דיני חוזים (דיני הממונות בישראל) - דין, הלכה ופרשנות
הפרקים שבספר:
- כריתת חוזה - כיצד (סעיף 1 לחוק החוזים)
- הצעה (סעיף 2 לחוק החוזים)
- חזרה מן ההצעה (סעיף 3 לחוק החוזים)
- פקיעת ההצעה (סעיף 4 לחוק החוזים)
- קיבול (סעיף 5 לחוק החוזים)
- קיבול דרך התנהגות (סעיף 6 לחוק החוזים)
- חזקת קיבול (סעיף 7 לחוק החוזים)
- מועד הקיבול (סעיף 8 לחוק החוזים)
- קיבול לאחר פקיעה (סעיף 9 לחוק החוזים)
- חזרה מן הקיבול (סעיף 10 לחוק החוזים)
- קיבול תוך שינוי (סעיף 11 לחוק החוזים)
- תום-לב במשא ומתן (סעיף 12 לחוק החוזים)
- חוזה למראית עין (סעיף 13 לחוק החוזים)
- טעות (סעיף 14 לחוק החוזים)
- הטעיה (סעיף 15 לחוק החוזים)
- טעות סופר (סעיף 16 לחוק החוזים)
- כפיה (סעיף 17 לחוק החוזים)
- עושק (סעיף 18 לחוק החוזים)
- ביטול חלקי (סעיף 19 לחוק החוזים)
- דרך הביטול (סעיף 20 לחוק החוזים)
- השבה לאחר ביטול (סעיף 21 לחוק החוזים)
- שמירת תרופות (סעיף 22 לחוק החוזים)
- צורת חוזה (סעיף 23 לחוק החוזים)
- תוכנו של חוזה (סעיף 24 לחוק החוזים)
- פירוש של חוזה (סעיף 25 לחוק החוזים)
- השלמת פרטים (סעיף 26 לחוק החוזים)
- חוזה על תנאי (סעיף 27 לחוק החוזים)
- סיכול תנאי (סעיף 28 לחוק החוזים)
- בטלות החוזה או ההתנאה (סעיף 29 לחוק)
- חוזה פסול ותחולת הוראות (סעיפים 30 ו- 31 לחוק החוזים)
- חוזה של משחק, הגרלה או הימור (סעיף 32 לחוק החוזים)
- חוזה למתן ציונים (סעיף 33 לחוק החוזים)
- הקניית הזכות (סעיף 34 לחוק החוזים)
- דחיית הזכות (סעיף 35 לחוק החוזים)
- ביטול הזכות (סעיף 36 לחוק החוזים)
- טענות נגד המוטב (סעיף 37 לחוק החוזים)
- שמירת זכותו של הנושה (סעיף 38 לחוק החוזים)
- קיום בתום-לב (סעיף 39 לחוק החוזים)
- קיום - בידי מי (סעיף 40 לחוק החוזים)
- מועד הקיום (סעיף 41 לחוק החוזים)
- קיום מוקדם (סעיף 42 לחוק החוזים)
- דחיית קיום (סעיף 43 לחוק)
- מקום הקיום (סעיף 44 לחוק החוזים)
- קיום בבינונית (סעיף 45 לחוק החוזים)
- קיום בסכום ראוי (סעיף 46 לחוק החוזים)
- קיום במטבע ישראלי (סעיף 47 לחוק החוזים)
- קיום על תנאי (סעיף 48 לחוק החוזים)
- זקיפת תשלומים בחיוב אחד (סעיף 49 לחוק החוזים)
- זקיפת תשלומים בחיובים אחדים (סעיף 50 לחוק החוזים)
- בחירה בין חיובים חלופים (סעיף 51 לחוק החוזים)
- תחליף קיום (סעיף 52 לחוק החוזים)
- קיזוז (סעיף 53 לחוק החוזים)
- ריבוי חייבים (סעיף 54 לחוק החוזים)
- חיוב יחד ולחוד (סעיף 55 לחוק החוזים)
- נטל החיוב בין החייבים (סעיף 56 לחוק החוזים)
- סייג לזכות החזרה (סעיף 57 לחוק החוזים)
- העברת בטוחות (סעיף 58 לחוק החוזים)
- ריבוי נושים (סעיף 59 לחוק החוזים)
- דרך ומועד למסירת הודעה (סעיף 60 לחוק החוזים)
- תחולה (סעיף 61 לחוק החוזים)
- הגדרות (סעיף 1 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה))
- תרופות הנפגע (סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות))
- הזכות לאכיפה (סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות))
- תנאים לאכיפה (סעיף 4 לחוק החוזים (תרופות))
- אכיפה בעסקה טעונת רישום (סעיף 5 לחוק החוזים (תרופות))
- הפרה יסודית (סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות))
- תרופות (סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות))
- דרך הביטול (סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות))
- השבה לאחר הביטול (סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות))
- הזכות לפיצויים (סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים ללא הוכחת נזק (סעיף 11 לחוק החוזים (תרופות))
- שמירת זכות (סעיף 12 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים בעד נזק שאינו של ממון (סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות))
- הקטנת הנזק (סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים מוסכמים (סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים וביטוח (סעיף 16 לחוק החוזים (תרופות))
- הפרה צפויה - מהי? (סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות))
- פטור בשל אונס או סיכול חוזה (סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות))
- זכות עיכבון (סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות))
- קיזוז (סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות))
- הוראות בדבר מתן הודעה (סעיף 21 לחוק החוזים (תרופות))
- שמירת דינים (סעיף 22 לחוק החוזים (תרופות))
- ביטול ועצמאות החוק (סעיפים 23 ו- 24 לחוק החוזים (תרופות)
- תחולה והוראות מעבר (סעיף 25 לחוק החוזים (תרופות))
תוכנו של חוזה (סעיף 24 לחוק החוזים)
סעיף 24 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:"24. תכנו של חוזה
תכנו של חוזה יכול שיהיה ככל אשר הסכימו הצדדים."
