הפרשנות לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים
הפרקים שבספר:
- מבוא (תקנות א עד ג לתקנות הדיון)
- הרכב בתי-הדין ומקום מושבם (תקנות ד עד ו לתקנות הדיון)
- מקום המשפט (תקנות ז עד כד לתקנות הדיון)
- הגשת תביעה (תקנות כה עד לד לתקנות הדיון)
- הזמנת בעלי דין (תקנות לה עד מו לתקנות הדיון
- הרשאה (תקנות מז עד נא לתקנות הדיון)
- מהלך הדיון (תקנות נב עד עט לתקנות הדיון)
- עדות (תקנות פ עד צו לתקנות הדיון)
- שבועה (תקנות צז עד קה לתקנות הדיון)
- עיכוב, עיקול וצו מניעה זמני (תקנות קו עד קט לתקנות הדיון)
- פשרה, החלטה, פסק (תקנות קי עד קיח לתקנות הדיון)
- הוצאות ושכר טרחתו של המורשה (תקנות קיט לתקנות הדיון)
- פסק-דין שניתן במעמד צד אחד (תקנות קכ עד קכז לתקנות הדיון)
- סתירת הדין ודיון מחדש (תקנות קכח עד קלא לתקנות הדיון)
- ערעור (תקנה קלב עד קנג לתקנות הדיון)
- סידור גט (תקנות קנד עד קסה לתקנות הדיון)
- אישור נישואין וגירושין (תקנות קסו עד קסח לתקנות הדיון)
- חליצה (תקנות קסט עד קע לתקנות הדיון)
- היתר - עיגון (תקנות קעא עד קעב לתקנות הדיון)
- היתר-נישואין (תקנות קעג עד קעז לתקנות הדיון)
- אישור צוואות, עזבונות, אפוטרופוס (תקנות קעח עד קפו לתקנות הדיון)
- הקדשות (תקנות קפז עד קצא לתקנות הדיון)
- דינים וחשבונות (תקנות קצב עד קצד לתקנות הדיון)
- אימוץ (תקנות קצה עד ר לתקנות הדיון)
- גיור (תקנות רא עד רג לתקנות הדיון)
- הוראות שונות (תקנות רד עד ריא לתקנות הדיון)
- נושאים שונים
שבועה (תקנות צז עד קה לתקנות הדיון)
עמוד 141 בספר:
"צז. סדר השבעת בעל דין
חוייב בעל דין להישבע, מפציר בית-הדין תחילה בבעלי הדין לחזור מעניין השבועה. לא חזרו בהם - מנסח בית-הדין את השבועה בכתב בלשון המובנת לנשבע, מזהיר את החייב בשבועה שלא יישבע לשקר, ואת המשביע - שלא יגרום לשבועת שקר.
צח. שבועה בפני מי
השבועה היא בפני בית-הדין ובפני הצד שכנגד, אלא שאם לא הופיע אותו צד לאחר שהוזמן או הודע כדין, יכולה השבועה להיות שלא בפניו.
צט. השבעה על-ידי בית-דין אחר
אם החייב שבועה אינו גר בשטח שיפוטו של בית-הדין, ובית-הדין מחליט שיש להשביעו במקום שבו הוא גר - הריהו שולח את נוסח השבועה לבית-הדין של אותו המקום, וזה מזמין את הצדדים, משביע את החייב ושולח את הפרוטוקול של השבועה חתום בידי בית-הדין אל בית-הדין הדן בעניין.
עמוד 142 בספר:
ק. אי-הופעת בעלי הדין
(1) לא הופיעו בעלי הדין לישיבה שנקבעה לבירור המשפט והם הוזמנו כדין, רשאי בית-הדין לדחות את הדיון בלי תאריך או למחוק את התביעה. התביעה תימחק לאחר שניתנה לצדדים הודעה על-כך וניתנה להם אפשרות להגיב בכתב.
