שאלות ותשובות בסדר דין אזרחי
הפרקים שבספר:
- תובענה שאינה במקרקעין (תקנה 3 לתקנות)
- תובענה שבמקרקעין (תקנה 4 לתקנות)
- הסכם שיפוט (תקנה 5 לתקנות)
- מקום שיפוט במקרים אחרים (תקנה 6 לתקנות)
- בקשה להעברת עניין לבית-משפט אחר (תקנה 6א לתקנות)
- תובענות בנושא אחד בבתי-משפט אחדים (תקנה 7 לתקנות)
- פתיחת תובענה (תקנות 7א עד 7ג לתקנות)
- מסירת כתב תביעה (תקנה 8 לתקנות)
- פרטי כתב תביעה (תקנה 9 לתקנות)
- מען להמצאה (תקנה 10 לתקנות)
- בעלי דין נציגים ותובע נציג (תקנות 11 ו- 12 לתקנות)
- יש להראות עניינו של הנתבע (תקנה 13 לתקנות)
- הסעד המבוקש (תקנה 14 לתקנות)
- סעד לתביעות שונות (תקנה 15 לתקנות)
- הסכום שיש לפרשו (תקנה 16 לתקנות)
- תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים (תקנה 17 לתקנות)
- הזמנה לדין (תקנות 18 עד 20 לתקנות)
- צירוף תובעים (תקנה 21 לתקנות)
- צירוף נתבעים (תקנה 22 לתקנות)
- סייג לצירוף (תקנה 23 לתקנות)
- מחיקת בעלי דין והוספתם (תקנה 24 לתקנות)
- בקשה לשינוי בעל דין (תקנה 25 לתקנות)
- הנוהל בשינוי בעל דין (תקנה 26 לתקנות)
- פסק-דין לטובת מקצת מבעלי דין (תקנה 27 לתקנות)
- ייצוג בעלי דין (תקנות 28 עד 31 לתקנות)
- פסולי-דין (תקנות 32 עד 35 לתקנות)
- חילופי בעל דין (תקנות 36 עד 43 לתקנות)
- עילות, תביעות ואיחודן (תקנות 44 עד 48 לתקנות)
- כתב הגנה וכתבי טענות אחרים (תקנה 49 עד 66 לתקנות)
- כתבי טענות – הוראות כלליות (תקנות 67 עד 90 לתקנות)
- תיקון כתב טענות (תקנות 91 עד 96 לתקנות)
- פסק-דין בהיעדר הגנה (תקנות 97 ו- 98 לתקנות)
- פגישת מהו"ת לבחינת האפשרות ליישוב התובענה בגישור (תקנות 99א עד 99יא לתקנות)
- סילוק על-הסף (תקנות 100 ו- 101 לתקנות)
- הודיות, שאלונים וגילוי מסמכים (תקנות 102 עד 122 לתקנות)
- חקירות, חשבונות ובדיקת נכסים (תקנות 123 ו- 124 לתקנות)
- מומחים (תקנות 125 עד 137 לתקנות)
- פלוגתאות (תקנה 138 ו- 139 לתקנות)
- קדם משפט (תקנות 140 עד 150 לתקנות)
- המועד לדיון (תקנות 151 עד 153 לתקנות)
- התייצבות וטיעון (תקנות 157 עד 161 לתקנות)
- עדות (תקנות 162 עד 177 לתקנות)
- הזמנת עדים (תקנות 178 עד 189 לתקנות)
- פסק-דין ופסיקתה (תקנות 190 עד 201 לתקנות)
- סדר דין מקוצר (תקנה 202 עד 214 לתקנות)
- תובענות בסדר דין מהיר (תקנות 214א עד 214טז לתקנות)
- תובענה ממוכנת (תקנות 215א עד 215ד לתקנות)
- כתב-בי-דין אלקטרוני (תקנות 215ה ו- 215ו לתקנות)
- תביעה לפינוי מושכר (תקנות 215ז עד 215יג לתקנות)
- צד שלישי (תקנות 216 עד 223 לתקנות)
- טען-ביניים (תקנות 224 עד 232 לתקנות)
- אבעיות (תקנות 234 עד 239 לתקנות)
- בקשות בכתב (תקנות 241 עד 246 לתקנות)
- המרצת פתיחה (תקנות 248 עד 258 לתקנות)
