חובת הגינות כללית מצד התביעה כלפי הנאשם

ב- עפ"ת (מחוזי נצ') 10265-11-11 {תום פרוחי נ' מדינת ישראל, תק-מח 2011(4), 8802, 8805 (2011)} קבע בית-המשפט:

"20. לאחרונה התייחסתי לסיטואציה דומה בפסק-הדין שניתן ב- עפ"ת 15780-10-11 פרייברגר נ' מדינת ישראל, תק-מח 2011(4), 5511 (2011). גם שם, עקב חלופי התובעים ותרשומת חלקית בתיק החקירה, לא עמד התובע בטיעוניו לעונש מאחורי הסדר הטיעון וטען בשפה רפה לאימוצו. הפניתי שם לפסק-הדין שניתן ב- דנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ' פרץ, פ"ד נט(6), 281 (2005) והדברים יפים גם לענייננו:

'ב- דנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ' פרץ (להלן: "דנ"פ פרץ") נדונו השיקולים הרלבנטיים לקביעת עמדתה של התביעה בערעור, ביחס להסדר טיעון שנדחה בערכאה הדיונית. בית-המשפט העליון עמד שם על היסודות למחוייבות התביעה כלפי נאשם, עימו הושג הסדר, ונקבע כי היסוד הראשון הוא חובתה של התביעה להשתדל ולשכנע את בית-המשפט בערכאה הדיונית לאמץ את ההסדר. בענייננו, לא פעלה כך התביעה, כאשר כבר בטיעוני נציגה, הביעה ספקות והסתייגות מן ההסדר, במקום לערוך בירור מה הניע את התובע להגיע להסדר, לאחר שזה משום מה, לא פירט את עצם קיומו של ההסדר ונימוקיו ברישומי התיק.
עוד נקבע ב- דנ"פ פרץ דלעיל, כי חלה על התביעה חובת הגינות כללית כלפי הנאשם ומחובה זו נגזרת חובתה להתחשב באינטרס הציפייה שלו. 'מנגד הנאשם מוותר בהסדר הטיעון על זכותו לניהול ההליך הפלילי עד תומו, על כל המשמעויות הנלוות לכך. אין חולק, כי כאשר מתגבש הסדר טיעון, יוצרת התביעה מצג כלפי הנאשם שההסדר מקובל עליה, ביסודו של מצג זה עומד טעם מהותי שכן משהסכימה התביעה להסדר טיעון חזקה עליה שהיא שקלה את ההסדר והיא מאמינה כי הוא מאוזן וראוי. התנהלות זו יוצרת ציפייה אצל הנאשם שהתביעה תעמוד מאחורי ההסדר שקיבלה על עצמה ותפעל כמיטב יכולתה, במסגרת המגבלות החלות עליה, להביא להגשמתו של ההסדר'.

ברי, כי חלופי תובעים איננה עילה לפתיחת ההסדר מחדש, בפרט שהתובע איננו בוחן ואיננו בודק מה היו שיקולי קודמיו.'

21. כך גם במקרה שלפני, הצגת ההסדר בפני בית-המשפט קמא, כאילו כלל אך ורק הסכמה שלא לטעון למאסר על-תנאי, איננה עולה בקנה אחד עם המוצהר בפרוטוקול.

במאמר מוסגר יאמר, כי המערער צירף להודעת הערעור, תרשומת לגבי ההסדר כפי שנרשם בתיק החקירה, בחתימתו של ראש השלוחה דאז, (נספח ג'), ממנו ניתן ללמוד, כי ההסכמה כללה במפורש עונש פסילה נמוך מהפסילה המינימאלית. על-כל-פנים, אינני נותנת משקל למסמך זה, שכן בפרוטוקול הדיון בחרו הצדדים להודיע על ההסדר, כפי שהובא לעיל ולא במתכונת זו.

22. העובדה שהתובע המחליף לא ידע לפרט בפני בית-המשפט קמא את נימוקיו להסדר הטיעון, איננה צריכה לפעול לחובת הנאשם. מן הראוי, כי נימוקי ההסדר ירשמו בפירוט, כך שהתובע הטוען בפני בית-המשפט קמא והמחוייב על-פי ההגינות לנסות לשכנע את בית-המשפט לאמץ את ההסדר, יוכל להסביר ולהראות, כי ההסדר הוא סביר ויש לקבלו.

