דיני חוזים (דיני הממונות בישראל) - דין, הלכה ופרשנות
הפרקים שבספר:
- כריתת חוזה - כיצד (סעיף 1 לחוק החוזים)
- הצעה (סעיף 2 לחוק החוזים)
- חזרה מן ההצעה (סעיף 3 לחוק החוזים)
- פקיעת ההצעה (סעיף 4 לחוק החוזים)
- קיבול (סעיף 5 לחוק החוזים)
- קיבול דרך התנהגות (סעיף 6 לחוק החוזים)
- חזקת קיבול (סעיף 7 לחוק החוזים)
- מועד הקיבול (סעיף 8 לחוק החוזים)
- קיבול לאחר פקיעה (סעיף 9 לחוק החוזים)
- חזרה מן הקיבול (סעיף 10 לחוק החוזים)
- קיבול תוך שינוי (סעיף 11 לחוק החוזים)
- תום-לב במשא ומתן (סעיף 12 לחוק החוזים)
- חוזה למראית עין (סעיף 13 לחוק החוזים)
- טעות (סעיף 14 לחוק החוזים)
- הטעיה (סעיף 15 לחוק החוזים)
- טעות סופר (סעיף 16 לחוק החוזים)
- כפיה (סעיף 17 לחוק החוזים)
- עושק (סעיף 18 לחוק החוזים)
- ביטול חלקי (סעיף 19 לחוק החוזים)
- דרך הביטול (סעיף 20 לחוק החוזים)
- השבה לאחר ביטול (סעיף 21 לחוק החוזים)
- שמירת תרופות (סעיף 22 לחוק החוזים)
- צורת חוזה (סעיף 23 לחוק החוזים)
- תוכנו של חוזה (סעיף 24 לחוק החוזים)
- פירוש של חוזה (סעיף 25 לחוק החוזים)
- השלמת פרטים (סעיף 26 לחוק החוזים)
- חוזה על תנאי (סעיף 27 לחוק החוזים)
- סיכול תנאי (סעיף 28 לחוק החוזים)
- בטלות החוזה או ההתנאה (סעיף 29 לחוק)
- חוזה פסול ותחולת הוראות (סעיפים 30 ו- 31 לחוק החוזים)
- חוזה של משחק, הגרלה או הימור (סעיף 32 לחוק החוזים)
- חוזה למתן ציונים (סעיף 33 לחוק החוזים)
- הקניית הזכות (סעיף 34 לחוק החוזים)
- דחיית הזכות (סעיף 35 לחוק החוזים)
- ביטול הזכות (סעיף 36 לחוק החוזים)
- טענות נגד המוטב (סעיף 37 לחוק החוזים)
- שמירת זכותו של הנושה (סעיף 38 לחוק החוזים)
- קיום בתום-לב (סעיף 39 לחוק החוזים)
- קיום - בידי מי (סעיף 40 לחוק החוזים)
- מועד הקיום (סעיף 41 לחוק החוזים)
- קיום מוקדם (סעיף 42 לחוק החוזים)
- דחיית קיום (סעיף 43 לחוק)
- מקום הקיום (סעיף 44 לחוק החוזים)
- קיום בבינונית (סעיף 45 לחוק החוזים)
- קיום בסכום ראוי (סעיף 46 לחוק החוזים)
- קיום במטבע ישראלי (סעיף 47 לחוק החוזים)
- קיום על תנאי (סעיף 48 לחוק החוזים)
- זקיפת תשלומים בחיוב אחד (סעיף 49 לחוק החוזים)
- זקיפת תשלומים בחיובים אחדים (סעיף 50 לחוק החוזים)
- בחירה בין חיובים חלופים (סעיף 51 לחוק החוזים)
- תחליף קיום (סעיף 52 לחוק החוזים)
- קיזוז (סעיף 53 לחוק החוזים)
- ריבוי חייבים (סעיף 54 לחוק החוזים)
- חיוב יחד ולחוד (סעיף 55 לחוק החוזים)
- נטל החיוב בין החייבים (סעיף 56 לחוק החוזים)
- סייג לזכות החזרה (סעיף 57 לחוק החוזים)
- העברת בטוחות (סעיף 58 לחוק החוזים)
- ריבוי נושים (סעיף 59 לחוק החוזים)
- דרך ומועד למסירת הודעה (סעיף 60 לחוק החוזים)
- תחולה (סעיף 61 לחוק החוזים)
- הגדרות (סעיף 1 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה))
- תרופות הנפגע (סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות))
- הזכות לאכיפה (סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות))
- תנאים לאכיפה (סעיף 4 לחוק החוזים (תרופות))
- אכיפה בעסקה טעונת רישום (סעיף 5 לחוק החוזים (תרופות))
- הפרה יסודית (סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות))
