סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• מטרתו של הסעד הזמני
• עקרונות יסוד לסעד הזמני לסוגיו השונים
• סדרי הדין בבקשה למתן סעד זמני
• צו מניעה זמני
• סעד זמני בערעור
• "תופס נכסים" וכונס נכסים זמני
• עיכוב יציאה מן הארץ
• העיקול הזמני
• צו מרווה (צו המגביל את השימוש)
• סעד זמני - פסיקת מזונות זמניים
• צו עשה זמני
• חוק יחסי ממון
• בקשות ביניים בתביעה להחזרת ילד חטוף

חוק יחסי ממון

עמוד 329 בספר:


1. מבוא
ככלל, מטרת סעיף 11 לחוק יחסי ממון היא מניעת סיכול או סיכול עתידי, אם קיים חשש סביר לכך, של זכות או זכות עתידית של בן הזוג השני, כפי שהיא מגיעה לו על-פי הסכם ממון שנחתם בין הצדדים או על-פי הסדר איזון המשאבים.

במקרה זה, רשאי בית-המשפט או בית-הדין הרבני, לפי בקשת מי מהצדדים, לנקוט אמצעים לשמירת הזכות האמורה. בין השאר, רשאי הוא: לצוות על מתן ידיעות ועל מתן ערובה; לקבוע פעולות שיהיו טעונות הסכמת שני בני הזוג; לצוות על רישום הערה מתאימה בפנקס המתנהל על-פי חוק שרשום בו נכס של אחד מבני הזוג.

על-פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון יכול המבקש לנקוט באמצעים לשמירת זכויותיו, ושמורה לו הזכות כי ייקבעו אמצעים לשמירת הנכסים, אף אם אין הוא בעל הנכס והזכויות הקנייניות אינן שייכות לו, זאת כיוון שהסעיף הנ"ל אינו בא לקבוע זכויות קנייניות אלא להגן על אפשרות אמיתית וצודקת של הסדר איזון המשאבים {תמ"ש 9890/97 ב' א' ואח' נ' ב' מ' ואח', טרם פורסם (2002)}.

ב- בש"א (כ"ס) 1790/04 {א' נ' נ' א' מ', תק-מש 2004(3), 29 (2004)} נדונה השאלה האם סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה ליתן סעדים זמניים


עמוד 330 בספר:

מכוח הוראת סעיף 11 לחוק יחסי ממון, רחבה יותר מסמכותו ליתנם מכוח תקנות סדר הדין האזרחי?

בית-המשפט קבע כי סמכותו של בית-המשפט על-פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון רחבה מהסמכות המוקנית לו על-פי פרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי ואין היא מצטמצמת, בהכרח, על-פי המגבלות המפורטות בתקסד"א.

זאת ועוד. את הוראת סעיף 11 לחוק יחסי ממון יש לקרוא בכפיפה אחת עם הוראת סעיף 8 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה המורה כי בכל עניין של דיני הראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת לפי חוק זה, ינהג בית-המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשות משפט צדק.

לפיכך, הטלת צו עיקול לצורך שמירת זכויות של בן זוג מסיקולם והפרתם על-ידי הצד שכנגד הינה, לדעתו של בית-המשפט, דרך ראויה לעשיית צדק.

באשר לחשש הסביר, אין צורך להוכיח את החשש הסביר לסיכול הזכות במעשים שנעשו על-ידי בן הזוג שכלפיו מבוקש הסעד ודי בקיומו של משבר חריף ומתמשך כדי לקיים את היסוד של חשש סביר {תמ"ש (ת"א) 20730/05 ר' ע' ואח' נ' י' ע', תק-מש 2008(2), 228 (2008)}.

ב- בש"א (יר') 52374/09 {א' נ' ד', תק-מש 2009(2), 464 (2009)} הועלתה הטענה כי לא ניתן להגיש בקשה לצו עיקול הואיל ואין בפני בית-המשפט כל תביעה כספית. בית-המשפט דחה הטענה וקבע כי במסגרת התביעה לאיזון משאבים מתבקשת הכרעה בנוגע לרכוש ובכלל זה כספים שצברו בני הזוג במהלך נישואיהם ולצורך הסעדים הזמניים יש לראות בה תביעה כספית לכל דבר ועניין. לכך יש גם לצרף את הסמכות המורחבת למתן סעדים זמניים


עמוד 331 בספר:

{"לנקוט באמצעים"} בתביעה לאיזון משאבים מכוח הוראת סעיף 11 לחוק יחסי ממון.

נעיר כי במידה רבה דומה במהותו סעיף 11 לחוק יחסי ממון לבקשת סעדים זמניים המוכרים בתביעות אזרחיות, שמטרתם לשמור על המצב הקיים עד למתן פסק-דין בתובענה על-מנת להבטיח מימוש פסק-דין וניהול המשפט.

רוצה לומר כי צו עיקול, למשל, שניתן במעמד צד אחד במסגרת הסעדים שרשאי בית-המשפט ליתן על-פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון, אינו מנותק מהמסגרת הדיונית שהוגדרה בתקנות 362 ו- 374 לתקסד"א, הן לעניין קיומה של עילת תביעה והן לעניין קיומן של ראיות לכאורה לחשש סביר שאי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין.

ואולם, תכליתו של סעיף 11 לחוק יחסי ממון כסעד זמני, מחד, וכחלק מחוק יחסי ממון, מאידך, מעניק לו מימד ומעמד ייחודי מבין הסעדים הזמניים.


עמוד 332 בספר:


2. אמנם מטרתו המעשית של צו זמני הינה, שמירת מצב קיים והמשך קיומה של מערכת נסיבות השוררת בעת הגשת התובענה עד להכרעה בה ואולם יש לשאול - מהו המצב הקיים? האם המשך שהותה של המשיבה בנכס הוא המצב הקיים או שמא זכותו המקורית של המשיב בנכס?

ב- תמ"ש (משפחה ב"ש) 31368-07-11 {מ.ה נ' א.מ, תק-מש 2012(2), 91, 97 (2012)} נפסק מפי כב' השופטת רותם עיאש:

"1. התובענה שבכותרת עניינה אכיפת הסכם ממון שנחתם ביום 23.10.2006 בין הצדדים (להלן: "הסכם הממון" או "ההסכם לחיים משותפים"), אשר חיו כבני זוג ידועים בציבור.

האיש הגיש תובענה ובה עתר לחייב את האישה לעמוד בהתחייבויותיה אשר בהסכם ונוכח התדרדרות יחסי הצדדים ביקש את האישה לעזוב את דירתו כאמור בסעיף 12 להסכם הממון.

2. עניינה של החלטה זו בקשה שהגיש האיש ליתן צו לפינוי האישה מביתו ברחוב XXX ב XXX.

3. טענות האיש בתמצית


עמוד 333 בספר:


א. הצדדים אומנם מתגוררים באותה דירה, אך נוצר קרע עמוק בחייהם המשותפים שלא ניתן לאיחוי.

ב. האיש הוא ניצול שואה, בן 78 שנים ומצבו הרפואי מתדרדר מיום ליום.

ג. בעקבות חוסר רצונה של האישה לתמוך בו מבחינה רפואית נאלץ להתחבר לשירות "נטלי".

ד. בעקבות מערכת היחסים הקשה שבין הצדדים נאלץ לפנות גם לעובד סוציאלי.

ה. בשל מצבו הרפואי ומגבלות גופניות ורפואיות הוא חייב להעסיק בדחיפות עובדת זרה, לצורך טיפול בו, ובביתו רק שני חדרי שינה, כאשר המשיבה עושה שימוש בחדר שהוא מייעד לעובדת הזרה.

ו. האיש טוען כי האישה מתעמרת ומתעללת בו ולרבות על דרך של סירוב לעזוב את ביתו.

4. טענות האישה בתמצית
א. הבקשה הוגשה רק על-מנת להפעיל לחץ פסול ובלתי-לגיטימי עליה.

ב. הצטרפות האיש למתן שירותים על-ידי "נטלי" אינו הצדקה לפינויה מהבית.

ג. חוות-הדעת שצרף המבקש בעניין מצבו הרפואי היא משנת 2003 ומצבו הרפואי של האיש לאורך שנות החיים המשותפות, ידוע לאישה, אשר הייתה לצידו וטיפלה בו.


עמוד 334 בספר:


ד. האיש התייצב לדיון, עמד על שתי רגליו ונאם בפני בית-המשפט והאישה דוחה את הטענה בדבר היזקקותו לטיפול סיעודי.

ה. האישה טוענת כי לא היא שמתעמרת באיש אלא ההפך, הוא זה שנוהג אליה ביחס מחפיר, מתעלל בה, מציק ומקניט אותה ולא משאיר לה פינה שקטה בבית.

ו. האישה מוכנה לסעוד ולטפל באיש ואולם הוא סבור כי היא מנסה להרעיל אותו ולכן מסרב לאכול בבית ולהיות מטופל על ידה.

ז. סעד זמני, כך טוענת האישה, מטרתו שימור המצב הקיים ובעניינם של הצדדים על-מנת לקיים תנאי זה, על המשיבה להישאר במעונם המשותף של הצדדים עד להכרעה סופית בעניינם.

ח. האישה טוענת כי המבקש לא בא בידיים נקיות לבית-המשפט, בקשתו הוגשה שלא בתום-לב ואם ינתן לו הסעד הזמני, הנזק שיגרם למשיבה עולה בשיעור ניכר על הנזק שיגרם למבקש אם לא ינתן הסעד.

ט. האישה טוענת כי מצבה הכלכלי נחות במידה ניכרת אל מול מצבו הכלכלי של המבקש, אשר הינו בעל נכסים רבים וזכאי לפנסיה ממקום עבודתו.

י. כן טוענת המשיבה כי בשל הגדרת יחסיה עם המבקש, ידועים בציבור, איבדה את זכותה לדיור ציבורי וכן את הזכות לתוספת סוציאלית שמשולמת כתוספת לקצבת זיקנה.


עמוד 335 בספר:


5. מהלך הדיונים
א. עוד טרם הגשת הבקשה לצו פינוי, נשוא החלטה זו, התקיים ביום 15.12.11 דיון בעניינם של הצדדים, כבר אז נטען על-ידי האיש כי אינו יכול להמשיך לחיות באופן שהצדדים חיים נכון לאותו מועד.

ב. בא-כוח האישה ציין כי על-אף האמור בסעיף 12 להסכם הממון, הוסכם בין הצדדים כי לאישה תהיה קורת גג לכל ימי חייה ובהתאם להסדרת עניין זה תהיה נכונה לסיים את ההליך המשפטי.

ג. כאמור מספר ימים לאחר אותו דיון הוגשה בקשה לצו פינוי ודיון בעניין הבקשה התקיים ביום 31.1.12.

ד. בא-כוח המבקש הבהירה כי מרשה מממן את כל הוצאות הבית באופן בלעדי.

המשיבה כך לטענתה חסכה אלפי שקלים בכל חודש נוכח הסכמת הצדדים כי האיש ישא לבדו בכל הוצאות החזקת וניהול משק הבית ולרבות הוצאות כלכלה.

כן הציע המבקש, לצרכי פשרה בלבד כי יסכים למשך תקופה של 6 חודשים לסייע בתשלום סך 1000 ₪ לחודש לצורך מימון מדור למשיבה וזאת בשים-לב לסיוע שהיא זכאית לו ממשרד השיכון בסך 700 ₪ ובנוסף התוספת שתקבל לקצבת הזקנה.


עמוד 336 בספר:


ה. בא-כוח המשיבה טען כי בנוסף לנכסי המבקש הוא זכאי גם לקבל 2,000 ₪ בשל היותו ניצול שואה וכן עלתה טענה כי יש לו דירה נוספת, הרשומה על שם בתו והוא גובה את דמי השכירות בגינה.

ו. נוכח גילם של שני הצדדים והטענות ההדדיות הציע בית-המשפט במהלך הדיון, הצעת פשרה, על-מנת שכל אחד מהצדדים יוכל לחיות את המשך שנותיו בשלווה.

התובע הסכים להצעה ואולם הנתבעת ביקשה להודיע עמדתה בתוך מספר ימים לאחר הדיון.

הכרעה
6. אין מחלוקת בין הצדדים כי הדירה ברחוב XXXבXXX, היא דירתו של המבקש ובהתאם להסכמת הצדדים שימשה כמקום מגורים משותף להם.

משכך זכותו הקניינית של המבקש בדירה אינה שנויה במחלוקת והוא זכאי על-פי הוראות חוק המקרקעין להגנה מירבית על קניינו, על אחת כמה וכמה נוכח הוראות סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, התשנ"ד-1994.

7. לזכויות קניין מעמד מיוחד והפסיקה נוקטת גישה נוקשה יחסית באשר לאכיפתן וההכרה בהן.

'ידענו מכבר כי זכות הקניין הינה מן הזכויות בעלות העוצמה הרבה ביותר, והרי היא מעין זכות יסוד טבעית שהטילה עוגן במתחם


עמוד 337 בספר:

החוקתי... זכות הקניין משמיעה, כעיקרון, זכותו של אדם לעשות, או שלא לעשות, בקניינו כרצונו.'
(ראה לעניין זה רע"א 7112/93 צודלר נ' יוסף, פ"ד מח(5), 550 (1994); וכן בג"צ 4914/91 איראני נ' שר הפנים פ"ד מו(4), 749 (1992))

8. המבקש אשר הינו בעליהן של מלוא הזכויות בדירה זכאי לדרוש את פינויה של המשיבה מהמקרקעין שבבעלותו.

9. בהסכם לחיים משותפים (הסכם ממון) שנחתם בין הצדדים ביום 23.10.06 בפני הנוטריון עו"ד צ'סנובסקי רינה נקבע בסעיף 2.2 כי:

'הדירה הנ"ל נמצאת בבעלותו ו/או בחזקתו הבלעדית של האיש ותישאר בבעלותו ו/או בחזקתו של האיש גם לאחר חתימת הסכם זה.'

בסעיף 2.3 להסכם נקבע:

'הצדדים מסכימים, כי כל עוד יעמוד הסכם זה בתוקפו, יתגוררו הצדדים יחדיו וינהלו משק בית משותף בדירתו של האיש ברחוב XXXבXXX... האישה מ.א תשהה בדירה כבת רשות בלבד. האישה מצהירה ומאשרת כי ידוע לה שהדירה הינה בבעלותו הבלעדית של האיש ולא תהיו לה כל זכויות או דרישות לזכויות קנייניות כלשהן בדירה הנ"ל.'


עמוד 338 בספר:


סעיף 10 להסכם קובע:

'הצדדים מתחייבים לכבד זה את זו, לדאוג זה לזו ולעשות הכול למען שלום בית. במידה והצדדים ימצאו כי אינם יכולים להשתוות בדעותיהם ויש ביניהם חילוקי-דעות, ייפרדו זה מזו וכל ההתחייבויות ביניהם בטלות ומבוטלות לחלוטין.'

סעיף 12 להסכם קובע:

'הצדדים מסכימים כי אם יבוטל ההסכם, תאלץ האישה לעזוב את דירתו של האיש באותו יום שיוכרז כיום הפירוד על-ידי הצדדים.'

10. קריאה ועיון, כפשוטו, בהוראות ההסכם אינם מותירים כל ספק בדבר זכותו של המבקש מחד לאפשר לאישה להתגורר יחד עמו בדירתו ומאידך לשלול ממנה זכות זו, אם על-פי רצונו כבעליו היחיד של הנכס ואם בהתמלא התנאים, כאמור בסעיף 12 להסכם כאשר ההסכם מבוטל מכוח הסכמת הצדדים או מכוח אי-עמידתם בתנאי החיים המשותפים כמפורט בסעיף 10 להסכם.

11. אלא שמתברר מכתב ההגנה שהגישה המשיבה בתביעה העיקרית, כי ישנן לה טענות כי בשל כך שאינה יודעת קרוא וכתוב בשפה העברית, הוטעתה לחתום על הסכם בפני הנוטריון עו"ד צ'סנובסקי שבו הוראות בלתי-סבירות המנוגדות להסכמים והבטחות קודמות בינה ובין האיש.

המשיבה טוענת בהליך העיקרי, כנגד הסכם הממון וטוענת כי קיים "הסכם מקורי", המבטיח לה קורת גג בדירת המבקש לכל ימי חייה וכי הסכם הממון


עמוד 339 בספר:

עליו מבקש להיבנות המבקש אינו חוקי, שכן נערך לאחר למעלה מעשר שנים של זוגיות ולא קיבל תוקף משפטי בערכאה שיפוטית כנדרש בחוק יחסי ממון.

12. לכאורה נוכח ההלכה הפסוקה, תהא מוחזקת המשיבה אשר אין מחלוקת כי חתמה על הסכם הממון, כמי שהבינה את תוכנו והסכימה לאמור בו, ובלבד שהייתה מודעת לנושא המסמך, או למהות העסקה במסגרתה נערך המסמך (ראה ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2), 113 (1965); ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2), 559 (1997)) ואולם טענותיה בעניין זה יתבררו ויוכרעו במסגרת ההליך העיקרי ולא מצאתי להידרש להן במסגרת החלטתי זו.

מבלי לדון בטענה האמורה ועל-מנת שלא נמצא עצמנו מחסירים מרשימת השיקולים הבאים בחשבון בעת ההכרעה, מצאתי לשקול בעת ההכרעה, הן את נקודת המוצא שעל פיה ההסכם חי שריר וקיים ויש למלא הוראותיו והן את נקודת המוצא שעל פיה הסכם הממון בטל מעיקרו ונחתם לכאורה בתנאי מרמה, עושק ולחץ מבלי שהאישה יודעת על מה חתמה.

