botox

צו מרווה (צו המגביל את השימוש)



עמוד 301 בספר:


ההלכה המקובלת בישראל היא שבית-המשפט יידרש לצו מרווה בנסיבות שבהן עיקול זמני "אינו ישים" ואולם, גם במקום בו יינתן צו מרווה, יחולו עליו אותם עקרונות החלים על עיקול זמני המוטל מכוח תקסד"א.

המסקנה היא כי צו מרווה לא לבדו ישכון וכי אותם עקרונות כלליים החלים על עיקול זמני יחולו גם עליו.

בשנת תשס"א תוקנו תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תיקון מס' 6) (להלן: תקסד"א) בכל הנוגע לסעדים זמנים {ראה תקנה 383 לתקסד"א}.

אם-כן, צו מרווה הוא צו "לא תעשה" אישי {in personam} המונע מהנתבע אישית מלבצע עסקה בנכסים או להוציאם מרשותו בניגוד לצו {ת"א 569/94 ארבל נ' מרקורי, תק-מח 94(3), 2129 (1994)}.

היסודות הנדרשים למתן צו הגבלת שימוש בנכס הינם:

האחד, קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

השני, קיומן של ראיות מהימנות לכאורה כי אי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק-הדין.


עמוד 302 בספר:


השלישי, אומדן ומידתיות. כלומר, בחינת הנזק שיגרם לצדדים במתן או אי-מתן הצו, וכן בחינת תום-הלב של הצדדים והיותו של הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין.

ב- תמ"ש (משפחה ר"ל) 6451-08-10 {פלונית נ' פלוני, תק-מש 2011(2), 307 (2011)} נפסק מפי כב' השופטת אילת גולן-תבורי:

"1. בפניי בקשה לצו מרווה, אשר הוגשה במסגרת תביעה שהוגשה למזונות התובעות. לאחר שלא נעתרתי לבקשה במעמד צד אחד, הוגשה תגובת המשיב.

2. הצדדים נישאו כדמו"י ביום X, נולדו להם 3 קטינות, בנות 12, 10, ו- 6.5, וכיום מתנהלים ביניהם הליכים משפטיים הן בבית-משפט זה, והן בבית-הדין הרבני.

3. לטענת המבקשת יש ליתן את הצו, לאחר שהמשיב הבריח כספים וזכויות השייכים לשני הצדדים, לצד ג', או שהינם ברשותו. המבקשת טוענת כי המשיב החזיר את המשפחה לישראל לאחר מגורים בארה"ב ולאחר שתכנן את צעדיו מראש, והעביר את העסק המשותף של הצדדים, שהיה רשום על שמה, לאדם שלישי. בנוסף, לטענתה, המשיב לקח כספים משותפים מישראל לארה"ב וכן משך כספים מחשבונות בארה"ב.

4. במסגרת הבקשה עותרת המבקשת כי יוצא צו מרווה האוסר על המשיב לבצע כל דיספוזיציה, בכספים, זכויות, חסכונות, פיקדונות, ני"ע הרשומים על שם המשיב ו/או על שם כל אדם אחר, לרבות חברה אשר כאמור לטענתה בכתב התביעה הועברה לצד שלישי, לרבות רכב שלטענתה רשום כיום על שם


עמוד 303 בספר:

אחיו, וכן כספים ו/או זכויות העומדים לזכות המשיב ו/או רשומים על שמו בבנקים בארה"ב.

5. הבקשה הוגשה במסגרת תביעת המזונות. המבקשת מציינת בבקשה כי היא שומרת על זכותה להגיש בקשה זהה במסגרת התביעה הרכושית שהגישה בבית-משפט זה.

6. המשיב מכחיש בכתב ההגנה טענת המבקשת כי לקח לרשותו כספים משותפים. לטענתו ידוע למבקשת כי הצדדים נקלעו לחובות כספיים בארה"ב בשנים האחרונות, וכספים שהועברו לארה"ב מהחשבון המשותף של הצדדים בארץ, הועברו כדי לכסות את החובות הרבים שצברו. בנוסף טוען המשיב כי הצדדים תיכננו חזרתם לישראל ועל-כן רכשו נכסי מקרקעין בארץ - דירת מגורים בעיר X, וכן מגרש ב- X. P .

