מימוש נכסי מקרקעין
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מהותה של משכנתה
- הדרכים למימושו של מישכון בנכסי מקרקעי
- חוקים מיוחדים הנוגעים להליכי מימוש נכסי מקרקעין
- חוקי החוזים הכלליים
- חוק החוזים האחידים
- חוקי הבנקאות, מאיר זנטי
- חוק הגנת הצרכן
- החובות החלות ביחסי בנק-לקוח - פרי ההלכה
- כללי
- מימוש משכנתה כביצועו של פסק-דין בהוצאה לפועל
- הליכי המימוש על-פי הוראות חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו
- מבוא
- מינוי כונס נכסים
- סמכויות וחובות כונס הנכסים
- זכויות צד שלישי
- אחריותו של כונס הנכסים
- שכרו של כונס הנכסים
- סיום תפקידו של כונס הנכסים
- מבט לפסיקת בתי-המשפט - כונס הנכסים
- מימוש המשכנתה באמצעות כונס הנכסים - דרכי מכירה
- ההליכים במסגרת בית-המשפט נגד הליכי מימוש המקרקעין
- עיכוב ביצוע וסעד זמני בערעור
- זכות אישה למחצית הדירה מול בעל המשכנתה
- משכון להבטחת חיובו של אחר
- הגבלת העבירות והמשכנתה
- נושה מובטח שעשה יד אחת עם חייב כדי שלא לממש נכס
- אחריות עורך-הדין
- אחריות בנק בגין אי-רישום משכון
- רשלנות המדינה במרשם
- תשלום על חשבון פירעון ההלוואה באמצעות חשבון עו"ש אשר נמצא ביתרת חובה - משמעותו
- והמרת משכנתה לנכס אחר - כפיית הנושה להמרה כז
חוק הגנת הצרכן
חוק הבנקאות מכיל הוראה הדומה לסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן. מדובר בסעיף 3 לחוק הבנקאות. אולם קיים הבדל מהותי בין שני הסעיפים שהודגש בדברי בית-המשפט ב- ת"א 284/05 {RUTH SIMON SHARP נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פדאור 06(8) 692}:"28. הפרה של חובת הגילוי, כשלעצמה, אין פירושה האוטומטי בטלות של כתב הערבות או הסכם המשכון. הפרת חובת הגילוי צריכה להיות הקשר הסיבתי לכך שהצד השני הוטעה. אם ראובן הפר את חובת הגילוי כלפי שמעון, אך שמעון לא הוטעה עקב כך, לא תעמוד לשמעון עילת ביטול עקב הטעייה. בהיעדר טעות של הצד השני, לא סגי בהפרה כלשעצמה כדי להקים את זכות הביטול. כל הפגמים בכריתת חוזה, כל אותם סעיפי המריעין בישין המנויים בפרק ב' לחוק החוזים - טעות, הטעייה, כפיה ועושק, דורשים קשר סיבתי בין הפגם לבין ההתקשרות בחוזה 'מי שהתקשר בחוזה עקב טעות'..."
אלא, שלהבדיל מהטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים, כפי שנדונה בפרשת פייבושביץ לעיל, סעיף 3 לחוק הבנקאות, אינו דורש הטעיה בפועל או קשר סיבתי בין ההטעיה להתקשרות. עמד על כך כב' השופט מ' שמגר בפרשת ליפרט הנ"ל:
"הוראה זו נועדה להחיל על חוזים בנקאיים משטר נורמטיבי מיוחד, היוצר חריג לדיני החוזים הרגילים, ומרחיב את דיני ההטעיה הקבועים בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי)... במספר מישורים מרכזיים: ראשית, אין בחוק הבנקאות (שירות ללקוח) דרישה לקשר סיבתי בין ההטעיה ובין ההתקשרות בהסכם עם הבנק, כדוגמת זו המופיעה בסעיף 15 הנ"ל. שנית, האיסור בחוק הבנקאות (שירות ללקוח) רחב יותר, ואוסר על כל מעשה או מחדל העלול להטעות היינו, אין דרישה להטעיה בפועל (הגם שללא הטעיה כזו ספק אם ניתן יהיה להצביע על נזק שיהווה עילה לפיצוי על-פי החוק)...
לאור זאת, התובעת אינה נדרשת להוכיח קשר סיבתי בין הטעות להתקשרות (להבדיל מהצורך להוכיח את הקשר הסיבתי בין ההטעיה לבין הנזק כפי שנקבע בדעת הרוב ב- דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, פ"ד נז(6) 385 לעניין פרשנות הוראת סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, שנוסחה דומה להוראת סעיף 3 לחוק הבנקאות)."