13. ייאמר כבר עתה כי בשתי האפשרויות לא מצאתי כי טענות המשיבה מצדיקות פגיעה בזכותו הקניינית של המבקש, כי ייכפו עליו מגורים משותפים עם אישה שאינו חפץ להתגורר עמה, אשר לא חולקת על כך שהיא מתגוררת בדירתו, ולא טוענת כי מעבר לרשות שנתן לה המבקש להתגורר בדירתו זכאית היא לאיזו זכות קניינית אחרת, שהרי גם על-פי טענות המשיבה כי הובטחה לה זכות מגורים בדירה לכל ימי חייה, הרי שזכות זו גם היא בבחינת זכות בר רשות ולא מעבר לכך.


עמוד 340 בספר:


14. לאחר ששמעתי את הצדדים באולם בית-המשפט וכן נוכח טענותיהם בכתבי הטענות עולה וברור כשמש כי שנייהם סובלים מהמגורים המשותפים, יכול אף שהסבל באותה המידה, אלא שהמבקש מבקש לחדול מן הסבל והמשיבה מבקשת לשמר המצב הקיים.

15. דרישתה של המשיבה אינה סבירה ואני רואה בה כשימוש לרעה בהליכי בית-משפט, כאשר גם למשיבה ברור כי בשלב כלשהו תאלץ לצאת מדירת התובע והרושם המתקבל הוא כי דווקא היא שעושה שימוש בנוכחותה בדירה כאמצעי להפעיל לחץ על המבקש, בעניין אינטרסים כספיים שלה ולא ההיפך.

16. המשיבה היא שנהנתה מרשותו של המבקש, לחלוק עמו את קניינו לאורך שנים ואולם היא שמונעת ממנו, בשלב זה בעצם נוכחותה בדירתו, ליהנות בעצמו מקניינו ולחיות חייו בשלווה.

17. למרבה הצער המשיבה בהתנהגותה גורמת נזק לא רק למבקש, אלא גם לה עצמה.

18. כאמור קודם לכן, אף אם נצא מנקודת הנחה כי הסכם הממון מיום 23.10.06 אינו בתוקף ונחתם בתנאי מרמה הרי שאין כל סבירות כי המשיבה תשען על הטענה כי הובטחה לה זכות מגורים בדירת התובע לכל ימי חייה, מקום בו מסתיימת מערכת היחסים בין הצדדים.

19. לא מצאתי לקבל טענה זו ולא הובאה לפני ולו ראשית ראיה לתמיכה בטענה כי ניתנה התחייבות כזו, לכל היותר נטענה הטענה כי הובטחה הבטחה כזו.


עמוד 341 בספר:


20. בכל הכבוד יש הבדל משמעותי בין הבטחה להתחייבות ועל אחת כמה וכמה הדברים אמורים כאשר לא זו ולא זו נתמכות בראיות.

21. מתוך הראיות שהובאו לפני ומחקירת המבקש עולה כי אמנם המשיבה נמצאת ומבשלת בבית אבל הוא עצמו לא אוכל בבית ומתוך טענותיה של המשיבה עולה כי המבקש חדל מלאכול בביתו שלו, האמור להיות מבצרו, בשל החשש, שהמשיבה תרעיל אותו.

22. בין אם יש סבירות ביחס לחשש זה ובין אם לאו, לא יעלה על הדעת כי אדם לא יוכל לחיות בלא חששות בתוך ביתו פנימה ויאלץ לאכול מחוץ לביתו, בשל כך שמנקודת מבטו הסובייקטיבית בתוך ביתו מצוי אויב, הבא להרע לו.

23. המבקש בחקירתו העיד כי מפריע לו מאד שהמשיבה תישאר בדירתו, העיד כי אינו יכול לדבר בתוך דירתו מתוך החשש שתוזמן משטרה והוא ימצא עצמו במעצר.

24. המבקש העיד כי הוא חי בפחד שהמשיבה תתקשר למשטרה וטען כי הוא מפחד, כל יום הוא מפחד.

25. המשיבה אינה יכולה, מחד לטעון כי המבקש מתעלל בה ומתעמר בה, הוא חסר תום-לב וחסר ניקיון כפיים ומאידך לבקש להמשיך ולגור בקניינו.

26. גם אם זכותה עמדה שלא מכוח הסכם הממון אלא מכוח ההבטחה, הרי שזכותו של המבקש לבטל את אותה זכות להתגורר בדירה שניתנה מטוב לבו ובחינם ולא מתוך איזו תמורה שקיבל או היה זכאי לקבל מהמשיבה למעט הזכות לקיים מערכת יחסים זוגית וחיים משותפים בכבוד ובדאגה.


עמוד 342 בספר:


27. נכון הוא שבית-המשפט רשאי משיקולים של צדק למנוע ביטול רשות המגורים שהוענקה, אם הוענקה ואולם תנאי הביטול של כל רשות ורשות תלויים בנסיבותיה המיוחדות.
(ראה ע"א 588/81 ציזיק נ' הורוביץ, פ"ד מ(1), 321 (1996); וכן ע"א 346/62 רכטר נ' מנהל מס שבח, פ"ד יז 701 (1962))

28. תום-הלב הנבחן הוא הדדי כלומר על בית-המשפט לערוך מאזן בין תום-הלב של המבקש את ביטול הרשות ובאותה מידה לבחון את תום-הלב של המבקש לשמר את הרשות.

(ראה לעניין זה תמ"ש (ת"א) 72270/96 קוברסקי נ' קוברסקי וכן תמ"ש 327-12-09 ז.ר.ד. נ' ד.ר., פורסמו במאגרים האלקטרוניים)

29. במהלך שני הדיונים כפי שפרטתי בהחלטתי זו, היה נכון המבקש להציע הצעות כספיות על-מנת להקל על המשיבה במציאת פתרון דיור ואולם היא המשיכה ועמדה על דרישותיה, אשר בנסיבות העניין, נראו גם לבית-המשפט מוגזמות.

אף אם אדם כורך גורלו בגורלו של אדם אחר, אין זה מטיל עליו אחריות לספק פתרונות כלכליים, מעבר לתקופה במהלכה נהנו זה מזו והייתה הדדיות ביחסיהם.

30. בחירת הצדדים שלא להינשא זה לזו, אלא לחיות במערכת יחסים מוגדרת, שאפיוניה כמפורט בהסכם לחיים משותפים, וכאשר ברור כי מהבחינה הכלכלית תרומתו של המבקש למשיבה במהלך החיים המשותפים, משמעותית לאין ערוך מהתרומה הכלכלית של המשיבה לחיים המשותפים, מצאתי את


עמוד 343 בספר:

ציפייתה של המבקשת כי בית-המשפט יכשיר דרישתה כי על-אף אופי מערכת היחסים הנוכחית, תמשיך ותתגורר בדירת המבקש עמו, ציפייה בלתי-סבירה ואף חסרת תום-לב.

נדמה כי בפסק-הדין ב- ע"א 96/50 צינקי נ' ויקטור, פ"ד ה 479 (1951), הפליא השופט זילברג לתאר מצב שבו מקום בו ניתנת רשות חינם אותה רשות תלויה מדי רגע ברגע ברצונו החופשי של המרשה והיא מתבטלת כהרף עין עם גילוי-דעת של המרשה כי אין ברצונו להמשיך בהענקת הרשות וכך מפסק-הדין:

'רישיון הניתן חינם, ללא כל תמורה, איננו "הסכם" במובן החוקי של המילה. רישיון כזה מתפרנס מדי רגע ברגע מרצונו החופשי של המרשה, והוא מתבטל כהרף עין עם גילוי-דעתו של זה, כי אין ברצונו להמשיך בהענקת הרישיון.'

31. יחד-עם-זאת ובשים-לב לנסיבות העניין ברור היה כי גם לאחר שמבוטלת הרשות, רשאי מקבל הרשות, להישאר במקום זמן מתקבל על הדעת.

מפסק-הדין בעניין צינקי הנ"ל אנו למדים כי מדובר באותו שיעור זמן הדרוש, מבחינה הגיונית מעשית, לשם ביצוע סילוק היד מן המקום.

32. לקראת סיום אבהיר כי לא נעלמה מעיני טענת המשיבה כי הבקשה הינה למתן סעד זמני שמטרתו לשמר את הקיים .

אמנם מטרתו המעשית של צו זמני הינה, שמירת מצב קיים והמשך קיומה של מערכת נסיבות השוררת בעת הגשת התובענה עד להכרעה בה ואולם יש לשאול - מהו המצב הקיים?


עמוד 344 בספר:


האם המשך שהותה של המשיבה בנכס הוא המצב הקיים או שמא זכותו המקורית של המשיב בנכס?

נראה במבט ראשון כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, שכן מבקשת היא לכאורה להמשיך ולשהות בדירת המבקש, כפי שהיא עושה מזה מס' שנים ואולם הלכה למעשה מצאתי כי מדובר בטעות, שכן בהימנעות מפינוי המשיבה מדירת המבקש יש כדי לשנות את פני הדברים וליצור למעשה מצב, בו נקבעות עובדות בשטח לזכותה של המשיבה, תוך שנכפה על המבקש להמשיך בפועל את הקשר בין הצדדים ולהמשיך להעניק למשיבה זכויות מגורים בקניין פרטי שלו, מעבר לתקופת ההסכם שבין הצדדים, קרי במהלך החיים המשותפים התקינים.
(ראה לעניין זה גם החלטת כב' השופט י' שפסר ב- בש"א (ב"ש) 2182/07 איזידור נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, תק-מח 2007(2), 9282 (19.4.2007))

33. חוששתני כי אי-מתן צו פינוי בנסיבות שלפני, אינה שמירה על מצב קיים, אלא דווקא יש בה כדי ליצור מצב עובדתי משפטי כפוי, שאינו נובע מהסכם כלשהו בין הצדדים, או מזכות אחרת העומדת למשיבה.

34. כל זאת בשים-לב לכך שפינוי המשיבה את דירת המגורים אין בו כדי לפגוע בזכותה להוכיח לביהמ"ש את זכותה לסיפוק מדור וצרכים מהתובע במסגרת ההליך העיקרי או במסגרת הליך מתאים אחר.

35. לאחר שנאמר כל האמור ופורטו כל הנסיבות אני מוצאת לקבוע ולהורות כי יינתן צו לפינוי המשיבה מהדירה.


עמוד 345 בספר:


על-מנת לאפשר למשיבה למצוא פתרון מגורים חלופי, יינתן למשיבה פרק זמן להתארגנות.

המשיבה תצא מן הדירה בתוך 45 ימים.

המשיבה תשלם למבקש הוצאות ההליך בסך 8,000 ₪ ."

3. חרף תקנה 374(א) לתקסד"א וחרף העובדה שאין מדובר בתביעה לסכום קצוב ניתן להיענות בחיוב לבקשת עיקול זמני וזאת מכוח הוראת סעיף 11 לחוק יחסי ממון, סעיף 8 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה

ב- תמ"ש (משפחה נצ') 19065-11-11 {א.ז.א. נ' ש.ש., תק-מש 2012(1), 135, 139 (2012)}נפסק מפי כב' השופט אסף זגורי:

"האם יש לבטל עיקול שניתן במעמד צד אחד על זכויות המשיבים 3-2 בנחלה במושב פלוני להבטחת סעדי התביעה העיקרית שאינה תביעה לסכום קצוב או דבר שבעין?

א. התביעה העיקרית והעובדות עליהן אין חולק
1. המבקש הינו בעלה של המשיבה 1 וחתנם של המשיבים 3-2.


עמוד 346 בספר:


2. המבקש והמשיבה 1 התגוררו בעבר בבית שהיה בבעלותם ביישוב *** על קרקע שניתנה להם במתנה מסבתו של המבקש.

3. בשנת 2004 מכרו המבקש והמשיבה את ביתם והגיעו להסכמה עם המשיבים 3-2 כי יבנו בית בשטח נחלתם במושב פלוני הידועה כגוש: *** חלקה ** מגרש *** (להלן: "הנחלה").

4. המבקש והמשיבה אכן בנו בשנת 2006 את ביתם בשטח הנחלה של המשיבים 3-2 ועלות הבניה הוערכה בכ- 800,000 - 900,000 ₪ בערכים נומינליים. המדובר על בית בן שתי קומות בשטח של 205 מ"ר.

5. אין חולק, כי המשיב 3 העביר למבקש ולמשיבה 1 הלוואה על סך 215,000 ₪ לצורך מימון בניית ביתם בנחלה וכי עד לשעה זו נותרו המבקש ואשתו חייבים למשיב 3 סך של 120,000₪ מתוך הלוואה זו.

6. בין המבקש ואשתו פרץ סכסוך מר שהביא את יחסיהם לכלל משבר ובעקבותיו, נתבקש המבקש על-ידי המשיב 3 לעזוב את בית מגוריו.

7. המבקש סירב לכך ובד-בבד הגיש התביעה הנוכחית אשר הוכתרה כתביעה הצהרתית/איזון שווי במקרקעין.

8. במסגרת התביעה העיקרית, טען המבקש כי הסתמך על המצגים וההבטחות שניתנו לו מטעם המשיבים והשקיע את כל כספו בבניית הבית מתוך סיכום או ציפייה, כי כאשר יאושר "חוק הנחלות", תפוצל הנחלה של המשיבים 3-2 והמבקש ואשתו יהיו זכאים לקבל זכויות קניין רשומות על שמם ביחס לבית ולמגרש עליו הוא בנוי.


עמוד 347 בספר:


9. בסעיף 30 לכתב התביעה העיקרית פירט המבקש את סעדי התביעה ועתר להצהיר עליו ועל אשתו כבעלים במשותף של הזכויות בבית ובקרקע עליו הוא הוקם ולחילופין לאזן את שוויו של הבית ושווי הקרקע עליה הוא מוקם במסגרת איזון המשאבים בין המבקש לאשתו. כן עתר המבקש למינוי שמאי מקרקעין להעריך את שווי הבית והמקרקעין עליהם הוא הוקם.

ב. טעמי הבקשה לעיקול זמני
10. במקביל לכתב התביעה הגיש המבקש בקשה לעיקול זמני מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 ובמסגרתו עתר להטיל עיקול זמני ברישום על מלוא זכויות המשיבים 3-2 בנחלה. לבקשה צירף המבקש שומה שנערכה מטעמו ובה הערכת שווי הבניה והמקרקעין בעקבות הבניה שלו ושל אשתו (להלן : "השומה").


11. העילה לבקשה הייתה חששו של המבקש מפני העברת הזכויות על-ידי המשיבים לצדדי ג' או נקיטת כל הליך רישומי אחר בזכויות בה על-מנת לפגוע בזכויותיו עוד בטרם תוכרע התובענה העיקרית, כאשר החשש בוסס על בקשת המשיב 3 כי המבקש יסלק ידו מביתו שנבנה על הנחלה (סעיף 29 לבקשה).

ג. צו העיקול הזמני
12. ביום 14.11.2011 נעתרה כב' הרשמת אבו אסעד אוסיילה (כתוארה אז) לבקשת הטלת העיקול הזמני במעמד צד אחד וניתן צו כמבוקש בבקשת העיקול.


עמוד 348 בספר:


13. יש לציין, כי הצו ניתן ביחס לכל זכויות המשיבים בנחלה והוא הוכפף לערבות עצמית וערבות צד ג' על סך 10,000 ₪ למקרה שהצו יפקע או התביעה תידחה.

ד. בקשת ביטול העיקול הזמני
14. ביום 18.12.11 הגישו המשיבים 3-2 בקשת ביטול עיקול זמני לפתחו של בית-המשפט.

15. במסגרת בקשת ביטול העיקול הזמני נטען, כי הצו פקע בשל אי-הפקדת ערבות במועד שנקבע בצו ובשל עיכוב בהמצאת הצו וכתבי הטענות למשיבים.

16. כן נטען, כי לא הייתה כל עילה להטיל עיקול על-פי כל דין על זכויות המשיבים 3-2 בנחלה, שעה שאין מדובר בתביעה כספית אלא בתביעה הצהרתית. לפיכך נטען, כי הצו שניתן עומד בניגוד להוראת תקנה 374(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן : "התקנות").

17. לגופה של הבקשה נטען, כי לא הוצגו ראיות מהימנות לכאורה לעילת תביעה, לא הוכח כי אי-מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק-הדין וכי המבקש בא בידיים לא נקיות לבית-המשפט שעה שהסתיר מידיעת בית-המשפט קיומו של מסמך משנת 2005 שהוצג בישיבה משפחתית בנוכחותו ובה גם הוא הצהיר כי אין לו זכויות בנחלה.

18. כן הוסיף ב"כ המשיבים, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבים, שעה שצו העיקול מגביל את זכויות המשיבים בחלקתם שלהם שהוא רכושם העיקרי.


עמוד 349 בספר:


ה. הדיון במעמד הצדדים
19. בשל מינויה של כב' הרשמת אבו אסעד (כתוארה אז) לתפקיד שיפוטי, ולאור הנחיות כב' נשיא בית-משפט השלום במחוז צפון הובאה הבקשה לביטול העיקול בפניי ובהתאם לתקנות קבעתי אותה לדיון במעמד הצדדים בפניי.

20. במהלך הדיון שנערך אתמול עשה בית-המשפט כל מאמץ לסייע לצדדים להגיע להבנות ולהסכמות לעניין העיקול הזמני אך כל מאמציו העלו חרס.

21. במצב דברים זה נחקרו הצדדים ארוכות על-ידי ב"כ ומעדויותיהם עולה תמונה דומה פחות או יותר לזו האמורה בכתבי הטענות.