- תרופות (סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות))
- דרך הביטול (סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות))
- השבה לאחר הביטול (סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות))
- הזכות לפיצויים (סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים ללא הוכחת נזק (סעיף 11 לחוק החוזים (תרופות))
- שמירת זכות (סעיף 12 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים בעד נזק שאינו של ממון (סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות))
- הקטנת הנזק (סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים מוסכמים (סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים וביטוח (סעיף 16 לחוק החוזים (תרופות))
- הפרה צפויה - מהי? (סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות))
- פטור בשל אונס או סיכול חוזה (סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות))
- זכות עיכבון (סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות))
- קיזוז (סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות))
- הוראות בדבר מתן הודעה (סעיף 21 לחוק החוזים (תרופות))
- שמירת דינים (סעיף 22 לחוק החוזים (תרופות))
- ביטול ועצמאות החוק (סעיפים 23 ו- 24 לחוק החוזים (תרופות)
- תחולה והוראות מעבר (סעיף 25 לחוק החוזים (תרופות))
שמירת זכות (סעיף 12 לחוק החוזים (תרופות))
סעיף 12 לחוק החוזים (תרופות), התשל"א-1970 קובע כדלקמן:"12. שמירת זכות
האמור בסעיף 11 אינו גורע מזכותו של הנפגע לפיצויים בעד נזק שהוכיח לפי סעיף 10; אולם אם הייתה התמורה שכנגד החיוב שהופר בלתי-סבירה, או שלא הייתה תמורה כלל, רשאי בית-המשפט להפחית את הפיצויים עד כדי האמור בסעיף 11."
חוק החוזים (תרופות), מכיר בשלושה סוגי פיצויים ממוניים. לענייננו זה נתמקד בשניים מהם: הראשון, חקוק בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות), וקובע כי הזכות לפיצויים תהא תלויה במבחני סיבתיות וציפיות. השני, חקוק בסעיף 11 לחוק החוזים (תרופות) הקובע אימתי יינתנו פיצויים אף "ללא הוכחת נזק", וכי פיצויים אלו יכול שינתנו כאשר הופר חיוב לאספקת נכס או שירות.
סעיף 12 הנ"ל קובע, כי כאשר מוגשת תביעת פיצויים בשל הפרת חוזה, זכאי הנפגע לבסס את תביעתו לפי סעיף 10 לחוק הנ"ל. אולם, במקרה שבית-המשפט מוצא, כי התמורה שכנגד הייתה בלתי-סבירה, או שלא הייתה תמורה כלל, או אז, רשאי בית-המשפט להפחית את הפיצויים, לפי סעיף 12 לחוק החוזים (תרופות), עד כדי הפיצויים הנפסקים "ללא הוכחת נזק", לפי סעיף 11 לחוק החוזים (תרופות).
הנפגע מן ההפרה זכאי לבחור בין סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) לבין סעיף 11 לחוק הנ"ל. הברירה נתונה בידיו מכוח הוראת סעיף 12 לחוק החוזים (תרופות) הקובעת, כי "האמור בסעיף 11 אינו גורע מזכותו של הנפגע לפיצויים בעד נזק שהוכיח לפי סעיף 10"; אלא שאת הפיצויים הניתנים לפי סעיף 10, ניתן להפחית. סעיף 12 מגבילם בקובעו: "עד כדי האמור בסעיף 11, אם הייתה התמורה שכנגד החיוב בלתי-סבירה, או שלא הייתה תמורה כלל". לעומת פיצויים מכוח סעיף 10, פיצויים הניתנים לפי סעיף 11, אינם כפופים למבחני סיבתיות או צפיות, ואף לא לכלל על דבר החובה להקטין את הנזק.
