"מ נ' אז-דז טרום (1973) בע"מ (בפירוק), פ"ד נ(2), 685 (1996) (להלן: "עניין מליבו")}.

האבחנה בין ערבות רגילה לבין ערבות עצמאית נבחנת על-פי אופי התחייבות הערב, התנאים המקימים את חובת התשלום, ומידת התלות וההשפעה שיש לעסקת היסוד על הערבות {ע"א 3130/99, עניין שובל הנדסה); ששון, יפרח, ו- שנקר אשראים דוקומנטריים, 45}.
ההלכה הפסוקה נוטה לדעה כי מקום שצדדים נזקקים לערבות בנקאית, הנחה היא כי הם מבקשים לשוות לה אופי עצמאי אלא-אם-כן עולה בבירור מתוכנה כי התכוונו לראותה כערבות רגילה, שהחיוב על פיה יקום או יפול על-פי חיובי עסקת היסוד. גישה זו ניזונה מתפיסת התכלית הכלכלית-עסקית המונחת ביסוד ההיזקקות לערבות הבנקאית, שעיקרה השגת עצמאות במידה כלשהי מעסקת היסוד כדי להבטיח את עניינו של צד לעסקה מסחרית. על הכופר בהנחת מוצא זו להביא הוכחות לסתור {עניין שובל הנדסה; עניין מליבו}.

הערבות הבנקאית האוטונומית שונה מן הערבות הרגילה במובן זה שהיא מהווה חיוב עצמאי ונפרד מן החיוב העיקרי של הבנק-הערב כלפי המוטב , לפיו, בהתקיים תנאים מסויימים האמורים בכתב הערבות, ישלם הבנק למוטב את סכום הערבות {ע"א 529/78, עניין איליט}. בעוד הערבות הרגילה תלויה בחיוב העיקרי שבין הצדדים לעסקת היסוד וטפלה לו, מתאפיינת הערבות האוטונומית במידת ניתוקה מעסקת היסוד שבין החייב יוזם-הערבות לבין הנושה-המוטב {בר"ע 46/71 מדינת ישראל, אגף יבוא המזון, משרד המסחר והתעשיה נ' החברה הא"י לקירור והספקה בע"מ, פ"ד כה(1), 529 (1971)}.

במובן זה היא מהווה "התחייבות לשיפוי" הניתנת מצד הערב כלפי המוטב וחלות עליה ההוראות המיוחדות של סעיף 16 לחוק הערבות המבדילות אותה מערבות רגילה {ע"א 241/64 נורברט ו אווה זיברט נ' בנק לאומי לישראל בע׳׳מ, יח (3), 609 (1964); עניין קוט; ש' גינוסר חוק הערבות, התשכ"ז-1967, (התשמ"ד-1984)}.

ב- בש:א (ת"א) 175064/05 {אי.אס.טי.או טכנולוגיות בע"מ נ' בנק המזרחי סניף לב דיזנגוף, תק-של 2005(4) 17361, (2005)} מבוארת ההבחנה כדלקמן:
"מבלי לגרוע מהאמור, ערבות בנקאית, הינה למעשה חוזה בין המשיבה לבין הבנק, עליו חלים כללי הפרשנות הידועים והקבועים החלים על חוזים בכלל. לפיכך, שאלת טיבה ומהותה של ערבות, האם היא עצמאית או שמא תלויה בעסקת היסוד, נבחנת, בראש ובראשונה, על-פי תנאיה ותוכנה של הערבות עצמה. את התשובה עצמה יש למצוא בכתב הערבות, ולא בהסכם.

יש להאיר תחילה, כי כשם שנעשית הקפדה יתרה על התמלאותם של המבחנים המאפשרים חילוטה או אי-חילוטה של ערבות אוטונומית, הרי שאותה הקפדה מתקיימת ויש להקפיד על כל תג ותו, גם כשמדובר בערבות רגילה שמימושה הינו בכפוף להתקיימותם של תנאים מסויימים (כך גם קבעתי בהחלטתי ב- בש"א 151020/04 אלומאיר בע"מ נ' בנק לאומי לישראל ואח', תק-על 2004(2) 2840 (2004) כשהחלטתי שלא לאפשר מימושה של הערבות למרות שהיתה זו ערבות אוטונומית, שכן שאחד מהתנאים למימושה לא התקיים)."

ב- ע"א 5717/91 {מליבו ישראל בע"מ נ' אז-דז טרום (1973) בע"מ (בפירוק), נ(2), 685 (1996) (להלן: "עניין מליבו")} נקבע, כי על-מנת שערבות בנקאית תחשב לערבות רגילה, יש לציין בכתב הערבות מפורשות את התנאים שרק הוכחת הפרתם תאפשר את חילוט הערבות:

"מידת התלות של הערבות בעסקת היסוד היא שאלה פרשנית, שהתשובה לה טמונה בכוונת הצדדים לכתב הערבות: האם כוונתם היתה ליצור חיוב אוטונומי או טפל. ההנחה הבסיסית חייבת להיות שכוונת הצדדים המשתמשים בערבות בנקאית היא לתת ערבות אוטונומית וכי הפיכתה לערבות רגילה חייבת להיעשות בצורה מפורשת, שתבהיר כי חיובי הערב לפי כתב הערבות הם משניים לחיובים לפי עסקת היסוד והם קמים רק אם אלה לא קויימו."

במקרה דנן, קבע בית-משפט, כי הצדדים קשרו את מימוש הערבות עם עסקת היסוד על-ידי העמדת דרישה לפני המוטב להמציא למשיב 2 {החייב} תצהיר של מורשי החתימה של המשיבה 1 {הממחה}, אשר לפיו לא עמדה המערערת בהתחייבויותיה. כמו-כן נקבע בכתב הערבות כי הערבות תשולם בלי להטיל על המוטב לבסס את דרישתו או לדרוש תחילה תשלום מאת החייב.

אמנם התכוונה המערערת, בדרישתה לצירוף תצהיר, להגביל את הסיכון שנטלה על עצמה במתן הערבות רק למקרה שבו לא תעמוד בהתחייבויותיה, אולם בדרישה לצרף תצהיר המנוסח בצורה כוללנית אין כדי להצביע באופן חד-משמעי על הכוונה לשלול את האוטונומיות של הערבות. נקבע, כי לא היתה כוונה לחייב את המשיב 2 לבדוק אם היתה בפועל הפרה של עסקת היסוד.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מה בין ערבות רגילה לערבות בנקאית