סוגי ערבויות בנקאיות

1. ערבות לאבטחת תיקון ליקויים -"אבטחת טיב" - "ערבות בדק"
"ערבות בדק" או "ערבות טיב" הינה סוג של ערבות ביצוע שייעודה הוא אבטחת מזמין עבודה לביצוע עבודות בדק ותיקונים בשנת האחריות. אף כאן יודגש כי נוסח הערבות הוא הקובע את אופיה ולאו דווקא ההסכם. על-כן, על-מנת לנתק ערבות בנקאית כזו מהגדרתה כערבות בנקאית אוטונומית על בעל דין לגרום לניסוחה באופן כזה שאכן יאיין משמעות כזו.

ב- בש"א (כ"ס) 4295/03 {אדמוב פרוייקטים נ' אלקו התקנות, תק-של 2003(3), 1637 (2003)} בין המבקשת לבין המשיבה נחתם הסכם קבלן משנה לביצוע עבודות בניה על-ידי המבקשת במסגרת פרוייקט נתב"ג 2000 {להלן: "הפרוייקט"}.

כתנאי לתשלום האחרון של המבקשת, הוציא בנק לאומי ערבות בנקאית לטובת המשיבה, בה התחייב לשלם סכום כסף על-פי דרישתה ומבלי שתחוייב לבסס זאת בראיות או לדרוש תחילה את התשלום מהמבקשת, וזאת בקשר לפרוייקט.

המדובר ב"ערבות טיב", שנועדה להבטיח תיקון ליקויים בעבודות שביצעה המבקשת, ככל שאלה לא יתוקנו על ידיה על-פי דרישת המשיבה.

לטענת המבקשת, לא היתה למשיבה טענה כלשהי, מאז סיום העבודות, לגבי טיב הביצוע.

המבקשת טענה כי בעקבות סכסוך בין חברה הקשורה למבקשת לבין חברה הקשורה למשיבה, הודיע מנכ"ל המשיבה כי אם לא ייפתר הסכסוך, תחלט המשיבה את הערבות שניתנה לגבי הפרוייקט וזאת חרף העדר כל קשר ענייני בין שני הפרוייקטים ואי זהות הצדדים להם.

בקשה זו הוגשה למתן צו מניעה זמני נגד מימוש הערבות על-ידי המשיבה. לטענתה, מימוש הערבות נעשה בחוסר תום-לב ומשיקולים זרים של הפעלת לחץ לגבי הפרוייקט האחר.

המשיבה טענה כי אין אמת בגרסת המבקשת. לדבריה, הוגשה הבקשה למימוש הערבות לאחר שלא בוצעו בדיקות טיב שונות, אשר גרמו נזק למשיבה. כמו-כן, עקב בעיות בטיב עבודת המבקשת, עוכב תשלום למשיבה, דבר אשר גרם לה נזק.

בית-משפט קבע, כי המדובר בערבות בנקאית {התחייבות לשיפוי} אוטונומית, עצמאית ונפרדת מעסקת היסוד בין הצדדים. נוסח של ערבות בנקאית, שלפיו ישלם הבנק את סכום הערבות, אם הנושים ימציאו לבנק אישור מסויים, ותו לא, בא לבודד את תביעת הנערב כלפי הערב מכל מיני השגות שהחייב העיקרי עשוי להשיג על תביעת הנערב כלפיו, ושבמובן זה ערבות בנוסח מוחלט כזה "אוטונומית" לגבי היחסים בין הנושה והחייב.
האוטונומיות של הערבות הבנקאית אינה מוחלטת, והוכרו בפסיקה חריגים לה - חריג התרמית/הזיוף וחריג "הנסיבות המיוחדות". ככלל, יש לבחון את התקיימותם של החריגים בזהירות ובקפדנות, על-מנת שלא לפגוע בתפקידה הכלכלי-העסקי החשוב של הערבות הבנקאית בחיי המסחר.

כתב הערבות במקרה זה אינו מוגבל, כפי שטענה המבקשת, אך ורק לליקויי בניה, לא לסילוק כל סכום אשר מגיע או עשוי להגיע למשיבה מהמבקשת. טענה כאילו מוגבל כתב הערבות, טעונה הוכחה מצד המבקשת, והנטל מוטל עליה. במקרה שלפנינו נטל זה לא הורם.

מדובר בסכסוך חוזי שבו עומדות לכל צד טענותיו וראיותיו באשר לקיומו או העדרו של חוב מצד המבקשת כלפי המשיבה. גם אם יש ממש בחלק מטענות המבקשת במישור החוזי שביחסי הצדדים, מן הדין, כי הטענות והראיות של שני הצדדים תתבררנה לעומקן בהליכים אזרחיים רגילים, ובמנותק משאלת מימוש הערבות הבנקאית האוטונומית.

נקבע, כי המבקשת לא עמדה בנטל הראייתי המוגבר המוטל על מי שמבקש להפוך את היוצרות ולמנוע חילוט ערבות בנקאית בסעד זמני. כן, אין בטענת המבקשת כאילו ייגרם לה נזק בכך שתאלץ להגיש תביעה להשבה, בכדי להצדיק פגיעה במעמדה של הערבות הבנקאית האוטונומית.

הבקשה נדחתה.

ב- ת"א (ת"א) 53859/04 {שיכון עובדים בע"מ חרות הנדסה ומערכות נ' אל יעד בע"מ חברה לעבודות בניין ופיתוח, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.12.05)} המבקשת עתרה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה מלעשות פעולות לרבות דרישת תשלום על-פי הערבויות הבנקאיות לבקשה.

על-פי הנטען בבקשה נכרת חוזה בין בעלות הדין לפיו התחייבה המבקשת לבצע עבודות חשמל ומתח נמוך וכן עבודות מיזוג אויר במסגרת פרוייקט בניה בבית חולים רבקה בפתח תקוה אשר אותן התחייבה המבקשת לבצע כקבלן משנה של המשיבה, עבור שירותי בריאות כללית.