הרישא של סעיף 12 לחוק התרופות, עוסקת בזכותו של הנפגע לתבוע פיצויים לפי סעיף 10, בלי לגרוע מזכותו לתבוע פיצויים עבור הפרשי השווי, שעליהם דן סעיף 11. בהוראה זו יש משום אסמכתה לזכותו של נפגע לפיצויים עבור הפרשי שווי בנוסף לפיצויים לתיקון תוצאות ההפרה, שהינם שני סוגי הפיצויים העיקריים. הנפגע, שכתוצאה מהפרת החוזה לא זכה בנכס, או בשירות, כפי שנקבע, יכול לבטל את החוזה ולתבוע פיצויים עבור הפרשי השווי, האמורים בסעיף 11(א) לחוק התרופות. אולם, בנסיבות בהן גרמה לו ההפרה שבאי-האספקה נזק נוסף, אין מניעה שיתבע פיצויים בשל כך, בנוסף להפרש השווי. דין זהה יחול בעת הפרתו של חיוב לתשלום סכום כסף, שעל הפיצוי בגינו דן הסעיף 11(ב) לחוק התרופות.
הסיפא של סעיף 12 לחוק התרופות, דנה בהפחתת הפיצוי המוכח, לשיעור הפיצוי בשל הפרשי שווי, האמור בסעיף 11, במקרים שה"תמורה שכנגד החיוב" הייתה בלתי-סבירה או שלא הייתה תמורה כלל.
הוראה זו עוסקת במקרים של היעדר תמורה מוחלטת, מטעם הנפגע התובע פיצויים, אך היא עשויה לחול גם על עסקות אחרות, שבהן הייתה התמורה שנתן הנפגע, "בלתי-סבירה".
משבוחר הנפגע בתרופת הפיצויים, ברור, שטיב הפיצויים שייפסקו לו יהא תלוי בסוג ההפרה. אין דומה, לעניין גובה הפיצויים, הפרה קלת ערך, כגון איחור קל, להפרה חמורה, מסוג אי-קיום.
הבחירה הניתנת לנפגע, על-פי חוק החוזים (תרופות), ראשיתה נוגעת לסוג התרופה, מבין התרופות המנויות בחוק (אכיפה/ביטול/פיצויים).
בחירה נוספת היא, עניינה בזכותו של הנפגע לבחור את סוג הפיצויים שאותם יתבע, בין פיצויים עם הוכחת נזק, לפי סעיף 10 של החוק, ובין פיצויים "ללא הוכחת נזק", לפי סעיף 11.
נפגע, שלא ביטל את החוזה, זכותו היא, למשל, להוכיח נזק כאמור בסעיף 10 של החוק, ואף נפגע שביטל את החוזה, אינו מוגבל לתביעת פיצויים בשל "ההפרש" האמור בסעיף 11(א).
הדוגמה המובהקת ביותר לחוזה שאינו כולל תמורה, הינו חוזה מתנה, שהוראותיו קבועות בחוק המתנה, התשכ"ח-1968 ומוגדר כ"הקניית נכס שלא בתמורה".
בחוק הישראלי מצויות הוראות נוספות הדנות בחוזים שאין עימם תמורה, כגון, סעיף 26 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971, הקובעת את הזכות להחזיק בנכס ולהשתמש בו שלא לצמיתות "כשהזכות הוקנתה ללא תמורה".
כמו-כן, סעיף 1(ד) לחוק השומרים, התשכ"ז-1967, הדן בשומר חינם. וכן, סעיף 7 לחוק החוזים (חלק כללי), המכיר בהצעה "שאין בה אלא כדי לזכות את הניצע".
כל הוראות החוק המוזכרות לעיל, נכנסות לגדר הסיפא של סעיף 12 לחוק החוזים (תרופות), ובאשר להן ניתן לומר, שבמקרה של הפרת חיוב שאין עמו תמורה כלשהי, צמצם המחוקק את שיעורי הפיצוי שייפסק לכדי הפיצוי בשל הפרשי השווי, ולא להתיר תביעת פיצויים לפי סעיף 10 של חוק החוזים (תרופות).
אותו דין המצויין בסעיף 12 לחוק התרופות, יחול כאשר עסקינן בתמורה בלתי-סבירה. ובנסיבות מסויימות ניתן יהא להפחית פיצויים, הנתבעים מכוח סעיף 10 לחוק, לכדי השיעור הקבוע בסעיף 11, כאשר התמורה הנה בלתי-סבירה.