- תובענה בענייני משפחה
- סעד זמני (תקנות 360 עד 392 לתקנות)
- סדר הדין בבית-הדין המיוחד (תקנות 393 עד 396 לתקנות)
- סדר הדין בערעור (תקנות 397 עד 471 לתקנות)
- טענת פסלות לישב בדין (תקנות 471א עד 471ג לתקנות)
- עורכי-דין (תקנות 472 עד 474 לתקנות)
- המצאת כתבי-בי-דין (תקנות 475 עד 503 לתקנות)
- תשלום לקופת בית-המשפט וממנה (תקנות 504 עד 510 לתקנות)
- הוצאות המשפט וערובה לתשלומן (תקנות 511 עד 519 לתקנות)
- שונות (תקנה 520 עד 529 לתקנות)
התייצבות וטיעון (תקנות 157 עד 161 לתקנות)
1. אי-התייצבות לדיון – תקנה 157 לתקסד"אשאלה: כיצד ינהג בית-המשפט כאשר איש מבעלי הדין לא התייצב לדיון עליו נמסרה הודעה כראוי?
תשובה: בית-המשפט רשאי לדחות את הדיון למועד אחר או למחוק את התובענה.
שאלה: כיצד ינהג בית-המשפט כאשר התובע התייצב ואילו הנתבע לא התייצב?
תשובה: התובע יהא רשאי להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו. במקרה זה, התובע יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר. נעיר כי היעדר התייצבות אינו בא במקום חובת בעל הדין להוכיח תביעתו {ע"א 2777/04 גאנם נסיב נ' מועצה מקומית סאגור, פדאור 05(26), 768 (2005)}.
שאלה: כיצד ינהג בית-המשפט כאשר הנתבע התייצב ואילו התובע לא התייצב?
תשובה: בית-המשפט רשאי, לפי בקשת הנתבע, למחוק את התובענה או לדחותה. מטרתה של תקנה 157(3) לתקסד"א היא להעמיד לרשות בית-המשפט סנקציה, אשר בעזרתה יוכל למנוע בזבוז זמנה של המערכת השיפוטית ולשים קץ למשפט, אשר התובע מגלה חוסר בעניין בו.
שאלה: כיצד יחליט בית-המשפט האם למחוק את התובענה או לדחותה?
תשובה: בית-המשפט אמור לתת דעתו לאינטרסים המושכים לצדדים, כל אחד לצידו, והם האינטרסים של התובע, של הנתבע ושל בית-המשפט, ולמותר לומר כי נסיבותיו של כל עניין ועניין יכריעו.
שאלה: כיצד ינהג בית-המשפט כאשר הנתבע {תובע בתביעה שכנגד} התייצב ואילו התובע {נתבע בתביעה שכנגד} לא התייצב?
תשובה: הנתבע כאמור רשאי יהיה להוכיח את תביעתו עד כמה שהנטל ההוכחה עליו ואזי יהיה זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר.
שאלה: האם אי-התייצבותו של נתבע לדיון שקולה לאי-הגשת כתב הגנה?
תשובה: לא. אי-התייצבותו של נתבע לדיון איננה שקולה לאי-הגשת כתב הגנה, שאזי רשאי התובע ליטול פסק-דין על-פי כתב התביעה בלבד {תקנה 97(א) לתקסד"א}, אלא עליו להוכיח את תביעתו על-פי צד אחד, עד כמה שחובת הראיה עליו, היינו, עד כמה שהעלה הנתבע בכתב ההגנה שהגיש פלוגתא המטילה את נטל השכנוע על התובע {ע"א 355/64 מלאכי נ' הלל, פ"ד יט(1), 69 (1965); ע"א 271/75 שושן נ' שושן ואח', פ"ד ל(1), 473 (1975); ת"א 187333/02 סיאנו שרה נ' ואסילייב אנה, פדאור 05(10), 57 (2005)}.