בהתאם לחוזים שבין הצדדים מסרה המבקשת למשיבה את הערבויות המשמשות בידי המשיבה להבטחת טיב העבודות. טוענת המבקשת כי השלימה ומסרה את העבודות ב- 03.11.03 וב- 04.11.03 כאמור באישורי הפיקוח מטעם המזמין שהעתקיהם צורפו לבקשה.

הערבויות משמשות כאמור להבטחת טיב העבודות בתקופת הבדק אשר נקבעה למשך 24 חודשים, על-פי סעיף 38 לחוזים שבין הצדדים ותוקפן הוארך עד ליום 30.04.06.

לטענת המבקשת משהשלימה את העבודות ומסרה אותן ומאחר ותקופת הבדק הסתיימה לטענתה, ואין ולא היו כל תלונות בקשר לטיב העבודות על המשיבה להחזיר את הערבויות למבקשת.

המשיבה סירבה לעשות כן בטענה כי הערבויות שהיא עצמה מסרה למזמין - שירותי בריאות כללית - טרם הוחזרו לידיה והיא לא השלימה עדיין את תיקוני הבדק בעבודות אחרות שביצעה.

המבקשת טענה כי המשיבה המשיכה להחזיק בערבויות שלא כדין לאחר שתקופת הבדק הסתיימה ועליה להשיבן לידי המבקשת.

עוד טענה המבקשת כי בימים אלה נודע לה כי המשיבה נקלעה לקשיים כלכליים, היא איננה מבצעת עבודות שהתחייבה לבצע למזמיני עבודה אחרים, איננה משלמת כספים המגיעים ממנה לספקי ציוד שלה ובנסיבות אלה טוענת המבקשת כי מתן הסעד המבוקש דרוש לה למניעת נזק העלול להיות בלתי-הפיך ובלשונו של המצהיר מטעם המבקשת - "קיים חשש ממשי כי המשיבה תנסה לחלט את הערבויות ולעשות בהן שימוש אחר שלא כדין, למרות שלא קיימת כל עילה ובניגוד לחובתה להשיב את הערבויות עם תום תקופת הבדק של העבודות".

בית-משפט קבע, כי הערבויות דנן הן ערבויות אוטונומיות ופיננסיות. כאמור, אחת מאבני היסוד של הערבויות הבנקאיות הוא עקרון העצמאות, קרי: הניתוק בינה לבין עסקת היסוד. אולם, ניתוק זה הוא ניתוק יחסי ולא מוחלט. מהותה של היחסיות בה מדובר, נגזרת מן התנאים למימושה:

"כתב הערבות האוטונומית מעיד על מידת ניתוקו מעסקת היסוד. לעיתים עצמאות הערבות לא תהיה מוחלטת אלא מימושה יותנה בקיום תנאים מסויימים, חוזיים או אח'... לעיתים, כתב הערבות האוטונומי עשוי לשקף התחייבות המנותקת מעסקת היסוד, המבודדת אותה לחלוטין ממערכת היחסים שבין הצדדים לעסקה. וכך, בין 'ערבות רגילה' לבין 'התחייבות לשיפוי' עשויים להתגבש הסדרי כלאיים כאלה ואחרים, הכל על-פי התוכן והאופי שבחרו הצדדים לשוות לערבות שניתנה ביניהם."
{ראו: ע"א 3130/99 שובל הנדסה ובניין (1988) נ' י.ש.מ.פ. חברה קבלנית לבניין בע"מ, פ"ד נח(3), 118 (2004)}

בשורה ארוכה של פסקי-דין הודגשה עצמאותה של הערבות האוטונומית ואי-תלותה בעסקת היסוד. עצמאות זו מצמצמת צמצום רב ביותר את אפשרויות ההתגוננות מפני חובת התשלום לפי כתב הערובה האוטונומית.

זאת ועוד, קבע בית-משפט, כי עקרון העצמאות מקנה בטחון למוטב {המשיבה בענייננו} שבהתקיים התנאים הנקובים בכתב הערבות היא תוכל לממש את הערבות מבלי שתהיה תלויה בהכרעה במחלוקות אשר מקורן בעסקת היסוד {ע"א 11123/03 ט.ש.ת. חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.10.05)}.

ב- בש"פ 10532/03 {אירית רשל נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.03.05)} הטעים בית-המשפט כי:

"הערבות הבנקאית מהווה תחליף לכסף מזומן; ולו הפקיד... החייב כסף מזומן תחת הערבות הבנקאית, הכל היו מבינים כי אין חשיבות לשאלה מה מקורו של אותו מזומן ואם היתה ... זה דין המזומן וזה דין הערבות הבנקאית... משראתה אור עולם, חיה הערבות הבנקאית את חייה-שלה בדל"ת אמותיה; קיומה אוטונומי ומנותקת היא מכל הסכם או יחסים שהביאו ללידתה. החיוב להמציא ערבות בנקאית הוטל על ... החייב... אם נפרוץ את משולש היחסים ערב... - חייב... - נושה... , נאבד במו-ידינו את כלי הערבות הבנקאית, וכזאת לא יעלה על הדעת."

בענייננו, ציין בית-משפט, כי עקרון העצמאות מלמד כי מידת הניתוק שבין הערבות לבין עסקת היסוד, היא מוחלטת.

אין נדרשים על-פי לשון הערבויות כל תנאים שהם למימושה, פרט למכתב דרישה של המוטב - המשיבה - שבו אין היא נדרשת לנמק את עילת הדרישה. העובדה שבערבויות הנידונות מצויין שהן ניתנו בקשר עם "הבטחת טיב עבודות חשמל/ מיזוג אויר בבית חולים רבקה בפתח תקווה" - אין בה ולא כלום.

הלכה פסוקה היא מימים ימימה, שציון העילה למתן הערבות אינו פוגם באוטונומיות {ע"א 5717/91 מליבו ישראל בע"מ נ' אז-דז טורם (1973) בע"מ (בפירוק), פ"ד נ(2), 685 (1996)}.

