הכתובה בבית-הדין הרבני
הפרקים שבספר:
- הקריטריונים הנדרשים להפסיד אישה מתוספת כתובה
- בית-הדין רשאי - במסגרת מנגנון הפיצויים - לפסוק לאישה סכום מתאים כפיצוי ראוי לכל זכויותיה
- האם יש לראות בכתובה שסכום כתובתה מליון ש"ח ככתובה מופרזת שיש לבטלה כדין אסמכתא?
- אין להפסיד לאישה תוספת כתובה בגין רצונה בגירושין, כל עוד שהיא אינה תובעת גט
- שווי הכתובה יהיה שווה לערך כל סכום שהאישה תחוייב במסגרת הדיון על הרכוש, כנגדו יחוייב הבעל באותו שווי בחיוב כתובתה
- הגשת תלונות שווא במשטרה על-ידי האישה - מפסידה כתובתה ותוספת כתובה
- יש להבחין בין רצונה של האישה בגירושין, לבין הסכמתה לתביעתו של הבעל להתגרש
- מהם המקרים בהם האישה מפסידה את כתובתה על-ידי מעשיה?
- חיוב הכתובה גם כאשר הסכום הנקוב בו גבוה ביותר מחייב את הבעל ככל התחייבות
- עשתה דבר מכוער, האם הפסידה כתובתה? ומה נכלל בהגדרת דבר מכוער?
- כשיכל הבעל לברר את המום - הרי דינה של האישה הוא שמקבלת כתובה ותוספת כתובה
- לא ניתן לחייב את האישה בקבלת גט, אלא רק לאחר שיציעו לה תשלום הוגן והכתובה תיפרע במלואה
- יש לשלול את זכות האישה לכתובתה בשל כך שהיא נחשבת על-פי דין ל"עוברת על דת"
- עיקול דמי כתובה
- מה הדין כשיש לבית-הדין ספק, האם מגיע לאישה כתובתה?
- התובעת בהתנהגותה הפרה את הבסיס עליו נשען הקן המשפחתי ובכך נשמטה ממנה חובתו של הנתבע כלפיה לכתובה ותוספת
- האם יש בסיס להיעתר לבקשת התובעת לחיוב הנתבע בכתובה ותוספת כתובה?
- קיימת בעיה עם כתובה שנקוב בה סכום מוגזם. ייתכן ויש לראות בזה התחייבות לשם כבוד בלבד
- עם חתימת התובעת על הסכם זה בו קיבלה את חלקו של הנתבע בדירה שהוא כאמור למעלה מסך כתובתה, אין בסיס לקבל את תביעתה לכתובה
- האם המחוקק מפנה את דברו לערכאה הדנה בחוק יחסי ממון ומורה לה שלא לגרוע מחלקה של האישה בחלק המגיע לה לפי חוק יחסי ממון בגלל שזכתה בכתובה?
- מה הדין כאשר יש התנגשות בין חובות שונים, כגון מזונות ודמי כתובה - למי מהם יתן בית-הדין עדיפות?
- אין לבית-הדין שום סיבה לומר שהתנהגות הבעל נתנה לאישה עילת גירושין ומשום כך דינם כמי שמורדים זע"ז והאישה מקבלת רק עיקר כתובה
- אישה שזינתה איבדה כתובתה
- האם הבעל ישלם את הסכום הנקוב בכתובה בלבד בתרגום לשקלים חדשים ללא כל הצמדה, או שהוא חייב לשלם את הסכום שבכתובה לפי ערכו היום?
- חיוב כתובה הוא מכוח תקנת חכמים שיחייבוהו בכתובה וזאת גם כשלא נכתבה כתובה על-ידי הבעל
- חיוב הכתובה לאחר שהאישה ביצעה הפלה ללא הסכמת הבעל
- תביעת כתובה של האישה. בדיקה על-ידי מכון פוליגרף
- תביעת האישה לכתובתה וגובהה
- אין מקום לקזז את מה שקיבלה האישה בבית-המשפט ממה שמגיע לה
- האישה זכאית למלוא כתובתה, והיא תקוזז מהכספים שאותם תקבל הנתבעת מזכויותיו של התובע במסגרת איזון המשאבים
מהם המקרים בהם האישה מפסידה את כתובתה על-ידי מעשיה?
ב- תיק מס' 5904-21-1 (רבני אזורי) {פלוני נ' פלונית, תל אביב, פורסם באתר אוצר המשפט, 17.07.00} נפסק כי:"הצדדים התגרשו זמ"ז.
