מינוי כונס נכסים

1. הדין
סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל עניינו מינוי הכונס, על-פיו:

"(א) רשם ההוצאה לפועל רשאי, אם ראה צורך או תועלת בדבר לשם ביצוע פסק-הדין, למנות כונס-נכסים לנכס מסויים של החייב.
(ב) רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות כי כונס הנכסים יתן ערובה, להנחת-דעתו, לשם הבטחת אחריותו למילוי תפקידו.
(ג) הודעה על מינוי כונס-נכסים תינתן לכונס הנכסים הרשמי."

תקנה 80 לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי:

"(א) המבקש מינוי כונס נכסים, יפרט בבקשתו את הנכס שעליו יתמנה כונס הנכסים, תיאורו, טיבו ומקום הימצאו, ויציע בבקשתו מועמד שיהא כונס נכסים; לבקשה יצרף את הסכמתו בכתב של המועמד למינוי.
(ב) לא ימנה רשם ההוצאה לפועל את הזוכה להיות כונס נכסים, זולת אם ראה טעמים מיוחדים לכך, אולם רשאי הוא למנות את עורך-דינו של הזוכה."

2. כללי
הוראתו של סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל איננה מאפשרת מינוי כונס נכסים על כלל נכסי החייב, אלא על נכס מסויים בלבד. שיקול-הדעת של רשם ההוצאה לפועל נרחב למדי והוא רשאי להורות על המינוי בכל מקרה שבו ראה תועלת או צורך במינוי לשם ביצוע מהיר ויעיל של פסק-הדין וכן ניתן למנות כונס נכסים על נכס מקרקעין ולהוציאו למכירה (דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והלכות (מהדורה רביעית, 1996), 387).

ב- ע"א 447/92 {הנרי רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן, פ"ד מט(2), 102, 114} קבע בית-המשפט:

"והוראתו של סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל אינה מאפשרת מינוי כונס על כל נכסי החייב, אלא על נכס מסויים בלבד ועל-כן, זוכה בפסק-דין המקנה לו זכויות בנכסי החייב אינו יכול לפנות ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה למינוי כונס על כלל הנכסים. יתירה מזאת, שיקול-דעתו של רשם ההוצאה לפועל בעת מינוי כונס לפי סעיף 53 הנ"ל אינו רחב כשיקול-דעתו של השופט בדין וכך אין רשם ההוצאה לפועל רשאי למנות כונס על נכס משיקולי אקוויטי, כפי שרשאי לעשות בית-המשפט לפיתקנה 388 לתקנותהנ"ל. ואם אין די בכך, הרי רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך להעניק לכונס סמכויות וכגון סמכויות חיפוש נכסים אשר הוסתרו או הועלמו על-ידי החייב..."

מינוי הזוכה לכונס נכסים, מצריך טעם מיוחד, וזאת על-מנת לוודא שפסק-הדין לא יבוצע בניגוד אינטרסים.

סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל") מסמיך רשם הוצאה לפועל למנות כונס נכסים. כונס הנכסים מהווה "זרועו הארוכה" של רשם ההוצאה לפועל ומתוקף כך חב לרשם חובת נאמנות ראשונה: "בניגוד לרשם הספון בלשכתו וממלא תפקיד שיפוטי, על כונס הנכסים לצאת לשטח, לבקר את הנכס שבכינוס, לשוחח עם המעורבים, לקבל הצעות מחיר והצעות רכישה ולהיות בקיא בפרטי העניין, לביצוע מיטבי של העסקה, היא מטרת כינוס הנכסים" (עודד מאור ואסף דגני על כונס נכסים - כינוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מינהלית 239 (2015)).

סעיף 54 לחוק ההוצאה לפועל מסמיך את כונס הנכסים להיכנס לנעלי החייב לשם ביצוע פעולות שונות בנכס. בד-בבד, מטיל סעיף 56 לחוק חובה על חייב בהוצאה לפועל לשתף פעולה עם כונס הנכסים.