זאת ועוד, לא נמצא כי הבקשה מבוססת על אחד מהחריגים לעקרון העצמאות {חריג המירמה והנסיבות המיוחדות}. כל שנאמר בבקשה הוא כי נודע למבקשת כי המשיבה נקלעה לקשיים כלכליים ודיווחים על כך הגיעו למבקשת באמצעות דו"ח של חברת מידע עסקי בי.די.אי. שבו דווח על צ'ק של המשיבה שחזר אכ"מ, וכן שמועות שהגיעו לאזני המבקשת מאת מזמין עבודה חשוב כי המשיבה הינה מבצעת העבודות ולא משלמת לספקי ציוד לפרוייקטים שהיא מבצעת.

הלכה פסוקה היא כי על-מנת לבוא בשערי חריג הנסיבות המיוחדות יש צורך שתתקיים התנהגות חמורה במיוחד של המוטב - המשיבה כגון במקרה של נקמנות, אי-הגינות בולטת בקיום החוזה או דרישת מימוש ערבות כאשר ביטול עסקת היסוד אינו מוטל בספק.
בענייננו אין המבקשת טוענת אפילו להתנהגות חמורה במיוחד של המשיבה. להיפך, כל שהיא טוענת הוא כי לדידה הסתיימה תקופת הבדק והגיעה העת להשיב את הערבויות והמשיבה מסרבת לעשות כן משום שלא סיימה תיקוני בדק בעבודות אחרות שביצעה ולא קיבלה ממזמין העבודות ערבויות שמסרה לידיו.

בית-משפט קבע, כי אין בכל אלה כדי לגלות נסיבה מיוחדת כלשהי בפרשתנו. אין חלוקים גם הצדדים כי המשיבה אפילו לא הגישה דרישה למימוש הערבות.

השאלה אם המבקשת ביצעה את כל העבודות היא שאלה עובדתית אשר בתיק העיקרי עומדת במחלוקת. עוד מחלוקת חוזית קיימת בין הצדדים, כעולה מן הבקשה כי עבודות הבדק של המשיבה טרם הסתיימו ומחלוקת עובדתית/חוזית בין הצדדים אם אותן עבודות בדק שטרם הסתיימו כוללות גם את העבודות אשר המבקשת קיבלה על עצמה לבצע.

לשון אחר - קיימת מחלוקת חוזית בין הצדדים והיא מתבררת בתיק העיקרי. ההלכה פסוקה היא כי מחלוקות חוזיות אין בכוחן לעכב מימושה של ערבות בנקאית. הנסיבות אותן מביאה המבקשת בסעיפים 7, 8, 9, 10 לתצהיר התומך בבקשה - הן מחלוקות חוזיות ולא נסיבות מיוחדות כדרישת ההלכה הפסוקה.

לאור כך, משלא נמצאה עילה לכאורה להצדקת מתן צו מניעה זמני - דחה בית-משפט את הבקשה.

ב- ת"א (חי') 28426/01 {א.מ.י.התקנות ושירות בע"מ נ' א.דורי-חברה לעבודות הנדסיות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.07.05)} התובעת היא קבלנית משנה לענייני אינסטלציה והתקשרה ב"הסכם עם קבלן משנה" עם הנתבעת, לעניין עבודות אינסטלציה באתר בניה באילת. מכוחו של חוזה זה הנפיקה התובעת לזכות הנתבעת ערבות בנקאית מספר 96-12-310238 על סך 86,700 שקלים {להלן: "הערבות הבנקאית"}.

בין התובעת לבין הנתבעת נתגלעו חילוקי-דעות, בעיקר לעניינה של הערבות הבנקאית. לפיכך הוגשה תובענה, שתוקנה פעמיים, הן לסעד כספי בסך 76,846 שקלים והן לצו עשה המורה את הנתבעת להשיב לתובע את הערבות הבנקאית.

לגרסת התובעת, כעולה מתביעתה הנ"ל, הערבות הבנקאית הנ"ל שימשה כ"ערבות בדק". היא הוארכה מעת לעת תוך הצבת אולטימטום לפיו אם לא יוארך תוקפה, היא תמומש. לשיטת התובעת תוקפה של הערבות הבנקאית אמור היה לפוג ביום 10.02.99. חרף זאת לא הושבה הערבות הבנקאית לתובעת, אף חרף מכתבי דרישה והתראה.

יתרה-מזו: פעמיים עשתה התובעת שימוש בערבות בנקאית זו, שהוחזקה כאמור שלא כדין. כך נאלצה התובעת לשלם לנתבעת תשלום ראשון בסך 37,053 שקלים ותשלום שני בסך 18,655 שקלים. לנוכח הטענה כי תשלומים אלו שולמו, מכוח "מניעים של בריונות וסחטנות כלפי התובעת", כתוצאה מהחזקה נפסדת בערבות הבנקאית, מתבקש בית-המשפט להורות על השבת הסכומים האמורים. כאמור, נדרשת התובעת להשיב את הערבות הבנקאית האמורה.
עוד דרשה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך 13,516 שקלים בגין עלות העמלה הבנקאית והמימון של הערבות הבנקאית לתקופה שמעבר למועד סיומה. ועוד היא דורשת לחייב את הנתבעת לשלם לה בגין עבודות נוספות שביצעה באתר בסכום של 7,622 שקלים.

מנגד, הנתבעת התגוננה בפני התביעה. היא הכחישה את פרשנותה של התובעת ממנה עולה כי הערבות הבנקאית פגה ביום 10.02.99. הערבות הבנקאית, לתפיסתה, היא ערבות בנקאית אוטונומית והשימוש בה נעשה כדין. לגוף העניין טוענת הנתבעת כי באתר הבניה היו ליקויי אינסטלציה, אף עד עצם היום הזה. הערבות הבנקאית נועדה להבטיח השבת עלויות בהן נשאה הנתבעת כתוצאה מליקויים אלו. זו היתה הסיבה על פיה דרשה, וחזרה ודרשה, מן התובעת לשלם לה את התשלומים האמורים על חשבון הסכום הכולל של הערבות הבנקאית. משום כך, המשיכה הנתבעת לאחוז כדין בערבות הבנקאית כל עוד קיימים ליקויי בניה, באחריות התובעת. ליקויי בניה נטענים אלו, ליום הגשת כתב ההגנה המתוקן, עולים לכדי סך של 19,976 שקלים.