22. מעדות המבקש עלה, כי אין חולק שאין לו ראיות או בסיס לחשוד, כי המשיבים מתכוונים להעביר זכויותיהם בנחלה למעט שמועות ששמע ולמעט בקשת המשיב 3 ממנו, כי יפנה את ביתו לאור הסכסוך עם אשתו (עמ' 1 שורות 25-24).

23. המבקש חזר על טענותיו, כי הובטח לו על-ידי המשיבים 3-2 כי בעת שיאושר "חוק הנחלות" וניתן יהא להפריד הנחלה למספר חלקות, תירשמנה זכויותיו וזכויות אשתו ביחס לבית שהם בנו על מגרש בגודל של 600 מ"ר (עמ' 2 שורות 24-17).

24. המבקש הודה, כי הייתה שיחה משפחתית בה דובר בין המשיבים 3-2 ובין כל יתר ילדיהם ובני זוגם על מקרה של פטירה חלילה של המשיבים כאשר במקרה שכזה דובר שאם תהא נכונות לממש הנחלה, לא יוכלו המבקש


עמוד 350 בספר:

והמשיבה 1 לטרפד המכירה והם יידרשו לפנות את ביתם אחרי שיקבלו את חלקם (עמ' 2 שורות 8-5).

25. המבקש לא זכר בכמה כסף נמכר ביתו ביישוב *** וכמה כסף הוציאו הוא ואשתו לצרכי בניית הבית בנחלה (עמ' 3 שורות 29-12). עם-זאת המבקש הודה, כי קיבל הלוואה מהמשיב 3 בסך 215,000 ₪ לצרכי הבניה וכי נותר חוב של 120,000 ₪ (שם, שורה 33).

26. המשיב 3 טען, כי בתו והמבקש הסתבכו כלכלית ונדרשו למכור את ביתם ביישוב *** וביקשו רשותו לבוא ולבנות בשטח הנחלה והוא נעתר לפנייתם זו. לדבריו, מצבם הכלכלי של המבקש ואשתו היה כה קשה, עד כי הוא נאלץ להלוות להם 215,000 ₪ לצרכי הבניה (עמ' 4 שורות 15-12).

27. המשיב 3 הודה, כי נערכה פגישה בינו לבין המבקש ובמסגרתה ביקש ממנו לפנות את הבית. הוא הסביר, כי אף התחייב לשלם לו את כל עלות הבניה בצירוף מדד יוקר הבניה. המשיב הסכים, כי עלות הבניה הייתה בשיעור של 900,000 ₪ והוא הסכים להשיב לבתו ולמבקש סכום זה לצרכי סילוק התביעה כנגדו (עמ' 5 שורות 26-19).

ו. תקנה 374(א) לתקנות ומתן צו עיקול בתביעה לסעד הצהרתי
28. תקנה 374(א) לתקנות קובעת אימתי יינתן צו עיקול זמני וזו לשונה:

'(א) לא יינתן צו עיקול זמני אלא בתובענה לסכום כסף; ואולם, בתובענה לדבר שבעין רשאי בית-המשפט או הרשם לצוות על עיקול הנכס הנתבע.'


עמוד 351 בספר:

29. מלשון התקנה עולה, כי לשם מתן צו עיקול זמני, אכן נדרש כי התביעה העיקרית תהיה תביעה לסכום כסף. מלשון התקנה עולה, כי לא ניתן ליתן צו עיקול זמני במסגרת תביעה לפסק-דין הצהרתי. לכל היותר ישנו שיקול-דעת לבית-המשפט ליתן צו כאמור בתביעה לדבר שבעין. עמד על כך כב' השופט גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 10), 556:

'צו עיקול זמני אינו ניתן בכל התובענות אלא בתובענות כספיות בלבד או בתביעות של דבר שבעין. כך כאשר מוגשת תובענה שאינה כספית כמו תביעה הצהרתית... או כל תובענה שאינה כספית - אין מקום למתן הצו.'

30. התביעה שבפניי אינה תביעה לסכום כסף קצוב. לא נרשם בה סכום כספי של תביעה. אמנם צורפה לבקשת העיקול הזמני חוות-דעת שמאית, אך הדבר אינו הופך את התביעה לתביעה כספית. כדי שתביעה תהיה לסכום כסף קצוב יש לאמוד את שיעורה ולשלם אגרה מתאימה.

31. התביעה שבפניי אף אינה "תביעה לקבלת דבר שבעין". התביעה הינה הצהרתית לרישום זכויות על שם המבקש או לחילופין לקביעת שווי השבחת הנחלה או שווי השקעתו בבניה (ראה סעיפים 30.1. - 30.2 לכתב התביעה). ניתן לראות בתביעה כתביעה לאיזון משאבים, אך גם אז, אין היא נופלת לסוגי התביעות שבהן ניתן צו עיקול זמני.

32. ב"כ המבקש טוען, כי יש לראות בסעדים החליפיים של התביעה משום תביעה כספית ועל-כן ניתן להיענות לבקשה וליתן צו עיקול זמני. לא ניתן לקבל טיעון זה. ראשית, השומה שהעריכה שווי הקרקע כלל לא צורפה לתביעה אלא לבקשה בלבד. די בכך כדי לקבוע שלא ניתן להבחין בפן כספי או קצוב כלשהו


עמוד 352 בספר:

בכתב התביעה העיקרי. שנית, גם אם הייתה מצורפת השומה לכתב התביעה, על המבקש היה לציין ברחל בתך הקטנה מהו סכום התביעה הנתבע. הדבר חיוני בין השאר כדי להבין עד כמה העיקול חיוני ביחס לכל זכויות המשיבים 3-2 בנחלה או שמא ניתן לצמצמו עד כדי גובה סכום התביעה.

33. כן טען ב"כ המבקש, כי בתי-המשפט לענייני משפחה נוהגים להיענות כדבר שבשגרה לבקשות עיקול זמני במסגרת תובענות למתן פסקי-דין הצהרתיים וצווים שבעין, הגם שהוא לא צירף אסמכתא כלשהיא לביסוס טענות אלו. טענה זו לא פורטה דיה, אך יש בה ממש כפי שעוד יבואר.

34. לטעמי, חרף לשונה הברורה של תקנה 374(א) לתקנות, קיימים חריגים המצדיקים חריגה מהאמור בתקנות, כאשר כיום הדבר אפשרי מכוח הוראות סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 ומכוח הוראת סעיף 8 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995.


35. כבר נפסק בהקשר זה, כי נראה בעליל שסמכותו של בית-המשפט על-פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון רחבה מהסמכות המוקנית לו על-פי פרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי ואין היא מצטמצמת, בהכרח, על-פי המגבלות המפורטות בתקנות סדר הדין האזרחי. זאת ועוד - את הוראת סעיף 11 לחוק יחסי ממון יש לקרוא בכפיפה אחת עם הוראת סעיף 8 לחוק בתי-המשפט לענייני משפחה (בש"א (כ"ס) 1790/04 א' נ' נ' א' מ', תק-מש 2004(3), 29 (13.07.2004)).

36. בחריגים אלו נעשה שימוש זה מכבר על-ידי בתי-המשפט אשר נעתרו כדבר שבשגרה לבקשות לצווי עיקול זמני (ולאישור עיקולים) כאשר מדובר בתביעה


עמוד 353 בספר:

בין בני זוג, שהוגשה לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון או תביעה לאיזון משאבים או לפי חזקת השיתוף בנכסים. כך היו דברי חברתי כב' השופטת גליק בהקשר זה:

"הפרקטיקה הנוהגת בבתי-המשפט למשפחה, היא שיש אפשרות לתת גם צווי עיקול בתביעות שאינן כספיות, כמו בתביעות על-פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (תביעה לסעדים לשמירת זכויות) ואיני מוצאת כל הצדקה להבדיל בין תביעת סעדים לשמירת זכויות לתובענה לפסק-דין הצהרתי, וראה בעניין בר"ע 4078/90 פלג נ' פלג, פ"ד מה(2), 111 (1991), כן ראה פסק-דינו של חברי, כב' השופט ויצמן תמ"ש (כ"ס) 4012/03 א.ד. נ' א.ר., פורסם במאגר נבו (2004).'
(בש"א (חד') 1953/07 ד.ה. נ' א.ג., תק-מש 2007(4), 75 (24.10.2007)).

37. במקרים שכאלה, נהיר חרף תקנה 374(א) לתקסד"א וחרף העובדה שאין מדובר בתביעה לסכום קצוב ניתן להיענות בחיוב לבקשת עיקול זמני וזאת מכוח הוראת סעיף 11 לחוק יחסי ממון, סעיף 8 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה והנחיות הפסיקה (ע"א 4078/90 נחום פלג נ' פנינה פלג, פ"ד מה(2). 111 (17.02.1991)).

38. גם ד"ר י' זוסמן המנוח מבהיר בספרו סדר הדין האזרחי (מהדורה 5 בעריכת ש' לוין) (1995), בעמ' 578 כדלהלן:

'סעד ביניים שניתן צריך שיהא תואם את נושא התביעה העיקרית, שכן מטרתו היא להבטיח את מימוש זכותו של התובע למקרה הצלחתו במשפט. לפיכך לא יטיל בית-המשפט עיקול זמני, אם


עמוד 354 בספר:

התביעה היא למתן הצהרה בלבד, שכן פסק-דין של הצהרה לא יגרור אחריו כל הליך ביצוע של העיקול הזמני והעיקול יישאר על בלימה.'

ואולם בה"ש 5 מוסיף המחבר ומבהיר כי:

'זהו הכלל אך יש מקרים היוצאים מן הכלל... המבחן הוא תמיד, אם משתלב הסעד הזמני עם הסעד שבעל דין מבקש לקבל במשפט גופו.'

39. המבחן הוא איפוא, מה יהא פועלו של צו העיקול הזמני בהנחה שהמבקש יזכה בתביעתו כנגד המשיבים. במקרה זה, הסעד הרלבנטי מבין אלה האמורים בכתב התביעה מתייחס לזכותו לשום את הנחלה ולקבוע את חלקו בשווי הבניה (השקעה ו/או השבחה של הנחלה). כיוון שכך, הרי במידה והמבקש יזכה בתביעתו ויקבע כי הוא זכאי לפסק-דין המצהיר על כך שהמשיבים חבים לו סכום פלוני, הרי הצהרה זו יש בה כדי להעמיד החיוב בין המבקש למשיבים כבעלי דין ולפיכך סעד העיקול יש בו לשרת את תוצאת ההליך השיפוטי והסעד הסופי הנדרש למעשה על-ידי המבקש.

40. בהקשר זה חשוב להביא גם דעתו של המלומד מ' קשת בספרו הזכויות הדיוניות וסדר-הדין במשפט האזרחי, 699-698:

'הגשת תביעה לפסק-דין הצהרתי, אבעיה או שכמותם, לא תתיישב עם הטלת עיקול זמני, שכן בכל אחת מאלה לא ישתלב הסעד הזמני עם הסעד הסופי. אף-על-פי-כן תותר לעתים הטלת עיקול עד למתן פסק הצהרתי. בייחוד כך יהיה הדבר, כאשר בית-משפט ישתכנע שקיים חשש, כי ההימנעות ממתן הסעד הזמני עלולה לפגוע בזכותו של התובע. לדוגמה, בתובענה לסעד הצהרתי בדבר בעלות על נכס לא תהא


עמוד 355 בספר:

מניעה לבקש סעד זמני של עיקול הנכס. הכלל, לפיו סעד ביניים של הטלת עיקול אינו מתאים בתביעה עיקרית לסעד הצהרתי, אינו חל, כאשר מטרת הסעד ההצהרתי היא למנוע מכירת המעוקל עד להכרזה על הבעלות בו. תמיד יש לבחון, אם הסעד הזמני תואם את הסעד העיקרי ונועד להקל על מימושו.'

41. הנה-כי-כן, לפי גישה זו גם במסגרת הסעד ההצהרתי להצהיר על המבקש כבעלים במשותף של הזכויות בבית ובקרקע, ניתן להיענות לבקשה עיקול זמני. בנסיבותנו, נראה הדבר דחוק ביותר, שכן לא מדובר בבית מגורים או במקרקעין בבעלות פרטית ואף המשיבים אינם בעלים של הזכויות אלא לכל היותר "ברי רשות" מכוח החוזה המשולש המסדיר זכויותיהם בנחלה. לפיכך, ראיתי לנכון לקבוע כי המבקש זכאי לסעד של עיקול זמני וזאת מכוח הסעד שעניינו קבלת שווי השקעותיו או השבחותיו את הנחלה.

ז. עמידת המבקש ביתר התנאים הנדרשים לשם מתן סעד זמני
42. לעניין ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של התביעה (תקנה 362(א) לתקנות) נדרש המבקש להראות כי סיכוייו לזכות בהליך העיקרי עדיפים על סיכויי יריבו (רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים; ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 161) או שהמבקש נדרש להצביע על "סיכוי של ממש לזכות בתביעה" (רע"א 4909/08 א.י.ל. סלע (1991) בע"מ נ' ביוגארד רכיבים וטכנולוגיות בע"מ, תק-על 2008(4), 1875 (2008); רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ), תק-על 2006(2), 455 (2006). הערכת סיכויי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד, בשים-לב לחומר הראיות שהניחו הצדדים לפני בית-המשפט.


עמוד 356 בספר:


(רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1), 529, 533 (2001)).

43. בענייננו, די לנו בהודאת המשיב 3 בדבר שווי הבניה ובהצהרת המבקש מעל דוכן העדים שלא נסתרה. השאלה אם המבקש זכאי לקבל מחצית משווי ההשבחה של הנחלה אם לאו או מחצית משווי המגרש עליו נבנה הבית או רק מחצית משווי הבית ללא המגרש, הינן שאלות שיפות לבירור התביעה העיקרית ואין בהן כדי לפגום מהראיות לקיומה של עילת תביעה ולו ביחס להשקעה.

44. לעניין ההכבדה, ליבה של הוראת תקנה 374(ב) לתקנות הוא בצורך להוכיח הכבדה על ביצוע פסק-הדין שתיגרם למבקש אם לא יינתן הצו המבוקש. עיקול זמני נועד למנוע הכבדה על ביצוע פסק-הדין מקום שיש חשש שחלוף הזמן או התנהגות המשיב יביא לקושי נוסף בגבייה (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3), 789 (1997). עיקול זמני לא נועד בתכליתו כדי לגבות מראש את סכום פסק-הדין ולשריינו, משום שלתובע - כל תובע - אין ציפייה מוגנת כי הצד שכנגד יחזיק נכסים, מהם ניתן יהא להיפרע במועד מאוחר יותר, במדינת ישראל דווקא. העובדה כי נתבע פלוני מחזיק נכסים או רכוש בישראל היא מטבע הדברים אקראית. אמנם יש בה כדי ליצור תנאים נוחים למימוש, אך היא נסיבה אחת, וההחלטה בדבר הטלת עיקול צריך שתידרש למכלול הנסיבות (ראה: רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC, תק-על 2007(1), 81 (2007)).

45. בנסיבות המקרה הנוכחי, הצהיר המשיב 3 מספר פעמים בפניי כי הוא פנסיונר ולמעט הפנסיה אין לו כל הכנסה. בנסיבות אלו וכאשר שווי ההשקעה (בהתעלם מהשבחה) נאמד בכ- 750,000 ₪, ניתן בהחלט להעריך כי ללא


עמוד 357 בספר:

העיקול עלולה העברת הזכויות בנחלה לצד ג' להכביד על ביצוע פסק-הדין. מנגד ניתן בהחלט לאזן בין האינטרסים השונים של הצדדים באמצעות קציבת גובה סכום העיקול שיוטל על הזכויות של המשיבים 3-2 בנחלה, כך שבמקרה ויחפצו להעביר זכויות, או לשחרר הנחלה מכל עיקול יפקידו סכומו בבית-המשפט והוא יפקע. בהקשר זה המבקש היה הגון דיו להסכים לכל התחייבות של המשיבים שלא להעביר זכויות בנחלה ולחילופין הסכים לצמצם העיקול ולהעמידו על סכום שווה ערך למחצית שווי השומה שהובאה מטעמו (1,125,000 ₪). לדעתי יש להעמיד גובה העיקול על סכום נמוך בהרבה ואבהיר בהמשך.

46. שיקולי מאזן הנוחות קבועים בתקנה 362(ב)(1) ולפיה על המבקש להראות כי "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני" גבוה יותר. על-פי ההלכה הפסוקה קיים מאזן כוחות בין הזכות לכאורה לבין מאזן הנוחות. ככל שסיכויי התביעה טובים יותר, כך מתמתנת הדרישה בעניין מאזן הנוחות, ולהיפך (רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מינהל מקרקע ישראל מחוז ת"א, תק-על 2006(3), 2562 (2006)).

47. בענייננו המשיב 3 הצהיר, כי אין לו כוונה להעביר זכויות בנחלה והוא מוכן להתחייב שלא למכור את הנכס עד לסיום כל ההליך (עמ' 5 שורה 27). לא ברור לבית-המשפט איזו הכבדה או אינטרס של המשיב 3 ייפגע בנסיבות אלו כתוצאה מהעיקול. לעומת זאת ביטול העיקול ומתן אפשרות למשיבים להעביר זכויות בנחלה לצד ג' עלול לסכל האפשרות של המבקש לבצע פסק-דין שיינתן לזכותו, אם יינתן וזאת לאור העובדה שאין חולק בדבר השקעה שלו ושל אשתו בסך 900,000 ₪ בבניה בנחלה, כאשר יש לשערך הסכומים. כן ראיתי לציין כי אין להטיל עיקול על מלוא זכויות המשיבים בנחלה שעה שהדבר פוגע בזכות הקניין שלהם מעבר לנדרש. בנסיבות אלו, יש להסתפק בעיקול עד לגובה


עמוד 358 בספר:

מחצית ההשקעה וההשבחה הריאלית של שווי הנחלה בעקבות בניית בית המבקש ואשתו עליה. צו עיקול מעבר לסכום שישקף השקעה והשבחה אלה יהווה משום הכבדה שלא לצורך.

