הכתובה בבית-הדין הרבני
הפרקים שבספר:
- הקריטריונים הנדרשים להפסיד אישה מתוספת כתובה
- בית-הדין רשאי - במסגרת מנגנון הפיצויים - לפסוק לאישה סכום מתאים כפיצוי ראוי לכל זכויותיה
- האם יש לראות בכתובה שסכום כתובתה מליון ש"ח ככתובה מופרזת שיש לבטלה כדין אסמכתא?
- אין להפסיד לאישה תוספת כתובה בגין רצונה בגירושין, כל עוד שהיא אינה תובעת גט
- שווי הכתובה יהיה שווה לערך כל סכום שהאישה תחוייב במסגרת הדיון על הרכוש, כנגדו יחוייב הבעל באותו שווי בחיוב כתובתה
- הגשת תלונות שווא במשטרה על-ידי האישה - מפסידה כתובתה ותוספת כתובה
- יש להבחין בין רצונה של האישה בגירושין, לבין הסכמתה לתביעתו של הבעל להתגרש
- מהם המקרים בהם האישה מפסידה את כתובתה על-ידי מעשיה?
- חיוב הכתובה גם כאשר הסכום הנקוב בו גבוה ביותר מחייב את הבעל ככל התחייבות
- עשתה דבר מכוער, האם הפסידה כתובתה? ומה נכלל בהגדרת דבר מכוער?
- כשיכל הבעל לברר את המום - הרי דינה של האישה הוא שמקבלת כתובה ותוספת כתובה
- לא ניתן לחייב את האישה בקבלת גט, אלא רק לאחר שיציעו לה תשלום הוגן והכתובה תיפרע במלואה
- יש לשלול את זכות האישה לכתובתה בשל כך שהיא נחשבת על-פי דין ל"עוברת על דת"
- עיקול דמי כתובה
- מה הדין כשיש לבית-הדין ספק, האם מגיע לאישה כתובתה?
- התובעת בהתנהגותה הפרה את הבסיס עליו נשען הקן המשפחתי ובכך נשמטה ממנה חובתו של הנתבע כלפיה לכתובה ותוספת
- האם יש בסיס להיעתר לבקשת התובעת לחיוב הנתבע בכתובה ותוספת כתובה?
- קיימת בעיה עם כתובה שנקוב בה סכום מוגזם. ייתכן ויש לראות בזה התחייבות לשם כבוד בלבד
- עם חתימת התובעת על הסכם זה בו קיבלה את חלקו של הנתבע בדירה שהוא כאמור למעלה מסך כתובתה, אין בסיס לקבל את תביעתה לכתובה
- האם המחוקק מפנה את דברו לערכאה הדנה בחוק יחסי ממון ומורה לה שלא לגרוע מחלקה של האישה בחלק המגיע לה לפי חוק יחסי ממון בגלל שזכתה בכתובה?
- מה הדין כאשר יש התנגשות בין חובות שונים, כגון מזונות ודמי כתובה - למי מהם יתן בית-הדין עדיפות?
- אין לבית-הדין שום סיבה לומר שהתנהגות הבעל נתנה לאישה עילת גירושין ומשום כך דינם כמי שמורדים זע"ז והאישה מקבלת רק עיקר כתובה
- אישה שזינתה איבדה כתובתה
- האם הבעל ישלם את הסכום הנקוב בכתובה בלבד בתרגום לשקלים חדשים ללא כל הצמדה, או שהוא חייב לשלם את הסכום שבכתובה לפי ערכו היום?
