botox
הספריה המשפטית
דיני חוזים (דיני הממונות בישראל) - דין, הלכה ופרשנות

הפרקים שבספר:

הגדרות (סעיף 1 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה))

סעיף 1 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים (תרופות)") קובע כדלקמן:

"1. הגדרות
(א) בחוק זה:
"הפרה" - מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה;
"נפגע" - מי שזכאי לקיום החוזה שהופר;
"אכיפה" - בין בצו לסילוק חיוב כספי או בצו עשה אחר ובין בצו לא-תעשה, לרבות צו לתיקון תוצאות ההפרה או לסילוקן;
"נזק" - לרבות מניעת ריווח.
(ב) כל מקום שמדובר בחוק זה בהפרת חוזה - גם הפרת חיוב מחיוביו במשמע."

סעיף ההגדרות קובע, כי מעשה או מחדל של צד שהם בניגוד לחוזה יהווה הפרה. בטרם יבחן בית-המשפט באם צד הפר את ההסכם, יהא עליו לדון ולבחון באם נכרת כלל הסכם בין הצדדים. אם יגיע בית-המשפט למסקנה כי בין הצדדים אכן לא נכרת חוזה - הווה אומר כי אין הפרה. ובמילים אחרות, כאשר אין מה להפר, אין הפרה {ת"א (ת"א-יפו) 52755/04 אלון מיכאל נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ - נמחקה ואח', תק-של 2006(4) 27742 (2006)}.

רוצה לומר, כי על-מנת לבחון באם צד הפר התחייבויותיו לפי הסכם, יש לבחון את ההסכם כולו ולבדוק את ההפרה הנטענת בהתייחס לתנאים שנקבעו בהסכם {ת"א (ת"א-יפו) 22949/04 מלכה חיים נ' חב' כנען פרסום בתנועה ואח', תק-של 2005(3) 29860 (2005)}.

די במעשה או מחדל אחד שנעשה בניגוד לקבוע בהסכם, כדי לקבוע כי הצד המפר, שעשה את המעשה או המחדל והפר את ההסכם, כדי שהמקרה ייכנס לגדרו של סעיף ההגדרות לחוק החוזים (תרופות) {ע"א (נצ') 1359/04 הרצל בן חיים נ' שבתאי ברכה ואח', תק-מח 2006(2) 4099 (2006)}.

כך גם נפסק ב- עב' (ת"א-יפו) 301087/96 {זכאי אביתר נ' בורסון השקעות בע"מ, תק-עב 2005(1), 6088 (2005}. שם קבעה כב' השופטת אהובה עציון כי "גם הפרה של חלק מההתחייבויות בחוזה נחשבת להפרת חוזה".

סעיף ההגדרות לחוק החוזים (תרופות) קובע באופן אובייקטיבי מהי "הפרה". חוק זה מבחין בין שתי הפרות: האחת, הפרה בלתי-יסודית; השנייה, הפרה יסודית. השוני בין השתיים הוא בעוצמת ההפרה.

נטל ההוכחה בדבר תוכנו של החוזה רובץ על התובע שכן "המוציא מחברו - עליו הראיה".

כאשר צד להסכם גובה סכום כסף מעבר למה שקבוע בהסכם - אין בגביית היתר כאמור, בכדי לקבוע כי הצד הגובה ביתר, מפר את ההסכם. מעשה זה איננו נכנס לגדרו של סעיף 1 לחוק החוזים (תרופות). לכל היותר, בגביית היתר, יש בכך עשיית עושר ולא במשפט של הצד הגובה {ה"פ (יר') 519/98 עמותת בעלי ודיירי קריית וולפסון בירושלים ואח' נ' קריית וולפסון בירושלים - חברה לניהול ושירותים בע"מ ואח', תק-מח 2007(1), 10953 (2007)}.

כאשר נקבע בהסכם תאריך פינוי ליציאתו של השוכר מן הדירה, והשוכר איננו עומד בתאריך הפינוי ואינו מפנה את הדירה במועד שנקבע בהסכם, הרי שמדובר בהפרה, שכן השוכר עשה מעשה (נשאר בדירה) בניגוד להסכם, הקובע תאריך יציאתו של השוכר מן הדירה {כך נקבע ב- ת"א (ת"א-יפו) 30409/04 אלוניאל בע"מ נ' נ' ריקמור בע"מ, תק-של 2006(4), 24557 (2006). במקרה דנן, בית-המשפט דחה את טענתו של השוכר כי לאחר סיום ההסכם, נכרת הסכם בעל-פה בין השוכר למשכיר, המאפשר לשוכר להישאר בדירה מעבר לתאריך שהיה קבוע בהסכם}.

ב- ת"א (יר') 1665/98 מישאל בביוף נ' מימוש פרוייקטים, תק-מח 2002(3), 1576 (2002)} קבע בית-המשפט כי הנתבעים הודו כי לא החלו בבניה כמוסכם בין הצדדים ומשכך, קבע בית-המשפט כי הנתבעים הפרו את ההסכם כאמור בסעיף 1 לחוק החוזים (תרופות).

כאמור, סעיף 1 לחוק החוזים (תרופות) קובע כי הפרה משמעותה מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה. הגדרה זו רחבה וכוללת בתוכה קיום פגום, אי-קיום, סירוב לקיים ופיגור בקיום {ת"א (ת"א-יפו) 14417/05 אפריקה ישראל נ' פרוספריט ואח', תק-של 2007(3), 16637 (2007)}.

אין בגביית סכום מעבר לקבוע בחוזה משום "מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה" כאמור בסעיף 1 לחוק החוזים (תרופות) {ה"פ (יר') 519/98 עמותת בעלי ודיירי קריית וולפסון ואח' נ' קריית וולפסון בירושלים ואח', תק-מח 2007(1), 10953 (2007)}.