שאלות ותשובות בסדר דין אזרחי
הפרקים שבספר:
- תובענה שאינה במקרקעין (תקנה 3 לתקנות)
- תובענה שבמקרקעין (תקנה 4 לתקנות)
- הסכם שיפוט (תקנה 5 לתקנות)
- מקום שיפוט במקרים אחרים (תקנה 6 לתקנות)
- בקשה להעברת עניין לבית-משפט אחר (תקנה 6א לתקנות)
- תובענות בנושא אחד בבתי-משפט אחדים (תקנה 7 לתקנות)
- פתיחת תובענה (תקנות 7א עד 7ג לתקנות)
- מסירת כתב תביעה (תקנה 8 לתקנות)
- פרטי כתב תביעה (תקנה 9 לתקנות)
- מען להמצאה (תקנה 10 לתקנות)
- בעלי דין נציגים ותובע נציג (תקנות 11 ו- 12 לתקנות)
- יש להראות עניינו של הנתבע (תקנה 13 לתקנות)
- הסעד המבוקש (תקנה 14 לתקנות)
- סעד לתביעות שונות (תקנה 15 לתקנות)
- הסכום שיש לפרשו (תקנה 16 לתקנות)
- תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים (תקנה 17 לתקנות)
- הזמנה לדין (תקנות 18 עד 20 לתקנות)
- צירוף תובעים (תקנה 21 לתקנות)
- צירוף נתבעים (תקנה 22 לתקנות)
- סייג לצירוף (תקנה 23 לתקנות)
- מחיקת בעלי דין והוספתם (תקנה 24 לתקנות)
- בקשה לשינוי בעל דין (תקנה 25 לתקנות)
- הנוהל בשינוי בעל דין (תקנה 26 לתקנות)
- פסק-דין לטובת מקצת מבעלי דין (תקנה 27 לתקנות)
- ייצוג בעלי דין (תקנות 28 עד 31 לתקנות)
- פסולי-דין (תקנות 32 עד 35 לתקנות)
- חילופי בעל דין (תקנות 36 עד 43 לתקנות)
- עילות, תביעות ואיחודן (תקנות 44 עד 48 לתקנות)
- כתב הגנה וכתבי טענות אחרים (תקנה 49 עד 66 לתקנות)
- כתבי טענות – הוראות כלליות (תקנות 67 עד 90 לתקנות)
- תיקון כתב טענות (תקנות 91 עד 96 לתקנות)
- פסק-דין בהיעדר הגנה (תקנות 97 ו- 98 לתקנות)
- פגישת מהו"ת לבחינת האפשרות ליישוב התובענה בגישור (תקנות 99א עד 99יא לתקנות)
- סילוק על-הסף (תקנות 100 ו- 101 לתקנות)
- הודיות, שאלונים וגילוי מסמכים (תקנות 102 עד 122 לתקנות)
- חקירות, חשבונות ובדיקת נכסים (תקנות 123 ו- 124 לתקנות)
- מומחים (תקנות 125 עד 137 לתקנות)
- פלוגתאות (תקנה 138 ו- 139 לתקנות)
- קדם משפט (תקנות 140 עד 150 לתקנות)
- המועד לדיון (תקנות 151 עד 153 לתקנות)
- התייצבות וטיעון (תקנות 157 עד 161 לתקנות)
- עדות (תקנות 162 עד 177 לתקנות)
- הזמנת עדים (תקנות 178 עד 189 לתקנות)
- פסק-דין ופסיקתה (תקנות 190 עד 201 לתקנות)
- סדר דין מקוצר (תקנה 202 עד 214 לתקנות)
- תובענות בסדר דין מהיר (תקנות 214א עד 214טז לתקנות)
- תובענה ממוכנת (תקנות 215א עד 215ד לתקנות)
- כתב-בי-דין אלקטרוני (תקנות 215ה ו- 215ו לתקנות)
- תביעה לפינוי מושכר (תקנות 215ז עד 215יג לתקנות)
- צד שלישי (תקנות 216 עד 223 לתקנות)
- טען-ביניים (תקנות 224 עד 232 לתקנות)
- אבעיות (תקנות 234 עד 239 לתקנות)
- בקשות בכתב (תקנות 241 עד 246 לתקנות)
- המרצת פתיחה (תקנות 248 עד 258 לתקנות)
- תובענה בענייני משפחה
- סעד זמני (תקנות 360 עד 392 לתקנות)
- סדר הדין בבית-הדין המיוחד (תקנות 393 עד 396 לתקנות)
- סדר הדין בערעור (תקנות 397 עד 471 לתקנות)