הנתבעת הכחישה קיומן של "עבודות נוספות", כדרישת התובעת, וכן את הדרישה למימון עלות העמלה הבנקאית בגין המשך תוקפה של הערבות הבנקאית.

בית-משפט הורה על הגשת תצהירי עדויות ראשיות.

בין הצדדים נקשר, כאמור, חוזה ביום 31.10.95. בחוזה התחייבה התובעת "למסור את העבודות כשהן מושלמות לשביעות רצון דורי (היא הנתבעת - ש.ל.) ו/או המזמין (הם רוכשי הדירות - ש.ל.) ולהיות אחראי לטיב העבודות, לרבות בתקופת הבדק והאחריות. תקופת הבדק תהיה בהתאם לסעיף 12 בנספח להסכם זה. אולם בכל מקרה לא תפחת מ- 18 חודש ממועד השלמת העבודות או מיום גמר תיקון כל הליקויים על-פי פרטיכל המסירה, לפי המקרה".

עוד נקבע בחוזה, כי "לשם הבטחת מילוי כל אחת מהתחייבויותיו של קבלן המשנה (היא התובעת - ש.ל.) מוסר בזאת קבלן המשנה לדורי ערבות כמפורט בנספח. דורי רשאית לגבות את סכום הערבות בכל עת לפי שיקול-דעתה המלא ללא כל צורך במשלוח התראה מראש. אין במסירת הערבות ו/או בגבייתה כדי לגרוע מכל אחריות של קבלן המשנה ומכל זכות המוקנית לדורי לכל סעד אחר ו/או נוסף על-פי ההסכם או הדין".

עוד יצויין, כי סעיף 10 לנספח לחוזה, שכותרתו "ערבויות", דן ב"ערבות לקיום החוזה - ערבות בנקאית צמודה למדד החוזה...", ש"תימסר לדורי תוך 7 ימים ממועד חתימת החוזה". וכן "ערבות לתקופת הבדק - ערבות לתקופה של 18 חודש מיום השלמת העבודות או מיום גמר תיקון כל הליקויים על-פי פרוטוקול המסירה, לפי המקרה...".

בהחלטה מיום 14.01.02 בתיק בש"א 22773/01 נדרש בית-משפט לשאלה האם הערבות הבנקאית שבפנינו היא ערבות בנקאית "לקיום החוזה" או שמא היא "ערבות בדק". בית-משפט הניח כי הערבות הבנקאית היא "לקיום החוזה". מתצהיר עדותו של ורדי נלמד כי בעקבות הגשת חשבון סופי שהונפק לתובעת על-ידי הנתבעת, הרי לנוכח העובדה שקיימת אצל הנתבעת "ערבות משוערכת" על סך 100,342 שקלים "נסתפק בזה". ממסמך זה מבקשת התובעת ללמוד כי הערבות הבנקאית, שתחילה היתה "לקיום החוזה" הומרה ל"ערבות בדק".
מסקנה זו דחוקה בעיני בית-המשפט שהרי לא הופנה הוא לכל הוראה המחייבת את המרת הערבות הראשונה בערבות השניה. ועם-זאת, התקבלה הנחתו של ורדי, כי לנוכח העובדה שהנתבעת הנפיקה לתובעת חשבון סופי, גילתה הנתבעת דעתה, לכאורה, שעבודותיה של התובעת הושלמו לשביעות רצונה המלאה. בכך לא סגי לעניין מילוי התחייבויותיה של התובעת. שהרי, לכל הדעות, יש להבטיח את זכויותיה של הנתבעת ככל שעסקינן ב"תקופת הבדק והאחריות". על כך נקבע, כי ניטשת בין בעלי הדין מחלוקת פרשנית.

כזכור, "ערבות הבדק" נמסרת "לתקופה של 18 חודש מיום השלמת העבודות או מיום גמר תיקון הליקויים על-פי פרוטוקול המסירה". לשיטתה של התובעת הערבות פגה בחלוף 18 חודש "מיום השלמת העבודות". יום זה של "השלמת העבודות" הוא יום 10.08.97, הוא מועד החשבון הסופי שהנפיקה הנתבעת לתובעת. הנה-כי-כן, ולשיטה זו, תוקפה של "ערבות הבדק" פג זה מכבר.

לחילופין, כך המשיכה התובעת, ככל שתיושם החלופה השניה הדנה ב"יום גמר תיקון הליקויים על-פי פרוטוקול המסירה", לטעון כי "פרוטוקול מסירה" זה נסב לעניין מועד מסירת הפרוייקט על ידה לנתבעת, ואף מועד זה הוא יום 10.08.97, מועד הנפקת החשבון הסופי. העובדה שהנתבעת התרשלה ולא ערכה עמה פרוטוקול מסירה, אינה מעלה ואינה מורידה. בעיקר נכונים הדברים לנוכח העובדה שהחוזה נוקט לשון יחיד ומדבר על "פרוטוקול" ולא "פרוטוקולים". בכך ביקשה התובעת להדוף את טענת הנתבעת כי החוזה מדבר על פרוטוקול המסירה של הדייר-הרוכש מאת הנתבעת, וממילא לא מדובר על פרוטוקול אלא על פרוטוקולים.

בית-משפט ראה לנכון לדחות פרשנות זו של התובעת, תוך שאימץ את טיעוני הנתבעת בסוגיה האמורה. נקבע, כי פרשנות התובעת אינה תואמת את התכלית ההגיונית והכלכלית המתחייבת מטיב העסקה, ודומה שהיא אף אינה מתחייבת מפרשנות מילולית סבירה של המסמך העומד לפירוש.

