botox

כיצד לנהוג עם עד לפני תחילת חקירתו

בטרם נתחיל לחקור עד רצוי, להכתיב לפרוטוכול בית-המשפט הערה כללית לפיה כל עדות מפי השמועה, סברה, הרחבת חזית או כל עדות בלתי-קבילה אחרת, ניתן יהיה לטעון לגביה בסיכומים גם אם לא נטענה טענת התנגדות תוך כדי החקירה וזאת על-מנת לאפשר חקירה רצופה. האמור לעיל חל גם על התצהירים ונספחים המוגשים במהלך החקירות {ת"א (שלום הר') 4380-09-09 משה קנפו-דנין נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2011(2), 78314 (2011); ת"א (שלום הר') 17291-06-09 קרן אש ספרינקלרים בע"מ נ' ועד הבית המשותף המשותף שדרות בן צבי 85, תק-של 2011(2), 74124 (2011)}.

ב- פ"ל (תעבורה ב"ש) 125-09 {מדינת ישראל נ' משה טמיר, תק-של 2010(4), 18108 (2010)} קבע כב' השופט אלון אופיר כי אם סבורה באת-כוח הנאשם כי המדובר בעדות מפי השמועה, הרי שעליה להמתין בסבלנות לסיום קריאת המסמך על-ידי העד שכן אין המדובר בהקראה אשר מוקלדת לפרוטוקול אלא בהקראה אשר נועדה להבהיר את כתב היד ככל שהוא אינו ברור.

אם מעוניינת באת-כוח הנאשם לטעון כי המדובר בעדות מפני השמועה, שלב ההתנגדות צריך לבוא עת תבקש באת-כוח המדינה להגיש את המסמך.

ב- בש"א (מחוזי חי') 6127/01 {נאיף קאסם נבואני נ' ג'מיל מחמד נבואני, תק-מח 2007(1), 207, 224 (2007)} טענו המשיבים כי עדותו של העד שנאן הינה עדות שמיעה אשר אינה קבילה ו/או נעדרת כל משקל ראייתי.

נעיר כי בא-כוח המשיבים לא התנגד לכל חלק מהעדות של שנאן שיש בה משום עדות מפי השמועה, אלא הסתייג מכול עדות שמיעה, והוסיף, כי הוא שומר לעצמו את הזכות להעלות את התנגדותו בסיכומיו, ואכן כך הוא עשה, וטען שכול עדותו של שנאן היא בבחינת עדות מפי השמועה.