- טענת פסלות לישב בדין (תקנות 471א עד 471ג לתקנות)
- עורכי-דין (תקנות 472 עד 474 לתקנות)
- המצאת כתבי-בי-דין (תקנות 475 עד 503 לתקנות)
- תשלום לקופת בית-המשפט וממנה (תקנות 504 עד 510 לתקנות)
- הוצאות המשפט וערובה לתשלומן (תקנות 511 עד 519 לתקנות)
- שונות (תקנה 520 עד 529 לתקנות)
הוצאות המשפט וערובה לתשלומן (תקנות 511 עד 519 לתקנות)
שאלה: מהו הדין באשר להטלת הוצאות?תשובה: בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית-המשפט או הרשם, לעניין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר-טרחת עורך-דין והוצאות המשפט לטובת בעל דין אחר, אם לאו {תקנה 511(א) לתקסד"א}.
שאלה: כיצד ייקבע סכום ההוצאות?
תשובה: החליט בית-המשפט או הרשם לחייב בעל דין בהוצאות, רשאי הוא לקבוע את סכום ההוצאות לפי שיקול-דעתו, בכפוף לאמור בתקנה 512 לתקסד"א {ראה תקנה 511(ב) לתקסד"א}.
שאלה: האם לבעלי הדין תהא האפשרות להשמיע טענותיהם בדבר סכום ההוצאות בטרם בית-המשפט יפסוק?
תשובה: כן {ראה תקנה 511(ג) לתקסד"א}.
שאלה: מהו הדין באשר לקביעת סכום ההוצאות?
תשובה: קבע בית-המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו, הן לעניין שכר-טרחת עורך-דין והן לעניין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנה 512(ב) לתקסד"א, לא יפחת סכום שכר-הטרחה מן התעריף המינימלי שנקבע לעניין שכר-טרחת עורך-דין בכללי לשכת עורכי-הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז-1977, זולת אם הורה בית-המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור {ראה תקנה 512(א) לתקסד"א}.
שאלה: כיצד בית-המשפט יקבע את שיעורם של ההוצאות?
תשובה: בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית-המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון {תקנה 512(ב) לתקסד"א}.
שאלה: כיצד יפסק שכר-הטרחה של עורך-הדין?
תשובה: פסק בית-המשפט או הרשם שכר-טרחת עורך-דין לפי תקנה 512(א), לא ייפסק ולא ייווסף לסכום שנקבע, כאמור, סכום השווה למס ערך מוסף הנגזר מן הסכום שנקבע.
שאלה: מהו הדין באשר לחישוב הוצאות?
תשובה: הטיל בית-המשפט או הרשם הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית-המשפט או הרשם הוראה כאמור בתקנה 513(1) ו- 513(2) לתקסד"א.
שאלה: מהו הדין כאשר בעל דין האריך את הדיון בעל הליך שלא לצורך?
תשובה: בית-המשפט רשאי, באותו הליך או בפסק-הדין, וללא קשר עם תוצאות המשפט, להטיל על בעל הדין המאריך הוצאות ההליך או המשפט בשיעור שימצא לנכון בנסיבות העניין, לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה, או לטובת שניהם.
שאלה: מהו הדין באשר לאכיפת צו הוצאות?
תשובה: צו לתשלום הוצאות שסכומן נקבע בידי בית-המשפט או הרשם או בידי המזכיר הראשי של בית-המשפט, ניתן להוצאה לפועל בדרך שמוציאים לפועל פסק-דין של בית-המשפט.
שאלה: מהו הדין באשר לפסיקת הוצאות כאשר בעל הדין טוען לעצמו?