ח. סוף דבר - התוצאה
48. בסיכומו של דבר, המבקש זכאי כי צו העיקול שהוטל במעמד צד אחד ימשיך לעמוד על כנו ולא יבוטל. מנגד, זכאי המשיב 3 כי הצו יצומצם ויעמוד על סכום כספי שהוא שווה ערך לשווי ההשקעה של המבקש בבניה והדבר ניתן להערכה על יסוד השומה שצירף ב"כ המבקש ועל יסוד הודאות בעל דין של הצדדים כי עלות הבניה הוערכה בכ- 900,000 ₪.

49. על-פי השומה שצירף המבקש לבקשה, אמדן ההשקעות וההשבחה של הנחלה מוערך בכ- 1,500,000 ₪.

50. חלקו של המבקש בהשקעה/השבחה זו הינו 750,000 ₪ כאשר מסכום זה יש לנכות את חלקו בהלוואה למבקש בשיעור של 60,000 ₪.

51. לאור המבואר לעיל, אני "מצמצם" העיקול במובן זה שאני קובע כי הוא יעמוד על סך של 690,000 ₪.

52. אני מחייב המשיבים 3-2 בהוצאות הליך זה בסך 2,500 ₪ שישולמו למבקש תוך 14 ימים מהיום.

53. המזכירות תנפיק הודעת עיקול מתוקנת למחזיק ותעבירה לב"כ המבקש שידאג למסור אותה למינהל מקרקעי ישראל."


עמוד 359 בספר:


4. הדרך לשמור על זכויות המבקשת היא למעשה באמצעות צווים לסעדים זמניים לשמירת זכויות מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון בלבד

ב- תמ"ש (משפחה טב') 23852-12-09 {פלונית נ' פלוני ואח', תק-מש 2010(4), 267, 273 (2010)} נפסק מפי כב' השופט אסף זגורי:

"1. בפני בקשה מטעם התובעת (להלן: "המבקשת" ו/או "התובעת") לצרוף המשיבות 9-2 ואת המשיבות 13-12 כנתבעות לתביעה רכושית שמתנהלת בינה לבין המשיב 1 הוא בעלה (להלן:"המשיב" ו/או "הנתבע").

א. רקע ביחס להליך שבפניי
2. הצדדים, משתייכים לעדה ה***** נישאו זה לזו בשנת 1995 ומנישואיהם נולדו שלושה קטינים.
3. ברבות העתים, גבה טורא בין הצדדים והחלו הליכים משפטיים ביניהם המתנהלים בפניי.

4. במסגרת ההליכים המתנהלים בין הצדדים ניתן ביום 23.12.2009 (בידי קודמתי, כב' השופטת שלי אייזנברג), צו מניעה זמני האוסר על המשיב, לבצע (בין היתר), כל דיספוזיציה במניות החברות השונות שבאחזקתו לרבות שעבודן והעברתן לצד שלישי.

5. ביום 26.04.2010, הוגשה מטעם המבקשת בקשה דחופה למתן צו לצירוף החברות. בבקשה זו עותרת היא למתן סעדים ישירים נגד החברות, בין היתר


עמוד 360 בספר:

למינוי מנהל מיוחד אשר ישמור על חלקה בנכסים ובזכויות לרבות אלו שיש לה לטענתה באותן חברות. לדבריה המצב הנוכחי מנוצל לרעה בידי המשיב 1 והלה משתמש בכספי החברות לצורך תשלום הוצאותיו האישיות ומכאן הדחיפות במתן הצו.

6. ביום 03.06.2010, התקיים דיון במעמד הצדדים, בפני קודמתי, כב' השופטת שלי אייזנברג, במסגרתו טענו באי כוח הצדדים לעניין הבקשה לצירוף החברות. כמו-כן, המבקשת והמשיב אף העידו באותו מועד ונחקרו בחקירת שתי וערב. בסופו של הדיון הורתה קודמתי לצדדים להגיש סיכומים לעניין צירופן של החברות המבוקשות.

7. סיכומי הצדדים הוגשו וכעת הגיעה שעת ההכרעה בבקשה.

8. ואלו הן החברות אשר צירופן מבוקש:
א. ***(להלן: "המשיבה 2")
ב. *** (להלן: "המשיבה 3")
ג. *** (להלן: "המשיבה 4")
ד. ***(להלן: "המשיבה 5")
ה. *** (להלן:"המשיבה 6")
ו. ***. (להלן: "המשיבה 7")
ז. *** (להלן: "המשיבה 8")
ח. ***(להלן: "המשיבה 9")
ט. ***(להלן: "המשיבה 10")
י. *** (נמחקה מהבקשה), (להלן: "המשיבה 11")
יא. *** (להלן: "המשיבה 12")
יב. *** (להלן: "המשיבה 13")


עמוד 361 בספר:


9.עוד יש לציין כי הבקשה הוגשה במסגרת תביעה רכושית הצהרתית על-פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 אשר הגישה המבקשת כנגד המשיב.

ב. עיקר טענות המבקשת
10. בפתח טענותיה טענה המבקשת, כי צירופן של החברות דלעיל נדרש לצורך הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים ובכך היא סבורה כי "מופעל" מנגנון סעיף 6(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 המאפשר צירוף צדדים שלישיים להליך, אף אם אינם בני משפחה. לדבריה, ללא צירוף החברות, הסכסוך האמיתי בין הצדדים לא יוכרע במלואו.

11. עיקר טענתה של המבקשת נעוץ בטיעון, כי משך 16 שנות נישואיהם של הצדדים, הם צברו זכויות משותפות בחברות השונות, אך למרות היות החברות רכוש משותף של בני הזוג, הרי שמבחינה פורמלית ורישומית מוחזקות מלוא הזכויות במניות החברות, לרבות אלו של המבקשת על-ידי המשיב ו/או אחרים מטעמו. נוכח הסכסוך החריף בין הצדדים, מקנן במבקשת חשש כבד ביותר שמא המשיב יסכל זכויותיה, יבריח רכוש וירוקן החברות מתוכנן.

12. המבקשת ציינה בבקשתה, כי משך נישואיהם תמכה בבעלה, הלכה שבי אחריו לפי תכתיבי עבודתו, ובתוך כך צמצמה מצדה את הקריירה שלה לטובתו, לטובת פיתוח עסקיו של בעלה ולטובת בני משפחתה. לדבריה, בזכות תרומתה ומאמציה ובזכות דאגתה המתמדת לילדיהם של הצדדים, עלה בידי המשיב להתפנות לעבודתו ולהצלחתו המטאורית בעסקים בהיקף כה עצום, רב ונרחב.

13. המבקשת פיתחה טענתה זו מעבר לתרומתה "פנימה", וטענה במסגרת סיכומיה, כי זכויותיה בחברות שצירופן מבוקש, אינן נובעות אך מזכותה


עמוד 362 בספר:

לשיתוף על-פי הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג אלא גם מהיותה שותפה של ממש בקידום עסקי החברות על-ידי סיוע כספי במימון חלק מעסקיהן. המבקשת סבורה, כי ביססה טענה זו באמצעות עדותה במהלך הדיון שהתקיים במעמד הצדדים.

14. מעבר לטענות בדבר שותפות מכוח דיני המשפחה (חוק יחסי ממון בין בני זוג), שותפות מכוח הדין הכללי (דיני השותפויות, נאמנות ושליחות), הועלתה טענה נוספת במישור החוזי, לפיה במהלך כל שנות נישואיהם שב המשיב והצהיר בפניה, אינספור פעמים, כי כל פרטי הרכוש, הנכסים והזכויות שבבעלותו ו/או אשר יהיו בבעלותו, מחציתם שייכים למבקשת.

15. במסגרת הסיכומים טענה המבקשת, כי המשיב מממן הוצאות פרטיות שלו מכספי החברות וכי החברות מחזיקות ברכוש של הנתבע. בין היתר טענה, כי רכביו של המשיב ואחיו נרכשו מכספי החברה, כל צרכי המשפחה ממומנים דרך החברה והוא הדין ביחס לבניית הבית היוקרתי שרכש ושיפץ המשיב 1 ביישוב **** והוא הדין ביחס למגרש מקרקעין אשר מכר המשיב ואת תמורתו הפקיד לאחת החברות.

16. המבקשת אף התייחסה לכל חברה וחברה באופן פרטני ולסוגיית הברחת הנכסים והכל כדלהלן:

16.1. באשר למשיבה 7 ****, אשר הוקמה יום 21.08.2008, נטען, כי ברור שהמותג "**ו" היה קיים כבר במחצית הראשונה של שנת 2008 וכי חברה זו הינה היבואן של ההמוצר "***" ושיווקה אותו לחברת*** לשם שיווק והשקה בישראל.


עמוד 363 בספר:


16.2. אשר למשיבה 2 טענה המבקשת, כי זו הוקמה בשנת 2009 על-מנת למכור את ***, לדבריה אין כל ספק כי העיסוק ב*** הינו המשך טבעי וישיר לעיסוק בשיווק *** וכי החברות אשר הוקמו לצורך שיווק *** הינן תולדה ישירה של העיסוק ב****.

16.3. לדברי המבקשת, הראיה הטובה ביותר להמשכיות העיסוק או לגלגולו מחברה אחת לאחרת, הינו כי קודם להחלטה להקים את המשיבה 2, עסקה בכך החברה הותיקה, היא המשיבה 5. לטענת המבקשת, גם הסיבה לשינוי הינה ברורה, הואיל ולא סביר, כי המשיבה 5 אשר עסקה בשיווק *** תעסוק בשיווק המוצר *** לאחר שהזיכיון לכך נלקח הימנה. מכאן מתבקשת, לדברי המבקשת, מסקנה אחת ברורה לפיה הקמת המשיבה 2 על-מנת שתחליף את המשיבה 5 בשיווק המוצר *** אינו אלא מהלך מלאכותי שנועד להבריח נכסים מן החברה בה למבקשת יש זכויות לחברה אחרת בה אין לה זכויות ושליטה.

16.4. לא זו בלבד, אלא שלטענת המבקשת, הוויתור של המשיבה 5 על שיווק *** לטובת המשיבה 2, ללא תמורה, מעיד כאלף עדים על כל ניסיונותיו של המשיב כאמור להעלים זכויותיה של המבקשת.

16.5. לשיטת המבקשת, טענותיו של המשיב לפיה המשיבה 7 בעלת המותג *** שייכת לאחיו ***, דינן להידחות הואיל ותמצית רישום החברות מצביע על כך, כי כל המניות של המשיבה 7 הינן בבעלות חברת *** היא המשיבה 4 ואילו המשיב הינו בעלים של *% מהמניות כאשר לכל אחד משלושת אחיו יש *% מהמניות בחברה זו. משמע שהמשיב הינו גם הבעלים במשיבה 7.

16.6. אשר למשיבה 10 טענה המבקשת, כי זו הוקמה על-מנת לשווק את המוצר *** בחו"ל, בהקשר זה נטען, כי שווי חברה זו נאמד להערכת המבקשת


עמוד 364 בספר:

במאות מיליונים ובאופן לא ברור, אף המשיבה 10 לא נדרשה לשלם מאום עבור המיתוג, המוניטין והשם וזאת בטענה (של המשיבות), כי למותג אין ערך בחו"ל. בהקשר זה ביקש ב"כ המבקשת להפנות לפרסומים בעיתונות, לפיהם היקף השיווק של המשיבה 10 נאמד במיליוני שקלים.

16.7. המבקשת הדגישה את חשיבות צירופן של כל החברות, לרבות אלו שהוקמו בשנים 2008-2009, לאור העובדה שיש מחלוקת בין הצדדים לעניין מועד הקרע בין הצדדים, שהוא אמור להיות "המועד הקובע" לצרכי איזון המשאבים.

16.8. המבקשת הוסיפה, כי הצווים אשר ניתנו בעבר על-מנת למנוע דיספוזיציה בחברות, אינם מספקים לשם שמירת זכויותיה, שכן אין בהם כדי למנוע הברחת נכסים ולרוקן החברות מתוכן.

16.9. בשולי טענותיה שבה המבקשת על טענותיה, לפיהן בשלב זה אין כל פיקוח על מעשיו ופעולותיו של המשיב בחברות השונות ובעסקיהן ולכן הצירוף של המשיבות הפך להיות הכרחי ואין בלתו.

ג. עיקר טענות המשיב
17. המשיב מתנגד נחרצות לבקשה. לדבריו, המבקשת לא מפרטת עילת תביעה כלשהי כנגד החברות, למעט העובדה, כי המשיב משמש כבעל מניות ו/או דירקטור בקרב המשיבות הללו. כן ציין המשיב, כי יש לקבוע תחילה פירוט המניות שיש לאזן את שוויין ורק לאחר מכן ניתן יהיה לצרף את המשיבות כצדדים להליך.


עמוד 365 בספר:


18. לדברי המשיב, טענת המבקשת לפיה קיים "ערבוב" עסקי בין עיסוקיו, עסקיו ונכסיו של המשיב 1 לבין פעילות החברות המצויות בשליטתו, דינה להידחות הואיל ואלו לא נתמכו בכל ראיה, כמו גם הטענות בדבר העלמת רכוש וריקון החברות מתוכן.

19. המשיב טוען, כי אין מקום לצירוף החברות, בשלב כה מתקדם ובמידה והבקשה לצירוף חברות תתקבל הרי שייגרם נזק אדיר לחברות שצירופן מבוקש והכול כדלקמן:

19.1. לטענת המשיב, המבקשת לא הציגה כל ראיה של ממש המעידה על הברחת נכסים ומכאן שחשיפת החברות לתביעותיה, כמו גם הסעדים המבוקשים יוביל בוודאות לעצירת קו האשראי של החברות ולהימנעות ספקים מלהוסיף ולעבוד עמם. לדידו של המשיב, בכך תקבל התובעת את מבוקשה (האמיתי) שכן היא תגרום להתמוטטות של עסקיו ועסקי משפחתו.

19.2. המשיב הוסיף, כי ככל שבקשת המבקשת לצירוף המשיבות תיענה בחיוב, יהיה בכך כדי לגרום לפגיעה אנושה במוניטין שלהן וכן בעסקיהן הואיל וכיום כל תובענה מדווחת ל- BDI ולגופים אחרים בתחום ניהול סיכונים בענף האשראי והחברות הרי שהעניין עלול בהכרח לגרום לרתיעה מצד ספקים ומתקשרים אחרים עם המשיבות ויפגע אנושות באינטרסים של צדדים אשר אין להם חלק ונחלה בסכסוך.

19.3. טענה אחרת של המשיב היא, כי המבקשת מתעלמת מהעובדה שהמדובר בחברות משפחתיות, אשר כלל הזכויות בהן מתחלקות בין ארבעת האחים


עמוד 366 בספר:

לבית **** באופן שוויוני, כך שזכויותיו של המשיב בחברות אלו הינן לכל היותר 25%.

19.4. המשיב ציין, כי צירוף המשיבות טרם קביעת "המועד הקובע" בין הצדדים וטרם הערכת שווין של המניות עלול להוביל לסרבול והארכת ההליך שלא לצורך. בעניין זה הוסיף המשיב כי בכל הנוגע למשיבות 7 ו- 10 הרי שהן אינן מושא לאיזון בין בני הזוג, בין היתר משום שהוקמו לאחר מועד הקרע אשר אירע לדבריו לא יאוחר מחודש יוני 2008.

19.5. מכל מקום טען המשיב, כי למבקשת אין כל זכויות במשיבות שצירופן מבוקש וכי מקורן של זכויות אלו הנו מבית הוריו וכי ככלל, אינם מושא לאיזון בין בני הזוג בהיותן "נכסי ירושה".

19.6. המשיב הפנה וטען, כי גישת הפסיקה בדבר צירוף צדדים לתובענה בין בני זוג הינה מצמצמת ונעשית במשורה בלבד. לשיטתו, היענות ברוחב יד לבקשה תעמוד בניגוד לתכלית בית-משפט לענייני משפחה ואמורה להיעשות במקרים חריגים בלבד, כאשר מקרה דנן אינו נמנה עם מקרים אלו, כך לשיטתו.

ד. קביעת הפלוגתאות והשאלות המצריכות הכרעה לאור טענות הצדדים
20. היקף הזכויות של המבקשת אם בכלל, בחברות אשר צירופן מתבקש:

20.1. המבקשת טוענת, כי בכל אחת ואחת מן החברות אשר צירופן מתבקש קיימות לה זכויות הן מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג והן מכוח היותה בפועל שותפה מלאה בחברות אלו.


עמוד 367 בספר:


20.2. מאידך טוען המשיב, כי מקורן של הזכויות בחברות הינן מבית אביו ואמו (ירושה). כן טען כי המשיבות 7 ו- 10, הוקמו לאחר מועד הקרע בין הצדדים.

21. נחיצות צירופן של החברות בהתאם להוראות סעיף 6(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה התשנ"ה-1995:

21.1. המבקשת טוענת כי הצירוף נחוץ נוכח החשש להברחת נכסים, סיכול זכויותיה, וכן נוכח חוסר ההפרדה בין הוצאות החברה להוצאות הפרטיות של המשיב.

