הזמנת בעלי דין (תקנות לה עד מו לתקנות הדיון

עמוד 59 בספר:

"לה. הזמנת בעל דין
כל הזמנה לבעל דין תיעשה בכתב, מלבד במקרים שבתקנות אלה נאמר אחרת.

לו. כתב-ההזמנה
(1) הזמנה בכתב צריכה לכלול את שמו ומקומו של בית-הדין, מספר התיק, שמות הצדדים, מהות העניין שלשמו באה ההזמנה, שמו ומענו של המוזמן, והיום והשעה שבהם הוא נדרש להופיע.
(2) הזמנה צריכה להיות חתומה בחותמת בית-הדין ובחתימת יד פקיד בית-הדין ולשאת את התאריך שבו נכתבה.
(3) לכתב-ההזמנה יצורף טופס אישור מסירה.
(4) מנהל בית-הדין הרבניים יקבע את מועד תחילתו של סעיף-קטן (3).

לז. אופן משלוח ההזמנה
משלוח הזמנה יכול שייעשה באמצעות שליח בית-דין ויכול שייעשה באמצעות הדואר. מזכירות בית-הדין תרשום בתיק התביעה, או בתעודה שתצורף לתיק, מהו אופן משלוח ההזמנה."

עמוד 60 בספר:

ניהול בית-המשפט, בבחינת מסירת כתבי בי-דין, שונה מזה של בית-הדין הרבני.

מסירת כתבי בי-דין בהליך הנפתח בבית-המשפט מסור לטיפול התובע. הנוהל בבית-המשפט הוא כי תזמון מסירת ההזמנה לדיון, בשליטה מלאה של התובע, הוא שיחליט מתי המשיב יקבל ההזמנה מידיו לדין. לכן, ייתכן מצב של פתיחת הליך ומסירת ההזמנה בשלב מאוחר יותר בעיתוי טקטי מתאים.

לאור האמור, בהיעדר מסירה של כתב בי-דין, אין בית-המשפט מוסמך לדון בתביעה. יפים לעניין זה דבריו של י' זוסמן בספרו {סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, התשנ"ה), 230}, המציין כי "אך ידיעה על תוכנו של כתב בי-דין שהגיעה לידי בעל דין בדרך אחרת, אין דינה דין המצאה, אפילו הגיעה לידיו ממשרד בית-המשפט, ואפילו ביקש הוא מבית-המשפט וקיבל ממנו את המסמך, אלא שהמסמך לא ניתן בידו לשם המצאה".

לעומת-זאת, בבית-הדין הרבני האחריות למסירת ההזמנה לדין, שמורה למזכירות. ניתן לומר שנוהל זה נועד למנוע מניפולציות במסירת כתב תביעה על-פי תזמון שיוכתב על-ידי התובע.

כלומר, כאשר נפתח תיק בבית-הדין התובע מאבד שליטה על עיתוי המסירה {ראה תקנה לז עד מב לתקנות הדיון}.

ב- תמ"ש (ת"א) 60570/06 א' מ' נ' א' א', פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)} קבע בית-המשפט כי בטענת המבקשת בעניין התנהלות המשיב בעצם מסירת כתב תביעתו אשר הוגש לבית-הדין הרבני אין ממש. אין נפקא מינה בזהותו של

עמוד 61 בספר:

מוסר כתב התביעה שכן, סמכות השיפוט של בית-הדין הרבני מתגבשת בעת הגשת התביעה {ראה גם ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3), 29 (1984)}.

ב- בש"א (יר') 70165/98 {פלוני נ' אלמוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (1999)} קבע בית-המשפט: "הסיפא לטענותיה אלו של התובעת אינו מקובל עלי. באשר לטענה שהמבקש לא המציא לאישה את כתב התביעה טוען המבקש בתגובתו מיום 26.1.99 כי כתב התביעה נשלח אל התובעת על-ידי בית-הדין הרבני יחד עם הזמנה לדין ליום 18.11.98. על-פי תקנה לז לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג "משלוח הזמנה יכול שייעשה באמצעות שליח בית-דין ויכול שייעשה באמצעות הדואר". אני מסיקה שההזמנה הומצאה בדואר על-ידי בית-הדין הרבני והתקבלה על-ידי האישה, שכן מפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 18.11.98 עולה כי האישה הייתה נוכחת בדיון בבית-הדין הרבני ואף טענה לגופו של עניין, דבר המעיד על-כך שקיבלה את ההזמנה לדין ואת כתב התביעה. לפיכך, אני קובעת כי האישה ידעה על תביעת הגירושין בסמוך למועד בו הגישה היא את תביעתה לבית-משפט זה".

