botox
הספריה המשפטית
דיני חוזים (דיני הממונות בישראל) - דין, הלכה ופרשנות

הפרקים שבספר:

שמירת דינים (סעיף 22 לחוק החוזים (תרופות))

סעיף 22 לחוק החוזים (תרופות), התשל"א-1970 קובע כדלקמן:

"22. שמירת דינים
(א) אין בחוק זה כדי לגרוע מסמכות בית-המשפט לתת פסק-דין הצהרתי, צו עשה או לא-תעשה לשעה או לתמיד, החלטות ביניים או כל סעד אחר.
(ב) הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק המסדיר יחסי עבודה או בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון."

סעיף 22(א) לחוק החוזים (תרופות), החוזר על סמכותו של בית-המשפט "לתת פסק-דין הצהרתי צו עשה או לא תעשה, לשעה או לתמיד, החלטות ביניים או כל סעד אחר", אינו אלא "תזכורת" לסמכות המסורה לכל בית-משפט לפי סעיף 75 של חוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי-המשפט (נוסח משולב").

סעיף 22 לחוק החוזים (תרופות) דן בסעדי עזר, המסייעים לאכוף את החיוב על המפר. לא פעם נזקק הנפגע לפעולות דחופות על-מנת לסכל הפרה צפויה או למנוע את המשכה, לשם כך קבע המחוקק את סעיף 22 הנ"ל, אפשרות, עוד בטרם שמיעת הראיות, ליתן סעדים זמניים לטובת הנפגע.

סעיף 22 לחוק החוזים (תרופות) אינו מוסיף תרופות לאלו המנויות בחוק, אלא כשמו כן הוא, והוא מהווה "שמירת דינים" המצויים אף בחוקים אחרים, דוגמת סעיף 75 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב).

צו מניעה זמני עשוי להינתן כדי למנוע את עצם הפרת החוזה, או כדי למנוע את המשכה או את תוצאותיה. כאשר הנפגע מבקש מבית-המשפט צו מניעה זמני שיביא לאכיפת עצם החיוב על המפר, בית-המשפט, ככלל, ייענה לבקשתו זו, שכן תרופת האכיפה מהווה סעד ראשון במעלה במסגרת חוק החוזים (תרופות).

כאשר צד לחוזה התחייב להתנהגות מסויימת והוא מפר חיוב זה בהתנהגותו, הנפגע לא מחוייב להשלים עם ההפרה ולחכות עד למתן פסק-דין סופי בעניינו, שייתן גושפנקא חוקית לזכותו לאכוף את החוזה. וכבר בשלב מקדמי זה, זכאי הנפגע לפנות לבית-המשפט ולמנוע את ההפרה באיבה בעזרת צו זמני, בין אם הוא צו מניעה או צו עשה, המחייב את המפר להימנע מההפרה.

יש להדגיש בהקשר זה כי בית-המשפט לא ייתן צו זמני, אלא שעה שזכותו של הנפגע לאכיפת החוזה נראית לכאורה מוצדקת.

הווה אומר, על הנפגע המבקש אכיפה, להוכיח את זכותו לכאורה בלבד, וכשהרים נטל זה, יקבל את הצו הזמני כמבוקש.

בהקשר זה נאמר זה מכבר ב- ע"א 511/69 {תנפילוב נ' שירות ארצי להדברה, פ"ד לה(2), 645 (1969)} כי "זכות לכאורה די בה כדי לבסס עליה מתן סעד זמני".

אין לטעות ולחשוב שהנפגע פטור מהוכחת טענותיו ומכאן את זכותו, ועליו לפחות להוכיח זכות לכאורית לקבלת הסעד המבוקש.

"גם במסגרת הדיון להענקת סעד זמני, על התובע להוכיח את קיום הזכות, אשר בעטיה דורש הוא מתן הסעד עד לתום הדיונים, אבל דיו שיוכיח את זכותו לכאורה... אין על הצד המבקש את הסעד הזמני להוכיח כבר כעת מעל לכל ספק שהוא צודק בתביעה העיקרית, אבל על השופט הדן בעניין לקחת בחשבון שיקוליו את טיב התביעה ואת טיב ההגנה, וכל הנסיבות והעובדות העולות מהן."

{ע"א 238/73 שרעבי נ' חמצני, פ"ד כח(1), 85 (1973)}

כאמור, בית-המשפט לא ייתן צו זמני, כאשר זכותו של הנפגע לאכיפה אינה עולה מנסיבות המקרה, או כאשר הנפגע מבקש תרופה אחרת תחתיה. נפגע המבקש פיצויים, במסגרת הבקשה למתן צו זמני, לא יזכה בתרופה זו. שכן, אין הוא זקוק, ועל-כן אינו זכאי, לשמירת המצב ערב ההפרה.

"... התובע בבקשו את סעד הביניים, אינו "מחוייב" לשכנע את בית-המשפט, כי אמנם צדק בתביעתו העיקרית במידה כזו שאין מקום לספק שיצליח בתביעתו, אלא רק להוכיח כי יש לו סיכוי להצליח בה, הרי שאין לראות בטענות הנתבע, שעה שהן מעוררות בעיות עובדתיות ומשפטיות אשר מן הראוי לבררן במשפט גופו, סיבה מספקת לאי-מתן הסעד האמור, ובלבד שהשתכנע בית-המשפט בדבר הצורך לשמור על המצב הקיים עד שתיפול ההכרעה בתובענת התובע."

{ע"א 217/63 רב און נ' הולצמן, פ"ד יז(4), 2717 (1963)}

צו מניעה זמני, יכול שינתן גם בטרם בוצעה ההפרה הלכה למעשה. נסיבות אלה יתכנו שעה שהמפר גילה שאינו מתכוון לקיים את חיוביו לפי החוזה, או כאשר הסתבר מנסיבות העניין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, כאמור בסעיף 17 לחוק החוזים (תרופות).

הפרה צפויה זו, מזכה את הנפגע בסעד זמני שיקדים תרופה למכה.

מטרתם המוצהרת של הצווים הזמניים היא שמירת המצב הקיים, עקב ההפרה הצפויה או ההפרה בפועל.

כאשר המפר התחייב בחוזה להימנע ממעשה מסויים, והוא מפר התחייבותו זו, ימנע צו המניעה הזמני את המשך ההפרה.

ואילו, כאשר התחייב המפר לעשות פעולה והוא נמנע מעשותה, יחייבו צו עשה לפעול על-פי הוראות החוזה.

סעיף 22(א) לחוק החוזים (תרופות) סיפא, מסמיך את בית-המשפט ליתן "כל סעד אחר", על-פי שיקול-דעתו {ראה גם ע"א 846/75 עוניסון נ' דויטש, פ"ד ל(2), 398 (1976)}.

סעיף 22(א) לחוק החוזים (תרופות) מונה, בין השאר, פסק-דין הצהרתי, במסגרת הסעדים שבית-המשפט מוסמך ליתן {ראה גם בג"צ 306/85 כהנא נ' הלל, פ"ד לט(4) 485 (1985)}.