חובה נגזרת החלה על כונס הנכסים היא למנות שמאי מוסמך ומיומן. עליו לוודא, שחוות-הדעת תהא ערוכה לפי הוראות תקנות 65, 66 לתקנות ההוצאות לפועל, התש"ם-1979 (להלן: "התקנות"). לעניין זה מורה תקנה 65(ד) כך: "חלק אחד הצדדים על השומה והמציא שומה של שמאי מוסמך הסותרת את השומה לפי תקנת-משנה (א), יועבר העניין להחלטתו של רשם ההוצאה לפועל שיקבע את השומה לצורך המכירה".

כונס הנכסים משמש, בתחום סמכויותיו, גם כשלוח סטטוטורי של החייב ועליו לנהל, למכור, לממש ולעשות בו כפי שיורה רשם ההוצאה לפועל ו"ידו של כונס הנכסים בכל אלה כיד החייב" (סעיף 54(א) לחוק ההוצאה לפועל). "כלומר: שליחותו של כונס הנכסים מתהווה ומשתכללת לא מכוח הסכמתו או הוראתו של החייב, אלא מכוח הוראה הקבועה בחוק. זו איננה שליחות חוזית, שנוצרה כתוצאה מהסכם שליחות שנכרת בין השולח לבין השלוח, אלא שליחות סטטוטורית שיסודה בחוק. והתוצאה הנובעת מכך היא שהחייב איננו שולט על עצם כריתתה או על מתן הוראות לכונס נכסים. הוראה זו של השליחות הסטטוטורית נחוצה וחשובה בעיקר כאשר החייב איננו מסכים לשתף פעולה עם כונס הנכסים..." (דוד ב-אופיר הוצאה לפועל - הליכים והלכות 924(2) (מהדורה שביעית, עדכון מס' 8) 2014).

אולם כיוון שכונס הנכסים בהוצאה לפועל הוא המוציא לפועל את פסק-הדין לטובת הזוכה, הרי שבמינוי בא-כוחו של הזוכה, לרישום פעולה, או שמירת הנכס והבטחתו נגד השמדה או הברחה, אין ניגוד עניינים בין תפקידו ככונס הממונה על-ידי בית-המשפט לבין נאמנותו ללקוחו.

כאמור, על-פי חוק ההוצאה לפועל, מטרת מינוי כונס הנכסים היא ביצוע פסק-הדין על-ידי מימוש הנכסים. אמנם לכאורה נראה, כי את ביצוע פסק-הדין ניתן להשיג גם באמצעות מינוי כונס נכסים על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, או חוקים אחרים {ה"פ (ת"א) 56508-02-15 רחל לטין נ' פרימיום קרדיט מימון והשקעות נדלן בע"מ, תק-מח 2015(4), 10282 (2015)}.

סעיף 3 לחוק ההוצאה לפועל מרחיב את המוסמכים על-פי חוק זה וקובע כי "הסמכויות של רשם ההוצאה לפועל נתונות לכל שופט של בית-משפט שלום ולכל רשם בית-משפט שלום".

כך למשל נקבע במקרה הנדון ב- בר"ע 135/81 {ד"ר עמרי ענבר נ' יונה ענבר, פ"ד לו(1), 169} בו שני בעלי הדין היו בעל ואישה, אשר נחתם ביניהם "הסכם יחסי ממון וגרושין" שבו הסדירו ביניהם את ענייני הרכוש והחזקת ילדתם. תוקף ההסכם הותנה במתן הגט.

בית-המשפט המחוזי, אישר את הסדר הרכוש, מלבד ההתנאה במתן הגט. המשיבה חזרה בה מהסכמתה לקבל את הגט, אך למרות זאת ביקש המערער לבצע את ההסכם במה שנוגע לדירת הזוג, אותה התחייבה המשיבה להעביר לידי הבעל.

