התערבות ערכאת הערעור

כאשר הצדדים מגיעים להסדר טיעון לפיו מסכימים הם כי הנאשם יודה בפרטי האישומים שהתביעה מייחסת לו בכתב האישום המקורי או המתוקן, ובית-המשפט יתבקש להרשיעו על-יסוד הודאתו, וכן מסכימים הם להביא בפני בית-המשפט המלצה לעונש שייגזר על הנאשם בטווח ענישה לו יוכלו הצדדים לטעון, הרי ששני הצדדים רשאים להשיג בערכאת הערעור על קביעתו של עונש נמוך או גבוה לטעמם במסגרת טווח הענישה המוסכם.

במיוחד נכונים הדברים כאשר, כפי שקורה ברבים מהמקרים, מוסכם שהנאשם יטען לעונש באופן חופשי, כך שטווח הענישה המוצע הינו רחב ביותר. כל זאת, כמובן, מבלי לפגוע במחוייבותה של התביעה להסדר מההיבטים הציבוריים וחובת ההגינות כלפי הנאשם, עליהם עמד בית-משפט ב- ד"נ 1187/03 {מדינת ישראל נ' פרץ, פ"ד נט(6), 281 (2005)}.

כאשר נאשם מגיע להסדר טיעון עם התביעה, הכולל עונש בטווח ענישה מוסכם המוצג בפני בית-המשפט על-ידי כל אחד מהצדדים על-פי הטיעון כפי שהוסכם, הרי שהוא נוטל על עצמו את הסיכון כי יושת עליו הרף המקסימאלי של הטווח המוסכם.

יחד-עם-זאת, הוא רשאי לסבור כי העונש הראוי להטיל עליו הוא נמוך יותר, ולכן נשמרת לו זכותו לערער על חומרת העונש בפני ערכאת הערעור ולטעון כי לדעתו היה על הערכאה הדיונית דווקא לבחור ברף התחתון של טווח הענישה שהוצג בפניו.

זכות זו ודאי שלא תילקח מן הנאשם רק מפני שהביע את הסכמתו להמלצה לטווח הענישה עליו הוסכם בהסדר הטיעון.

יחד-עם-זאת, גם התביעה רשאית לעמוד על דעתה שהעונש הראוי בנסיבות העניין צריך להתקרב לרף הגבוה שהציגה בפני בית-המשפט במסגרת הסדר הטיעון, ואין לאלצה להסתפק בעונש הנמוך שהושת, וזאת בכפוף לחובותיה של התביעה לקבלת החלטות בתום-לב, בסבירות.

כידוע, ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בגזר דין שנקבע בטווח הענישה המוסכם בהסדר הטיעון. על הצד המערער להצביע על טעמים חזקים, בגינן ראוי לערכאת הערעור להתערב בעונש שהושת על-ידי הערכאה הדיונית {ע"פ 4684/11 עמר ואח' נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

כלומר, סמכותה של ערכאת הערעור אינה נשללת, גם כאשר מדובר בהסדר טיעון. יחד-עם-זאת, צריכים להיות "טעמים חזקים" שיצדיקו התערבות. אם, ככלל, לא תמהר ערכאת הערעור להתערב בנושאי ענישה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהסדר טיעון שממנו לא סטה בית-משפט קמא {ראה גם ע"פ 8224/11 טקלו קפלו נ' מדינת ישראל, תק-על 2011(4), 1806, 1807 (2011); רע"פ 4563/11 חברת קוסטה קבלנות בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2011(2), 3439, 3441 (2011)}.

כדי להצדיק התערבות בית-משפט שלערעור בעונש שגזר על נאשם במסגרת הסדר טיעון, יש צורך בנסיבות מיוחדות וחריגות המצביעות על סטייה בולטת ממדיניות ענישה סבירה, כאשר בחינה זו נעשית בגידרו של הסדר הטיעון {ע"פ 3289/05 באסל מחאג'נה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005); ע"פ 6449/10 בני חן נ' מדינת ישראל, תק-על 2011(2), 2510, 2512 (2011)}.

בל נשכח, כי בהסדר טיעון עם תקרת עונש, קיבל הנאשם "תמורה". על-כן, היה ובית-משפט גזר את העונש בטווח המוסכם, קיומו של ההסדר מגביל - אם כי לא בהכרח - את כוח הסתייגותו של הנאשם מן התוצאה העונשית.

נעיר כי ככל שהטווח המוסכם בין הצדדים, גדול יותר, אפשרות ההשגה, בערכאת הערעור, רחבה יותר. ברור כי הסכמה בת 4 עד 6 שנות מאסר שונה מהסכמה בת 0 שנים עד 15 שנים {ע"פ 4709/10 פיצחדזה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

ב- בג"צ 1353/11 {שרה שיטרית שריר נ' פרקליטות המדינה, תק-על 2011(2), 280, 282 (2011)} קבע בית-המשפט:

"4. בגדר הביקורת על הפעלת שיקול-דעת רשויות התביעה שאישרו הסדר טיעון , בוחן בית-משפט זה אם נתקיים איזון ראוי בין טובת ההנאה שמעניק הסדר הטיעון לנאשם, לבין התועלת שיש בהרשעת הנאשם ובעונש המוצע במסגרת ההסדר לאינטרס הציבור(להרחבה בעניין זה ראו חוות-דעת כב' הנשיאה ד' ביניש ב- בג"צ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2008(1), 2954 (26.2.08)). בין היתר - והיבט זה הוא הטעון בירור בענייננו - על התובע לנסות להעריך את הסיכויים הלכאוריים להרשעת הנאשם ואת העונש הראוי לו, אלמלא נערך הסדר הטיעון. בחינה זו, שכרוכה בה אי-ודאות ניכרת, ומכאן הקושי הטמון בה, מהווה נקודת ייחוס חשובה לצורך הערכת מידת ההקלה שניתנה לנאשם במסגרת ההסדר שנערך עימו, לעומת התועלת שתצמח מכך לאינטרס הציבורי. לשם כך, רשאי התובע להתחשב, בין היתר, בקשיים ראייתיים הקיימים בחומר הראיות הלכאורי שבתיק, ובהשפעתם על הסיכויים הלכאוריים להרשעה או לזיכוי אלמלא ההסדר (שם). הערכה זו מסורה - בראש וראשונה, לשיקול-דעתן של רשויות התביעה, ומידת התערבותו של בית-משפט זה, בסוגיה זו בפרט, ובהחלטה להגיע לידי הסדר טיעון בכלל, היא מוגבלת.

כפי שציין חברי כב' השופט א' רובינשטיין:

'ברי, כי אין מדרכו של בית-משפט זה להתערב בשיקולי התביעה בהקשר זה אלא במקרים נדירים בלבד, בנסיבות בהן חלו פגמים מהותיים בהחלטתה, וביניהן "שההחלטה נתקבלה בחוסר תום-לב; או שנתקבלה בנסיבות בהן החלטת היועץ המשפטי לממשלה לוקה במשגה היורד לשורש העניין, בסתירה ברורה לאינטרס הציבור או בעיוות מהותי אחר הדורש את תיקונו; או כאשר קיימת חריגה מהותית וברורה ממתחם שיקול-הדעת הסביר המסור בידי היועץ המשפטי לממשלה..'
(בג"צ 2511/09 מרעי סוידאן נ' פרקליטת מחוז חיפה, תק-על 2009(2), 3485 (31.5.2009))."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

התערבות ערכאת הערעור