ראשית, ברי כי הסעיף האמור דן בשתי חלופות. האחת, דנה ב"תקופה של 18 חודש מיום השלמת העבודות". השניה, דנה בתקופה "מיום גמר תיקון כל הליקויים על-פי פרוטוקול המסירה, לפי המקרה". משום כך, על פני הדברים, פרשנות התובעת מעקרת כל משמעות לעניינן של שתי חלופות אלו. שהרי אם לשיטתה "יום השלמת העבודות" זהה ליום "פרוטוקול המסירה", שהרי הכתוב מדבר בפרוטוקול מסירה בין הנתבעת לתובעת ולא בין הנתבעת לרוכשי הדירות, מה הואילו הנסחים בתקנתן של שתי חלופות, כאשר מדובר בחלופה אחת?

שנית, התובעת אינה מצביעה על כל הוראה חוזית המחייבת נוהל של "פרוטוקול מסירה", כאשר התובעת תשלים את עבודות האינסטלציה שלה. כמו-כן, לא הוצג פרוטוקול מסירה כאמור, במסכת היחסים שבין הנתבעת לבין התובעת. לעומת-זאת, קיימים גם קיימים "פרוטוקולי מסירה" במסכת היחסים שבין הנתבעת לבין הדיירים-הרוכשים. אכן, לזכותה של התובעת שוקל הנתון כי החוזה נוקט בלשון יחיד {"פרוטוקול"} ולא בלשון רבים {"פרוטוקולים"}, ואולם נתון זה, כשלעצמו, אינו יכול לכרסם בהקשר הדברים המתחייב. זה נלמד לאור טיבו של ההסכם בין הנתבעת לבין התובעת.

שלישית, הנתבעת הקימה פרוייקט בניה. הנתבעת היתה קבלן המשנה שלה. לא בכדי שאולים הביטויים בחוזה שבין הצדדים מביטויים השאובים מהוראות חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973. "תקופת הבדק והאחריות", בה דן לדוגמה סעיף 3(ז) הנ"ל, יש לפרשה לאורו של החוק הנ"ל. משמע, הנתבעת חשופה לתביעות של הדיירים מכוחו של החוק הנ"ל. ברי לחלוטין, איפוא, שמגמת החוזה היתה להבטיח את זכות השיפוי של הנתבעת מן התובעת, בגין חשיפה חוקית וחוזית זו.

רביעית, גם הביטוי "לפי המקרה", לשיטת בית-משפט, תומך בפרשנות האמורה ומשמיענו כי "ערבות הבדק" משתרעת, "לפי המקרה", במועד המשתנה מדירה לדירה מיום גמר תיקון כל הליקויים שבה על-פי פרוטוקול המסירה.

בהקשר זה נקבע, כי יש מקום להדוף מכל וכל את טענתה החילופית של התובעת. על-פי טענה חילופית זו, גם המועד החילופי של פקיעת הערבות הבנקאית חלף זה מכבר שהרי חלפו 18 חודש ממועדי פרוטוקולי המסירה שהוצגו בפני בית-משפט. ואולם נשמט מבא-כוח התובעת כי המועד הקובע איננו מועד פרוטוקול המסירה אלא "יום גמר תיקון כל הליקויים על-פי פרוטוקול המסירה".

הנה-כי-כן, כל הנתונים האמורים מצביעים על זיקה מוחלטת בין חובתה של הנתבעת כלפי הדיירים-הרוכשים לחובתה החוזית של התובעת לנתבעת, הצמודה לחובתה הנ"ל של הנתבעת.

לנוכח כל אלו ברי כי התובעת אחזה ואוחזת כדין בערבות הבנקאית. משאלו הם פני הדברים רשאית היתה התובעת, לנוכח העובדה שעסקינן בערבות בנקאית אוטונומית, לחלט את כל סכום הערבות הבנקאית זה מכבר. עוד נקבע בהחלטה מיום 22.10.03 בתיק בש"א 809/03 כי לא זו בלבד ש"הערבות הבנקאית, כתפיסת המבקשת, מזכה אותה, מעת לעת, לחזור ולדרוש סכומי כסף פלוניים, מעת לעת, והכל בגבולות הערבות הבנקאית", אלא ש"פועלה של המבקשת מצביע הן על הגינותה והן על רצינותה... רק משום הגינותה ורצינותה היא תובעת סכומים פלוניים, במועדים מסויימים, כזכותה", ולא דורשת את פרעון הערבות הבנקאית כולה.

לכל אורך הדרך, כמבואר כהלכה על-ידי בא-כוח הנתבעת, לא מכחישה התובעת קיומם של ליקויי הבניה. ממילא היא אינה טוענת, ולו פעם אחת, כי כשלעצמה היא עמדה בהתחייבויותיה על-פי החוזה באופן שהשימוש בערבות הבנקאית, הוא שימוש נפסד ופסול. נתון זה הולך ומתעצם לנוכח העובדה שכתב התביעה תוקן פעמיים. משמע, ניתנה לתובעת יותר מהזדמנות אחת לנסות ולטעון, מהותית ועניינית, כי הנתבעת נטפלת אליה על לא עוול בכפה.

לשיטתה של התובעת אחיזתה של הנתבעת בערבות הבנקאית, ושלא כדין, פוטרת את הנתבעת מנטלי הוכחה שהיו רובצים עליה, אלמלא אחזה בערבות הבנקאית. וכך, הנתבעת לא הציגה בפני בית-המשפט כל ראיה אמינה ביחס למהות התיקונים ולקשר בינם לבין התובעת, אף לא הוצגו כל חוות-דעת מומחים או שמאים על סכומי הליקויים וזיקתם למחדליה הנטענים של התובעת.