(2) לא מחק בית-הדין את התביעה, ותוך שלושים יום לא פנה אחד מבעלי הדין בכתב לבית-הדין בדבר המשכת המשפט - רשאי בית-הדין להורות על מחיקת התביעה לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להגיב בכתב.
(3) בית-הדין רשאי להחליט על מחיקת התביעה, במקרים האמורים בסעיף-קטן (1) ובסעיף-קטן (2), גם ללא הודעה לצדדים וללא שמיעת טענותיהם, אם ראה צורך בכך."
כאשר בעלי הדין לא הופיעו לישיבה שנקבעה לבירור המשפט והם הוזמנו כדין - רשאי בית-הדין הרבני לדחות את הדיון בלי תאריך או למחוק את התביעה ואולם התביעה לא תימחק, אלא, לאחר שניתנה לצדדים הודעה על-כך וניתנה להם אפשרות להגיב בכתב {ראה תקנה ק(1) לתקנות הדיון)}.
במקרה ובית-הדין הרבני החליט שלא למחוק את התביעה {כאמור בתקנה ק(1) לתקנות הדיון} ותוך 30 יום לא פנה אחד מבעלי הדין בכתב לבית-הדין הרבני בדבר המשכת המשפט, ראשי בית-הדין הרבני, לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להגיב בכתב, להורות על מחיקת התביעה {ראה תקנה ק(2) לתקנות הדיון}.
עמוד 143 בספר:
נדגיש כי בסמכותו של בית-הדין הרבני להחליט על מחיקת התביעה, במקרים האמורים בתקנה ק(1) ו- ק(2) לתקנות הדיון, גם ללא הודעה לצדדים וללא שמיעת טענותיהם ובתנאי שראה צורך בכך {ראה תקנה ק(3) לתקנות הדיון}.
"קא. אי-הופעת הנתבע
הופיע התובע ולא הופיע הנתבע, והוא הוזמן כדין - רשאי בית-הדין להחליט על בירור התביעה, כולל שמיעת עדות וראיות, שלא בפני הנתבע ולתת פסק-דין או לדחות את הישיבה לתאריך אחר."
במשפט האזרחי, כמו גם בבית-הדין הרבני, אי-התייצבות בעל דין לדיון אינה מזכה אוטומטית את בעל הדין שכנגד בפסק-דין לזכותו.
בית-המשפט, והדברים יפים הם גם לגבי בית-הדין הרבני, רשאי ואף אולי חייב להורות לתובע להציג ראיותיו המבססות תביעתו.
על-פי תקנה קא לתקנות הדיון, היעדר התייצבות הנתבע אינו בא במקום חובת בעל הדין להוכיח תביעתו.
יחד-עם-זאת, ובמקרה ובית-הדין הרבני ראה שלא ליתן פסק-דין בהיעדר, עליו לדחות את הישיבה לתאריך נדחה אחר {ראה תקנה קא סיפא לתקנות הדיון}.
"קב. אי-הופעת התובע
הופיע הנתבע ולא הופיע התובע, והוא הוזמן כדין - ימחוק בית-הדין את התביעה לדרישת הנתבע, אלא-אם-כן בית-הדין מוצא שלפי הנסיבות אין למחוק את התביעה, ואז יידחה הדיון ללא קביעת תאריך."
עמוד 144 בספר:
במשפט האזרחי, על-פי תקנה 157 לתקסד"א קובעת כי מקום שתובע לא התייצב אך הנתבע התייצב רשאי בית-המשפט להורות על מחיקה או דחיה של התביעה. נוסחה של תקנה 157 לתקסד"א תוקן באופן שהוספה האופציה של מחיקת התביעה שלא נמצאה בנוסחן של התקנות מתשכ"ג. תיקון זה מלמד כי כוונת המחוקק הייתה לאפשר לבית-משפט לנקוט בצעד חמור פחות מאשר דחיית תביעה, במקרים הראויים לכך.