"לח. זמן משלוח ההזמנה
(1) ההזמנה בתביעה שאינה למזונות תישלח לפחות שלושים יום לפני מועד הדיון.
(2) במקרים דחופים רשאית המזכירות לסטות מהוראה זו.
(3) בית-הדין רשאי לסטות מהוראה זו לפי שיקול-דעתו.

לט. אישור מסירת ההזמנה
הזמנה הנעשית באמצעות שליח בית-דין תיעשה בשני טפסים שווים. טופס אחד ישאיר שליח בית-דין בידי המוזמן, ואת השני הוא יחזיר לבית-הדין כשהוא חתום בידי המוזמן ובו יאשר השליח בחתימתו את

עמוד 62 בספר:

דרך מסירת ההזמנה וזמנה. אם ההזמנה נעשית באמצעות הדואר, עליה להישלח בדואר רשום עם אישור מסירה, אלא אם הורה בית-הדין על משלוח בדרך אחרת. העתק ההזמנה ואישור המסירה יצורפו לתיק התביעה.

מ. מסירת ההזמנה על-ידי שליח בית-דין
(1) שליח בית-הדין ימסור את ההזמנה למוזמן בכל מקום שהוא מוצא או פוגש אותו.
(2) סירב המוזמן לקבל את ההזמנה מידי שליח בית-הדין או שקיבלה וסירב לחתום, ירשום השליח את דבר הסירוב בכתב על הטופס שהוא מחזיר לבית-הדין.
(3) לא מצא שליח בית-הדין את המוזמן, ימסור את ההזמנה בדירת המוזמן לידי אחד מבני-ביתו הבוגרים או במקום עסקו לידי אחד מהעובדים בו או לאחד משכניו הקרובים; יחתים את מקבל ההזמנה וירשום בה את שמו המלא של המקבל וקרבתו או יחסו אל המוזמן וזמן מסירתה; ואם סירב המקבל לחתום, ירשום את דבר הסירוב.
(4) בשום פנים לא ימסור שליח בית-הדין את ההזמנה לידי יריבו של המוזמן."

דרך המלך להמצאת ההזמנה לדין היא המצאתה לנתבע בישראל. כך הוא כאשר הנתבע מצוי בישראל דרך קבע, כך הוא כאשר הנתבע מצוי בישראל באקראי, וכך הוא גם כאשר הנתבע עצמו אינו מצוי בישראל, אך מצויים בה מורשהו או עורך-דינו בנושא ההתדיינות.

עמוד 63 בספר:

עיקרון-יסוד בדיני ההמצאה הינו, כי יש לבצע מסירת כתבי בי-דין, ומסירת כתב תביעה בפרט, בהמצאה לידי הנתבע, באחת מהדרכים הקבועות לעניין זה בתקנה הנ"ל.

ההקפדה על כלל "ההמצאה" יש בה כדי למלא אחר דרישת התקנה, מחד, ואף כדי למנוע אי-וודאות והתדיינויות מיותרות, מאידך.

קיים אינטרס כללי כי בביצוע המצאה תהיה הקפדה על קיום הוראות הדין. מסירת מסמך משפטי היא פעולה פורמאלית חשובה, אשר מן הדין לבצעה בקפדנות כאמור בתקנות. אם נסטה מהוראות התקנות, כי אז, יתהווה מצב בו לא תהא לבית-הדין הרבני האפשרות לברר אל נכון ולקבוע באיזה תאריך נמסר כתב התביעה, לדוגמה.

מי שנוטל על עצמו את משימת ההמצאה של כתב בי-דין, חייב לנהוג בהתאם להוראות התקנות, ואין נפקא מינה ביניהם ובין פקיד בית-הדין הרבני או שליח בי-דין אחר. דברים אלה חלים, מטבע הדברים, גם על מסירה הנעשית בידי בעל דין.