7. בתגובתו מתנגד המשיב למתן הצו בטענה כי הבקשה דנן הוגשה במסגרת תביעת המזונות, אשר בה כבר הוטל צו עיקול זמני לבקשת המבקשת. כך גם טען המשיב כי הוא עומד בתשלומי המזונות שנפסקו.

8. תקנה 383 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר תוקנה בשנת 2001, וכותרתה "הגבלת שימוש בנכס" קובעת כדלקמן:

'383 (א) בית-המשפט או הרשם רשאי, בכפוף להוראות סימן א', להורות למשיב להימנע, בעצמו או באמצעות אדם מטעמו, מלהוציא נכסים מרשותו או מרשות מחזיק, למכרם, לשעבדם או לשנות את מצבם או את זכויותיו בהם, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות


עמוד 304 בספר:

לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק-הדין.
(ב) בתקנה זו, "נכסים" - לרבות נכסים המצויים מחוץ לתחום המדינה.'

9. תקנה זו קבעה במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי בישראל את הסעד הזמני של צו "מרווה" (MAREVA) אשר הינו יציר הפסיקה האנגלית, ושנדון בשיטת המשפט הישראלית גם קודם להוספתו באופן זה לתקנות, בפסיקתו של בית-המשפט העליון.

(ראה: ת"א (ת"א) 2233/90 אוקון נ' זקס, פ"מ תשנ"ב (א) 184; רע"א 1821/98 ניקו בדים בע"מ נ' בנק דיסקונט בע"מ, פ"ד נד(1), 773 (2000); להרחבה ראה: השופט ד"ר אליהו וינוגרד צווי מניעה, (הלכות בע"מ, 2008), 158 - 166)

10. כב' השופט אורי גורן סבר כי לאור קירבתה הרעיונית לסעד העיקול הרגיל, תוקנה והושמה בפרק הדן בסעדים זמניים בתקנות, ובהתאם לכך יש לדון בה:

'למרות שתקנה מבודדת זו אינה דנה בעיקול רגיל, היא הוכללה בסימן זה לאור קירבתה הרעיונית אליו (...)'
(ראה: השופט אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (סיגא בע"מ, מהדורה עשירית, 2009), 576)

11. כב' המשנה לנשיאה השופט ריבלין קבע, לאחר תיקון התקנה, מבחנים לתחולת צו המרווה, כאשר נקבע כי מאחר והצו הינו in personoam כלפי


עמוד 305 בספר:

הנתבע, הרי שאין חשיבות למיקומו של הנכס, לצורך הפעלת הסמכות המוקנית בתקנה:

"בדומה ל"צו ה Mareva" האנגלי, גם עניינה של תקנה 383 הוא בצו in personoam, ולכן אין, לצורך הפעלת הסמכות המוקנית בתקנה לבית-המשפט, חשיבות למיקום הנכס, וזהו ההיגיון שמאחורי הוראת סעיף-קטן (ב) לתקנה. זאת ועוד, כיוון שהצו הוא in personoam, אין כל משמעות לאופיו של הנכס אשר ביחס לשימוש בו ניתן הצו נגד הנתבע. בצו in personoamהנמען הוא האדם הכפוף לסמכות השיפוט, ולא הנכס, ולכן אין חשיבות לשאלת מיקום הנכס וכפיפותו לסמכות השיפוט של בית-המשפט הישראלי, כמו גם לסיווגו כנכס מקרקעין, כנכס מיטלטלין או כנכס מסוג זכויות". (....)

"(....) התנאי המקדמי הוא כמובן שהאדם שכלפיו מכוון הצו יהיה כפוף לסמכות השיפוט של בית-המשפט הישראלי מוציא הצו. (....) ראשית, מחילה התקנה עצמה את התנאים הכלליים למתן סעד זמני בהפנותה לסימן א' לפרק כ"ח לתקנות שעניינו סעד זמני. בתקנה 383 נדרשות גם ראיות מהימנות לכך שאי-מתן הצו יכביד על אפשרות ביצוע פסק-הדין. לדעתי, בשוקלו התקיימות של תנאי זה על בית-המשפט לבחון אם אין די בנכסים שבידי הנתבע בארץ על-מנת להבטיח את קיומו של פסק-הדין לכשזה יינתן. אם אכן די בנכסי הנתבע שבתחום השיפוט, אין צורך בהוצאת צו בעל תחולה מחוץ לתחומי השיפוט, שהוא צו יוצא דופן.
(ראה: רע"א 4556/03 בנק סטנדרט צ'רטר נ' קטב, תק-על 2003(2), 3362 (2003))


עמוד 306 בספר:


12. משכך אפנה לבדוק בבקשה שלפני את המבחן הדו-שלבי, כאשר תחילה יש לבדוק האם עוברת הבקשה את מחסום התנאים הכללים למתן סעד זמני, ובמידה והבקשה עומדת בתנאים אלה, האם הובאו בפני ראיות מהימנות לכך שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין.