על-פי תקנה קב לתקנות הדיון, לא קיימת האפשרות לדחות את התביעה אלא מחיקת התביעה, על-פי דרישת הנתבע ולחילופין לדחות הדיון ללא תאריך ובתנאי שבית-הדין הרבני שוכנע כי בנסיבות המקרה, אין להורות על מחיקת התביעה.
"קג. הוצאות עקב אי-הופעה
בכל מקרה של אי-הופעת בעל דין, כאמור בסעיפים הקודמים, ידון בית-הדין ויחליט - אם יידרש לכך - בדבר ההוצאות שנגרמו עקב אי-ההופעה.
קד. אי-התייצבות
מי שהוזמן להשיב על תביעה שהוגשה נגדו או לטעון לתביעה שהגיש או שהוזמן להעיד ולא התייצב או נצטווה להמציא מסמך ולא המציאו, יחולו לגביו הוראות סעיף 4 לחוק בתי-דין דתיים (כפיית ציות), התשט"ז-1956."
עמוד 145 בספר:
סעיף 4 לחוק בתי-דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956 קובע כדלקמן:
"4. כפיית התייצבות (תיקונים: התשמ"א, התשס"א)
אדם שהוזמן כאמור בסעיף 2, והעניין שבקשר אליו הוזמן הוא בשיפוטו הייחודי של בית-הדין, וכן אדם שהוזמן כאמור בסעיף 3, ולא התייצבו במועד ובמקום שנקבעו בהזמנה ולא נתנו נימוק לכך להנחת דעתו של בית-הדין, רשאי בית-הדין ליתן צו מעצר לשם כפיית התייצבותו של המוזמן; ורשאי הוא, אם ניתן צו כאמור ואם לאו, לחייבו בתשלום ההוצאות, כולן או מקצתן, שנגרמו מחמת אי-התייצבותו ולקנסו בסכום שלא יעלה על מחצית הקנס האמור בסעיף 40(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בחוק זה - חוק העונשין)."
סעיף 40 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע כדלקמן:
"40. עבירות שלא נקבע להן עונש (תיקונים: התש"ם, התשמ"ב, התשנ"ג, התשנ"ו, התשס"ג)
עבירה שנקבעה בחוק לפני י"ט באלול תשי"ד (17 בספטמבר 1954) ולא נקבע לה עונש, רשאי בית-המשפט להטיל:
(1) מקום שהעבירה היא עוון - מאסר עד שלוש שנים או קנס עד 67,300 שקלים חדשים או שני העונשים כאחד;
(2) מקום שלא נאמר שהעבירה היא עוון - מאסר עד שבעה ימים או קנס עד 2,500 שקלים חדשים או שני העונשים כאחד."
עמוד 146 בספר:
חוק בתי-דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), הנקרא גם "חוק הכפיה" וכשמו במקורו: חוק בתי-דין דתיים (הזמנה לבית-דין), התשט"ז-1956, מעניק לבית-דין דתי כמה וכמה סמכויות שנועדו לכפות על בעלי דין ועל עדים סרבנים להתייצב לפניו, בהן סמכות להוציא צו מעצר, להטיל קנס ועוד.
סמכות כפיה זו משמעות יתירה נודעה לה בתביעתה של אישה יהודיה לגירושין מאישה, מקום שהאיש משתמט מהתייצבות לפני בית-הדין הרבני ומותיר את האישה עגונה {ראה לעניין זה גם בג"צ פלונית נ' בית-הדין הרבני האיזורי רחובות, תק-על 2001(3), 535, 542 (2001); דברי ההסבר להצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין), התשנ"ד-1994; ה"ח התשנ"ד, 494}.
"קה. העברת העתק פסק-הדין
ניתנו פסק-דין, החלטה או צו, שלא בפני בעל דין - תעביר המזכירות העתק מהם לבעל דין שבהיעדרו הם ניתנו."