21.2. מאידך טוען המשיב, כי צירוף החברות בשלב מתקדם יסרבל ויאריך ההליך שלא לצורך, מכל מקום טוען המשיב כי ניתן לשמור על זכויותיה אף ללא צירוף החברות ובאמצעות הצווים אשר ניתנו.

22. טשטוש הגבולות בין נכסי וכספי החברות לבין כספיו וצרכיו האישיים של המשיב:

22.1. המבקשת טוענת, כי המשיב משתמש בכספי החברות לצרכיו הפרטיים וכי לא קיימת כל הפרדה בין כספי החברות לכספים הפרטיים. כן ציינה, כי באמצעות חברות חדשות אשר הקים והעברת זכויותיו בהן על שם אחיו, מבריח הוא נכסים ובכך למעשה מסכל זכויותיה.

22.2. מאידך, הכחיש המשיב טענות אלו וטען בתורו, כי המבקשת לא הצליחה להראות אי-סדרים כלשהם בהתנהלות הפיננסית של המשיב במשיבות ואף לא הציגה רסיס ראיה בעניין הברחת הנכסים.


עמוד 368 בספר:


23. נפקות אי-קביעת מועד הקרע בין הצדדים לשאלת צירוף החברות.

24. האם די בצווי המניעה האישיים שניתנו כנגד המשיב 1 הכוללים איסור דיספוזיציה בחברות כדי למנוע צירופן של המשיבות?

25. האם התייחסות לכל חברה וחברה באופן פרטני משנה את התוצאה בשים-לב לטענות הצדדים?

ה. מתווה נורמטיבי לדיון בבקשת צירוף המשיבות
ה.1. השיקולים המרכזיים שנקבעו בפסיקה כמצדיקים צירוף חברות
26. הצורך לצרף חברות להליך נובע ממספר חששות וצרכים של בת הזוג שאינה רשומה כבעלים של המניות בהן:

א. חשש ממניפולציות מתוחכמות שתבצע החברה על בסיס מסמכי הייסוד שלה ועל-פי תקנונה ואשר יגרמו לריקונה מתוכן, מרכוש, מנכסים או להפחתת שווי ו/או לריקון זכויות שונות הנלוות למניות בן הזוג (חרף צווי מניעה המופנים כנגד בן הזוג באופן אישי).
(ראה: תמ"ש (יר') 3342/97 ו. נ' א. (נבו); בר"ע (יר') 830/05 ו.א. נ' א.א., פורסם בנבו)

ב. חשש מהברחת נכסים של החברה
(ראה: תמ"ש (יר') 6510/03 ט.ס נ' ט.ס (לא פורסם).

ג. הצורך לקבל מידע בזמן אמת אודות מצבה הכלכלי והעסקי של החברה ואף להפעיל "משקיף" או מפקח על פעילותה, הן לצורך קביעה אובייקטיבית בדבר התנהלותה התקין, והן לצורך קביעת שווי המניות בה.


עמוד 369 בספר:


(ראה: תמ"ש (ת"א) 27540/08 ק.ד., ע.ק., נ.ק. נ' ק.ש.מ., פורסם ב- LawData (10.06.2009))

ה.2. הוראות החיקוק החולשות על ההליך
27. הוראות החוק הרלוונטיות לעניין צרוף נתבעים להליכים המתנהלים בבית-המשפט לענייני משפחה הינן:

א. סעיף 6(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק בית-המשפט לענייני משפחה") הקובע:

'בית-משפט לענייני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, יהא נושא התובענה או שוויה אשר יהא.'

ב. תקנה 258ב(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין"), לפיה:

'(ג) בית-המשפט רשאי לסטות מהוראות שבפרקים אחרים שבתקנות אלה, למעט פרק כ"ב1, ולנהוג בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק; ואולם הוראה זו לא תחול על תובענה לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965, שעילתה אינה סכסוך בתוך המשפחה.'

ג. הוראות סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") הקובעות אמצעים לשמירת זכויות.


עמוד 370 בספר:


ד. הוראת סעיף 7 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, לפיה:

הליכי ביצוע בתובענה לאיזון משאבים בין בני זוג או בתובענה לפירוק שיתוף בנכס של בני זוג או בתובענה בעניינו של קטין, למעט בענייני רכושו, יבוצעו על-פי החלטת בית-המשפט לענייני משפחה ובפיקוחו, זולת אם הורה בית-המשפט על ביצועם באמצעות לשכת ההוצאה לפועל; כן רשאי בית-המשפט להורות על ביצועם בדרך אחרת הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות העניין.

הוראה זו מאפשרת החדרה ישירה של שיקולי צדק ותום-לב למלאכת איזון המשאבים בכלל ולהתדיינות בעניין זה בפרט.
(ראה: תמ"ש (ת"א) 8150/96 בראון נ' בראון, פורספ בנבו))

28. באשר למקור הנורמטיבי המאפשר צירוף החברות, נקבע כי ניתן לשלב את הוראות סעיף 6(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה עם הוראות סעיף 11 לחוק יחסי ממון על-מנת "לנקוט באמצעים" לצורך שמירה על זכויותיה של בת הזוג כאשר סמכות זו כוללת בחובה את האפשרות לצרף צדדים שלישיים כנתבעים במקרים המתאימים לכך.
(ראה: תמ"ש (יר') 24021/05 פלונית נ' אלמוני, פורסם בנבו)

ה.3. השפעת השיקולים השונים על מגמות בפסיקה לעניין צירוף חברות
29. במקור, נהגו בתי-המשפט אכן לנהוג כגישת המשיב, קרי לצמצם בכל הנוגע להפעלת סמכות צירוף חברות להליכים רכושיים בין בני זוג.

(ראה: תמ"ש 60265/99 בש"א 3879/00 צויבל נ' צויבל ואח', פורסם בנבו; וכן: תמ"ש (ת"א) 9336/99 בש"א 17692/99 מגן נ' מגן, תק-מש 2000(2), 18 (2000); וכן: תמ"ש 29070/04 (ת"א) ר.ש. נ' ד.ש., פורסם בנבו; וכן: תמ"ש


עמוד 371 בספר:

(ת"א) 7143/01 דור נ' דור, פורסם בנבו;וכן: בש"א (חד') 2111/05 פלונית נ' אלמוני ואח', פורסם בנבו)

30. מהלכות אלה ניתן ללמוד על קיומו של קשר הדוק בין העובדה כי זכותה של בת הזוג התובעת על-פי חוק יחסי ממון, הינה זכות אובליגטורית שאינה קניינית לבין החשש מנזק שאמור להיגרם לחברות בגין צירופן. קשר זה עמד בבסיס גישתם של בתי-המשפט לבחור לנהוג במשורה בכל הנוגע לצירוף חברות כצדדים להליך.

31. בפרשת צויבל שקל בית-המשפט את הפגיעה שעלולה להיגרם לצד השלישי ושאל האם לא ניתן לברר את התובענה ולהכריע בסכסוך ללא נוכחותו של הצד השלישי כבעל דין בה.

32. כב' השופט שוחט קבע באותה הלכה, כי הואיל וזכות בת הזוג הינה זכות אובליגטורית דחויה לעת פקיעת הנישואין, אשר תיושם על דרך של איזון, הרי מדובר בזכות שעניינה אך ורק בהיבטים הרכושיים של המנייה ואין בה כדי להקנות שיתוף קנייני מיידי במניות בן הזוג ו/או ברכוש החברות. לפיכך נקבע באותו עניין, כי הדרך לשמור על זכויות המבקשת היא למעשה באמצעות צווים לסעדים זמניים לשמירת זכויות מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון בלבד.

33. מגמה זו אינה מושלת עוד בפסיקת בתי-המשפט לענייני משפחה. המגמה העכשווית יותר מצאה ביטוי בפסק-דינו של כב' השופט גרינברגר (תמ"ש (יר') 3342/97 ו. נ' א., פורסם בנבו), אשר אושר על-ידי כב' השופט שפירא בבית-המשפט המחוזי בירושלים (בר"ע (יר') 830/05 ו.א. נ' א.א., פורסם בנבו).


עמוד 372 בספר:


34. באותו עניין קבע כב' השופט גרינברגר, כי אין די בעיקול על 50% מנכסי החברות או במתן צו מניעה אישי כנגד בן הזוג הנתבע, האוסר עליו לעשות כל דיספוזיציה בזכויותיו בחברות ו/או לקבל לרשותו סכומי כסף ו/או לממש את נכסי החברות. סעדים זמניים אלה עלולים שלא להספיק לסייע לבת הזוג למנוע הברחת נכסים בכל הנוגע לחלקו של הנתבע.

35. עוד הוסבר כי החברה הינה אישיות משפטית בפני עצמה, וביכולתה להתרוקן מנכסיה גם לאחר מתן סעדים זמניים כאמור לעיל, אשר אינם מחייבים את יתר בעלי המניות. ביכולתה של החברה לעשות כרצונה ברכושה תוך שימוש "נבון" של תקנון החברה, בלי שהנתבע יצטרך להפר צו בית-משפט כלשהו.

36. לפיכך, הוענקה הבכורה לחשש מפני הברחת נכסים ונקבע, כי מקום שיש חשש ממשי כאמור, הרי שצירוף החברה כנתבעת הינו כורח המציאות, ורק דרכה ניתן יהיה להגיע ישירות לחברה ולתת לה הוראות שבכוחן לשמור על זכויותיה של התובעת ולברר את היקפן ושוויין.

37. שני שיקולים אחרים שקיבלו בכורה (על פני נזקי החברות באם תצורפנה), היו אלה:

א. הצורך במתן צווים ישירים כלפי החברות על-מנת לברר, בין היתר, את מהות הזכויות של בעלי הדין.

ב. הצורך בצירוף החברות על-מנת שיתאפשר פיקוח על פעולותיהן והתנהלותן התקינה.


עמוד 373 בספר:


38. בכך, יש משום פיתוח פסיקתו של כב' השופט שוחט בעניין צויבל, שכן זכותה של בת הזוג, נותרה אמנם זכות אובליגטורית דחויה, כפי שנקבע באותו עניין, אך כיוון שאין ספק, כי שווי המניות מושפע באופן ישיר מהפעולות העתידות להתרחש בחברות עד למועד ביצוע האיזון, יש לצרפן כצד להליך.

39. אל כל השיקולים הנ"ל, סברתי שיש לשקול שיקול נוסף והוא מיהות הבעלים האחרים במניות החברות שצירופן מבוקש וטיב הקרבה והזיקה בינן לבין בן הזוג הנתבע (במקרנו אנו - המשיב). ככל שמדובר בחברה משפחתית מובהקת שמניותיה מוחזקות בידי בני זוג, אחים, ילדים והוריהם, וככל שאכן עסקינן בסכסוך משפחתי, כך לדעתי צריכה לגבור הנטייה לצרף את החברות כצד להליך. ולהיפך, ככל שישנו ריבוי של בעלי מניות בחברה, והמניות מוחזקות בידי צדדים שאינם קרובי משפחה, כך יש להיזהר יותר מלצרף החברות כצד להליך.

40. הרציונל הטמון בשיקול זה קשור בטבורו לאפשרות "היד החופשית" של בן הזוג הנתבע לעשות בחברות כבשלו, באמצעות 'אחרים'. ככל שאותם אחרים הינם בני משפחה, כך נהיר, כהנחת מוצא, כי יש חשש לשיתוף פעולה פוטנציאלי בין בני המשפחה, אשר עלול לסכל זכויות בת הזוג התובעת ו/או לאיינן.

הדבר אמנם יכול להתקיים גם כאשר בעל המניות האחר הוא מקורב לבן הזוג, הגם שאינו בן משפחה, אך אז נטל הראיה לקיומה של "יד חופשית" בניהול החברה וקבלת החלטות בה, אמור להיות מוגבר.


עמוד 374 בספר:


ה.4. מנגנונים להקטנת נזקי החברות המצורפות
41. באשר למאזן הנוחות והנזקים, הרי שבפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בו אושררה החלטת בית-המשפט לענייני משפחה בירושלים לצרף החברות באותו מקרה קבע כב' השופט שפירא, כי בשלב הצירוף עדיין לא נגרם נזק לצד השלישי, מה גם שניתן להבטיח נזקים צפויים במתן ערבויות מתאימות (שם).
(עוד ראה: בש"א (יר') 52246/08 ר. צ. נ' ח. צ. ואח', פורסם ב LawData (16.11.08))

42. לעניין זה של מאזן הנוחות הייתי מוסיף מנגנון נוסף בדומת האפשרות של החברה עצמה לשוב ולעתור בפני בית-המשפט לענייני משפחה למוחקה מההליך, ככל שיתברר במסגרת בירור התביעה הרכושית, שאין עוד צורך בה או שמלכתחילה לא היה צורך בצירופה. צו לצירוף החברות אינו מהווה מעשה בי-דין והוא ניתן לשינוי בחלוף העיתים.

43. גם אם דינה של הבקשה להתקבל והחברות תצורפנה להליך, ניתן יהיה בשלב עתידי להורות על מחיקתן מההליך, ככל שיסתבר כי אכן אין עוד צורך בצירופן או כי לא היה צורך בצירופן מלכתחילה.

44. הליך מעין זה ננקט בפסיקה והוא מהווה בטוחה נוספת מבחינת המשיבות, שתאפשר צמצום או הגנה מפני פגיעה בלתי-מידתית בהן.

45. הלכה פסוקה קבעה בהקשר זה שצו זמני אינו מהווה מעשה בית-דין.


עמוד 375 בספר:


(ראה: ע"א 37/68 גינז נ' מאירי, פ"ד כב(1), 525, 528 (1968); וכן: ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4), 105, 110 (1984); וכן: נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (הוצאת רמות - אוניברסיטת ת"א), התשנ"א-1991), 257)

46. סעד זמני אינו סופי וככל החלטת ביניים אחרת "הוא ניתן לשינוי או לביטול על-ידי בית-המשפט שנתנו, אם שוכנע בית-המשפט שהצו ניתן בטעות, או שהתברר בשלב מאוחר יותר שלא היה צידוק למתן הצו, או בשל שינוי הנסיבות. הוא הדין אם נדחתה בקשתו של בעל-הדין לסעד ביניים. אין בדחייתה של בקשה כדי לחסום את המבקש מלחזור בפנייה חדשה לקבלת אותו סעד, עקב שינוי הנסיבות.
(בש"א (יר') 52246/08 ר. צ. נ' ח. צ., ש. צ., ה. ת. ט. בע"מ ואח', פורסם ב LawData (16.11.2008)).

ה.5. השפעת "המועד הקובע" על בקשת צירוף חברות
47. לעניין השפעת המועד הקובע על שאלת צירוף החברות, סבורני, כי אין להכביר בחשיבות עניין זה לצורך השאלה שבפנינו. אכן רצוי היה להכריע בקביעת מועד קובע בטרם הכרעה בדבר צירוף חברות, אך לא תמיד הדבר אפשרי ובר יישום.

48. לענייננו סבורני, כי די באם יתרשם בית-המשפט, כי אכן יש ממש בטענות המבקשת, שמא המשיב מגלגל, ו/או מבריח נכסים ו/או מנהל עסקיהן של חברות שהוקמו עד לפרידה באמצעות החברות שהוקמו לאחריו (אף אם נלך לשיטתו, כי מועד הפרידה אכן התרחש ביוני 2008 וכי זהו המועד הקובע).


עמוד 376 בספר:


49. שכן בנסיבות אלו, ניתן בכל מקרה לעשות שימוש בסופו של יום בסמכות בית-המשפט על-פי הוראת סעיף 8(3) לחוק יחסי ממון ולקבוע כי איזון המשאבים בין הצדדים לא יהיה לפי שוויים במועד פקיעת הנישואין, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר.
(עוד ראה: תמ"ש (קר') 15172/07 ח. ח. נ' י. ח. פורסם ב LawData (03.12.2009))

50. לפיכך, סבורני,כי ניסיון המשיב לתלות גורל הבקשה לפחות ביחס לחברות שהוקמו לאחר מועד הקרע כפי שזה נטען על ידו, לא יועיל לו לעניין הליך זה. אין להוציא מכלל אפשרות, כי אכן יוכח בסופו של יום כי למבקשת אין זכויות בחברות אלה, אך עניין זה דינו להתברר, כאשר החברות הינן צד להליך.

ו. מן הכלל אל הפרט
51. בענייננו, במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 03.06.2010, יש לבחון עדות המבקשת.

52. במהלך הדיון טענה המבקשת, כי החשש להברחת נכסים נובע מהשינוי הקיצוני בהתנהגות הנתבע כלפיה (ראה עמ' 2 לפרוטוקול בין השורות 32-29).

53. המבקשת שבה על תחושתה זו בהמשך חקירתה:

'ההתנהגות שלו איך שהוא סוגר לי את הברז בחברה ששייכת לי ולו מראה לי ונותנת לי לראות עתיד לא טוב עם אחיו, אני חושבת שהוא יבריח, אני יודעת שהוא יעשה את זה.'
(ראה עמ' 3 לפרוטוקול בין השורות 21-20).


עמוד 377 בספר:


54. המבקשת אמנם לא הצביעה על מקרה ספציפי אשר הקים בליבה חשש להברחת נכסים, אך יחד-עם-זאת ניכר, כי הקרע בין הצדדים הינו כה עמוק, עד כי כל אחד מן הצדדים שואף לשמר זכויותיו בכל דרך אשר ימצא לנכון. תחושתה הסובייקטיבית של המבקשת מקבלת חיזוק בחקירתו של המשיב כפי שיפורט.