13. לצורך בחינת התנאים הכלליים, המהותיים, אשר נקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי למתן סעדים זמניים, על בית-המשפט להשתכנע כי קיימת עילת תובענה, וכן להביא בחשבון את הנזק שיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד המבוקש, למול הנזק שיגרם למשיב באם יינתן הסעד.

(ראה: השופט אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, לעיל, 521)

14. ראשית יצויין כי מעיון בבקשה עולה כי התצהיר מטעם המבקשת נחתם כבר ביום 20.2.2011, אולם הבקשה הוגשה רק ביום 20.4.2011.
קרי - פער של חודשיים ימים בין מועד החתימה על התצהיר התומך בבקשה למתן צו מרווה, לבין מועד הגשתה בפועל של הבקשה למתן הצו.

פער זמנים זה מעלה כשלעצמו את התהייה באם סעד זמני זה אכן היה נחוץ בהתאם לתצהיר המבקשת, מדוע זה לא הגישה המבקשת את הבקשה בסמוך למועד החתימה על התצהיר, אלא הוסיפה והמתינה כחודשיים ימים.

בנוסף לא צורף כתב התחייבות עצמית מטעם המבקשת.

15. ייתכן כי די היה בפער הזמנים המתואר כדי להשליך על תוצאת ההחלטה. אף-על-פי-כן לא מצאתי לעצור בכך, על-מנת שלא למנוע מתן הצו מטעם זה בלבד.


עמוד 307 בספר:


מצאתי כי התקיימה עילת תביעה - משהבקשה הוגשה במסגרת תביעת מזונות, ואף נתתי החלטתי למזונות זמניים ביום 8.5.2011. גם לעניין המידתיות בנזק אשר עלול להיגרם לצדדים ניתן לשקול את מעבר המשוכה, במאזן הנוחות בין הצדדים, תוך בדיקת כל אחד מהפריטים המבוקשים בצו.

אולם לא הובאו בפני ראיות מהימנות לכך שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין כמפורט להלן.

16. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה למזונות, ולא מצאתי כי אי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין למזונות.

במועד כתיבת החלטה זו ולאחר דיון בנוכחות הצדדים, ניתנה החלטה למזונות זמניים, בסכומים וברכיבים המפורטים בה וגם בהנחה כי פסק-הדין יהא בסכומים שונים (גם אם גבוהים יותר) לאחר הליך ההוכחות שיישמע בתיק.

17. מכתב הטענות עולה כי הנתבע עובד ומשתכר ( X ₪ לחודש, לטענתו), וכן לרשותו הכנסה נוספת, מחצית מדמי שכירות המתקבלים מהדירה המשותפת לצדדים בעיר X (המחצית הינה כ- X ₪ לחודש). כך גם אין מחלוקת כי בבעלותם של הצדדים דירת מגורים משותפת בעיר X, וכן מגרש ב- X.

נכסים אלה, שמחציתם בבעלות המשיב, יאפשרו, לכאורה, להיפרע מהם באם יהא צורך לביצוע פסק-הדין.


עמוד 308 בספר:


18. כמו-כן במסגרת תביעת המזונות הוגשה בקשה לצו עיקול, אשר נענתה בחיוב, ניתן צו עיקול זמני על כספים, אשר גם הורחב בהמשך לזכויות המשיב בנכס מקרקעין.

19. אשר-על-כן לא מצאתי בשלב זה כי יש חשש לביצוע פסק-הדין ולכך שהמבקשת לא תוכל להיפרע את סכום המזונות שיפסק גם בעתיד בפסק-הדין, ככל שייפסק.

20. משכך, ובמסגרת התביעה בה הוגשה הבקשה - תביעה למזונות, ולא תביעה רכושית - לא מצאתי כי התקיים התנאי שלפיו אי-מתן הצו יכביד על אפשרות ביצוע פסק-הדין.

21. אשר-על-כן הבקשה נדחית."