טענה זו של התובעת נדחתה אף היא. כך, בעיקר לנוכח הקביעה כי אחיזתה של התובעת בערבות הבנקאית היא אחיזה כדין. אכן, כתוצאה מכך זוכה הנתבעת ביתרון דיוני רב-ערך. מכוח אחיזתה בערבות הבנקאית, שהיא ערבות בנקאית אוטונומית, זכאית התובעת, ראש לכל, להיפרע סכומי הערבות הבנקאית, כל עוד מתקיימות הנסיבות שבהן חייב הבנק לממש את התחייבותו מכוח הערבות הבנקאית, וברי שנסיבות אלו התקיימו במקרה שלפנינו.

לתובעת זכות להגיש תובענת השבה כנגד הנתבעת ולטעון, מהותית, כי נגבו ממנה סכומים שלא כדין, אם באורח מוחלט ואם באורח חלקי. ואולם, גם כשתיערך בחינה מהותית זו, ממשיכה הנתבעת וזוכה ביתרון דיוני שהרי שומה יהא על התובעת לתבוע את הנתבעת, וממילא הנטל בתביעת השבה זו מוטל על התובעת, ולא על הנתבעת. במקרה דנן, סיכום טענות בא-כוח התובעת מעלה כי לשיטתה הסכומים ששולמו על-ידי הנתבעת הם סכומים מוגזמים ומופרזים. טענה זו של התובעת, לגיטימית היא. אולם, שומה עליה, ולא על הנתבעת, לבסס טענה זו ולהרים את הנטל. דומה שהתובעת אף לא פותחת במלאכה.

לא זו בלבד שלא הוצגה בפני בית-משפט כל חוות-דעת של מומחה מטעמה, אפילו ורדי, בתצהיר עדותו, אינו טען דבר באשר לסכומים מוגזמים ומופרזים אלא צימצם כל טיעונו לעניין התנהגותה הבריונית והסחטנית הנטענת של הנתבעת. טענה זו נדחתה כמבואר. עוד נקבע, כי טיעונה של התובעת באשר לסכומים מוגזמים ומופרזים הוא בבחינת הרחבת חזית שאינה מותרת.

יחד-עם-זאת נקבע, כי אין לומר כי הנתבעת פותחת פתח לתובעת להגיש כל חוות-דעת כאמור. שהרי הגם שהנתבעת היתה רשאית לתבוע את מימוש הערבות הבנקאית, מבלי שהיא מנמקת דרישה זו, נמסרו לתובעת כל הנתונים הטכניים שביססו את דרישת הנתבעת, אם באשר לפרוטוקולי המסירה ואם באשר לחשבוניות וקבלות שניתנו לקבלן שהעסקה הנתבעת לשם תיקון ליקויי הבניה. ניתנה, איפוא, מלוא התשתית לביקורת מקצועית הולמת של מומחה מטעם התובעת. אם התובעת בחרה שלא לנקוט בכל צעד, לנוכח תשתית זו, אין לה להלין אלא על עצמה.

הנתבעת, ראתה מרצונה ובטובתה להשיב לתובעת את הערבות הבנקאית, חרף טענות שעדיין יש לה בגין ליקויי בניה נוספים. משמע, לכאורה, ככל שתגיש הנתבעת תובענה כספית נגד התובעת בגין ליקויים אלו יחול הנטל עליה להוכחת קיומם ועלותם. לעניין זה נקבע כי אין צורך לקבוע מסמרות באשר לתביעה היפוטטית זו. ברי שהתובעת שומטת תחת ידיה את היתרון הדיוני הנעוץ באחיזתה של ערבות בנקאית אוטונומית. יתרון דיוני זה, כמבואר, הוא כפול: ראשית, אוחז הערבות הבנקאית מממש אותה מבלי שהוא צריך לספק נימוקים. שנית, מקום שמוגשת על-ידי המשלם תביעת השבה, רובץ עליו הנטל, בהיותו התובע.

באשר לעלויות הערבות הבנקאית, קביעתו האמורה של בית-משפט זה ייתרה את הדיון בתביעת התובעת לעניין מימון-יתר בגין הערבויות הבנקאיות. ואולם, מעבר לדרוש, בתצהירו של ורדי לא הובאה בדל-ראיה באשר לעלות נטענת זו של 13,516 שקלים. לו בית-המשפט היה מקבל את טענת התובעת באשר לעיקר המחלוקת, דין הדרישה בפריט זה היה להידחות, מפאת חוסר הוכחה.

טענה נוספת שנדחתה על-ידי בית-משפט היא, כי הנתבעת השמיעה כלפי התובעת טענות בגין תקלות במערכת הסולארית. התובעת הכחישה טענות אלו וסוכם כי ימונה מומחה שיבדוק את המערכות והתקלות. מונה מומחה כאמור, מר יגאל בוכניק, אשר קבע שהדין עם התובעת. ואולם, לדרישתה של הנתבעת, לא המציא לה מר בוכניק את חוות-דעתו. קביעה זו היתה חשובה לתובעת שהרי היא ביצעה עבודות רבות לתיקון והחלפת חלקים במערכת הסולארית, שעלותן עולה לכדי 7,622 שקלים.

זאת ועוד, מעולם לא הושמעה דרישה של התובעת לתשלום נוסף בגין "עבודות נוספות". טענת "העבודות הנוספות", איפוא, נטענה לראשונה עם הגשת כתב התביעה. ורדי, כאמור, לא התמודד כל עיקר עם הטענה האמורה. עוד צויין כי אף בגדר מכתבי דרישה של בא-כוח התובעת שקדמו להליך, נפקד מקומה של הטענה האמורה.

נוכח כל האמור, תביעת התובעת נדחתה על כל ראשיה.

ב- רע"א 7450/14 {פלוני נ' חב' מעדני כרמל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.12.14)} הוגשה בקשת רשות ערעור העוסקת בחיובו של המבקש להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהן של המשיבות בערעורים שהגיש לבית-משפט השלום על החלטות שניתנו בעניינו על-ידי רשם ההוצאה לפועל. המבקש הוא אזרח אמריקאי שהתגורר בעבר בישראל. לאחר ביקור בארץ, כשביקש לחזור לארצות-הברית התברר לו שהוא אינו יכול לעשות זאת מאחר שההגבלות על יציאתו מן הארץ בגין הליכי הוצאה לפועל שנפתחו נגדו בעבר, בעינן עומדות. רשם ההוצאה לפועל סרב לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ, חרף טענת המבקש כי מצבו הבריאותי מחייב זאת. במסגרת ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו, חייב בית-משפט השלום את המבקש בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבות בערעור מכוח תקנה 120(ז) לתקנות ההוצאה לפועל.

