botox
הספריה המשפטית
דיני רשלנות רפואית

הפרקים שבספר:

ההגנה - סעיף 24 לפקודת הנזיקין

סעיף 24 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), קובע כדלקמן:

"24. הגנה מיוחדת (תיקון התש"ס)
בתובענה על תקיפה תהא הגנה לנתבע אם:
(1) עשה את המעשה בסבירות כדי להגן על עצמו או על זולתו מפני פגיעה בחיים, בגוף, בחירות או ברכוש, והיחס בין הנזק שסביר היה שייגרם מהמעשה לבין הנזק שסביר היה שיימנע על ידיו, היה סביר;
(2) השתמש במידה סבירה של כוח כדי למנוע את התובע מהיכנס שלא כדין למקרקעין, או כדי להרחיקו מהם אחרי שנכנס אליהם, או שהה בהם, שלא כדין, והכול כשהנתבע היה תופשם או פעל מכוחו של תופשם; ואולם אם נכנס התובע, או ניסה להיכנס, למקרקעין שלא בכוח, תנאי להגנה הוא שהנתבע ביקש תחילה את התובע שלא להיכנס לשם, או לצאת משם אחרי שנכנס, ונתן לו הזדמנות סבירה למלא בקשתו בדרכי שלום;
(3) השתמש במידה סבירה של כוח כדי להגן על החזקתו במיטלטלין שהוא זכאי להחזיק בהם, או כדי להשיבם מידי התובע שלקח אותם ממנו, או עיכב אותם בידו, שלא כדין; ואולם אם לקח התובע, או ניסה לקחת, את המיטלטלין שלא בכוח, תנאי הוא להגנה שהנתבע ביקש תחילה את התובע שלא לקחת אותם, או להחזירם לו לאחר שלקחם, ונתן לו הזדמנות סבירה למלא בקשתו בדרכי שלום;
(4) עשה את מעשהו תוך כדי ביצוע, או סיוע כדין לבצע, צו מעצר או חיפוש, צו מסירה לדין, צו מאסר או צו עיכוב שניתנו על-ידי בית-משפט או רשות אחרת המוסמכת לכך, ובלבד שהמעשה שמתלוננים עליו הותר באותם צווים אף אם היה פגם בהם או בנתינתם;
(5) התובע לא היה שפוי בדעתו או היה לקוי בשכלו או בגופו, והכוח שהשתמש בו הנתבע היה, או נראה שהיה, במידת הנחיצות הסבירה להגנת התובע עצמו או להגנת אנשים אחרים, והשימוש בו היה בתום-לב ובלי זדון;
(6) הנתבע והתובע היו שניהם חיילים בצבא הגנה לישראל, והנתבע פעל מכוח דין החל על הצבא ולפי אותו דין;
(7) נמחק;
(8) עשה בתום-לב מעשה שהיה לו יסוד להניח שהוא לטובת התובע, אלא שלפני שעשהו לא היה בידו לקבל את הסכמת התובע, מפני שבנסיבות ההן לא היה בידי התובע לציין את הסכמתו או שהאדם הממונה עליו בדין לא היה בידו להסכים מטעמו, ולנתבע היה יסוד להניח כי טובת התובע מחייבת שלא לדחות את המעשה."

סעיף 24 לפקודת הנזיקין מונה מספר מקרים, שבהתקיימות אחד מהם, תהיה לנתבע בעוולת התקיפה - הגנה.

יוער, כי קינטור מילולי, שקדם לתקיפה, איננו יכול להיכנס לגדרו של סעיף 24 לפקודת הנזיקין שכן, איננו עומד בתנאי הסבירות שמציב הסעיף. על-אף האמור, הלכות בתי-המשפט התייחסו לטענת הקינטור המילולי, שקדם לתקיפה, וקבעו כי יש בקינטור כאמור משום "אשם תורם" {ת"א (ק"ש) 114/00 סאמח נ' מחמוד, פדאור 04(17), 730 (2004) - קבלת הטענה - למול ת"א (חי') 6686/03 חסון נ' אלמן, פורסם באתר האינטרנט נבו - דחיית הטענה}.

ב- ת"א (ת"א-יפו) 16262/06 {גולן בנימין נ' עורך-דין קריב עודד, תק-של 2007(2), 26892 (2007)} קבע בית-המשפט כי "הנתבע הוא שהחל את הפרובוקציות המילוליות והגסות ואין בתגובתו הגסה של התובע, כדי לבסס "אשם תורם"." לאור זאת, קבע בית-המשפט כי אין לנתבע, כל הגנה שהיא, מפני עוולת התקיפה, שביצע כלפי התובע.