תוכנו של חוזה יהיה ככל שהסכימו עליו הצדדים, אך הפרשנות לחוזה ותנאיו נעשית לפי אומד-דעת הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה ומנסיבות העניין {ת"א (ת"א) 167681/09 לילי אפרהימי - ב"כ עו"ד אבנר מנוסביץ', עו"ד זוהר שם-טוב נ' תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
על-פי תפיסת עיקרון חופש החוזים כעיקרון שבמרכזו מושג ההסכם האכיף, מוענקים לפרטים כוחות נרחבים להסדיר את ענייניהם על-ידי חוזים. באמצעות ההסכם שהם עורכים, יוצרים הצדדים מערכת אכיפה של זכויות וחובות הדדיות, מעין "דין פרטי" לעצמם. דין פרטי זה, המבטא את רצונותיהם החופשיים של הצדדים, ייאכף על-ידי בתי-המשפט, כשם שנאכף דין המדינה הכללי. על-פי העיקרון הצרוף של חופש החוזים מוקנה איפוא לאנשים בגירים החופש לעשות הסכמים כאוות נפשם. הסכמים אלה יזכו להגנה מפני פגיעה וייאכפו על-ידי בתי-המשפט, בלא התערבות בתוכנם {גבריאלה שלו דיני חוזים החלק הכללי - לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (מהדורה שלישית 2005), 46; ו"ע (ת"א) 1221/07 זאב מאיר אבלס נ' מנהל מיסוי מקרקעין, מחוז המרכז, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.
אין חולק כי ההוראה בחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות") בדבר מגבלת ערב יחיד, פוגעת בעיקרון חופש החוזים המעוגן בסעיף 24 לחוק החוזים, המורה כי "תכנו של חוזה יכול שיהיה ככל אשר הסכימו עליו הצדדים". בית-המשפט העליון, בשורת הלכות עמד על החשיבות בשמירה על עיקרון חופש החוזים, ויישם אותו, תוך הכרה בחוזה אשר נכרת מתוך רצון חופשי והבנה, ומכאן גם הרציונל באכיפתו {ראה למשל ד"נ 22/82 בית יולס בע"מ נ' רביב משה ושות', פ"ד מג(1), 441 (1989)}.
יחד-עם-זאת, עיקרון חופש החוזים, אינו "עיקרון-על", אינו מוחלט והוא נדחה מפני עקרונות אחרים, חשובים לא פחות, שיש להעדיפם על פניו. ההלכה הפסוקה שזורה מקרים בהם סבר בית-המשפט שיש לדחות את עיקרון חופש החוזים, מחמת אינטרסים חברתיים כלכליים ראויים ורצויים.
כך, ב- רע"א 2512/90 {סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' תופני סער ואחר, פ"ד מה(4), 405 (1991)}, קבע בית-המשפט כי עיקרון חופש החוזים נדחה מפני הרפורמה שהונהגה במשק הגז, שבאה לידי ביטוי בחוק ההסדרים במשק (תיקוני חקיקה), התשמ"ט-1989.
עיקרון חופש החוזים נדחה, ככלל, מקום בו קיימת "הוראה כופה" {קוגנטית} שאינה מאפשרת התנייה.
הצדדים הם "ריבוניים" על החוזה ומכיוון שרצונם הוא המקור לחיוב, מוטל עליהם ליצור חוזה שלם, מוגדר ומגובש {ד' פרידמן ו- נ' כהן חוזים, 36}. עיקרון "חופש החוזים" קרי, זכותם של הצדדים להתקשר בחוזה כראות עיניהם, כפי הבנתם ועל-פי המוסכם ביניהם, הינו עיקרון יסוד בדיני החוזים, כנקבע במפורש בסעיף 24 לחוק החוזים {ת"א (ת"א) 42602/04 מר זיסמן יוסף נ' אבקסיס דניאל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.