עדות (תקנות פ עד צו לתקנות הדיון)

עמוד 133 בספר:

"פ. הזמנת עדים
החליט בית-הדין לשמוע עדים, מזמינים אותם כדרך שמזמינים בעלי דין.

פא. הבאת עדים
כל צד רשאי להביא בעצמו את עדיו לבית-הדין לאחר שקיבל רשות מבית-הדין.

פב. הבטחת הוצאות
(1) צד המבקש להזמין עד על-ידי בית-הדין יידרש להבטיח את הוצאותיו ודמי בטלה.
(2) שיעור הוצאות עד או מומחה ייקבע על-ידי בית-הדין בתום עדותם. כן יוחלט אז מי יישא בהוצאות.

פג. הזמנה ביוזמת בית-הדין
בית-הדין רשאי, לפי שיקול-דעתו, להזמין כל אדם או לדרוש המצאת מסמכים והוכחות, אם ראה צורך בכך."

עמוד 134 בספר:

הוצאות עד שהוזמן, כאמור, יקבעו על-ידי בית-הדין. וכן יוחלט מי יישא בהם, לפי העניין – אוצר המדינה או מי מהצדדים.

"פד. אזהרה לעדים
לפני קבלת העדות יזהיר בית-הדין את העד כדין וכחוק שיגיד את האמת ושלא יכבוש עדותו.

פה. רישום העדות
סופר הדיינים ירשום את שם העד ופרטיו האישיים ואם הוזהר וכן ירשום את כל דברי העדות.

פו. עדות בפני מי
(1) עדים מעידים בעל-פה, כל אחד שלא בפני הבא אחריו, בפני בית-הדין ובפני בעלי הדין ובאי-כוחם; אולם בית-הדין רשאי להחליט לשמוע עדות שלא בפני בעל דין ובא-כוחו, אם ראה סיבה מספקת לכך לפי הדין.
(2) החלטה על שמיעת עדות שלא בפני בעל דין ובא-כוחו תירשם בפרוטוקול, ובהחלטה תנומק הסיבה לכך."

מאחר ובתקנות סדר הדין האזרחי, לא מובאים השיקולים שעל בית-המשפט להביא בחשבון, בעת יישום תקנה 171 לתקסד"א, ניתן לפנות למשפט העברי, כמקור משלים, וזאת, בין היתר, על-פי סעיף 1 לחוק-יסודות המשפט, התש"מ-1980.

עמוד 135 בספר:

אין חולק כי זכות הגישה לבתי-המשפט הינה זכות יסוד חוקתית, ומשקפת את הכרת השיטה המשפטית בכבוד האדם וחירותו, אשר כדי להגשימם ולהגן עליהם, תנאי מוקדם לכך היא זכות היסוד החוקתית לפנות לבית-המשפט.

זכותו של אדם חולה, הנוטה למות, כי יהיה לו יומו במשפט, אינה שונה מזכות אדם רגיל. זה כזה, הינם בעלי אותם זכות יסוד. את זכות היסוד האמורה יש לבחון על-פי ערכיה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית. בדיקה זו, תעשה על-פי המשפט העברי, אשר משקף את הערכי היהודיים.

מניסוח תקנה פו לתקנות הדיון, ניתן, אולי, להסיק כי הסמכות לשמוע עדות שלא בפני בעל דין רחבה יותר, אך יש לשים דגש על המילים "אם הייתה סיבה מספקת לכך לפי הדין", המופיעות בסיפא של תקנה פו(2) לתקנות הדיון {בר"ע (י-ם) 4120/02 כהן מירו נ' וואיל בדרה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2003)}.

כידוע, על-פי המשפט העברי, חובה להעיד בפני בעלי הדין. כלל זה בא לידי ביטוי גם בתקנות עז ו- פו(1) לתקנות הדיון.

על-אף עיקרון ברור זה של קבלת עדות בפני בעל דין, יש דיון בתלמוד, על אפשרות של קבלת עדות שלא בפני בעל הדין {ראה למשל תלמוד הבבלי, מסכת בבא קמא, דף קי"ב, ב'}.

אם-כן, נשאלת השאלה, האם עשויה מחלתם של בעלי הדין או העדים להשפיע בשאלת קבלת העדות שלא בפני בעל דין?

פרופ' שוחטמן בספרו {שם, 300; כן ראה ת"א (מחוזי יר') 7123/05 חסן מוחמד חסן מסלם נ' הרשות הפלסטינית, תק-מח 2008(3), 14212, 14220

עמוד 136 בספר:

(2008)} גורס כי כאשר מדובר במחלה חולפת, אין מקום לחרוג מן העיקרון האמור, שהרי ניתן להמתין עד אשר יחלים החולה ואז לבטל את העדות כדין.

ואולם כאשר מדובר במחלה שבה עלול בעל הדין או העד למות, כי אז השהיית קבלתה של העדות עלולה לגרום נזק שאינו ניתן לתיקון. לפיכך נקבעו הכללים הבאים:

א. כאשר העדים חולים ויש חשש שאם ימתינו לבואו של הנתבע עלולים הם למות, או שמצב בריאותם עלול להתדרדר באופן שייבצר מהם להשמיע עדותם, מקבלים את עדותם מייד, גם שלא בפני הנתבע.