השליח המוסר את המסמך חייב לתעד את דרך המסירה, ובכלל זה, את זהות מקבלו. הגיונה של הוראה זו ברור מאליו, שכן היא מאפשרת, במקרה הצורך, לקיים בירור של ממש בנוגע לאופן ביצוע ההמצאה, ומונעת אי-בהירויות. היעדר צורך בהמצאה אישית לבא-הכוח אינו פוטר מן הצורך להצביע על זהות מקבל המסמך, העובד במשרדו.

עמוד 64 בספר:

אף כי אין מקום להטיל על מוסר המסמך את החובה לקיים בירור ביחס לנהלים הפנימיים של מקבלו בדבר הסמכות לקבלתו, דומה כי לא טמונה הכבדה יתרה על מוסר המסמך בכך שיתעד את זהות מקבלו.

דרישה כי בעל הדין יחתום על אישור קבלה נמנית על הדרישות הפורמאליות החשובות לעניין ההמצאה. כלומר, על המוסר לדרוש כי מי שהומצא לו כתב בי-דין יידרש לאשר את הקבלה בכתב שכן אם לא הומצא כל אישור חתום כזה נמצא כי דרישה מדרישות ההמצאה לא קויימה.

הנה-כי-כן, עולה כי קיימת חשיבות מרובה לעובדת חתימת בעל הדין או מי מטעמו על המסמך המתעד את מסירת כתב בית-הדין.

במידה והשליח נתקל בסירוב המקבל {או מי מטעמו} לחתום על אישור המסירה, על השליח לתעד ולרשום את דבר הסירוב על אישור המסירה.

"מא. הזמנה במקום אחר
(1) לא יישלחו כתבי בית-דין לנתבע הנמצא מחוץ לתחום מדינת ישראל אלא לאחר שמזכירות בית-הדין תקבל אישור בית-הדין בדבר הצורך לכך.
(2) אם בעל-הדין שאותו יש להזמין אינו נמצא במקום מושבו של בית-הדין, ובית-הדין החליט שההזמנה לא תיעשה באמצעות הדואר - תישלח ההזמנה אל בית-הדין של המקום אשר בו נמצא המוזמן; ואם אין שם בית-דין - תישלח ההזמנה אל הרב המקומי או אל רשות ציבורית מקומית, והמסירה תיעשה על-ידי שליח בהתאם להוראות סעיף לט.

עמוד 65 בספר:

מב. תחליף המצאה
(1) נוכח בית-הדין שאי-אפשר להמציא הזמנה לדין בדרך שנקבעה, רשאי הוא להורות על המצאת ההזמנה בדרכים אלה, כולן או מקצתן:
א. בהדבקת עותק שלה בבית שבו, לפי הידוע, גר או עסק הנמען לאחרונה.
ב. בפרסום מודעה ברשומות או בעיתון יומי.
ג. בכל דרך אחרת שתיראה לו.
(2) תחליף המצאה לפי תקנה זו כוחה יפה כהמצאה לנמען גופו.
(3) בית-הדין המורה על תחליף המצאה, יקבע מועד לתחילת המשפט בהתאם לנסיבות.

מג. הזמנה על-ידי פרסום
בית-הדין לא יחליט על הזמנת בעל דין בדרך של פרסום, אלא אחרי שמבקש ההזמנה הצהיר בפני בית-הדין או בפני מי שהוסמך לכך ל-ידו, כי אינו יודע את מקומו של המוזמן וכי עשה את כל מה שביכולתו לברר את הדבר, לרבות חקירה ודרישה ברשויות המוסמכות, ולא עלה בידו.

מד. הזמנה בלתי-מספקת
בכל מקרה של מסירת ההזמנה לא לידי בעל-הדין בעצמו, רשאי בית-הדין, לפי הנסיבות, לראות את מסירת ההזמנה כבלתי-מספקת.

מה. הודעת תאריך בבית-הדין
הודעה על-ידי בית-הדין לצד על תאריך ישיבה שנרשמה בפרוטוקול היא כהזמנה בכתב שנמסרה לצד.

עמוד 66 בספר:

מו. מסירת כתבים אחרים
מסירת כתב תביעה, פסק-דין או כל כתב אחר המיועד לבעל דין תיעשה בדרך דומה למסירת ההזמנה בהתאם לאמור לעיל."

לעניין מסירת כתבים אחרים יפים הם דברינו שלעיל {תקנה מ לתקנות הדיון}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הזמנת בעלי דין (תקנות לה עד מו לתקנות הדיון