תשובה: בעל דין שטוען לעצמו, יראו אותו, לעניין הוצאות המשפט, כעד שהוזמן מטעמו בכל יום שהופיע למשפטו. במקרה ובעל הדין עורך-דין והוא טוען לעצמו, הוא גופו או באמצעות משרדו, זכאי הוא לשכר-טרחת עורך-דין ולשאר הוצאות המשפט שהיה מקבל אילו העסיק עורך-דין.
שאלה: מהו הדין באשר לערובה לתשלום הוצאות?
תשובה: בעת שבית-המשפט דן בבקשה לחייב תובע בהפקדת ערובה, בהתאם לתקנה 519 לתקסד"א, עליו לאזן בין תכלית התקנה אשר נועדה לשם הבטחת תשלום הוצאות הנתבע, במידה והתובענה אשר הוגשה נגדו תידחה וכן צמצום הגשת תביעות סרק לבין שמירה על זכות הגישה לערכאות והבטחת היכולת למימוש זכויות באמצעות מערכת בתי-המשפט {רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר, תק-על 2004(4), 51 (2004)}.
שאלה: מהו השיקול המנחה את בית-המשפט בואו לדון בהפקדת ערובה על-פי תקנה 519 לתקסד"א?
תשובה: השיקול המנחה את בית-המשפט בדונו בבקשה על-פי תקנה 519 לתקסד"א הינו שיקול הצלחת התובענה.
שאלה: האם תקנה 519 לתקסד"א יוצרת חזקה לפיה על התובע להפקיד ערובה להוצאות משפט?
תשובה: לא.
שאלה: על מי מוטל הנטל להוכיח הצורך בהפקדת הערובה?
תשובה: הנטל בבקשה לפי תקנה 519 לתקסד"א הינו על כתפי המבקש ועליו להוכיח קיומו של צורך בהפקדה ערובה כאמור.
שאלה: אימתי יעשה בית-המשפט שימוש בתקנה 519 לתקסד"א ויחייב את התובע להפקיד ערובה להוצאות הנתבע?
תשובה: במסגרת תקנה 519 לתקסד"א לא נקבעו קריטריונים להפעלת הסמכות האמורה. ואולם, בפסיקת בתי-המשפט גובשו הכללים המנחים וסוגי המקרים בהם ייעשה שימוש בתקנה. מהפסיקה עולה, כי חיוב תובע בערובה ייעשה כאשר סיכויי התובענה קלושים, התובע מתגורר בחו"ל ואין בידו להצביע על נכסים בישראל ובמקרה בו התובע לא פירט במסגרת כתב התביעה את מענו או מסר מען לא נכון {רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נגד נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1), 647 (1990); ת"א (נצ') 24825-01-11 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח חמדאן ג'לאל ג'מיל דוגמוש, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); ת"א (חי') 19394-01-11 מדינת ישראל נ' עזבון המנוחה פאטמה מחמוד עבדאללה (המנוח), פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
שאלה: האם הרשימה שמנינו לעיל מהווה רשימה סגורה?
תשובה: לא. רשימת המקרים בהם מוצדק להטיל ערובה לתשלום הוצאה בהתאם לתקנה 519 לתקסד"א, אינה רשימה סגורה.
שאלה: מהי המטרה שבתקנה 519 לתקסד"א?
תשובה: אחת המטרות העיקריות להפעלת תקנה 519 לתקסד"א היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר נראה, כי סיכויי התביעה להצליח קלושים, תוך שמירה על הכלל, כי אין להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות באופן שהגישה לבית-המשפט תוגבל רק לבעלי אמצעים {ת"א (נצ') 24134-01-11 מדינת ישראל נ' עבדאללה נאצר סדודי (המנוח), פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
שאלה: האם מצבו הכלכלי של התובע יכול להוות סיבה שבעטיה יחליט בית-המשפט כי על התובע להפקיד ערובה להוצאות?
תשובה: כן {ת"א (ת"א) 39937-10-10 גדי פרנק נ' עו"ד מנחם רובינשטיין, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