בית-המשפט העליון נתן רשות לערעור וקיבל את הערעור.

נקבע, כי אמנם הבקשה אינה מעוררת שאלה כללית שטרם נדונה בפסיקה. עם-זאת, ההכרעה בבקשה קשורה באופן הדוק להגנה על כמה זכויות יסוד של המבקש, בעיקר הזכות לחיים, הזכות לבריאות וזכות הגישה לערכאות. החשש לפגיעה קשה בזכויות אלה בנסיבות העניין מעלה חשש לעיוות דין, באופן שמצדיק מתן רשות ערעור.

חיובו של המבקש בהפקדת הערובה נעשה מכוחה של תקנה 120(ז) לתקנות ההוצאה לפועל. תקנה זו, איננה קובעת אמות-מידה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב ולכאורה ניתן לראות בשאלה זו כמה פנים. מלשונה של תקנה 120(ז) עולה שחיוב בהפקדת ערובה בערעור על החלטה של רשם ההוצאה לפועל הוא עניין הנתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט, בדומה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי העוסקת בהפקדת ערובה בפני הערכאה הדיונית לגביה נקבע בפסיקה כי תובע יידרש להפקיד ערובה לצורך הבטחת הוצאותיו של הנתבע רק במקרים חריגים שבהם קיים חשש ממשי שמנגנוני ההוצאה לפועל לא יעמדו לרשות הנתבע לצורך מימוש ההוצאות {כאשר התובע הוא תושב חוץ, למשל}, או כאשר סיכויי התביעה קלושים ועל פני הדברים מדובר בהליך סרק, והכול בשים-לב למורכבות ההליך ולתום-ליבו של התובע.

לצד זאת, ניתן לטעון כי קיימים טעמים המצדיקים להחיל בשלב זה אמות-מידה הדומות לאלו החלות על הפקדת ערובה בשלב הערעור על הליכים אזרחיים לפי תקנות 428-427 לתקנות סדר הדין האזרחי שביחס אליו הפקדת ערובה היא הכלל, ונקבע כי לשם קבלת פטור מהפקדה על המערער לעמוד בשני תנאים מצטברים: היעדר יכולת כלכלית להפקיד ערובה וקיומם של סיכויים לכאוריים טובים לקבלת הערעור. אך בית-המשפט אינו נדרש לקביעה עקרונית בסוגיה זו, נוכח מסקנתו כי אין לחייב את המבקש בהפקדת ערובה גם לפי אמות-המידה המחמירות יותר הנוהגות ביחס להליך של בקשה לפטור מהפקדת ערובה בערעור.

קרי סיכויים לכאוריים טובים לקבלת הערעור {להראות שמצבו הבריאותי חמור} וקיומם של אינדיקציות לקשייו הכלכליים. הודגש כי הדברים נבחנו בהליך זה בחינה לכאורית בלבד, בבחינת אמת-המידה לקבלת פטור מהפקדת ערובה.

ב- ה"פ (ת"א) 177239/01 {מפלצות בע"מ נ' החברה לבידור ובילוי (חולון) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.02.02)} הוגשה תובענה להצהיר כי הערבות הבנקאית שהונפקה על-ידי המשיב מס' 2 לבקשת המבקשת לטובת המשיבה מס' 1, בהתאם להסכם מיום 24.09.97 שנחתם בין המבקשת לבין המשיבה מס' 1 הינה ערבות להבטחת תקופת הבדק ולכיסוי עבודות בדק בלבד והמשיבה מס' 1 מנועה מלפנות למשיב מס' 2 בכל דרישה לפירעון ו/או חילוט הערבות הבנקאית במלואה או בחלקה שלא לכיסוי עבודות בדק ולכן הדרישות שנשלחו למימוש הערבות הבנקאית בטלות ומנוגדות להסכם.

בית-משפט קבע כי התחייבויות המבקשת על-פי ההסכם הנדון אינן גורעות מאחריותה לערבות הבדק ולא מעבירות את האחריות לבדק למשיבה מס' 1, שכן האחריות של המבקשת נשארת על-פי ההסכם כפי שהדבר עולה גם מהאמור בהסכם הנוסף שהפנה להסכם לגבי ערבות הבדק וזאת מעבר גם לכך שכתבי ההתחייבות הינם מוגבלים בזמן ונועדו לצורך פתיחת המוזיאון במועד.

עוד נקבע, כי לא מדובר גם בכתבי התחייבות שלא ניתנים לביטול או שינוי והסכמת נותני השירותים לבצע תיקונים לפי קריאת שירות ועל-פי מחיר לשעה לא מחייבת את המשיבה מס' 1. העובדה שנותני השירותים לא מסכימים לבצע את התיקונים ולהסתפק בתעריף לפי שעה לא מהווה הצדקה ו/או פטור למבקשת מאחריותה כלפי המשיבה מס' 1 על-פי ההסכם וההסכם הנוסף, כשהמבקשת אחראית בלעדית על נותני השירותים התשלומים להם וביצוע התיקונים ופתרון התקלות בפרוייקט.