55. המשיב נשאל על-ידי ב"כ המבקשת באשר לעסקה של מכירת מגרש של אדם בשם **** והתמורה אשר קיבל. זו הייתה תשובת המשיב:

'אני הייתי צריך להעביר אליו את הכסף שהוא יחזיר לה (הכוונה למבקשת - א.ז.), ואני לא החזרתי ל***) את הכסף בגלל הסכסוך שהיה ביני לבינה ואמרתי לו שהיא תתבע את הכסף...'
(ראה עמ' 12 לפרוטוקול בין השורות 15-13).

56. עניין זה מלמד ולו בזעיר אנפין, לא רק על שליטתו של המשיב בכספי בני הזוג במהלך הנישואין, אלא על חששו המוקדם של המשיב מפני תביעותיה של המבקשת, חשש שעלול להניעו על-מנת לסכל זכויותיה של המבקשת.

57. בהמשך עדותו שב המשיב במספר הזדמנויות על כך שבוצעו העברות של מניות בינו לבין אחיו ללא תמורה:

'החברה הזו הוקמה בשנת 2008 על שם אח שלי, אני קיבלתי אותה, אני מתקן חברת **** קיבלו אותה ללא תמורה מאח שלי.' (עמ' 14 לפרוטוקול בין השורות 2-1).

'ש. "חברת **** זו חברה שבה יש לך 62% מניות"


עמוד 378 בספר:


ת. "מה שכתוב לא נכון..." בין האחים שלי יש שותפות"
ש. למה מה שכתוב ברשם החברות לא משקף את האמת"
ת. "יש חלק מהמניות שאני קיבלתי מאח שלי ללא תמורה (מ*** (מ****) וטרם התחשבנו בעניין זה.'
(ראה עמוד 14 לפרוטוקול בין השורות 13-7)

58. מכל האמור, ניכר כי המשיב מבצע העברת מניות בעלות ערך בחברות אשר צירופן מבוקש וזאת בינו לבין אחיו ללא העברת תמורה, עניין אשר תומך באופן מובהק בטענות המבקשת בדבר החשד לא רק להברחת נכסים, אלא לגלגול נכסים, שליטה ופעילות מחברה אחת לרעותה.

59. למעלה מן הצורך יצויין, כי אף נמצא בסיס מספיק לטענתה של המבקשת לפיה המשיב מבצע שימוש בכספי החברה לצרכיו הפרטיים מעלה.

60. כך למשל, נשאל המשיב במהלך עדותו (על-ידי בית-המשפט):

'זה נכון שתשלומים שאתה מבצע בחיים הפרטיים נמשכים מהחברה?'

61. והמשיב העיד:

'אין לי משכורת שאני מושך, אני לוקח על חשבון המשכורת שלי.'
(ראו: עמ' 7 לפרוטוקול בין השורות 29-26).

ובהמשך:

'זה נכון גם לגבי הבית ביישוב **** " (שורה 29)


עמוד 379 בספר:


ת. "זה נכון לגבי הבית בעיר **** וגם לגבי הבית ביישוב ***. יש לנו בית נוסף בעיר *** שנקנה לפני 5 שנים שאני קניתי מכספי, אני משכתי את זה בהלוואה מהחברה."
(עמוד 8 בין השורות 2-1 לפרוטוקול).

62. כך העיד המשיב גם לגבי מימון שיעורים פרטיים לקטינים (ראה עמ' 7 לפרוטוקול בין השורות 25-24).

63. מן המקובץ ניתן להתרשם בבירור, כי המשיב אכן מושך כספים מעסקיו ומהחברות שבשליטתו לצרכיו הפרטיים וטענותיו, כי כל משיכת כספים נרשמת לא נתמכה כלל בראיות שאמור היה המשיב להמציא ולא הובאו על ידו עד הלום.

64. בשולי דברים אלה, ראה גם נספח א' שצורף לתשובת המבקשת לתגובת המשיב מיום 26.4.10 המעיד על רכישת מערכת DJ משוכללת בשווי של כ- 22,000 ₪ כאשר החשבונית הינה ככל הנראה על שם חברת ***(המשיבה 5).

65. לאור עקרונות הפסיקה אשר הותוותה לעיל, אין חולקין כי צירופן של החברות נחוץ, וזאת בין היתר נוכח העובדה שתשלומים פרטיים שולמו על-ידי החברות, עירוב אשר מחייב את צירופן וכן נוכח החשש מהברחת נכסים וסיכול זכויותיה של המבקשת.

אוסיף ואציין בהקשר זה, כי דרישת המשיב שהמבקשת תפקיד ערובה בסך 15 מיליון שקלים חדשים להבטחת נזקי המשיבות כתוצאה מצירופן, היא הנותנת, כי מדובר בחברות בעלות נכסים ושווי רב אשר לצורך הבטחת זכויות


עמוד 380 בספר:

המבקשת ייתכן ויש צורך בצירופן כצד להליך. שכן אחרת לא ברור, כיצד תוכל המבקשת להבטיח את יכולת מימוש שווי זכויותיה במניות החברות השונות במיוחד לאור הנטען על-ידי המשיב בהקשר זה.

66. אשר למועד הקרע ונפקותו לעניין צירוף החברות:

66.1. טען המשיב, כי הצדדים נפרדו באופן פורמאלי ביום 28.06.2008.

66.2. המבקשת הכחישה מכל וכל טענה זו וטענה למועדים מאוחרים בהרבה. מכל מקום טענה המבקשת לקביעת מועד קובע על בסיס מועד הגשת התביעה הרכושית על ידה לבית-המשפט (20.12.2009).

66.3. בשלב זה אין בית-המשפט יכול לקבוע מסמרות לעניין מועד הפירוד בין הצדדים.

66.4. יחד-עם-זאת, במסגרת שיקולי בית-משפט באשר לצירופן של החברות אשר נוסדו לאחר המועד הנטען על-ידי הנתבע תילקח בחשבון העובדה, כי למשיב ולמשיבות ספציפיות אלו עלול להיגרם נזק שיש להבטיח בקביעת ערובה מתאימה.

67. האם די בצווים אשר ניתנו וביניהם איסור דיספוזיציה בחברות כדי למנוע צירופן של החברות ובחינת הנזק שעלול להיגרם למשיב אל מול נזקה של המבקשת באם תצורפנה החברות אם לאו:

67.1. בבחינת פלוגתא זו אשוב על ההלכה אשר ציינתי לעיל, מפרי עטו של כב' השופט גרינברגר ב- תמ"ש (יר') 3342/97 ו. נ' א. ואח', פורסם בנבו):


עמוד 381 בספר:


'החברה הינה אישיות משפטית בפני עצמה, וביכולתה להתרוקן מנכסיה גם לאחר מתן סעדים הנ"ל, אשר אינם מחייבים את שותפתו ביכולתה לעשות כרצונה ברכוש החברה תוך שימוש "נבון" של תקנון החברה, בלי שהנתבע יצטרך להפר צו בית-משפט כלשהו.'

67.2. דומה, על פניו, כי השארת המצב כמות שהוא, ללא צירוף המשיבות להליך, יפגע במבקשת פגיעה קשה ולמעשה יותירה ללא כל יכולת להגן על זכויותיה. החשש הכבד, כי תתבצע העברת נכסים מהחברות לצדדים שלישיים אחרים ו/או לחברות אחרות, הינו חשש ממשי ומכאן הצורך הברור בצירופן.

67.3. אשר "למאזן הנזקים": סבורני, כי נזקה של המבקשת עלול להיות גדול בהרבה מנזקו של המשיב במידה ולא תצורפנה החברות. בעניין זה ראוי לציין, כי המבקשת צירפה תכתובת בין בא כוחה לשעבר לבין ב"כ המשיב מיום 02.02.2010 בו אישרה לבצע פעולה בשם החברות ********** בע"מ ו******** בע"מ, וכן אישרה תיקון שטרי משכנתא לטובת בנק ישראל.

67.4. ללמדך, כי חרף העובדה שעסקינן בסכסוך מורכב ורווי אמוציות ודחפים, המבקשת ידעה לנהוג בהגינות כלפי המשיב ולראות את טובת החברה לנגד עיניה. כאשר כך סברה, סייעה למשיב למזער נזקיו, חרף הצווים אשר הוטלו.

67.5. התנהלות המבקשת בעבר מלמדת על צפי העתיד ולפחות על כך שלא מדובר בבעלת דין רדופה רצון לפגוע ולמוטט עסקיו של המשיב ו/או את המוניטין של החברות ו/או לשתק את תפקודן. מדובר בבעלת דין שיודעת לפעול בתם-לב ובדרך מקובלת ונסיבה זו יש לשקול לזכותה. מכל מקום בית-המשפט יעמוד על המשמר כדי לוודא שצירוף החברות לא נועד אך לשם שיתוקן ו/או גרימת נזקים לניהולן התקין והשוטף.


עמוד 382 בספר:


67.6. עוד לעניין מאזן הנזקים יש לזכור, כי גם למקרא סעדי התביעה העיקרית, אין כוונה לשתק את פעילות החברות, אין כוונה להתערב בניהולן ואין כוונה לפרקן. התכלית היא לצרף החברות כך שניתן יהיה ליתן להן צווים ישירים שימנעו הברחת רכוש מחד ויאפשרו למבקשת להביט בשקיפות על מסמכי החברות, על הנתונים החשבונאיים ולהיווכח כי אכן, אין מדובר בהתנהלות עסקית שכל תכליתה לפגוע בזכויות העתידיות של המבקשת (ו/או בשווי החברות ו/או בשווי מניות המשיב).

67.7. משכך הם פני הדברים ושעה שמדובר בחברות המורכבות מבני משפחה של המבקשת (המשיב ואחיו על-פי-רוב), צירופן של החברות מהטעמים שבוארו לא אמור לגרום להן נזקים כלל.

68. להלן תובא התייחסות לכל חברה וחברה אשר צירופה מבוקש בהתאם לשאילתות אשר צורפו לבקשה:

68.1. חברת ***בע"מ- בחברה זו מצויין המשיב כמנהלה של החברה.
68.2. חברת ***בע"מ - בחברה זו המשיב יחד עם אחיו מר **** רשומים כבעלי המניות וכן כמנהלי החברה.
68.3. חברת ***בע"מ - בחברה זו רשום המשיב כמנהלה היחיד וכן כבעל מניות יחד עם אחיו: *,**, ו***.
68.4. חברת *** בע"מ,- בחברה זו רשום המשיב כבעל מניות יחד עם **** וכן כמנהלה של החברה.
68.5. חברת *** בע"מ - בחברה זו רשום המשיב כמנהלה של החברה יחד עם פלוני ובעלי המניות בחברה זו הינן בין היתר חברת ***אשר הינה בבעלות המשיב.


עמוד 383 בספר:


68.6. חברת ***בע"מ - בחברה זו, המנהל הינו המשיב ובעלי המניות בה הינה חברת *** אשר הינה בבעלות המשיב.
68.7. חברת ****בע"מ - המשיב רשום כבעל מניות בחברה וכן כמנהלה יחד עם פלוני
68.8. חברת ***בע"מ - המשיב הינו בעל מניות בחברה וכן אחד ממנהליה.
68.9. חברת ***בע"מ - המשיב הינו מנהל החברה היחיד ובעלי המניות בחברה הינה חברת **** אשר הינה בבעלות המשיב.
68.10.חברת *** בע"מ (נמחקה מהבקשה).
68.11.חברת ***בע"מ - המשיב הינו אחד ממנהלי החברה וחברת *** הינה בעלת המניות-חברה זו הינה כאמור בבעלות המשיב.
68.12. חברת **** בע"מ - לא צורפה שאילתא לגבי חברה זו.

69. השאילתות דלעיל מלמדות, כי למשיב זכויות שונות ויכולת שליטה בחברות המשיבות, בין אם כמנהל החברה ובין אם כבעל מניות (לסירוגין אף בתפקיד שנייהם) וכפועל יוצא ברור הצורך בצירופן של החברות כמשיבות בתביעה.

70. חוק החברות, התשנ"ט-1999 מגדיר "נושא משרה" בסעיף ההגדרות כדלהלן:

' "נושא משרה" - דירקטור, מנהל כללי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנהל כללי, סגן מנהל כללי, כל ממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה, וכן מנהל אחר הכפוף במישרין למנהל הכללי.'

ואילו בעל מניות מהותי מוגדר בחוק זה כך:


עמוד 384 בספר:


' "בעל מניה מהותי" - מי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של החברה או מזכויות ההצבעה בה.'

עוד מגדיר החוק "אמצעי שליטה" בחברה כך:

' "אמצעי שליטה" - כל אחד מאלה:
(1) זכות ההצבעה באסיפה כללית של חברה;
(2) הזכות למנות דירקטור של חברה.'

כן מפנה סעיף ההגדרות לעניין המושג שליטה להוראות חוק ניירות ערך.

סעיף ההגדרות של חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 מגדיר את עניין השליטה כך:

' "שליטה" - היכולת לכוון את פעילותו של תאגיד, למעט יכולת הנובעת רק ממילוי תפקיד של דירקטור או משרה אחרת בתאגיד, וחזקה על אדם שהוא שולט בתאגיד אם הוא מחזיק מחצית או יותר מסוג מסויים של אמצעי השליטה בתאגיד.'

71. מצאתי לנכון להביא הגדרות אלה שבחוק החברות ובחוק ניירות ערך, על-מנת להמחיש, כי לא משנה אם תוארו של המשיב הוגדר כך או אחרת בקרב המשיבות, דומה כי ידו בכל החברות, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בעצמו ובין באמצעות אחיו או שלוחיו המהווים זרועו הארוכה. ואם אכן כך הם פני הדברים, הדבר מהווה חיזוק נוסף למסקנה לפיה יש להורות על צירוף החברות כצד להליך.


עמוד 385 בספר:


72. אין המחשה טובה לכך מאשר דברי המשיב בעדותו בבית-המשפט וראה האמור בסעיף 57 להחלטתי זו.

73. דומה איפוא, כי יש ערבוב מוחלט בתיאורו של המשיב את הבעלות בחברות, את ניהולן ובפרט את השימוש בכספים המתקבלים מהן.

74. מכל הטעמים אשר פורטו, נראה כי אין מנוס מצירופן של החברות הנ"ל לתובענה העיקרית וכך בכוונתי להורות.

75. עם-זאת, אציין כבר כעת, כי אין בכך לומר, שבכוונתי לאפשר למבקשת להתערב בניהול החברות הואיל ומדובר בעניין שכלל אינו בסמכות בית-המשפט לענייני משפחה.
(ראה: תמ"ש 27540/80 ק.ד., ע.ק., נ.ק., נ' ק.ש.מ, פורסם ב Lawdata)

76. בהקשר זה אני סבור, כי נכון הייתה נוהגת המבקשת, באם הייתה ממקדת עתירותיה לקבלת מחצית שווי המניות ו/או הזכויות של המשיב בחברות השונות על-פי פסיקת כל הערכאות לרבות פסיקתו המחייבת של בית-המשפט העליון.
(ראה: בע"מ 1684/01 פלוני נ' פלונית, פורסם בנבו); ועוד: תמ"א (ב"ש) 766/92 שטיינמץ נ' שטיינמץ, תק-מח 2000(1), 28902 (2000))

77. בפסיקה זו נקבע כי עסק משפחתי אינו יכול להתנהל ככלל בשעה של מריבה אישית גדולה בין בעליו, ושעה שכל אחד מהם מושך את העגלה לכיוונו בדרך ניהולו ובגישתו העסקית. חברה משפחתית שהגיעה למצב של פירוק


עמוד 386 בספר:

שיתוף בשל סכסוכי משפחה עדיף לה, בסברה הישרה, שתגיע לביצועו של החיתוך שעה אחת קודם.

78. וכך יושמה ההלכה בידי כב' השופטת מימון:

'ככלל ובהעדר נימוק משכנע, כמו מעורבות בני הזוג שנייהם בעסק ורצון שנייהם לנהלו, תוך קיום יחסים טובים ביניהם גם לאחר שנפרדה חבילת הנישואין, או העדר השקעה בחברה, וכאשר אחד מבני הזוג מנהלה והשני לא מעורב, יעשה פירוק השיתוף בין בני זוג בזכויותיהם בחברה על דרך תשלום כספי מבן הזוג הפעיל בחברה לזה שאיננו פעיל בה.'
(ראה : תמ"ש (יר') 17481/04 א. ב. נ' נ. ב, "ד.ט. בע"מ", פורסם ב LawData 30.03.08))

79. ייתכן כי הסעדים המבוקשים בסעיפים 34ה, 34ו לכתב התביעה אינם עומדים בקנה אחד עם דרישות הפסיקה לעיל.

80. שכן, יש להבחין הבחן היטב בין הערכת שווי מניות וערכן לצורך מכירתן או חלוקתן בין בני הזוג או בני המשפחה, לעומת עצם ניהול החברה.
(ראה: תמ"ש 27540/80 ק.ד., ע.ק., נ.ק., נ' ק.ש.מ, פורסם ב Lawdata; ראה: תמ"ש (ת"א) 53600/96 יוספוב נ' יוספוב, פורסם בנבו)

81. משכך מצופה מהמבקשת להודיע לבית-המשפט תוך 15 יום מהם הסעדים אותם היא מבקשת כנגד החברות השונות וכיצד סעדים אלה עולים בקנה אחד עם פסיקת בית-המשפט העליון לעיל.


עמוד 387 בספר:


ז. התוצאה
82. אני מצרף את המשיבות 9-2, וכן 13-12 כנתבעות בתביעה שבכותרת, צירוף על תנאי.

