עדות מפי השמועה בראי ההליך האזרחי והפלילי
הפרקים שבספר:
- מבוא
- כיצד לנהוג עם עד לפני תחילת חקירתו
- אימרת עד בעת ביצוע עבירה - "רס גסטה"
- אימרה של קורבן אלימות
- תעודות ציבוריות ונוכריות
- רשימות מוסדיות
- שאלה של משקל למול שאלת הקבילות
- היעדר התנגדות להגשת ראיה
- אימרת נפטרים
- הודאת בעל דין
- קביעות עובדתיות שנקבעו בפסקי-דין אחרים
- חוות-דעת מומחה
- תצהיר יהא ערוך בגוף ראשון
- תצהיר שבכתב
- חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים)
- דו"ח חקירה
- עדות יחידה
- דו"ח ועדה רפואית
- תרשומת
- הצעת מחיר
- הסתמכות על שמועות
- הסתמכות על הוראות יצרן
- ראיה נסיבתית
- תעבורה
- אי-ידיעה אישית
- מהי עדות מפי השמועה - דוגמאות
תעבורה
ב- תת"ע (תעבורה ת"א) 20110-10 {מ.י. ענף תנועה ת"א נ' לירן בלול, תק-של 2011(1), 3042, 3044 (2011)} קבע בית-המשפט:"כיול בלוני הגז
ב"כ הנאשם העלה את הטענה לפיה הסתמכות על תעודת הכיול של בלוני הגז המיובאים מאנגליה, ללא עורכה היא עדות מפי השמועה.
איני מקבל טענה זו.
ב- ת"ת (י-ם) 8855/06 מדינת ישראל נ' גמל רפאל, תק-של 2010(4), 155530 (2010), התייחס כב' השופט יוסף ריבלין בהרחבה לסוגיה זו, מפאת חשיבותה אביא אותה בשלמותה.
"ידוע כי הפסיקה מחדשת ומוסיפה חריגים לכלל הפוסל עדות שמיעה, במיוחד ככל שהטכנולוגיה והמדע מתפתחים וזאת ככל שיש פחות חשש למהימנות "השמועה" ובית-המשפט יכול לבחון בעצמו את אמינות הראיה על-פי שיקולי הגיון ושכול ישר ולאור ראיות אחרות שבאו לפניו." (ראה י' קדמי על הראיות, חלק שני (מהדורה משולבת ומעודכנת, התש"ע-2009), 671)
חברת ספנקט הינה חברה אנגלית שאמינותה התקבלה על דעת ההרכב בתיק עוזרי על-פי עדותו של עד מומחה מטעם חברת דראגר יצרנית מכשיר הינשוף (ראה שם, פרק 17, תת-פרק ג(3) שכותרתו "תקן בלוני הגז". בפסק-הדין הובהר כי לו היה חוסר דיוק משמעותי במילוי בלוני הכיול והאימות, הדבר היה בא לידי ביטוי בבדיקת האימות של המכשיר, שכן הבלון המשמש לכיול במעבדה אינו אותו בלון המשמש לאימות ביחידה. בשעת כיול הינשוף, הינשוף מתאפס לפי בלון הכיול שבמעבדה, בעת בדיקת האימות המכשיר בודק את הבלון ולא מתאפס לפיו, לכן היה צפוי כי סטיה מהרישום על התעודה תתגלה. וכיוון שכך לא אירע, ניתן להסיק את אמינות הרישום על תעודת הבלון. פסק-דין עוזרי כאמור אושר בעניין זה על-ידי ערכאת המחוזי. מכאן שיש ראיות נוספות מהן ניתן ללמוד על אמינות תעודת הבלון.
בנוסף, סבור אני כי העדתו של ממלא המיכל או מוציא התעודה לא תעלה ולא תוריד לעניין אמינות התעודה, שכן הוא עושה כן כדבר שבשגרה ובוודאי שאינו זוכר את המיכל הספציפי הרלוונטי. מגמת הפסיקה היא להרחיב החריגים לעדות שמיעה ככל שבנסיבות העניין אין בעדות כדי לתרום תרומה משמעותית למהימנות המסמך. (ראה י' קדמי, שם.)