- חיוב כתובה הוא מכוח תקנת חכמים שיחייבוהו בכתובה וזאת גם כשלא נכתבה כתובה על-ידי הבעל
- חיוב הכתובה לאחר שהאישה ביצעה הפלה ללא הסכמת הבעל
- תביעת כתובה של האישה. בדיקה על-ידי מכון פוליגרף
- תביעת האישה לכתובתה וגובהה
- אין מקום לקזז את מה שקיבלה האישה בבית-המשפט ממה שמגיע לה
- האישה זכאית למלוא כתובתה, והיא תקוזז מהכספים שאותם תקבל הנתבעת מזכויותיו של התובע במסגרת איזון המשאבים
אין להפסיד לאישה תוספת כתובה בגין רצונה בגירושין, כל עוד שהיא אינה תובעת גט
ב- תיק מס' 5456-21-1 (רבני גדול) {פלונית נ' פלוני, ירושלים, פורסם באתר אוצר המשפט, 25.11.98} נפסק:"חברי בית-הדין האזורי שליט"א, נחלקו בדעותיהם בשאלה עקרונית: כאשר שני הצדדים חפצים בגירושין - האם זכאית האישה לתוספת כתובה? דעת הרוב, שאינה זכאית, ואילו המיעוט סובר שזכאית. על דעתו של הרוב - ערעורה של האישה. לא אכנס לפלפול ההלכתי המסועף בדעת הרוב ובדעת המיעוט - שניהם, הפליאו לעשות בהבאת הצדדים ההלכתיים השונים, אולם יש לי מספר הערות:
א. הנוהג המקובל בבתי-הדין, שאין להפסיד לאישה תוספת כתובה בגין רצונה בגירושין, כל עוד שהיא אינה תובעת גט. הסכמתה לגט, ואפילו רצונה בכך, כל עוד שאינה תובעת גט, אינם עילה לשלילת כתובה. דברי רבינו ירוחם שהובאו על-ידי חברי בית-הדין, עוסקים במפורש, באישה התובעת גט.
ב. תוספת הכתובה שבשטר הכתובה, בנוסח הסטנדרטי שבימינו, כוללת מספר מרכיבים: נכסי צאן ברזל שהכניסה האישה לבעלה וכן כספים שהכניסה לו והוסיף לה החתן שליש כנגדם. תוספת שליש נכתבת כידוע לשם כבוד, ובכל מקרה בהעדר מנגנון של הצמדה, יש בה שמירה ריאלית על הסכום שבכתובה. תוספת ממש, ללא תמורה נגדית של האישה, היא רק בסכום של מאה זקוקים כסף צרוף, או חמישים זקוקים. כך שדינם של התוספות האחרות הוא כדין נכסי צאן ברזל, ואין להפסידם לאישה. בדרך-כלל, האישה מכניסה למוסד הנישואין סכומים שונים, שאין להם ביטוי במקום אחר. וגם כשאינה מכניסה דבר, הרי הכתובה משמשת כ"שטר אודיתא" על התחייבותו של הבעל בגין נכסי צאן ברזל. כך שבוודאי, לא ניתן להפסידם.
ג. בית-הדין האזורי, בהחלטה מאוחרת (מיום י"ב בשבט תשנ"ח), קבע כי לא חייב את הצדדים בגט, אלא רק המליץ להם להתגרש. בנסיבות כאלו, רשאית האישה לומר שתיעתר להמלצה רק אם תקבל את מלוא סכום הכתובה. המלצה בלבד אינה מחייבת אותה להתגרש ולהפסיד את תוספת הכתובה.
לסיכום: בנסיבות אלו, כשהאישה אינה תובעת גירושין, אלא רק מסכימה או רוצה בגט, בתביעתו של בעלה כנגדה - אין להפסידה תוספת כתובה. הערעור מתקבל.
(-) שלמה דיכובסקי
זהו ערעור על החלטת בית-הדין בחיפה אשר ניתן ביום י"ד בשבט תשנ"ח. הערעור על ההחלטה שלא לחייב את הבעל בתוספת כתובה. הבעל הגיש תביעת גירושין ולעומתו הגישה האישה תביעה לשלום-בית. בשלב מסויים החליט בית-הדין האזורי לחייב את הבעל לחזור ולחיות עם אשתו בשלום. "שכן מבחינה הלכתית אין בטענותיו בכדי לחייב את האישה לקבל גט". הבעל לא חזר לאשתו לשלום-בית ובינתיים הכיר אישה אחרת שממנה אינו רוצה להינתק - כפי שמציין בית-הדין בהחלטתו.