23. מעבר לכך, כידוע, חזקה על המאשימה, כי היא שוקלת כראוי את השיקולים הנעוצים באינטרס הציבורי בעת שהיא עורכת הסדר טיעון עם הנאשם, ואין די בכך שהתובע לא ידע לפרט בפני בית-המשפט קמא את הנימוקים להסדר בכדי להביא לדחייתו. ניתן גם היה לבקש מן התובע כי יבדוק, יברר ויסביר את הנימוקים להסדר, אם סבר כי התרשומת בתיק החקירה איננה מספקת תשובות הולמות.

24. המערער לא הועמד בשום שלב עד לגזר הדין על האפשרות, כי בית-המשפט ידחה את ההסדר. הדבר לא הוסבר לו בעת שההסדר הוצג בפני בית-המשפט קמא וגם לא במהלך טיעוני הצדדים לעונש.

25. באשר להתנהלות התביעה במסגרת ערעור על גזר דין שלא אימץ הסדר טיעון , נקבע בדנ"פ פרץ דלעיל, כי התביעה מחוייבת לבחון עמדתה, היא איננה מחוייבת להגן על ההסדר, אך עליה לפרט בפני ערכאת הערעור את הנימוקים שהביאו אותה להגיע להסדר מלכתחילה ואת הנימוקים להסתייגותה מן ההסדר.

26. אחד השיקולים שעל התביעה לשקול בעת שהיא מגבשת עמדתה בערעור, הינו השאלה האם הוזהר הנאשם כי התביעה איננה מחוייבת להגן על ההסדר בערעור.
כאן, כאמור, המערער לא הוזהר בשום שלב מפני האפשרות שהתביעה לא תגן על ההסדר או שבית-המשפט לא יאמצו.

27. בטיעוני התביעה בפני לא שמעתי התייחסות לשיקולים שהניעו אותה להגיע להסדר מלכתחילה ולאלו שהניעו אותה לשנות את עמדתה, להגן על פסק-הדין נשוא הערעור ולא לעמוד מאחורי ההסדר.

28. לטעמי, אין ספק, כי בית-המשפט קמא סטה מן ההסדר, לא רק בכל הנוגע לעונש הפסילה בפועל, אלא גם באשר לעונש המאסר המותנה. בעניין זה, ב"כ המאשימה לא עתר להטלת עונש מאסר מותנה, אלא ביקש לאמץ את התסקיר שהמליץ על של"צ. בית-המשפט קמא החליט חרף עמדת התביעה, להטיל מאסר מותנה ונמנע מהטלת של"צ.

29. בכל הנוגע לעונש הפסילה בפועל, גם כאן, נראים לי טיעוני ב"כ המערער מוצדקים.

שירות המבחן הפליג בשבחי המערער, כישוריו ונתוניו האישיים החיוביים, ביקש להתחשב בו באורך תקופת הפסילה ולהטיל עליו פסילה מינימאלית, כשברור מן הנימוקים כי הכוונה לא הייתה למינוח המשפטי, אלא לתקופה קצרה ומינימאלית ככל שיראה נכון לבית-המשפט. לפיכך, הדרישה להטיל עונש פסילה לתקופה המינימאלית הקבועה בפקודה והטלת עונש הפסילה המינימאלי אף הם נעשו תוך סטייה מן ההסדר.

30. ביקורתו של בית-המשפט קמא כלפי המתווה שהוסכם במסגרת ההסדר הינה נכונה. אין זה ראוי כי התביעה תתחייב לקבל כל המלצה של שירות המבחן, מבלי לשקול אותה אל מול האינטרס הציבורי. הדברים נכונים בפרט כאשר החוק מחייב הטלת עונש פסילה מינימאלי, ממנו ניתן לסטות רק מטעמים שירשמו, וככלל, טעמים אלו אינם מתמצים באורח חיים נורמטיבי ועבר תעבורתי מקל.

31. יחד-עם-זאת, הואיל והושג הסדר במתווה כזה, ההסדר הודע לבית-המשפט והמערער לא הוזהר כי בית-המשפט עלול שלא לכבדו, והואיל ונימוקי ההסדר נעוצים, ככל הנראה,בקושי ראייתי, לא הייתה הצדקה להתעלם לחלוטין מן ההסדר, אשר מטרתו הייתה להביא להקלה בעונשו של המערער, באם התסקיר בעניינו יהא חיובי.