ועוד, גם ייבדק הבלון על-ידי מכשור בארץ לעולם תטען הטענה שיש צורך להוכיח את כיול המכשיר הבודק בארץ, וכך נגיע למעגל אין סופי של בדיקות כיולים של בלונים ומכשירים. אין אפשרות ברשת הטכנולוגית הקיימת להגיע תמיד לכלי הראשון שממנו הופקו העובדות הוודאיות. לכן מקובל בפסיקה החריג לגבי האמינות המיוחסת לאיזכור תוצאות בדיקות מעבדה או בדיקות רפואיות שמבצע צד שלישי שלא הובא להעיד, ושעליו הסתמכו במסירת חוות-דעת (ראה ע"פ 566/89 מאיר מרציאנו נ' מדינת ישראל, פ"מ מו(ד), 539, 545 פסקה 4).
במקרה זה ההסתמכות על בדיקה חיצונית של הבלון בחברה המייצרת את הבלונים היא סבירה והגיונית, לא יהיה כל תועלת בהבאת נותן התעודה להעיד, במיוחד כשיש ראיות נוספות מהן ניתן ללמוד על אמינות תעודת הבלון לפי בדיקת האימות. על-כן אין צורך להביא את עורך התעודה להעיד ודי בהבאת עותק ממנה על-ידי משטרת ישראל.
בנוסף ניתן להחיל על תעודת הכיול המונפקת על-ידי מפעל הייצור ספנקט את דין "רשומה מוסדית" המהווה חריג לכלל הפוסל עדות שמיעה לפי סעיפים 35 עד 39 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971. לשיטתי התעודה עומדת בתנאי סעיף 36 לפקודת הראיות, כיוון שהיא מופקת על-ידי מפעל הייצור (ספנקט) תוך עיסוקה הרגיל, ואין כל סיבה לחשוש להיעדר אמינותה.
יוער כי האופן שבו חדשות לבקרים צצות ועולות טענות כנגד מכשיר הינשוף, מבלי להביע עמדה לגבי כלל הטענות, מעיד על נסיון להאחז בכל טענה אפשרית, קלושה ככל שתהא, במטרה למלט נאשמים ששתו לשוכרה מאימת הדין. כבר התבטא בעניין זה כב' השופט א' רובינשטיין בעניין רע"פ 8135/07 אהוד גורן נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(1), 6519 (2009):
'הרצון ואף החובה השיפוטית להגן על זכויות נאשמים, אין משמעה ניצול כל טענה טכנית לביטול הליכים פליליים מעיקרם; אפשרות זו מתייחסת לפגמים שיש בהם כדי לפגוע מהותית בזכויות הנאשם, בהוגנות ההליך או באינטרס ציבורי חשוב אחר. כדי לקבוע, כי פגם בהתקנת תקנה או בניהול הליך מסויים מביא לבטלות מוחלטת, יש לבחון מכלול שיקולים נרחב - הן ביחס לטיב הפגם וסיבתו והן ביחס לתוצאות הבטלות המלאה. מובן שראש ועיקר במעמד נורמטיבי עליון היא איפוא השאלה, האם מבחינה מהותית נגרם עוול לנאשם....
במקרה שלפנינו (והכל לשיטת המבקשים, שכן לדידי - כאמור - התקנות הקיימות בעינן עומדות), קביעה כי הפגם שבאי-הסדרה מחדש של הריכוז האוסר מאיין את האפשרות להסתמך על הריכוז הקבוע כיום - תביא לתוצאה שאינה פחות מקטסטרופה בתחום רגיש ובעל אינטרס ציבורי עליון של דיני נפשות: נהגים רבים, שאף הם אינם חולקים על-כך שנהגו כשבגופם ריכוז אלכוהול האסור בנהיגה, ייפטרו מעונשו של הדין - וישובו, ברישיון המלכות, לסכן את הבריות חלילה.' (פסקאות נ"ו - נ"ז לפסק-הדין)."
כאמור, נימוקיו של כב' השופט א' ריבלין מקובלים עלי, ואני דוחה את טענות ההגנה.