בתאריך י"ט תמוז תשנ"ח (13.7.98) פסק בית-הדין שהבעל חייב לתת גט פטורין לאישה, וכמו"כ בית-הדין החליט שמוטלת על הבעל החובה לשלם לאשתו את כתובתה ותוספת כתובתה. בתאריך ז' אב תשנ"ט (20.7.99) פסק בית-הדין שהאישה חייבת לקבל גט פטורין, ושנשאר בתוקפו החיוב על הבעל לשלם לאישה את כתובתה ותוספת כתובתה, אלא שבית-הדין עיכב את ביצוע תשלום הכתובה, היות והבעל טען שאשתו זינתה תחתיו, ובית-הדין קבע מועד נוסף להוכחות מצד הבעל ע"מ לאפשר לבעל להוכיח שאין הוא חייב בתשלום הכתובה. הצדדים התגרשו זמ"ז ביום ב' חשון תש"ס (12.10.99). התקיים דיון ביום ח' אדר ב' תש"ס (15.3.2000) בנוכחות הצדדים ובאי כחם, כשב"כ הבעל חקר את האישה, וכמו"כ נשמעה עדותו של הגבר, שנטען עליו, שהאישה זינתה עמו. בית-הדין ביקש מבאי-כוח הצדדים להגיש סיכומים, ואכן הוגשו סיכומים. כשלטענת ב"כ הבעל, הבעל פטור מתשלום הכתובה, ולטענת ב"כ האישה הבעל חייב בכתובת האישה.
בית-הדין מבהיר בזה כדלהלן: על-פי הדברים שנשמעו מהאישה וכן מעדותו של אותו גבר הנטען, התברר, שאכן האישה ואותו גבר הנטען היו ביחד בדירת האישה, ופעמים אף היו לילות שלמים, אלא שהאישה מכחישה מכל וכל שקיימה איזה שהוא קשר גופני עם אותו גבר, כשלדבריה, הוא היה ידיד נפש בלבד, וכמו"כ הגבר בעדותו לפני בית-הדין על-אף שהודה שנשאר לפעמים בלילות בדירת האישה הכחיש כל קשר פיזי בינו לבין האישה, כשלטענתו היה עובד בדירת האישה עם המחשב של האישה בכתיבת הצגות (הגבר הוא מנהל הצגות והאישה שחקנית), ופעמים היה נרדם על המחשב, כאשר האישה כלל לא היתה באותו חדר. ונראה לבית-הדין שאף אם נחשיב ונצא מתוך נקודת הנחה שמציאות זאת שהאישה נמצאת עם גבר זר בדירה אחת לילות שלמים, כשבוודאי הדירה היתה נעולה, נחשב לעשיית דבר מכוער (יעויין בשו"ע אה"ע סימן י"א בפ"ת ס"ק ח' במה שמובא בשם רע"א ובשם הבית-משפט ההבדל בין יחוד בעלמא, ובין נכנסו זא"ז והגיפו הדלתות), והרי הדין הוא שבעשיית דבר מכוער מפסידה האישה את כתובתה, אף ללא התראה, כמובא ברמב"ם בהלכות אישות פרק כ"ד סעיף ט"ו, אף-על-פי-כן במקרה שלפנינו לא תפסיד האישה את כתובתה וכמו שנבאר.
בשלושה מקרים האישה מפסידה את כתובתה על-ידי מעשיה.
א) אישה שמזנה כמובא בשו"ע אה"ע סימן קט"ו סעיף ה'.
ב) עוברת על דת לאחר התראה כמובא בשו"ע אה"ע סימן קט"ו סעיף ד'.
ג) עושה מעשה מכוער כמובא בשו"ע אה"ע סימן י"א והמובא ברמב"ם
הל' אישות פרק כ"ד סעיף ט"ו.
וחילוק גדול וסיבה שונה יש בין שלושה מקרים אלו.
א. הסיבה להפסד כתובה באישה שמזנה נובעת מעצם מעשה הזנות, שמעשה זנות מצד עצם המעשה יוצר ביטול החיובים מהבעל לאישה, וביטול חיוב הכתובה, לכן מצאנו שאפי' במקום שהאישה כבר היתה אסורה על בעלה, כגון אלמנה לכ"ג, אם זינתה מפסידה כתובתה, וכמו שמובא במסכת סוטה דף כ"ד ע"א במשנה, שאף אלמנה לכ"ג שלא קנסו אותה בכתובה, אם קינא לה בעלה ונסתרה מפסידה כתובתה, וכמו שכתב שם רש"י בד"ה ולא נוטלת כתובתה.