32. לאחר ששקלתי את מכלול הנימוקים דלעיל, אני מורה על קבלת הערעור, במובן זה, שעל המערער יוטלו 18 חודשי פסילה בפועל (במקום 24 חודשי הפסילה שהוטלו בגזר הדין), עונש המאסר המותנה יבוטל ובמקומו יבצע המערער של"צ בהיקף של 100 שעות, על-פי תוכנית שתוכן על-ידי שירות המבחן ותועבר לאישור בית-המשפט."

ב- עפ"ת (מחוזי נצ') 15780-10-11 {עדי פרייברגר לב נ' מדינת ישראל, תק-מח 2011(4), 5511, 5513 (2011)} נפסק מפי כב' השופטת אסתר הלמן:

"1. בפני ערעור על גזר דינו של בית-המשפט לתעבורה בצפת, אשר דחה הסדר טיעון, אליו הגיעו הצדדים וגזר על המערערת עונשים חמורים מאלו שסוכמו במסגרת ההסדר.

2. נגד המערערת הוגש כתב אישום, אשר ייחס לה נהיגה בשכרות, לאחר שבבדיקה שנערכה לה נמצא כי ריכוז האלכוהול לליטר אוויר נשוף, היה 765 מיקרו גרם.
3. בתחילה כפרה המערערת בביצוע העבירה ונקבע מועד לשמיעת ההוכחות. במועד זה, לא הייתה התייצבות מטעם המערערת עקב מחלתה, אך באי-כוח הצדדים הודיעו לבית-המשפט, כי הושג ביניהם הסדר טיעון, שלפיו תודה המערערת בעובדות כתב האישום ובביצוע העבירה שיוחסה לה ותורשע. הסדר הטיעון כלל גם הסכמה לגבי העונשים שיוטלו על המערערת, ולפיו, יוטלו על המערערת 24 חודשי פסילה בפועל (ללא ניכוי פסילה מינהלית), 4 חודשי פסילה על-תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 1,000 ₪.

באותו מעמד לא הוסברו הנימוקים שהביאו את הצדדים להגיע להסדר זה.

4. לבקשת ב"כ המערערת נדחה הדיון לטיעון לעונש, ולשם התייצבותה של המערערת.

5. לאחר מספר דחיות (אחת מהן בשל אי-התייצבות המערערת והאחרות בשל אילוצי בית-המשפט), התקיימה ביום 28.08.11 ישיבה לטיעונים לעונש, בפני מותב חדש, שאליה התייצב מטעם המאשימה גם תובע אחר מזה שהצהיר בפני בית-המשפט קמא על ההסדר.

6. ב"כ המאשימה פתח והסביר כי הוצג בעבר הסדר בפני בית-המשפט, ומאחר ומדובר בהתחייבות שלטונית וחרף עברה של המערערת, הוא מכבד את ההסדר, אף שאין לו תרשומת בתיק לגבי ההסדר ונימוקיו.

7. הסנגור מצידו טען ועתר אף הוא לכיבוד ההסדר. לשאלת בית-המשפט מה היו נימוקיו של ההסדר, פירט הסנגור מה הם הקשיים הראייתיים.

8. בעקבות טיעון זה, ביקש התובע להציג בפני בית-המשפט שני מסמכים מתוך תיק החקירה: דו"ח המאפיינים ונסיבות המקרה.

9. בגזר הדין קבע בית-המשפט קמא, כי המערערת נהגה ברכב כשבגופה מצוי אלכוהול בריכוז של 765 מיקרו גרם לליטר אוויר נשוף. 'הנאשמת נתפסה על-ידי המשטרה באופן יזום עקב דיווח על 'נהגת שנוסעת בזיגזג ונכנסה במעקה בטיחות' (ראה דו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות שהוגש בהסכמה, ת/2)'.

בית-המשפט קמא הוסיף כי לא נשמעו בפניו טיעונים של ממש באשר לנימוקי ההסדר, וכי לעמדתו ההסדר הינו שגוי. בהתחשב בחומרת העבירה, מדיניות הענישה ועברה התעבורתי של המערערת, דן אותה בית-המשפט קמא ל- 36 חודשי פסילה בפועל, 6 חודשי פסילה על-תנאי, 6 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 1,000 ₪.