עיינתי בנימוקים שנכתבו אך נראה לי שאין הם נימוקים למקרה הנדון. המקרה שלפנינו הוא מקרה של בעל שרוצה לגרש את אשתו, ושעל-פי הדין אין הוא זכאי לכך. נהפוך הוא עליו להשלים עם אשתו. על מקרה שכזה הטיל רבינו גרשום חרם לא לגרש אישה בעל כורחה, ועל מקרה שכזה חייבו חכמים בכתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. אם האישה מסכימה להתגרש לאור סירובו של בעלה להשלים עמה ושעיניו נתן באחרת, לאישה כזאת יפסידו את תוספת הכתובה? אתמהה. האישה הסכימה לקבל את גיטה בלית ברירה, גם אם עכשיו הסיכויים לשלום הם רחוקים. אך המצב הזה נוצר בעטיו של הבעל, ולמה נקנוס את האישה ונפסידה את תוספת הכתובה כשהיא מסכימה להתגרש - רק אם יתן לה את הכתובה והתוספת. הגע עצמך בעל שיציק לאשתו יעזוב אותה לאישה אחרת ולא יחזור אליה לשלום ובאין מוצא כשהאישה רואה שהמצב כך ומסכימה לגירושין, לזאת תקרא הסכמה ורצון להתגרש. היא הייתה מעדיפה שיעזוב את האישה האחרת ויחזור אליה, אך כנראה שאין סיכויים לכך האם בגלל זה יצא חוטא נשכר ונפסידה את התוספת. אם נאמר כך הרי שלא השארת אישה תחת בעלה, ובנקל יוכל לגרשה, ועל זה תקנו חכמים את הכתובה והתוספת כדי למנוע ממקרים כאלה שבעל ירצה לגרש את אשתו יציק לה יגרום שתסכים לקבל גט, ואז יטען הרי היא מסכימה לגירושין אין היא זכאית לכתובה ותוספת. דבר זה לא יעלה על הדעת כלל. והואיל והאישה עומדת על דרישתה לכתובה ותוספת, ואף הצהירה כך בשעה שהביעה הסכמתה לגירושין שהיא מבקשת את כתובתה והתוספת, אין כל סיבה להפסידה, ועל הבעל לשלם לה את מלוא כתובתה. אם האישה הוציאה מהבעל רכוש או כספים שלא כדין כמובן שיש לקזז מסכום הכתובה.
(-) יוסף נדב
נראה שכל עת שהאישה מסכימה לשלום-בית ואינה מבקשת לחייב את בעלה בגט, אין מקום לפטור את הבעל מכתובתה ותוספת. ורק אם הבעל יסכים לניסיון לשלום-בית והאישה לא תסכים, אז נראה שהפסידה האישה גם את הכתובה וגם מזונותיה. ולכן נראה שמה שהעלו הרבנים הדיינים בבית-הדין האזורי שם מדובר שהאישה מורדת אבל כל שאינה מורדת למה תפסיד כתובה גם אם בקשה גירושין (אכן מה הוא גודל הכתובה לא נזכר בפסק-הדין. רק מוזכר שהאישה מבקשת שבעלה יפצנה בסכום כתובתה הנקוב בסך 180,000 - אבל לא ברור אם זהו הסכום הנקוב או שזה בהוספת הצמדה ובזה יש לדון).
(-) זלמן נחמיה גולדברג
לאור האמור לעיל מחליטים:
מקבלים את הערעור והאישה זכאית לקבל תוספת כתובתה.
לדעת המיעוט, יש להוסיף: כל עת שהאישה מסכימה לשלו"ב ואינה מבקשת לחייבו בגט."