83. תנאי לצירוף החברות הינו הפקדה להבטחת נזקי המשיבים כולם, בסך של 50,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית-המשפט תוך 30 יום מהיום וכן ערבות צד ג' (בחתימה) על סך 50,000 ₪ להבטחת כל נזק שעלול להיגרם למשיבות כתוצאה מצירופן להליך.

84. בכפוף להפקדת הערובה, מחוייבות המשיבות להגיש כתב הגנה תוך 30 יום.

85. המבקשת תמסור הודעה לבית-המשפט בהתאם לאמור בסעיף 81 להחלטתי לעיל.

86. אני מחייב המשיב בתשלום הוצאות הליך זה ושכר טרחת עורך דין בסך של 7,500 ₪ שישולמו תוך 7 ימים למבקשת באמצעות באי-כוחה.

הוראות נוהל
המזכירות תעביר החלטה זו לב"כ הצדדים.

ב"כ המבקשת ימסור כתב התביעה בתיק זה בצירוף ההחלטה לכל המשיבות במסירה אישית תוך 7 ימים."


עמוד 388 בספר:


5. בקשה לצו מניעה זמני שהוגשה במסגרתה של תובענה רכושית
ב- תמ"ש (משפחה ת"א) 60481-09 {פלונית נ' אלמוני, תק-מש 2010(3), 216 (2010)} נפסק מפי כב' הרשמת תמר סנונית פורר:

"1. בפני בקשה למתן צו מניעה שהוגשה על-ידי המבקשת בדירת מגורים בתל אביב.

2. ביום 23.5.2010 המבקשת הגישה בקשה למתן צו מניעה על דירה בתל-אביב (להלן: "הדירה") במסגרת תביעה רכושית שהגישה כנגד הבעל (להלן: "המשיב"). הדירה רשומה ע"ש המשיב בלבד והיא הועברה לו על-ידי סבתו. המבקשת טוענת כי יש לה זכויות בדירה לאור השקעות כספיות ושיפוצים שערכו בדירה, היות הדירה דירת מגורים של הצדדים וכן לאור כוונה משותפת של הצדדים לראות בדירה כדירה משותפת.

3. יוער כי המבקשת הגישה בעבר מספר בקשות הנוגעות לדירה זו והן לא נענו מהנימוקים שם, ולא מצאתי כי במסגרת החלטה זו יש צורך לשוב ולפרטן. אולם ניתן במסגרת החלטתי זו משקל לעובדה זו כפי שאפרט בהמשך.

4. לאחר הגשת הבקשה הנוכחית ומאחר שהבקשה לצו מניעה הומצאה למשיב, עוד טרם מתן החלטתי, קבעתי כי ניתן לדון בבקשה במעמד הצדדים.

5. ביום 17.6.2010 הגיש המשיב את תגובתו לבקשה לצו מניעה. המשיב טוען כי המבקשת לא הביאה ראיות והוכחות מספיקות לאותו שיתוף ספציפי בדירה לו היא טוענת וכי הדירה הועברה אליו לאחר שהייתה רשומה ע"ש סבתו מאז


עמוד 389 בספר:

שנת 1990. כמו-כן טוען המשיב כי גם אם היה שיפוץ בדירה מהמקורות המשותפים לצדדים הרי שהמבקשת זכאית לכל היותר להחזר עבור השקעתה והשקעה זו אינה מגיעה כדי מחצית משווי הזכויות בדירה.

6. ביום 14.7.2010 התקיים דיון בבקשה למתן צו מניעה בפני. במסגרת הדיון נשמעו טענות הצדדים, הצדדים נחקרו וב"כ הצדדים סיכמו בעל-פה טענותיהם.

דיון
7. בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") נדרש לבחון מספר קריטריונים להטלת עיקול ואדון בהם כסדרם.

א) ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תובענה
8. בכל הנוגע לנטל ההוכחה הנדרש מהמבקשת לקיום ראיות מהימנות לכאורה לעילת תובענה - הרי שבשלב הזה כל שעל האישה להוכיח כי לא מדובר בתביעה משוללת יסוד (ראה ע"א 2512/90 סופרגז חברה ישראלית נ' תופיני סער, פ"ד מה(4), 409 (1991).

9. יאמר כבר עתה גרסתה של המבקשת הייתה בעייתית ובמהלך החקירה הנגדית התגלו סתירות רבות בטענותיה - מחד טענה לגבי הדירה כי היא של המשיב וכי הוא רכש אותה, לאחר מכן טענה (לאחר שאומתה עם כתב טענות בו טענה כי מדובר בדירה של אביו) - כי מדובר היה בדירה של אביו שהועברה אליו, לאחר מכן טענה כי סבתו של המשיב לא יכלה לרכוש את הדירה ועוד. גם טענותיה לגבי שווי השיפוץ ומימונו השתנו בעת החקירה ואל מול האמור בכתבי טענותיה.


עמוד 390 בספר:


10. ויודגש - הנטל הוא על המבקשת להראות כי יש לה זכויות בדירה. אין חולק כי הדירה הייתה רשומה על שם סבתו של המשיב והועברה אליו. אין גם חולק כי הצדדים וילדיהם התגוררו בדירה. גם על-פי ההלכה שנקבעה בבית-המשפט העליון הנטל הוא על המבקשת להראות את אותו שיתוף ספציפי בנכס (ראה: רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6), 175 (2002)).

11. לגבי דירות מגורים פסיקת בתי-המשפט הכירה במעמדן המיוחד במערכת היחסים הממונית בין הצדדים. קיימות פסיקות לא מעטות בהן על-אף הרישום בלשכת רישום המקרקעין נקבע כי לבן הזוג "הלא רשום" זכויות בדירת המגורים.

12. כמו-כן היו פסיקות של בית-המשפט העליון בו הכירו בהחזר של השבחה שבוצעה בדירת המגורים או החזר שווי.
(ראה למשל: בג"ץ 1727 פלונית נ' בית-הדין הרבני הגדול לערעורים, פורסם בנבו)

13. בנסיבות הללו ולאחר ששמעתי את הצדדים וחקירותיהם ספק אם המבקשת אכן עומדת בנטל הזה. אולם מאחר וההליך שהיה לפני היה מוגבל ומצומצם מעצם טיבו וטבעו ומאחר וכב' השופט שטרק פסק כי אין מקום לדחיית התובענה על הסף - לא סברתי כי יש מקום להורות - גם במסגרת המצומצמת שלפני - כי התביעה הינה משוללת יסוד.

14. יתרה-מכך, הפסיקה קבעה לא אחת כי ככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת, וכן להיפך.


עמוד 391 בספר:


(ראה למשל: רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פורסם בנבו (28.6.2010))

15. מאחר וסברתי כי במאזן הנזקים והנוחות בין הצדדים יש מקום למתן צו המניעה ומאחר וסברתי כי מאזן הנוחות נוטה לכיוונה של המבקשת - לא מצאתי כי יש מקום לדחות את הבקשה בשל כך. אולם המענה לכך יהיה באמצעות דיון בהוצאת המשפט של בקשה זו.

16. מסיבה זו לא מצאתי כי יש מקום לדון ולהכריע בכל אחת מהטענות שהעלו הצדדים לגבי זכויותיה או אי-זכויותיה של המבקשת בדירה. הדברים יתבררו במסגרת ההליך העיקרי ולצורך הבקשה שבפני אין בית-המשפט נדרש להם לצורך ההכרעה.

ב) חשש הכבדה
17. על המבקשת היה להוכיח בהתאם לתקנה 383(א) לתקנות כי קיים חשש סביר כי אי-מתן צו העיקול יכביד באופן ממשי על ביצועו של פסק-הדין.

18. לא התרשמתי כי המשיב פועל לסכל את זכויותיה של המבקשת באופן פעיל. אולם המחלוקות בין הצדדים ואופי המשבר ביניהם מעידים כי רמת הסכסוך ביניהם גבוהה מאוד. על כך יעידו גם אופי החקירות שהיו בפני ותשובותיהם של הצדדים בחקירה. הדבר גם בא לידי ביטוי בכך שאיש מהצדדים לא יהסס לנגח את רעהו באופן אישי ובטענות קשות ביותר כלפי אופיו, אישיותו והתנהלותו - כלפיו, כלפי הילדים וכלפי בני המשפחה המורחבת.


עמוד 392 בספר:


19. במצב דברים זה אני סבורה כי קיים חשש הכבדה כמעט מובנה, ובוודאי בבית-המשפט לענייני משפחה. יובהר - אין האמור מקנה לאחד מהצדדים זכות לקבלת סעד זמני אוטומטי, אלא משמעותו היא - כפי שהתפרשה לא אחת על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה - כי קיימת חזקה בעת סכסוך משפחתי זוגי כי הזכויות יסוכלו על-ידי אחד הצדדים ולכן יש מקום ליתן סעד שישמור את המצב הקיים על כנו.
(ראה: שוחט ושאוה סדר הדין בבית-המשפט לענייני משפחה (הוצאת מחשבות), 300)

ג) שיקולי יושר
20. בגדר השיקולים שעל בית-המשפט לשקול בבואו לדון בסעד זמני יש לשקול גם את תום-ליבו של מבקש הסעד בהתאם לתקנה 362(ב)(2) לתקנות. לאחר ששמעתי את חקירות הצדדים ובחנתי את כתבי הטענות, אני סבורה כי המבקשת עמדה בנטל הנדרש מבחינת חובת תום-הלב על-ידי התקנות והפסיקה, גם אם בדוחק.

21. התנהלותה של המבקשת בעת החקירה ושינוי התשובות בו נקטה מטילים צל על תום-ליבה. אולם מנגד בבקשה שלפני המבקשת פירטה פירוט מלא של הבקשות הקודמות לרבות החלטות שהיו נגדה והחלטות שלא היו נוחות לה.

22. מנגד גם התנהלותו של המשיב בחקירתו היה בה הרבה מטעם לפגם. התחושה הייתה כי המשיב מוכן להשתמש בכל כלי נשק אפשרי על-מנת לנגח את המבקשת. אמנם הדברים לא זרים להתנהלות בבית-המשפט לענייני משפחה - אך גם הם מטילים צל על תום-ליבו והתנהלותו של המשיב.


עמוד 393 בספר:


23. עיקר העיקרים - אני סבורה ממכלול תשובותיה של המבקשת כי התשובות שנתנה לגבי הדברים אמר לה המשיב לגבי ההתנהלות הכלכלית בין הצדדים היו מהימנים. ודברים אלה משליכים גם על הבקשה שלפני. אין האמור לעיל נועד לקבוע מסמרות בתיק העיקרי. כל שיש בו הוא קביעה כי בהליך שנשמע לפני עדותה של המבקשת בעניין זה הייתה מהימנה עלי, וכי היא עמדה בדרישת תום-הלב על-פי התקנות.

ד) מאזן הנוחות והנזק והאם הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש
24. המשיב טוען - ובצדק - כי הבקשה הוגשה בשיהוי וכי יש בשיהוי זה ללמד כי אין נחיצות אמיתית בצו המניעה.

25. עצם הגשת בקשה לסעד זמני בשיהוי יכול שתשמש טעם לדחייתה. על המבקש חובת השכנוע כי יש צורך בסעד זמני בנסיבות הקיימות, ושיש בו כדי להצדיק את התערבות בית-המשפט במתן עיקולים וצווי מניעה.
(ראה: ע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1), 45 (1992))

26. גם בטענת השיהוי, וזאת על-פי הפסיקה, לא בקלות בית-המשפט ישלול מהמבקש את זכאותו לסעד זמני.
(ראה: רע"א 8513/02 קנגרו נ' שבו מכשירי כתיבה בע"מ, תק-על 2002(4), 682 (2002))

27. התביעה דנן הוגשה ביום 27.10.2009. בעת הגשת התביעה לא הוגשה בקשה לצו מניעה אלא רק לאחר תיקון כתב התביעה בעניין הדירה. לאחר מכן הוגשו מספר בקשות שאף נדחו בין היתר בשל טענת שיהוי.


עמוד 394 בספר:


28. העובדה כי הבקשה הוגשה לאחר שהסכסוך בין הצדדים מתנהל מזה זמן הינה בעלת משקל בבחינת האם יש מקום כלל למתן צו המניעה וגם במסגרת מאזן הנוחות בין הצדדים. שהרי בסעד זמני נדרש להוכיח דחיפות מיוחדת התומכת בהוצאת צו שהינו חריף ובעל השלכות מרחיקות לכת כנגד הצד השני ופוגעת בקניינו.

29. הסבריה של המבקשת אינם נקיים מספקות גם בעניין זה. אולם ניכר כי בחודשים האחרונים היא פעלה נמרצות למתן צו מניעה גם כאשר התקבלו החלטות שדחו את בקשותיה. כמו-כן ניכר שעם התקדמות ההליכים המשפטיים בין הצדדים חלה הסלמה במערכת היחסים ביניהם.

30. לאחר ששמעתי את חקירות הצדדים אני סבורה כי גם בשיהוי שהיה קיים בפועל על-ידי המבקשת, אין בו די על-מנת להורות על דחיית הבקשה. זאת בהתחשב במכלול השיקולים הנדרשים בעת דיון בסעד זמני והעובדה כי דחייה רק בשל שיהוי הינה סעד מרחיק לכת שיש להיעתר לו רק במצבים המתאימים.

31. הנסיבה העיקרית שבשלה יש מקום להורות על מתן צו מניעה על דירת המגורים הינה בשל הרציונל של השארת המצב הקיים כפי שהוא בעת ניהול התובענה העיקרית בין הצדדים.

32. בתי-המשפט פסקו פעם אחר פעם שוב ושוב כי לב-ליבו של הסעד הזמני הוא השארת המצב הקיים עד למתן פסק-הדין. עוד מקדמת דנא הודגש הערך של שמירת המצב הקיים על-מנת שניתן יהיה לקיים את ההליך המשפטי כדבעי ומבלי שבוצעו מחטפים על-ידי מי מהצדדים:


עמוד 395 בספר:


'סעד זמני על שום מה? ידוע לכל שבין הגשת תביעה לביצוע-בעין ועד לבירורה ומתן פסק-דין בה עובר זמן מה, ולפעמים גם זמן רב. אם יוכל הנתבע לנצל את תקופת הביניים שעד פסק-הדין לשם מכירת נכס המריבה לאחרים, יושמט הקרקע מתחת לתביעה. והתובע, אפילו יצליח לשכנע את בית-המשפט בצדקת תביעתו, לא יזכה לפסק-דין לטובתו.

כדי למנוע אפשרות כזו יש צורך לשמור על המצב כפי שהיה קיים ביום הגשת התובענה (ראה ע"א 497/61, (1), ורבים אחרים). ועוד עלי להוסיף שלא רק התובע מעוניין בשמירת המצב הקיים אלא גם לבית-המשפט עניין שלא יובא שינוי בנכס המריבה ביזמתו של צד מהצדדים כל עוד מתנהל דיון, מפני שאין להעמיד את בית-המשפט בפני עובדות מוגמרות טרם הספיק לסיים את תפקידו. הצורך בשמירה של הסטטוס-קוו בעניינים שהם סוביודיצה הינו חיוני לכל מערכת שיפוט מתוקנת, ורק לעתים רחוקות יסרב בית-המשפט להעניק לתובע סעד זמני שמטרתו שמירה על המצב הקיים.'
(ראה: ע"א 385/73 פרידמן נ' זהבי, פ"ד כח(1), 765, 768 (1974))

33. כמו-כן לא מצאתי מלבד טענה כללית - שאין בית-המשפט מקל בה ראש - על פגיעה בקניינו של המשיב - כי יש נזק עדכני, ממשי ומהותי שייגרם למשיב בשל צו המניעה. הדירה הינה דירת המגורים של הצדדים, ההליכים המשפטיים לגביה מתקדמים ובעת הזו אין להורות על שינוי המצב הקיים באופן שיאפשר מכירת הדירה או שינוי הזכויות בה על-ידי המשיב.


עמוד 396 בספר:


34. אל מול זכויותיו של המשיב קיימות גם זכויותיה של המבקשת כי תביעתה תתברר - וכאמור בקשתו של המשיב לדחיית על הסף לא התקבלה - באופן שיאפשר בירור הדברים כדבעי תוך שזכויותיה של המבקשת מובטחות.

סוף דבר
35. אשר-על-כן בהתאם לסעיף 383 לתקנות ניתן בזאת צו מניעה האוסר על המשיב לעשות כל דיספוזיציה בדירה ברח' ליסין 5 בתל אביב, לרבות מלהוציא את הדירה מרשותו, למכרה, לשעבדה או לשנות את מצבו את זכויותיו בו."

6. בקשה לצו מניעה במסגרת תובענה רכושית (דירה וחשבונות בנק) - קבלתה חלקית
ב- תמ"ש (משפחה ת"א) 5511-05-10 {פלונית נ' אלמוני, תק-מש 2010(3), 221 (2010)} נפסק מפי כב' הרשמת תמר סנונית פורר:

"1. לפני בקשה לצו מניעה שהגישה המבקשת ביום 4.5.10 במסגרת תביעה רכושית שהגישה נגד המשיב. הבקשה מתייחסת לנכסים הבאים: 2 חשבונות בנק ב... (להלן: "חשבונות הבנק") ודירת מגורים הרשומה על שם המשיב בלבד בתל אביב (להלן: "דירת המגורים").

2. הצדדים נישאו בשנת 1984 ולהם 3 ילדים (2 בנות בגירות ובן קטין).

3. בחודש 11/2009 עזב המשיב את דירת המגורים של הצדדים. בסמוך לכך הגיש המשיב תביעת גירושין לבית-הדין הרבני וכן תביעת משמורת על הבן הקטין. המבקשת הגישה תביעה לשלום בית בבית-הדין הרבני וכן תביעה


עמוד 397 בספר:

למזונות וכן תביעה לפסק-דין הצהרתי על היות ירושת אימו ז"ל של המשיב רכוש משותף לצדדים.