בבקשתו ביקש המערער למנות כונס נכסים לזכויותיה של המשיבה בדירת המגורים הנ"ל, כדי שזה יעשה את כל הפעולות המשפטיות ויחתום על כל המסמכים הדרושים לשם רישום זכויותיה של המשיבה בדירה.

בית-המשפט המחוזי דחה את בקשת המערער.

הטעם הראשון, הרלבנטי לענייננו היה, שהבקשה למינוי כונס נכסים לא צריכה היתה להיות מוגשת כלל בבית-המשפט המחוזי, אלא לרשם ההוצאה לפועל, לפי סעיף 53 של חוק ההוצאה לפועל, המסמיך את רשם ההוצאה לפועל, אם ראה צורך או תועלת בדבר לשם ביצוע פסק-דין, למנות כונס נכסים לנכס מסויים של החייב. על כך הוגש ערעור זה.

כב' הנשיא (כתוארו אז) מ' לנדוי דחה את הערעור וקבע לעניין מקום הגשת הבקשה כי:

"עקרונית, יש בהעסקת בית-המשפט לצורך ביצוע פסק-דין שניתן משום ערבוב התחומים, שהרי לשם אכיפת פסקי-דין קיימים, בראש ובראשונה, הליכי ההוצאה לפועל. כאשר המבקש יכול לקבל עתה, אחרי חקיקת חוק ההוצאה לפועל החדש, אותו סעד ממש לשם הוצאתו לפועל של פסק-דין בבית-המשפט ובלשכת ההוצאה לפועל, אין כל טעם שלא יבקש להוציא את פסק-הדין לפועל בדרך הפעלת המנגנון, המיועד לכך מטבע ברייתו...
עלינו לעמוד על הנהגת סדר נכון בכל הנוגע לבקשות למינוי כונס נכסים, וסדר זה מחייב למנוע גם במקרה ספציפי זה אותו ערבוב תחומים."

כונס נכסים שמונה על-פי סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל אינו הופך להיות מזוהה עם צד זה או אחר וכל תפקידו מתמצה בפעולתו על-פי צו המינוי.

כך לדוגמה קבעה כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן ב- ע"א 6034/97 {משה כובשי בע"מ נ' מדינת ישראל מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נד(3), 437, 443-442}:

"ערעור זה הינו ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים על חיוב במס ערך מוסף לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ").
במקרה הנדון, המערערת היא עוסק מורשה שעסקה הוא הובלת נוסעים. לצורך גביית חובה של המערערת לבנק הפועלים נמכרו בחודש דצמבר 1991 שמונה אוטובוסים שהיו בבעלותה, במסגרת הליך הוצאה לפועל. לצורך המכירה מונה בא-כוחו של הבנק לכונס נכסים.
רשם ההוצאה לפועל הורה לכונס לגבות מרוכשי האוטובוסים מס ערך מוסף (להלן: "מע"מ") בגין המכירה, במידה ויחול מע"מ על העסקה. הרוכשים שילמו סך כולל של 1,142,000 ש"ח, ללא מע"מ. הכונס לא גבה מן הרוכשים את המע"מ המשתלם בעד העסקה ולא העביר לרשויות מע"מ את המס המגיע בגין המכירה.
המערערת לא כללה את עסקת מכר האוטובוסים בדו"ח שהגישה למנהל מס ערך מוסף (המשיב, להלן: "המנהל") לגבי חודש דצמבר 1991, ולא שילמה גם היא את המע"מ המגיע בגין העסקה.
בית-המשפט המחוזי קבע כי מאחר והבעלות בנכס היא של המערערת, רואים אותה כמוכרת לפי חוק מע"מ והחבות במס מוטלת עליה. על כך הוגש ערעור.
המערערת טוענת, שבעסקת מכר כפוי שבה השולט על תנאי העסקה, התמורה ואפשרות גביית המע"מ מהרוכשים הוא כונס הנכסים, החובה לשלם את המע"מ המגיע בגין העסקה, מוטלת על הכונס ולא על החברה שאת נכסיה הוא מוכר."

כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן דחתה את הערעור וקבעה:

"סעיף 2 לחוק מע"מ קובע שעסקה בישראל חייבת במס ערך מוסף. זהות החייב בתשלום מע"מ, מוסדרת בסעיף 16 פרק ה' לחוק מע"מ הקובע כי בעסקת מכר, המוכר הוא החייב בתשלום מע"מ. כאשר עסקינן בעסקת מכר המתבצעת במסגרת הליכי הוצאה לפועל באמצעות כונס, מתעורר קושי לקבוע מי יחשב כ"מוכר" לצורך החוק. בא סעיף 18 בפרק זה וקובע, כי "בעל הנכסים שנמכרו", ולא הממונה המנהל את המכירה בפועל, הוא זה שיחשב כמוכר...
בצדק ציינה המערערת כי הטלת החבות באופן שאין לכונס חבות כלפי רשויות המס היא בעייתית, מאחר שהכונס הוא השולט בתנאי העסקה. לכאורה, בהיעדר חבות לתשלום המס, אין לכונס סיבה להעדיף רוכש המתחייב לשלם מע"מ, על רוכש שאינו מתחייב לכך. אולם, חבותו של המוכר לרשויות אינה פוטרת את הכונס מחובתו כלפי המוכר. אף שאיני נדרשת להכריע בכך, הרי שגם אם הכונס אינו שליחו של המוכר (המ' 9701/84 אלסקה ספורטלייף נ' מ' בן-ישראל, פ"מ התשמ"ו(ב), 287), דומה שהוא חב חובת זהירות ואף חובת אמון כלפי המוכר בהיותו בעל כוח לפעול בנכסיו של אחר (ע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר, פ"ד לח(3), 253); השוו לעניין חובות מפרק שמונה על-ידי בית-המשפט צ' כהן, פירוק חברות (תש"ס), 335-310)."

באופן דומה נקבע גם ב- ת"א (חד') 151/98 {בני בנימין לקרץ בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, רמי פילו עורך-דין בתור כונס נכסים, ואח', תק-על 2002(3), 2002}:

"בטרם אדון בטענות הצדדים מן הדין לדחות את טענתו של בא-כוח המבקשות בסיכומים ... ככל שהן מתייחסות למשיב 2, שעל-אף היותו משיב, אינו צד לדיון ולא יכולה להיות לו עמדה במחלוקת שבין המבקשות והמשיב 1, עקב היותו כונס נכסים שמונה במסגרת הליכי הוצאה לפועל..."

תקנה 81 לתקנות ההוצאה לפועל עניינה, צו מינוי:

"(א) צו מינוי כונס נכסים יהא ערוך לפי טופס 16 שבתוספת.
(ב) רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות על פרסום המינוי בדרך שתיראה לו.
(ג) המוציא לפועל ישלח הודעה על המינוי לכונס הנכסים הרשמי, לחייב ולזוכה, בצירוף העתק מצו המינוי; ההודעה לחייב תפרש את חובותיו לפי סעיף 56 לחוק."

במידה והוטל על הכונס לשלם ערובה, קובעת תקנה 82 לתקנות ההוצאה לפועל כי תשלום הערובה הוא תנאי לנתינת צו המינוי, אלא-אם-כן הורה רשם ההוצאה לפועל אחרת.

כמו-כן קובעת התקנה, כי הזוכה רשאי לבקש, שהערובה תובטח על-ידי החוב הפסוק.

תקנה 84 לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי אם נתמנה כונס נכסים לנכס שלגביו מתנהל רישום על-פי כל דין, יתן המוציא לפועל הודעה על המינוי למי שמנהל אותו רישום, והערה על המינוי תירשם בפנקס שבו מתנהל הרישום.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מינוי כונס נכסים