ב. עוברת על דת, הסיבה שמפסידה את כתובתה נובעת מזה, שעל-ידי שעוברת על דת, יוצרת האישה הפרעה וחוסר יכולת לחיות עמה חיי נישואין, היות ואין אפשרות לקיים חיי נשואים עם אישה שמכשילה את בעלה או מתנהגת בפריצות, וכמו שמובא בפסק"ד כרך א' עמ' 338 פסק-דין מהדיינים הגר"י עדס ז"ל, הגר"ב ז'ולטי ז"ל, ויבלח"א הגר"ש אלישיב שליט"א. ואולם, אין מעשה פעולת עוברת על דת גורם להפסד הכתובה, אלא התוצאה ממעשיה, ולכן הדין הוא שלא מפסדת כתובתה אא"כ מתרים בה, וכמו שמובא בשו"ע אה"ע סימן קט"ו סעיף ד', דהיינו, מתרים אנחנו בה, ורוצים אנו שתחזור בה ממעשיה הרעים, ואם תחזור בה לא תפסיד כתובתה, על-אף שעשתה מעשה של עוברת על דת, ורק אם התרו בה וחזרה על מעשיה הרעים, וחזרה ועברה על דת, מפסידה כתובתה, וכמו שאמרנו שאין אפשרות להתגורר עמה.
ג. עושה מעשה מכוער, הטעם שמפסידה כתובתה כתב ברמב"ם הל' אישות פרק כ"ד הל' ט"ו "כיצד היא יוצאה משום שם רע, כגון שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער ביותר, שהדברים מראין שהיתה שם עבירה אף-על-פי שאין שם עדות ברורה בזנות וכו', אם רצה בעלה להוציאה תצא בלא כתובה, ואין זו צריכה התראה". והיינו, שאף-על-פי שלא ראינו בעדות ברורה שזינתה, אבל אנו תולים שבוודאי זינתה, ולכן מפסידה כתובתה אף ללא התראה, היות ואנו תולים שהיה פה מעשה זנות, ומעשה זנות כמו שכתבנו מצד עצמו יוצר הפסד כתובה (ועל-אף שאין אנו אוסרים אותה על בעלה, אולם זהו הגדר שחז"ל קבעו שלעניין לאסור אישה על בעלה צריך עדות ממש, ולעניין הפסד כתובה, מספיק לנו שתולים שבוודאי היה זנות).
והיוצא מזה שאין עשיית דבר מכוער יוצר הפסד כתובה, אלא היות והיה מעשה מכוער תולים אנו שזינתה, ומה שיוצר את הפסד הכתובה, זהו מעשה הזנות, ולא עשיית דבר מכוער. ולפי"ז ברור, שאף במקום שהאישה עשתה מעשה מכוער, אם ברור לנו שלא זינתה, כגון שבזמן עשיית המעשה מכוער, עמדו עדים רואים ואינם נראים, ומעידים שלא היה מעשה זנות, לא תפסיד האישה את כתובתה, שהרי סוף-סוף לא זינתה, ועצם מעשה עשיית דבר מכוער, לא יוצר הפסד כתובה. נכון הדבר שיחזור דינה להיות עוברת על דת, אבל בעוברת על דת לא מפסידה כתובתה אלא לאחר התראה.
וכעת נעבור למקרה שלפנינו. אף אם נניח שהמציאות של אישה נשואה עם גבר זר במשך לילה שלם, נחשב לעשיית דבר מכוער וכנ"ל, ואולם, הרי במקרה שלפנינו, לא הובאו כל עדויות, או הוכחות שהאישה עשתה מעשה מכוער, אלא כל ידיעתנו נובעת מהודאת האישה, ועדותו של אותו גבר זר, ואם כן שכל ידיעתנו נובעת מהודאת האישה ועדותו של אותו גבר זר, הרי שהאישה טוענת וחוזרת וטוענת שלא היה לה כל קשר גופני עם אותו גבר, וכן אותו גבר זר טוען שלא היה לו כל קשר גופני עם האישה, ולכן יש לנו פה דין של הפה שאסר הוא הפה שהתיר, והיינו, עד כמה שאתה מאמין לאישה שהיתה בדירה אחת עם אותו גבר, וכן עד כמה שאתה מאמין לגבר, חייב אתה כמו"כ להאמין שלא היה פה מעשה זנות, ואם כן נשאר לנו פה, מעשה מכוער ללא מעשה זנות, שכבר כתבנו, שאין להפסיד לאישה את כתובתה, מצד מעשה מכוער, כל זמן שלא היה בו מעשה זנות.