4. ביום 4.5.2010 הגישה האישה תביעה רכושית ובמסגרתה הוגשה בקשה זו לצו מניעה.

5. ביום 5.5.2010 הוריתי למבקשת להבהיר פשר השיהוי בהגשת הבקשה מאחר וטענות הברחה שונות שהיו בבקשה התרחשו בחודש 11/2009.

6. לאחר קבלת תגובת המבקשת ניתן צו המניעה על-ידי ביום 20.5.10 בהתייחס למחצית מהנכסים לעיל ונקבע דיון דחוף בבקשה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

7. ביום 12.7.2010 התקיים דיון במעמד הצדדים (לאחר שדיון מוקדם יותר נדחה לבקשתם). במסגרת הדיון נטענו טענות על-ידי כל אחד מהצדדים, הצדדים נחקרו וב"כ הצדדים סיכמו הטענות בעל-פה.

טענות הצדדים
לגבי דירת המגורים
8. המבקשת טוענת לגבי דירת המגורים כי מדובר בדירת המגורים של הצדדים במשך כ- 12 שנה. המבקשת אמנם מאשרת כבר בבקשתה כי הדירה ניתנה במתנה על-ידי אימו של המשיב, אך טוענת כי המתנה הייתה לשנייהם. כמו-כן טוענת כי הצדדים השקיעו בדירה מאות אלפי שקלים, לקחו 2 הלוואות משכנתא ואף תשלום מס הרכישה שולם על ידם במשותף מהחשבון המשותף, וכי הרישום הפורמאלי על שם המשיב בלבד נעשה מטעמי נוחות.


עמוד 398 בספר:


9. המשיב טוען לגבי דירת המגורים כי יש לבטל את הצו בין היתר בשל שיהוי וחוסר תום-לב מצד המבקשת. המשיב בתגובתו ציין כי למרות שדירת המגורים התקבלה במתנה מאימו הוא מוכן כי המבקשת תקבל את מחצית הדירה לאחר מכירת הדירה וכיסוי חובות והמשכנתא. המשיב טוען כי המבקשת עצמה הבריחה רכוש משותף ופדתה קופת גמל ולקחה את מלוא הכספים לעצמה.

לגבי חשבונות הבנק
10. המבקשת טוענת כי הצדדים השתמשו בחשבון ב... לצורכי המחייה השוטפים שלהם וכי היא מורשית חתימה בחשבון. כי סמוך למועד הגשת התביעות משך המשיב מחשבון הבנק מעל למיליון דולר והותיר בחשבון 10,000$ בלבד.

11. המשיב טוען כי הכספים בחשבון הבנק ב... מקורם בירושת אימו ולכן אינן מהווים רכוש משותף. כי מדובר בחשבון בנק שהיה של אימו ז"ל והמשיב היה רשום עימה כבעלים ולאחר פטירתה עבר החשבון לבעלותו. המשיב טוען כי היותה של המבקשת (ושל שתי הבנות הבגירות) בעלת זכות חתימה בחשבון אינה מקנה לה בעלות בחשבון כי מדובר היה ברישום לצורכי נוחות בלבד וכי למעשה המבקשת הוספה רק כי לא יכול היה להוסיף את בנותיו ולא להוסיף גם אותה משיקולים משפחתיים.

12. המשיב טוען כי העביר את הכספים מהחשבון בסמוך להגשת התביעות מאחר וחשש כי המבקשת תעלים את הכספים בעצמה ותעשה שימוש בזכות החתימה שלה.


עמוד 399 בספר:


דיון
13. בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") בית-המשפט נדרש לבחון מספר קריטריונים להוצאת צו מניעה ואדון בהם כסדרם. מאחר ומדובר בנכסים שונים והטענות לגביהן היו שונות - עובדתית ומשפטית - דנתי בכל רכיב ורכיב בהתייחסות לגבי כל אחד מהנכסים.

א) ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תובענה
14. בכל הנוגע לנטל ההוכחה הנדרש בבקשה לסעד זמני לקיום ראיות מהימנות לכאורה לעילת תובענה - הרי שבשלב הזה כל שעל מבקש הסעד להוכיח כי לא מדובר בתביעה משוללת יסוד.
(ראה: ע"א 2512/90 סופרגז חברה ישראלית נ' תופיני סער, פ"ד מה(4), 409 (1991))

15. מדובר בתביעה רכושית לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. הצדדים נישאו בשנת 1984.

16. על פניו לא היה צורך להסביר כי קיימות ראיות לקיומה של עילת תובענה בנסיבות הללו. אולם הנכסים נשוא הבקשה - דירת המגורים וחשבונות הבנק - נטען על-ידי המשיב כי עליהם להיות מוצאים מאיזון הנכסים בין הצדדים וכי אין מדובר בנכסים משותפים ככל וכלל.

17. לאחר ששמעתי את חקירות הצדדים ובחנתי את כתבי הטענות מטעמם אני סבורה לאור העובדה כי מדובר בתביעה רכושית ומאחר ואנו מצויים בגדרו של בית-המשפט לענייני משפחה - כי המבקשת עמדה בקיומו של תנאי זה. לא ניתן לקבוע בשלב זה ולאור האופי המצומצם של ההליך שבפני כי התביעה הינה משוללת יסוד.


עמוד 400 בספר:


18. בכל הנוגע לדירת המגורים - המשיב הצהיר הן בכתבי הטענות מטעמו והן בדיון שלפני מספר פעמים כי הוא מוכן כי דירת המגורים תתחלק בין הצדדים. על-כן בוודאי שלא ניתן לשלול את זכותה של המבקשת לקבל סעד לגבי דירת המגורים - ולכן ניתן לקבוע כי מתקיימות ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תובענה (השאלה האם יש מקום לאור הצהרה זו להשאיר את צו המניעה על כנו - היא שאלה אחרת ובה אדון בהמשך).

19. בכל הנוגע לחשבונות הבנק -לאחר חקירת הצדדים ושמיעתם אני סבורה כי בעת הזו לא ניתן לקבוע מסמרות בשאלת הבעלות בחשבון. אולם לטובתה של המבקשת עומדת העובדה כי למבקשת - גם על-פי המשיב - לכל הפחות זכויות חתימה בחשבון, ואף לאחר שמיעת גרסתו אני סבורה כי מבחינה משפטית אף ככל הנראה זכויותיה הן זכויות בעלות בחשבון. במצב דברים זה המבקשת עמדה בתנאי ההוכחה הנדרשים לצורך הבאת ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תובענה בהתייחס לחשבונות הבנק.

20. אין באמור בהחלטתי זו כדי לקבוע מסמרות לגבי הבעלות בנכסים לעיל או לגבי אופן חלוקתם בין הצדדים. כל שבית-המשפט נדרש לקבוע לצורך בחינת הסעד הזמני הוא ראיות לכאורה, ובכך עמדה המבקשת. בעת דיון בתובענה העיקרית יתבררו הדברים לאשורם ואין באמור בהחלטה זו כדי לקבוע ממצאים לתביעה העיקרית.

ב) שיקולי יושר ותום-לב
21. בגדר השיקולים שעל בית-המשפט לשקול בבואו לדון בסעד זמני יש לשקול גם את תום-ליבו של מבקש הסעד בהתאם לתקנה 362(ב)(2) לתקנות.


עמוד 401 בספר:


22. בפסק-דין שניתן לאחרונה בבית-המשפט העליון שבה ונקבעה ההלכה לגבי תום-הלב הנדרש בבקשות לסעד זמני:

'על-פי ההלכה הפסוקה, אם מצא בית-המשפט כי מבקש הסעד הזמני התנהג בצורה חסרת תום-לב, רשאי הוא לדחות בשל כך את הבקשה לסעד זמני, אף אם לפי מבחני הזכות לכאורה ומאזן הנוחות היה מקום להורות על מתן הסעד (רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ ואח' נ' רב בריח תעשיות בע"מ ואח', פורסם בנבו (12.1.2010)).'
(ראה: 3550/10 כהן נ' חודאי, פורסם בנבו (2.6.10))

בכל הנוגע לדירת המגורים
23. אני סבורה כי תום-ליבה של המבקשת היה אמור להובילה בדרך של אי-הגשת בקשה לצו מניעה לגבי דירת המגורים. המשיב שב ומצהיר בנסיבות שונות ובזמנים שונים כי הוא מוכן לחלק עם המבקשת את הזכויות בדירה. אין מדובר בהצהרה כלאחר יד ואין מדובר בהצהרה שיש לבטלה כאילו אין בה ממש.

24. התרשמתי מכנותו של המשיב בעניין זה ונכונותו ללכת לקראת המבקשת ולא לנהל - לטובת הצדדים וילדיהם - מאבק סביב דירת המגורים. המשיב ראוי לציון על כך. סירובה העיקש של המבקשת - גם בפני - למכירת הדירה, גם אם היא זכאית לו מבחינה משפטית, מטיל צל על תום-ליבה בעת בקשתה לצו מניעה לגבי דירת המגורים.

25. כבר כתבתי במקום אחר (ובהשאלה משם) כי לא דומה אדם המקיים אחר החלטות בית-משפט ומסייע לקידומו של ההליך לאדם שאינו מקיים צווים בית-המשפט ומעכב את קידומו של ההליך ההוגן בין הצדדים.


עמוד 402 בספר:


(ראה: תמ"ש 45303-05-10 מיום 6.7.2010 (פורסם בנבו); וראה גם בהשאלה: א 1781/03 רבינוביץ נ' נאמן, פורסם בנבו).

26. בית-המשפט העליון פסק לא אחת בכל הנוגע לנטל החל על המבקש סעד זמני: "(...) אציין מבלי לחדש, כי ככלל, על צד העותר לסעד מבית-המשפט מוטלת חובה של תום-לב דיוני ושל טוהר ההליך השיפוטי".
(ראה: פלוני נ' בית-הדין הרבני האזורי בתל אביב ואח', פורסם בנבו (מיום 17.6.2010).

27. המבקשת מנסה לאחוז מצד אחד בזכותה לצו מניעה ומצד שני לאחוז בזכותה למנוע את חלוקת הדירה. זו הינה פעולה לטעמי שהינה בחוסר תום-לב מהותי ודיוני - ופוגמת באופן ממשי בזכותה לקבל סעד זמני בכל הנוגע לדירת המגורים.

בכל הנוגע לחשבונות הבנק
28. בכל הנוגע לחשבונות הבנק התמונה המצטיירת לגבי המשיב הינה הפוכה. לגבי חשבונות הבנק סברתי כי גרסתו של המשיב לא הייתה מהימנה כגרסת המבקשת. בחקירה הנגדית כאשר חפץ המשיב התייחס לחשבון כחשבון שלו בלבד ואז נקט גוף ראשון יחיד. ובהקשר אחר (ככל הנראה כשלא שם-לב) התייחס אל החשבון כחשבון משותף ונקט בלשון רבים לגביו ולגבי המבקשת ("נסענו", "הוצאנו") (ראה פרוטוקול מיום 12.7.2010, עמ' 21, שורה 2).

29. המשיב משך סמוך לפרוץ הסכסוך קרוב למיליון דולר מחשבונות הבנק ללא ידיעתה של המבקשת. כאשר גם אם אלך לפי גישתו והדבר לא נעשה במחשכים, הרי שלפי טענותיו של המשיב מטרת העברת הכספים, הייתה למנוע מהמבקשת כל גישה אליהם. בשל כך מנוע המשיב מטעמי השתק


עמוד 403 בספר:

ומניעות ומכוח עקרון תום-הלב מלטעון כעת כי הוא חופשי היה לעשות עם הכספים כרצונו וכי אין מקום להטיל עליהם צו מניעה.

זאת גם מבלי הצורך להכנס להבדלי הגירסאות של המשיב לגבי האם הייתה המבקשת רק מיופת כוח בחשבון או בעלים/ שותפה לחשבון כמוהו.

שיהוי
30. התביעה של המבקשת הוגשה ביום 4.5.2010 ובמסגרתה הוגשה גם הבקשה לצו מניעה דנן.

31. העברת הכספים ללא הסכמתה של המבקשת על-ידי המשיב נעשתה בחודש 11/2009-1/2010.

32. עצם הגשת בקשה לסעד זמני בשיהוי יכול שתשמש טעם לדחייתה. על המבקש חובת השכנוע כי יש צורך בסעד זמני בנסיבות הקיימות, ושיש בו כדי להצדיק את התערבות בית-המשפט במתן עיקולים וצווי מניעה.
(ראה: ע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1), 45 (1992))

33. גם בטענת השיהוי, וזאת על-פי הפסיקה, לא בקלות בית-המשפט ישלול מהמבקש את זכאותו לסעד זמני.
(ראה: רע"א 8513/02 קנגרו נ' שבו מכשירי כתיבה בע"מ, תק-על 2002(4), 682 (2002))

34. בנסיבות הקיימות, סברתי כי גם אם היה שיהוי מסויים בעת הגשת הבקשה, אין בו כדי לאיין מבראשית את הזכות לצו המניעה.


עמוד 404 בספר:


35. יתרה-מכך, גרסתה של המבקשת לגבי המועד הייתה מהימנה עלי.

36. לכך מתווספת העובדה כי הכספים אותם העביר המשיב לא שוכבים בחשבון הבנק ממתינים ליום פקודה אלא המשיב הודה בפה מלא כי הוא עושה בהם שימוש. במצב זה אני סבורה כי גם אם היה שיהוי אין מקום - ורק בשל השיהוי - למנוע מהמבקשת יומה באמצעות מתן צו מניעה המתייחס לחשבונות הבנק.

ג) חשש הכבדה
39. בהתאם לתקנה 383 לתקנות על המבקשת להוכיח חשש סביר כי אי-מתן צו המניעה יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק-הדין, היה ויזכה בתביעתו.

40. המבקשת טוענת כי חשש ההכבדה לא רק שקיים אלא התממש בעטייה של העברת הכספים ללא הסכמתה על-ידי המשיב. המשיב לעומת זאת טוען כי לא עשה זאת בהחבא.

דירת המגורים
42. התרשמתי כי המשיב לא יפעל ולא לפעל להבריח דירה זו ולסכל את זכותה של המבקשת בה (להבדיל מפעולותיו לגבי חשבונות הבנק). הדירה רשומה רק ע"ש של המשיב, ולו רצה יכול היה לפעול לסיכול זכויותיה של המבקשת. הוא לא עשה כן. טענה כללית של המבקשת כי הוא עלול לעשות כן, אין בה די לטעמי. אל מול טענות המבקשת עומדת הצהרתו החד-משמעית של המשיב כי הזכויות בדירה הן משותפות. יש לזקוף זאת לזכותו גם בעניין זה.


עמוד 405 בספר:


חשבונות הבנק
42. לעומת זאת חשש ההכבדה מתקיים לגבי חשבונות הבנק. לגביהם לא רק שהחשש קיים אלא שהוא התממש, גם לאור הודאותיו של המשיב בכתבי הטענות ובדיון בפני.

43. למשיב יש גרסה שהיא לטעמו מוצדקת להעברת הכספים בשל מעשיה של המבקשת והוא מתייחס להעברה כמעשה של הגנה מפניה של המבקשת. אך לאחר ששמעתי את חקירתו ניתן לקבוע כי הוא ביצע את העברת הכספים באופן מכוון על-מנת שהמבקשת לא תפעל בכספים אלה.

44. המשיב לא הוכיח - כפי שטען - כי המבקשת פעלה לסיכול זכויותיו בחשבונות הבנק. ומדוע לא פנה לבנק להגביל את זכות החתימה שלה? מדוע לא ביקש הוא צו כנגדה מבית-המשפט? המשיב יכול היה לבחור בשלל דרכים לגיטימיות לצמצום יכולתה של המבקשת להעביר כספים מחשבונות הבנק, אולם הוא לא עשה כן. המשיב העדיף לפעול חד צדדית ולהעביר מיליון דולר לחשבון בנק רק על שמו. בהתנהגותו זו יש די להוכחת חשש הכבדה.

ד) מאזן הנוחות והנזק והאם הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש
דירת המגורים
45. בנסיבות העניין ובעיקר מטעמי תום-לב - אני סבורה אין זה צודק וראוי להותיר את צו המניעה לגבי דירת המגורים. יתרה-מכך, השארת צו המניעה עלולה לשמש כעילה לעיכוב של מכירת דירת המגורים ואני סבורה כי הדבר אינו מידתי כלפי המשיב ויהווה נזק רב יותר עבורו.


עמוד 406 בספר:


חשבונות הבנק
46. בכל הנוגע לחשבונות הבנק בנסיבות העניין ובעיקר מטעמי תום-לב ובשל חשש ההכבדה שהוכח - אני סבורה כי יש הכרח להשאיר את הצו על כנו, וכי מתן צו המניעה הינו צודק וראוי בנסיבות העניין.

47. אדני היסוד עליהם מושתת מתן סעד זמני הינם שמירת המצב הקיים.

48. המשיב שינה - ושינה משמעותית את המצב הקיים - בהעברת הכספים ובמצבת הכספים נכון להיום. יש בכך די על-מנת להורות במאזן הנוחות בין הצדדים על השארת הצו על כנו בכל הנוגע לחשבונות הבנק.

49. במאזן הנוחות והנזק בכל הנוגע לחשבונות הבנק - ידה של המבקשת על העליונה.

סיכום
50. צו המניעה לגבי דירת המגורים - מבוטל.

51. צווי המניעה לגבי חשבונות הבנק ב... מיום 20.5.2010 - יישארו על כנם."