2. סדר הטיעון באין הודיה בעובדות – תקנה 158 לתקסד"א
שאלה: מהו סדר הטיעון באין הודיה בעובדות?
תשובה: תקנה 158 לתקסד"א קובעת את סדר הטיעון בתובענה, כאשר הנתבע לא הודה בעובדות שהתובע טען להן בתביעתו. תחילה יביא התובע את ראיותיו, אחריו יביא הנתבע את ראיותיו שלו {ת"א 11290/05 בר יעקב נכסים נ' מטבחי זיו תעשיות (1990) בע"מ, פדאור 05(22), 752 (2005)}.
שאלה: אימתי יורשה בעל דין שפתח בהבאת ראיותיו, להביא ראיות נוספות כדי לסתור טענותיו של הצד שכנגד?
תשובה: במקרים יוצאים מהכלל על-פי תקנה 158(א)(1) לתקסד"א מתירים לבעל דין שפתח, להביא ראיות נוספות כדי לסתור טענותיו של הצד שכנגד. ואולם, אין זו זכות של בעל דין להביא ראיות מפריכות הואיל והעניין מסור לשיקול-דעתו של בית-המשפט {ת"א 48173/04 חיים רוני נ' ביטוח ישיר, אי.די.אי. חברה לביטוח, פדאור 05(8), 794 (2005)}.
שאלה: אימתי יהא על בעל הדין להביא ראיה מפריכה?
תשובה: מנוסח תקנה 158(א) לתקסד"א ניתן לקבוע כי אם ניתנה רשות לבעל דין להביא ראיה מפריכה, עליו להביאה לפני הגשת סיכומי בעל דין שכנגד, כדי שזה יוכל להשמיע דברו גם לגביה. {ה"פ 283/02 מנוס גולוב נ' א.ר.י. מזרחי ובניו בניה והשקעות בע"מ, פדאור 04(7), 388 (2004)}. יחד-עם-זאת, נעיר כי ייתכנו מקרים נדירים בהם יתיר בית-המשפט הגשת ראיות נוספות לאחר הסיכומים.
שאלה: מה הדין באשר למתן רשות לבעל דין שסיכם את טענותיו תחילה להשיב לסיכומו של בעל דינו?
תשובה: ב- בש"א 195/98 {מעאיטה מאטמה נ' גלינה אלכסנדר, פדאור 98(9), 222 (1998)} קבע בית-המשפט כי לפי תקנה 158(א)(6) לתקסד"א "רשאי בית-המשפט להרשות לבעל דין שסיכם את טענותיו תחילה להשיב לסיכומו של בעל דינו, אם ראה שהדבר דרוש להבהרת טיעון שהושמע בפניו, להכליל בבקשה להתיר להשיב לסיכומים את התשובה עצמה ובהרחבת יתר. לא ייתכן להוסיף סיכומים, לאחר שסיכומי הנתבע כבר נמסרו בלא לתת הזדמנות לנתבע לטעון את טענותיו לעניין הבקשה עצמה למתן תשובה. יצירת עובדות של הגשת סיכומי התשובה עצמם ובמלוא היקפם בנסיבות אלה, בלא קבלת רשותו של בית-המשפט לאחר דיון בבקשה, היא פסולה ולא מכובדת".
3. סדר הדיון כשיש הודיה בעובדות – תקנה 159 לתקסד"א
שאלה: אימתי משתנה סדר הבאת הראיות?
תשובה: סדר הבאת הראיות משתנה בנסיבות הקבועות בתקנה 159 לתקסד"א, שעניינה הודיה בעובדות. תקנה הנ"ל קובעת, שכאשר מודה הנתבע בעובדות, אך טוען, כי למרות זאת אין התובע זכאי לסעד המבוקש, הנתבע הוא הפותח במסכת הראיות.
שאלה: מהי טענה מסוג "הודאה והדחה"?