10. בהודעת הערעור העלה ב"כ המערערת טענות באשר לפגמים שנפלו בהליך, בפרט העובדה שהמערערת לא הוזהרה בשום שלב, בנוגע לאפשרות שבית-המשפט לא יכבד את ההסדר, הסתמכותו של בית-המשפט קמא על ראיות לא קבילות שהוצגו בפניו, ראיות חלקיות, ואי קבלת ההסדר חרף הסבריו של הסנגור כי ההסדר הושג בשל קושי ראייתי. עוד הוסיף ב"כ המערערת, כי העונש המוסכם איננו חורג מן הענישה הסבירה, בהתחשב בכך שהצדדים הסכימו על פסילה לתקופה המינימאלית הקבועה בחוק.

בתגובה לעמדת המשיבה בערעור, הפנה ב"כ המערערת להנחיות בעניין זה, הלוקחות בחשבון את אינטרס ההסתמכות של הנאשם.

11. ב"כ המשיבה ביקש להגן על פסק-דינו של בית-המשפט קמא, מנימוקיו של בית-המשפט. ב"כ המשיבה איננו רואה כל קושי בכך שבית-המשפט קמא התייחס לנסיבות הכוללות של המקרה, עליהן למד מתוך המסמכים שהוצגו לעיונו.

לא למותר לציין, כי גם בעת הדיון בערעור לא ידע ב"כ המשיבה להסביר מה היו הנימוקים שהביאו את התביעה להגיע להסדר עם המערערת.

ב"כ המשיבה מודע לכך שהמערערת לא הוזהרה ולא הובהר לה כי בית-המשפט איננו כפוף להסדר הטיעון, אולם הוא סבור כי אין בכך כדי להשליך על קבלת הערעור. כמו-כן, הוא סבור, כי אין דופי בעמדת המשיבה בערעור, בשים-לב לנהלים אליהם הפנה ב"כ המערערת.

12. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי יש ממש בערעור זה.

13. המערערת הודתה בעובדות כתב האישום (ובאילו בלבד), במסגרת הסדר טיעון, שכלל הסכמה לגבי העונשים שיוטלו עליה.

14. בעת שהודיעו הצדדים על ההסדר, הם לא נימקו את עמדתם, והמערערת לא הוזהרה כי בית-המשפט איננו כפוף להסדר.

15. בשלב הטיעון לעונש, מסיבות הכרוכות בהתנהלות התביעה, לא ידע התובע להסביר את נימוקי ההסדר, אין פירוש הדבר כי לא היו נימוקים להסדר שהושג בין הצדדים. חזקה על המשיבה כי פעלה בדרך ראויה, שעה שנציגה, שהופיע לישיבת ההוכחות והכיר את חומר הראיות, הסכים להגביל את טיעוניו לעונש, כפי שהוצהר בפני בית-המשפט באותה עת.
16. כפי שהובהר לעיל, המערערת לא הועמדה על האפשרות כי בית-המשפט ידחה את ההסדר אף לא בעת הטיעונים לעונש, חרף עמדתו המהוססת של התובע, אשר טען בלשון רפה, לאימוץ ההסדר.

17. משלא היה בידיעתו של התובע קיומו של ההסדר ונימוקיו, הדרך הראויה הייתה לדרוש מאת התובע כי יבדוק ויודיע לבית-המשפט, האם קושי ראייתי הוא שעמד מאחורי השגת ההסדר או לכל הפחות, ראוי היה לאפשר למערערת אם רצונה בכך, לחזור בה מן ההודייה, לאחר שזו ויתרה על ניהול ההליך בעקבות השגת ההסדר.

18. עוד אעיר, כי אמנם צדק בית-המשפט קמא בכך שעמד על-כך שנימוקי ההסדר יפורטו בפניו, יחד-עם-זאת, לא היה כל מקום לקבל מן הצדדים ראיות חלקיות, שאינן מפריכות את טענת הסנגור, כי קיים קושי ראייתי, ולהסתמך עליהן בגזר הדין, כל שכן, כאשר מדובר בעדות מפי השמועה, אשר נכללה בדו"ח שהוגש לבית-המשפט קמא, בתום טיעוני הצדדים.

19. בית-המשפט קמא ציין אמנם, כי הדו"ח הוגש בהסכמה, אך למען הדיוק, בפני בית-המשפט קמא לא נוהלו הוכחות, לבקשתו, הוצג בפניו חומר ראיות חלקי, מבלי שלסנגור ניתנה אפשרות להתייחס אליו וללא הסכמה לתוכנו.

20. בנסיבות אלה, לא היה מקום לזקוף לחובת המערערת עובדות שלא נכללו בכתב האישום ובהן לא הודתה.