וכן כתב להדיא בתשובות עבודת הגרשוני תשובה כ"ח וז"ל שם:
"העד א' שהעיד שהוא בעצמו וקלונו עשה אתה עמה דברים מכוערים, אין זה עד כיעור, כיוון שאמר שלא בא לכלל מעשה, כי נראה לע"ד מה שאנו אוסרים על-ידי עדי כיעור, זאת לא זאת, כי אם משום דאמרינן ודאי נעשה עבירה, וכן מוכיח לשון הרמב"ם שכתוב וז"ל בפ' כ"ד מהל' אישות, כיצד היא יוצאת משום ש"ר כגון שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער ביותר, שהדברים מראין שהיתה שם עבירה, אבל בנ"ד שהעד שאמר שעשה עמה הדברים מכוערים, הוא אומר שלא בא לכלל מעשה א"כ נאמר שהפה שאסר וכו'."
(בית-הדין מוסיף ואומר, הנה הח"מ בסימן י"א ס"ק ג' מסתפק, באישה שמצאוה שעושה מעשה מכוער, וברור לנו שלא זינתה עכשיו, האם יש לחוש שמא זינתה פעם אחרת, ובב"ש ס"ק ד' כתב שמהרמב"ם משמע שלא חיישינן, וכן מביא בפ"ת ס"ק ז' בשם ישועות יעקב.
ואולם במקרה שלפנינו אף לפי הח"מ אין לחשוש, משום דכל הסתפקותו של הח"מ לא הוי אלא במקום, שהידיעה על מעשה הכיעור היא על-ידי עדים, שהעדים ראו מעשה כיעור וראו שלא היה זנות, וע"ז מסתפק בח"מ אולי יש לחוש שמא פעם אחרת זינתה (הכוונה עם אותו אדם וכדמשתמע בשו"ת הר"א מזרחי סימן כ"ה שמביא הח"מ), משא"כ במקרה שלפנינו, שכל הידיעה על מעשה הכיעור נובעת רק מהודאת האישה, ועדות הגבר, וא"כ לכו"ע אף לדעת הח"מ אין לחשוש, מדין הפה שאסר הוא הפה שהתיר, שהרי האישה שאומרת שהיה מעשה מכוער, היא עצמה אומרת שמעולם לא זינתה, וכן אותו גבר שמעיד על מעשה הכעור, הוא עצמו אומר שמעולם לא עשה עמה מעשה זנות). נכון הדבר, שבמקרה שלפנינו יהפך הדבר לעוברת על דת, ואולם כפי שכבר כתבנו, עוברת על דת לא מפסידה כתובתה, אלא לאחר התראה, דבר שלא היה במקרה שלפנינו. כמו"כ יעויין בשו"ת חלקת יעקב חלק א' סימן קמ"ח וכן בשו"ת יביע אומר חלק ג' סימן כ"א, כי טענת בעל נגד אשתו, שהיא עוברת על דת, לא תתקבל אלא א"כ הבעל עצמו מקפיד על דברים אלו, ולא במקום כבמקרה שלפנינו שהבעל עצמו לא היה מקפיד כמובא בפסק-דין מיום י"ט תמוז תשנ"ח (13.7.98).
למסקנת הדברים במקרה שלפנינו, הבעל חייב לאישה את כתובתה ותוספת כתובתה.
(בשולי הדברים, בית-הדין רוצה לתקן 2 טעויות שכתבו ב"כ הצדדים בסיכומיהם: א. המובא בסיכומים על-ידי ב"כ הנתבע בסעיף 20 לסכומיו "דנוהגין בבנות ישראל העשויין כהוגן" טועה ב"כ הנתבעת שחושב ש"העשויין כהוגן" מתייחס לאישה, ולא היא, אלא זה מתייחס לנאמר בכתובה מקודם "וחומר כל שטרי כתובות". ב. המובא בסיכומים על-ידי ב"כ האישה סעיף 35 לסיכומיו, טועה ב"כ האישה,ברור הדבר שמעשה זנות ממש של האישה קודם לקבלת גיטה,פוטר את הבעל מחיוב כתובה,על-אף שניתן לפני כן על-ידי בית-הדין פסק-דין על חיוב כתובה).
לאור כל הנ"ל מחליט בית-הדין כדלהלן:
א) סעיף ב' מפסק-הדין מיום י"ט תמוז תשנ"ח (13.7.98) נשאר בתוקפו, והנתבע פלוני חייב לשלם לגרושתו פלונית את כתובתה ותוספת כתובתה.
ב) סכום הכתובה ותוספת הכתובה עומד על סך מאה ושמונים אלף (-180,000) ש"ח ועל הנתבע פלוני לשלם לגרושתו פלונית סכום זה."