2. ערבות ביצוע
ערבות ביצוע כשמה כן הוא. זוהי ערבות הניתנת בדרך-כלל כערבות לביצועה של עבודה אותה מתחייב קבלן לבצע עבור הצד האחר. ערבות כזו, בדרך-כלל, שיעורה הינו אחוז מוסכם מסכום עלות העבודה בכללותה. יש וערבות כזו הינה ערבות בנקאית אוטונומית. לאמור, הערבות אינה מכילה בניסוחה כל אלמנט כלשהו הקשור לעסקת היסוד עצמה. הקשר היחידי לעסקת היסוד הינו אזכורה כאחד התנאים בהסכם או, למשל, במכרז. ויש שערבות זו איננה אוטונומית אלא כוללת בתוכה רשימת תנאים להחלתה. לאמור, זוהי ערבות בנקאית הכוללת בתוכה תנאי מקדמיים להפעלתה, ולאו דווקא הודעת הדרישה הנוהגת בכל ערבות יהא אופיה אשר יהא {בש"א 3084/04 מ.י. דביר בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ, פדאור 04(22), 546 (2004)}.

ב- עת"מ (ת"א) 1351/06 {ש.א.ב חברה להשקעות ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.06.06)} טענה העותרת, בקצרה, כנגד עמידת הצעת המשיבה 2 בתנאי הנדון מחמת אי-התאמת נוסח הערבות שצירפה לנוסח שנקבע במסמכי המכרז. על כך ענו המשיבות כי הערבות שצירפה המשיבה 2 היא ערבות תמיכה להצעה במכרז, ואילו הערבות שנוסחה צורף למסמכי המכרז היא ערבות ביצוע. מכאן שהערבות שהגישה המשיבה 2 כלל לא היתה צריכה להיות תואמת לה.

מאחר והעותרת לא השיבה לתשובת המשיבות, ואף לא חזרה על טענתה זו ודומה כי זנחה אותה כליל, בית-משפט קבע כי טענה זו של העותרת בעניין תנאי הנדון - נדחית.

ב- רע"א 5054/13 {אדרי-אל ישראל נכסים בע"מ נ' עיריית טבריה, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.09.13)} בין המבקשת לבין המשיבה 1 נחתם הסכם במסגרתו מונתה המבקשת להקים ולתפעל חניון ומרכז מסחרי בטבריה בשיטת B.O.T. בנוסף חתמה המבקשת על כתב התחייבות מטעמה להוצאת היתר בניה כולל תוך זמן קצוב, וכמו-כן הפקידה בידי המשיבה 2 ערבות בנקאית להקמת הפרוייקט. בהמשך, ומשעלו היחסים בין הצדדים על שרטון, הגישו הצדדים תביעות הדדיות. בעוד מתקיימים הליכי משא ומתן בין הצדדים, פנו המשיבות 1 ו- 2 לבנק לשם חילוט הערבות. בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני המורה להימנע ממימוש הערבות הבנקאית, נדחתה. מכאן בקשת רשות הערעור.

בית-המשפט העליון דחה את הבקשה.

נקבע, כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט במצבים חריגים. לא נמצא כי הבקשה דנן נמנית עם אותם חריגים. בצדק קבע בית-המשפט המחוזי כי הערבות הנדונה היא ערבות בנקאית אוטונומית שלצורך חילוטה אין להיזקק לטענות הנוגעות לעסקת היסוד. אין די בציון המילים "בקשר עם ביצוע הקמת פרוייקט B.O.T בטבריה" כדי לעשות את הערבות לערבות ביצוע. הפיכתה לכזו צריך שתֵעשה בצורה מפורשת, שתבהיר כי חיובי הערב לפי כתב הערבות הם משניים לחיובים שעל-פי עסקת היסוד, והם קמים רק אם אלה לא קויימו.

התנאי היחיד שהוצב למימוש הערבות הוא דרישה בכתב מאת המשיבה 2. המבקשת לא עמדה בנטל להראות כי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות להימנע ממימוש הערבות. עצם קיומו של משא ומתן בין הצדדים אין בו כדי לגרוע מזכות המשיבות 1 ו-2 לפעול למימוש הערבות. על פני הדברים, לא נראה כי המשיבות 1 ו-2 פעלו באופן חפוז, ונראה כי ניסו למצות את הליכי המשא ומתן בטרם פנו לבנק. משהתקיימו תנאי כתב הערבות, ניתן לממשה.

זאת ועוד, המבקשת לא הראתה מדוע נוטים לטובתה השיקולים למתן סעד זמני כבר בשלב זה. טענותיה הנוגעות לעסקת היסוד יתבררו במסגרת ההליך העיקרי, וככל שיתברר כי נגרם למבקשת נזק כתוצאה ממימוש הערבות ניתן יהיה לתקנו באמצעות פסיקת פיצויים.

עוד נקבע, כי גם דין בקשתה החלופית של המבקשת, להטלת עיקול על החשבון בבנק, להידחות. בצעד זה יהיה כדי לשנות מהמצב הקיים ולא לשמרו, וסעד זה אינו מוצדק, באין ביסוס ממשי לטענת מרמה, בנסיבות העניין.

3. ערבות בנקאית אוטונומית במסגרת ההליך השיפוטי
במהלך ההליך השיפוטי משית בית-משפט, לא אחת, על בעל דין, בעקר בהליכי סעד זמני, את החובה בהפקדת ערבות בנקאית. כך הוא הדבר גם בהליכי ערעור בהם מורה בית-משפט על הפקדת מזומן או על הפקדתה של ערבות בנקאית להבטחת הוצאות בעל הדין האחר. בכל סוגי ערבויות הללו המקים את הערבות הוא בית-משפט. נוסח הערבות הבנקאית עובר בדרך-כלל בדיקה באם עונה לדרישות החלטת בית-משפט בנדון. ואולם, ברור הוא כי מדובר בערבות בנקאית אוטונומית שמעמדה "כמזומן" העומדת לו לזכות בעל הדין האחר, בין אם רוצה הוא במימושה לצורך גביית נזקיו ובין אם רוצה הוא לגבות הימנה הוצאותיו. כמו-כן רשאי בית-משפט , וכך הוא עושה, להבטיח ביצוע החלטותיו בדרך של הפקדת ערבות בנקאית אוטונומית. כך למשל, התניית רשות להתגונן בהפקדת ערבות בנקאית לסכום התביעה או לחלקה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סוגי ערבויות בנקאיות