21. העונשים שסוכמו בין הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, הם אכן מקלים במידה רבה עם המערערת, בשים-לב לכך שבעברה ביצעה עבירה דומה, פחותה בחומרתה, של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, יחד-עם-זאת, בהנחה שלא נסתרה, כי ההסדר הושג בשל קשיים ראיתיים, היה על בית-המשפט לכבדו, והנימוק כי מדובר בהסדר שגוי איננו יכול לעמוד.

22. ב- דנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ' פרץ, פ"ד נט(6), 281 (2005) (להלן: "דנ"פ פרץ") נדונו השיקולים הרלבנטיים לקביעת עמדתה של התביעה בערעור, ביחס להסדר טיעון שנדחה בערכאה הדיונית. בית-המשפט העליון עמד שם על היסודות למחוייבות התביעה כלפי נאשם, עימו הושג הסדר, ונקבע כי היסוד הראשון הוא חובתה של התביעה להשתדל ולשכנע את בית-המשפט בערכאה הדיונית לאמץ את ההסדר. בענייננו, לא פעלה כך התביעה, כאשר כבר בטיעוני נציגה, הביעה ספקות והסתייגות מן ההסדר, במקום לערוך בירור מה הניע את התובע להגיע להסדר, לאחר שזה משום מה, לא פירט את עצם קיומו של ההסדר ונימוקיו ברישומי התיק.

23. עוד נקבע ב- דנ"פ פרץ דלעיל, כי חלה על התביעה חובת הגינות כללית כלפי הנאשם ומחובה זו נגזרת חובתה להתחשב באינטרס הציפייה שלו. 'מנגד הנאשם מוותר בהסדר הטיעון על זכותו לניהול ההליך הפלילי עד תומו, על כל המשמעויות הנלוות לכך. אין חולק, כי כאשר מתגבש הסדר טיעון, יוצרת התביעה מצג כלפי הנאשם שההסדר מקובל עליה, ביסודו של מצג זה עומד טעם מהותי שכן משהסכימה התביעה להסדר טיעון חזקה עליה שהיא שקלה את ההסדר והיא מאמינה כי הוא מאוזן וראוי. התנהלות זו יוצרת ציפייה אצל הנאשם שהתביעה תעמוד מאחורי ההסדר שקיבלה על עצמה ותפעל כמיטב יכולתה, במסגרת המגבלות החלות עליה, להביא להגשמתו של ההסדר'.

24. ברי, כי חלופי תובעים איננה עילה לפתיחת ההסדר מחדש, בפרט שהתובע איננו בוחן ואיננו בודק מה היו שיקולי קודמיו.

25. מעקרונות אלו, נגזרו גם הכללים להתנהלות התביעה בעת ערעור על גזר דין שלא אימץ את הסדר הטיעון. בעניין זה נאמר דנ"פ פרץ דלעיל, כך:

'אמנם, בדרך העניינים הרגילה, התביעה אינה מתחייבת להגן על ההסדר בערכאת הערעור ולפיכך לא קם לנאשם אינטרס הסתמכות מוגן בדין. עם-זאת, לנוכח המצג שהתביעה הציגה בפני הנאשם, ולנוכח הטעם המהותי העומד ביסודו, נדרשת התביעה לבחון בכובד ראש אם יש מקום לשינוי עמדתה בשלב הערעור. חובת ההגינות שחבה התביעה כלפי הנאשם מחייבת אותה לבחון את השיקולים השונים באופן מעמיק ביותר בטרם תשנה את עמדתה; בין שיקולים עליה ליתן משקל גם למצג שהציגה בפני הנאשם בדבר אמונתה בהסדר, לציפייה שהתעוררה אצלו עקב כך, ולמידת הוויתור שוויתר הנאשם בעריכת ההסדר. אכן, כפי שפורט לעיל, על התביעה להודיע לנאשם כי היא אינה מתחייבת לפעול לאימוצו של הסדר טיעון בערכאת הערעור אם זה יימצא בלתי-ראוי על-ידי בית-המשפט הגוזר את הדין. למרות זאת, חרף האזהרה מראש, אין ניתן להתעלם מתקוותו וציפיתו של הנאשם, כי התביעה תמשיך לתמוך בהסדר שהושג עימו, גם אם ההסדר נדחה.'

...

