עבירת השכרות
הפרקים שבספר:
- הדין
- ייחודה של עבירת השכרות
- ההבדל בין נהיגה בשכרות לבין נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים
- זכות ההיוועצות
- "הגנה מן הצדק"
- אין להשיב לאשמה
- הוכחה לא רק באמצעות בדיקות מדעיות כי אם גם באמצעות ראיות ישירות ונסיבתיות
- אודות מכשיר הינשוף
- חזקת האמינות של הינשוף ונטל ההוכחה
- העלאת רף האכיפה - רמת האלכוהול
- החובה להגיש פלט מקורי של הינשוף ואימתי ניתן לקבל העתק
- הוכחת תקינות מכשיר הינשוף - תע"צ תקינות של הבדיקה
- בדיקת אימות הכיול שנערכה למכשיר
- משמעותה של אי-החלפת פיה למכשיר הינשוף
- סירוב לבצע בדיקה
- מה בין הזכות להימנע מהפללה עצמית לבדיקת נשיפה?
- בדיקות נוספות על בדיקת הנשיפה
- רמת ענישה - תיקון 113 לחוק העונשין
- עונש מינימום
- נהג מקצועי - שיקול לחומרא
- הסדרי טיעון
- הרשעה על-פי הודאה
- בית-המשפט השלום
- בית-המשפט המחוזי
- בית-המשפט העליון
מה בין הזכות להימנע מהפללה עצמית לבדיקת נשיפה?
שאלה זו נדונה ב- תת"ע (תעבורה חי') 2371-12-08 {מדינת ישראל נ' אלברט מרדכייב, תק-של 2011(4), 1615, 1624 (2011)}. נפסק מפי כב' השופט שלמה בנג'ו:"ב) מה בין הזכות להימנע מהפללה עצמית לבדיקת שכרות (בדיקת נשיפה)
באשר לטענה כי על השוטרים היתה חובה לומר לנאשם, כי אינו חייב לבצע את בדיקת הנשיפון ואת בדיקת המאפיינים ובכך שלא העמידו אותו על זכותו שלא להפליל עצמו, אכן אין חובה לחשוד בנהיגה בשכרות לבצע בדיקת נשיפון או בדיקת מאפיינים, ורק הימנעות מביצוע בדיקת נשיפה מעמידה אותו בחזקת שיכור על-פי החוק.
ראשית, מחומר הראיות שבפני עולה, כי הנאשם התבקש והסכים לעשות בדיקות אלה במטרה, ככל הנראה, לשלול את החשד כי הוא שיכור. משעשה כן ושיתף פעולה, לא מצאתי כי השוטרים הפרו כל זכות מזכויותיו.
שנית ולעיצומה של הטענה, אין בידי לקבל את טענת הסנגור, ממנה עולה כי יש לנאשם זכות להימנע מפני הפללה עצמית. החיסיון מפני הפללה עצמית חל רק על תשובות שהנחקר נדרש לתת, שאז יש בדברים שהוא מוסר כדי להעמידו בסיכון ממשי שיואשם בפלילים (ראה רע"פ 3445/01 אלמליח נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2), 865 (2002)).
בדומה לענייננו, יש להבחין בין זכות "מלאה לחיסיון מפני הפללה עצמית", החלה גם על התבטאות, לבין זכות "חסרה" לחיסיון אשר אינה חלה על הצגת חפצים או מסמכים. נפסק, כי הבחנה כזו קיימת כאשר המחוקק קובע במפורש שהזכות לחיסיון לא תחול על הצגת מסמכים (ראה ע"פ 725/97 קלקודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(1), 749 (1998)).
עוד נקבע, כי אין זכות יסוד חקוקה לכל אדם להיות מוזהר על זכותו לחיסיון מפני הפללה עצמית. חובת האזהרה כלפי חשוד עובר לחקירתו, נעוצה בתקנות השופטים שאומצו בשיטת משפטנו. זכותו של חשוד שלא לשתף פעולה בהליכי חקירה - במקום שאין הוא חייב לעשות כן מכוח החוק - אינה חוסה בצל החיסיון מפני הפללה עצמית. הזכות לסרב להיבדק בדיקות רפואיות או בדיקות מדעיות כלשהן, אינה זכות נגזרת מן הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית (י' קדמי על הראיות, חלק א', 28-25).
בהקשר זה מעניינת גישת המשפט האמריקאי, הדומה לתפיסה הרווחת במשפט הישראלי, שם נפסק כי התיקון החמישי לחוקה, אינו חל על מתן דגימות אוויר נשוף, דם או שתן הואיל ואלה הינן ראיות ממשיות ואינן באות בקהלן של ראיות וורבליות...
בישראל, בכל הנוגע לעבירת שכרות, קבע המחוקק חזקת שכרות, דהיינו נהג החשוד בנהיגה בשכרות המסרב לדרישת שוטר ליתן דגימת אוויר נשוף, דם או שתן, ייחשב כשיכור. ברור אם-כן, כי בכך שלל המחוקק את זכותו של חשוד בנהיגה בשכרות מלהימנע מלמסור ראיות אלה (דגימות אוויר נשוף, דם או שתן) ובכך ביטא את דעתו שהזכות להימנע מהפללה עצמית אינה חלה על מסירת דגימות אלה. אמנם חזקה זו אינה משתרעת על בדיקה בנשיפון או בדיקת מאפיינים, אך המשמעות הפרקטית מלבצע בדיקות אלה, תהיה שהנאשם יובל אחר כבוד לבצע בדיקת נשיפה, וכאמור לא עומד לו חיסיון מלהימנע מלמסור דגימה כזו, ואם יסרב יחשב שיכור."