תשובה: כאשר בעל דין מודה בעובדות שטוען בעל דין שכנגד, אך טוען שמחמת עובדות נוספות אין יריבו זכאי לסעד המבוקש, הוא טוען טענת "הודאה והדחה". הטוען טענה זו נתפס על הדברים שהודה בהם, ואילו לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידיו, נטל ההוכחה מוטל עליו. אם לא ירים נטל זה יינתן פסק-דין נגדו {ת"א 66829/03 פנינה רוזנבלום נ' טרגט מרקט, פדאור 05(2), 590 (2005)}.
שאלה: האם טענת "פרעתי" הינה טענה מסוג "הודאה והדחה"?
תשובה: כן.
שאלה: האם טענת הגנה שאינה מודה בכל העובדות של עילת התביעה, הינה טענת מסוג "הודאה והדחה", המעבירה את נטל הראיה על הנתבע?
תשובה: לא. די בכך אם אחת העובדות, המקימות את עילת התביעה, הוכחשה על-ידי הנתבע כדי שהתובע יהיה הפותח בהבאת הראיות {ע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2), 143 (1984); ר"ע 677/85 דורקום מחשבים בע"מ נ' רוט, פ"ד לט(4), 654 (1985)}.
שאלה: האם הטענה כי התובע חייב היה לעשות לשם הקטנת הנזק היא בבחינת הודאה והדחה?
תשובה: כן, ועל הנתבע להוכיחה {ע"א 491/71 רוזנר נ' שטרן, פ"ד כז(1), 78 (1972)}.
שאלה: מה הדין כאשר הנתבע לא הצליח להוכיח טענתו העוסקת ב"הודאה והדחה"?
תשובה: התובע יזכה בתביעתו.
שאלה: האם על הנתבע להודות בכל רכיבי התביעה על-מנת שיחול הכלל בדבר "הודאה והדחה"?
תשובה: לא. כדי שיחול הכלל הראייתי בדבר "הודאה והדחה" אין צורך שהנתבע יודה בכל רכיבי התביעה ודי בכך שהנתבע יודה בעובדות המהוות את העילה {רע"א 74540/00 איזבינסקי סמיון נ' טיטלבאום שמואל, תק-על 97(1), 368 (1997); ע"א 426/99 שלום סיאדה נ' חברת אלקה אחזקות בע"מ, פדאור 00(5), 367 (2000); בר"ע 562/01 עזרא גבאי נ' בארי יסהר, פדאור 01(4), 459 (2001); ת"א 11290/05 בר-יעקב נכסים נ' מטבחי זיו תעשיות (1990) בע"מ, פדאור 05(22), 752 (2005)}.
4. דרך סיכום טענות – תקנה 160 לתקסד"א
שאלה: כיצד יסכם בעל הדין את טענותיו?
תשובה: על-פי תקנה 160 לתקסד"א סיכומים יהיו בעל-פה ואין לקבל הטענה לפיה נפל פגם בהחלטת בית-המשפט בה הורה לצדדים לסכם בעל-פה שכן, על-פי התקנה הנ"ל סיכומים בעל-פה מהווים את הכלל והחריג הינו סיכומים בכתב {ע"א 2623/00 גברי הרצל נ' סויסה יעקב, פדאור 02(9), 208 (2002)}.
שאלה: האם יש בהימנעות בית-המשפט מלקבוע את מספר העמודים בסיכומים כדי לתת יד חופשית ולאפשר סיכומים בכל אורך שיראה לו לבאי-כוחם של הצדדים?
תשובה: לא {ראה לעניין זה למשל ת"פ 481/84 מדינת ישראל נ' נסים, תק-מח 96(1), 3447 (1996)}.
שאלה: מה דין נתבע שלא הגיש סיכומי טענות בכתב?