'ודוק: כבר אמרנו שביקורתו של בית-המשפט שגזר את הדין אינה מחייבת בהכרח שינוי בעמדת התביעה. כאשר התביעה פועלת בעריכת ההסדר בתום-לב, ומשיקולים ענייניים ומקצועיים, עליה לתת להסדר משקל רב. עם-זאת, נוכח ביקורתו של בית-המשפט חייבת התביעה לבחון מחדש אם אמנם נפל פגם מהותי בשיקול-דעתה בעת עריכת הסדר הטיעון. בבחינה כזו עלולה התביעה לגלות כי אכן,אף ששיקוליה היו בתום-לב וטעמיה היו ענייניים, היא טעתה טעות משמעותית בכך שנתנה משקל יתר לשיקול מסויים, העדיפה באופן מוטעה שיקול אחד על-פני שיקול אחר, או לא נתנה ביטוי לשיקול רלוונטי לעונש - ובכך לא קיימה בעמדתה את נוסחת האיזון.'

26. התביעה, אם כך, מחוייבת לבחון את עמדתה, לאחר שניתן גזר דין הדוחה את ההסדר, והיא איננה מחוייבת להגן על ההסדר. עם-זאת, עליה לפרט בפני ערכאת הערעור את הנימוקים שהביאו אותה להגיע להסדר מלכתחילה ואת הנימוקים להסתייגותה מן ההסדר. (סעיף 34 לפסק-הדין ב- דנ"פ פרץ).

27. נימוק נוסף שעל התביעה לשקול בשלב זה הוא האם הוזהר הנאשם מפני כך שהתביעה לא מחוייבת להגן על ההסדר בפני ערכאת הערעור, בהתאם להנחיות התביעה. היעדר אזהרה זו, איננו מחייבת את התביעה להגן על ההסדר, אך הוא כשלעצמו שיקול נכבד שעל התביעה לשקול בטרם תחליט אם לחזור בה מעמדתה ביחס להסדר (ראה סעיף 34 ל- דנ"פ פרץ דלעיל).

28. במקרה הנוכחי, אין ספק, כי המשיבה, בשלב הדיון בערעור, לא בחנה כלל מה היו השיקולים שהביאו להשגת ההסדר מלכתחילה, לא ניתן משקל כלשהו לאינטרס הציפייה של המערערת, המשיבה לא נתנה כל משקל לכך שהמערערת לא הוזהרה כי בית-המשפט בערכאה הדיונית איננו מחוייב להסדר הטיעון ולא לכך שהמערערת לא הועמדה על-כך שהמשיבה איננה מחוייבת להתמיד בעמדתה גם בערכאת הערעור.

29. אין בפני שום הסבר מדוע שינתה התביעה עמדתה, שכן כל הנימוקים בהם היא מצדדת כיום, ידועים היו למי שערך את ההסדר בעת שנערך וחזקה עליו כי הכיר גם את ראיות התביעה וטיעוני הסנגור באשר לחולשתן, מה שלא ניתן לומר, לכאורה, על מי שייצג את התביעה בשלבים מאוחרים יותר, על-כל-פנים, אין טיעון מפורט מפי נציגי המשיבה, לגבי כך.

30. באשר לשיקולים המאפשרים לתביעה להשתחרר מהסדר טיעון, אל מול אינטרס הציפייה של הנאשם (בענייננו מדובר אף באינטרס ההסתמכות), ראה בג"צ 492/11 טורק נ' פרקליט המדינה, תק-על 2011(1), 4392 (2011).

31. בראיה הכוללת של השיקולים דלעיל, והואיל והסטייה ממדיניות הענישה ביחס לעבירה בה הורשעה המערערת, איננה קיצונית במידה המצדיקה דחיית ההסדר, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל.

32. גזר הדין של בית-המשפט קמא יבוטל ובמקומו יוטלו עליה העונשים הבאים:

א. 24 חודשי פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה.

ב. 4 חודשי פסילה על-תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא תעבור את העבירה בה הורשעה, או עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

ג. 4 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא תעבור בתקופה זו, את העבירה בה הורשעה, או עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

ד. קנס בסך 1,000 ₪ או 90 ימי מאסר כנגדם.
הקנס ישולם ב-5 תשלומים, חודשיים, שווים ורצופים, כפי שנקבע בגזר הדין של בית-המשפט קמא.

אי-תשלום אחד השיעורים במועד, יעמיד את מלוא הקנס לפירעון מיידי."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חובת הגינות כללית מצד התביעה כלפי הנאשם