ב. כאשר התובע חולה במחלה מסוכנת, ויש חשש שימות קודם שיבוא הנתבע לבית-הדין הרבני, מקבלים את העדים שלא בפני הנתבע. במקרה זה, אין אומנם חשש שמא תלך הראיה לאיבוד, שהרי גם אם התובע ימות, יבואו יורשיו במקומו ויוכלו להעיד את העדים לטובתם. ברם, אף במקרה זה עלול להיגרם נזק שאינו ניתן לתיקון. התובע - שהוא בעל הדבר - יש בידו לרענן את זיכרונם של העדים, מה שאינו כן ביורשיו של התובע. עלול איפוא לקרות, שהעדים אינם זוכרים היטב את פרטי הדברים ונחוץ לרענן את זיכרונם - דבר שרק התובע עצמו יכול לעשות. לפיכך, אם קיימת סכנה לחייו, אין להמתין לביאת הנתבע, אלא שומעים את העדים מייד.

ג. כאשר הנתבע חולה במחלה מסוכנת, אין לקבל את עדי התובע שלא בפניו. במקרה זה, גם אם ימות הנתבע, לא ייגרם נזק כתוצאה מן ההמתנה. שהרי ממה נפשך: אם יבריא הנתבע - מה טוב, וניתן יהיה אז לקבל את העדים בפניו, ואם לא יבריא חלילה וימות, יהיה אפשר אז לקבל את העדים שלא בפניו, ומפני מה יש להקדים ולשמעם עתה שלא בפני הנתבע?!

עמוד 137 בספר:

לסיכום, אחד השיקולים המרכזיים, לשמיעת עדות של עד, כאשר הוא חולה או נוטה למות, הוא חשיבות עדותו.

יתירה מזאת, גם בעל דין, אשר על-פי ההלכה, אינו יכול להעיד, עדיין יכול לדרוש כי העדות תתקיים בנוכחותו, ובאופן דחוף ומהיר אם הוא חולה ונוטה למות, וזאת כדי שיוכל להזכיר לעדים את אשר ארע.

כאמור, במשפט העברי זכותו של העד או בעל הדין להקדים דיון לשמיעת העדות היא כאשר הוא חולה במצב מסוכן, אשר יכול לגרום לכך כי כאשר יגיע תורו, לא יוכל להעיד עקב התדרדרות מצבו הרפואי או עקב מותו.

"פז. עדות בכתב
אם לפי הדין אפשר לקבל עדות מסויימת בכתב, יחליט בית-הדין על דבר קבלת העדות בכתב ועל דרך קבלתה.

פח. עדות באמצעות תורגמן
עד המעיד בלשון שאינה מובנת לבית-הדין יחליט בית-הדין על אופן קבלת העדות. החליט בית-הדין לקבל עדות על-פי תורגמן, יקבע בית-הדין את התורגמן ואת שכרו.

פט. חקירת עדים
(1) העד מגיד את עדותו ובית-הדין חוקרו. אחר-כך רשאי לחוקרו הצד שהזמינו ואחריו הצד שכנגד.
(2) ראה בית-הדין צורך בכך, רשאי הוא לחקור את העדים לפני החקירה הנגדית.

עמוד 138 בספר:

(3) בית-הדין רשאי להוסיף בכל עת שאלות נוספות וכן להרשות לבעלי הדין או לאחד מהם לעשות כך.

צ. פסילת שאלות
בית-הדין רשאי לפסול כל שאלה שהוצגה לעד ואף להפסיק את חקירתו על-ידי בעלי הדין, אם בית-הדין חושש שיש בשאלה או בחקירה משום שמא ילמד לשקר או אם נראה לבית-הדין כי השאלה היא מיותרת או שיש בה משום עלבון או הפחדה.

צא. אישור גביית העדות
לאחר קבלת העדות יחתום העד על הפרוטוקול, ובית-הדין יאשר בחתימתו, שהעדות נתקבלה בפניו.

צב. גביית עדות על-ידי סופרי הדיינים
(1) ראה בית-הדין שיש סיבה מספקת המונעת את העד מלהופיע בפניו ויש גם סיבה המונעת מבית-הדין ללכת אל העד לגביית עדותו, יכול בית-הדין להחליט לשלוח אליו סופרי דיינים או אחרים והם יגבו את עדותו כאמור לעיל, לאחר שהוזמנו הצדדים ובאי-כוחם, והם רשאים לחוקרו. גובי העדות יחתימו את העד על עדותו ויאשרו בחתימתם כי העדות נתקבלה בפניהם. במקרה שהעד לא חתם, יציינו את סיבת הדבר. מהלך גביית העדות יירשם.
(2) על-אף האמור בסעיף-קטן (1), סופרי הדיינים יפעלו בגביית העדות וחקירת העד בהתאם להנחיות הכלליות של בית-הדין.
(3) במקרים של עיגון או שקיים חשש לאי-הופעת העד בשלב מאוחר יותר, רשאי בית-הדין לשמוע את העדות לפני שמיעת טענותיהם של הצדדים.

עמוד 139 בספר:

צג. גביית עדות על-ידי בית-דין אחר
עד שאינו גר בשטח שיפוטו של בית-הדין הדן בעניין, רשאי בית-הדין להחליט שעדותו תיגבה על-ידי בית-הדין שבאיזור שיפוטו גר העד. בית-הדין הדן מעביר את העניין שעליו לגבות את העדות לבית-הדין הגובה את העדות.

צד. סדר גביית העדות
בית-הדין הגובה את העדות מודיע לבעלי הדין את תאריך שמיעת העדות וגובה את העדות בהתאם לסדר גביית עדות בבית-הדין הדן.

צה. העברת הפרוטוקול
אחרי גביית העדות מעביר בית-הדין הגובה את העדות את הפרוטוקול עצמו או העתק ממנו חתום על ידו, לבית-הדין הדן.

צו. גביית עדות בחוץ לארץ
אם יש צורך לגבות עדות בחוץ לארץ, יקבע בית-הדין מי יגבה את וסדרי גבייתה."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עדות (תקנות פ עד צו לתקנות הדיון)