תשובה: אם לא הגיש נתבע סיכומי טענות בכתב, אין התובע זכאי למתן פסק-דין, אלא על בית-המשפט לבחון, על יסוד הראיות, מהו פסק-הדין שמן הראוי לתתו. כלומר, על התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהיה זכאי לסעד המבוקש וכל סעד מתאים אחר {ת"א 220/96 מוכלס מריסאת נ' עוף טנא בע"מ, פדאור 04(6), 481 (2004); ת"א 187333/02 סיאנו שרה נ' ואסילייב אנה, פדאור 05(10), 57 (2005); ת"א 5365/02 מוכתר שאול נ' מיערה שלום, פדאור 05(12), 162 (2005); ת"א 14823/03 נתור איחוד סוכני נסיעות לטיולים מאורגנים בע"מ נ' מדינה טורס (ישראל) בע"מ, פדאור 05(24), 251 (2005); ת"א 213183/02 אף. סי. פליינג קארגו אקספרס בע"מ נ' עמבר בתי מרקחת ובריאות בע"מ, פדאור 05(20), 741 (2005); ע"א 1426/05 אלביר שהאב נ' אליאס מוסא, פדאור 05(15), 511 (2005)}.
שאלה: מהו דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומים במועד הקבוע?
תשובה: דינו כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית-המשפט הוראה אחרת {ת"א 43571/03 פלא דור חברה למסחר בע"מ צור נ' גמפה דניאלה, פדאור 04(16), 406 (2004)}.
5. פסק-דין מוסכם – תקנה 161 לתקסד"א
שאלה: מה משקלו של הסכם פשרה שטרם אושר כפסק-דין?
תשובה: כל עוד לא הובא הסכם הפשרה לאישורו של בית-המשפט ולא אושר כפסק-דין, לא יצא הדבר מכלל משא ומתן בין הצדדים {ע"א 132/52 פרידלבסקי נ' מנגר, פ"ד ו 905, 906 (1952)}.
שאלה: האם בית-המשפט מחוייב לאשר את הפשרה בין הצדדים או ליתן פסק-דין בהסכמה?
תשובה: מאחר שבפסק-דין מוסכם אין בית-המשפט מכריע לגופו בסכסוך שבין הצדדים, על בית-המשפט ליתן דעתו לכך שכל פגם או פסול הדבק בהסכם דבק גם בפסק-הדין המאשרו {ע"א 143/51, 55/52 עיריית רמת גן ואח' נ' פרדס ינאי בע"מ, פ"ד י 1804, 1818 (1956)}.
לעולם אין בית-המשפט חייב לאשר פשרה או לתת פסק-דין בהסכמה, אלא עליו לנהוג לפי שיקול-דעתו, ובין היתר חייב הוא לשקול בדעתו את הדברים האלה {י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7), 547}.
שאלה: כיצד ינהג בית-המשפט בבואו לאשר את הסכמת הצדדים ולפני הינתן פסק-דין מוסכם על ידו?
תשובה: על-מנת שבית-המשפט ימצא כי ההסכמה שהושגה בין הצדדים ראוי שיינתן לה תוקף של פסק-דין מוטל עליו לוודא כי נוהל משא ומתן ענייני, כי הצדדים מבינים כדבעי את תוכנה של ההתקשרות, את משמעותה ותוצאותיה וכי גמרו בדעתם להתקשר בחוזה {רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1), 577, 585 (2001)}, לבדוק מידת הצדק והסבירות בהסכם {ע"א 76/81 בוקובזה נ' שיירי, פ"ד לז(3), 622}, ורק אם ימצא אותו ראוי ייתן לו תוקף של פסק-דין {ע"א 1268/92 כראדי יגאל נ' רובין חיים, דינים עליון לב 143 (1993)}.
שאלה: מהם המאפיינים של הסכם פשרה שהוגש בין הצדדים?
תשובה: פסק-דין המעניק תוקף לפשרה שהושגה בין מתדיינים מאופיין בשלושה. ראשית, יסודו בחוזה. שנית, החוזה הוא פרי פשרה בין מתדיינים בהליך שיפוטי. שלישית, החוזה הופך לבקשת המתדיינים לפסק-דין, וזאת אם בית-המשפט מוצא אותו ראוי ומאשרו {רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' דליה מור, פ"ד נו(1), 577 (2001)}.

