מינוי מנהל עזבון (סעיף 78 לחוק)

סעיף 78 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"78. מינוי מנהל עזבון (תיקון התשנ"ח)
(א) בית-המשפט רשאי, לפי בקשת מעוניין בדבר, למנות, בצו, מנהל עזבון.
(ב) הייתה הבקשה בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר, תוגש הבקשה לרשם לענייני ירושה; הוגשה בקשה כאמור, רשאי הרשם לענייני ירושה למנות בצו מנהל עזבון, ויהיו לו, לעניין המינוי, הסמכויות הנתונות לבית-המשפט לפי סעיף 89."

תקנה 31(א) לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 קובעת כדלקמן:

"31. בקשה למינוי מנהל עזבון (תיקון התשס"א)
(א) בקשה למינוי מנהל עזבון, לרבות מנהל עזבון זמני, תוגש בידי מעוניין, אם כל הצדדים הנוגעים לעניין הסכימו לבקשה, לרשם לענייני ירושה המוסמך; ואולם הגשת בקשה למינוי מנהל עזבון לפי סעיף 81 לחוק, אינה טעונה הסכמת הנוגעים בדבר, באין הסכמה כאמור או אם הוגשה בקשה לצו ירושה או לצו קיום לרשם לענייני ירושה והועברה לבית-המשפט, תוגש הבקשה בידי מעוניין בדבר לבית-המשפט..."
תקנה 32 לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 קובעת כדלקמן:

"32. תוכן הבקשה
(א) המבקש יפרט בבקשתו את הטעמים שעל יסודם יש למנות מנהל עזבון ואת שמו ומענו של מנהל העזבון המוצע, אם הוצע.
(ב) היה ידוע למבקש כי המוריש קבע בצוואתו מבצע צוואה או מנהל עזבון, תצויין גם עובדה זו והבקשה לקיום הצוואה תלווה בבקשה למינויו כמנהל עזבון; התנגד המבקש למינוי יציין זאת בבקשה לקיום הצוואה ויפרט את נימוקיו להתנגדות."

סעיף 78 לחוק הירושה קובע כי הסמכות למנות מנהל עזבון זמני או קבוע נתונה לבית-המשפט לענייני משפחה, שכן, תקנה 1 לתקנות הירושה, העוסקת בהגדרות, קובעת כי בית-המשפט המוסמך לפי חוק הירושה הוא בית-המשפט לענייני משפחה.

זאת ועוד. תקנה 31 לתקנות הירושה, העניקה לרשם לענייני ירושה את הסמכות למינוי מנהל עזבון זמני או קבוע במקרה וכל הצדדים הסכימו לו.

בהתאם ללשון חוק הירושה, הרשם לענייני ירושה לא מוסמך למנות מנהל עזבון זמני או קבוע בהיעדר הסכמת כל הצדדים. סעיף 77 לחוק הירושה מעניק רק לבית-המשפט בלבד את הסמכות למנות מנהל עזבון זמני ואינו אומר דבר בנוגע לסמכותו של הרשם. לעומת-זאת, סעיף 78 לחוק הירושה, המתייחס למינוי מנהל עזבון קבוע, מעניק את הסמכות לבית-המשפט ולרשם {בהסכמת כל הצדדים} גם יחד.

חוסר בהירות זה באשר לסמכותו של הרשם למנות מנהל עזבון זמני נדון בפסק-דין של בית-המשפט לענייני משפחה בו הותיר בית-המשפט לענייני משפחה למחוקק לומר את דברו בעניין זה, תוך קיום לשון החוק, לפיו, הסמכות למינוי מנהל עזבון זמני נתונה אך לבית-המשפט לענייני משפחה ולא לרשם {ראה גם ת"ע (ת"א) 6780/02 עזבון המנוח פלוני ז"ל נ' הרשם לענייני ירושה בתל-אביב, פסקי-דין שלום, התשס"ג(ג), 458; בש"א (יר') 2146/07 אטיאס קרן נ' ביטון חביב ז"ל ואח', תק-של 2007(2), 25254 (2007)}.

כאשר מדובר בחוסר מסוגלות היורשים להסדיר את כל הקשור בעזבון ובנכסיו אין בכך סיבה מספקת למינוי מנהל עזבון וניתן למנות אדם מטעם היורשים כמיופה-כוח. עם זאת, מקום ששמירת זכויותיהם של הנושים או של היורשים דורשת זאת רשאי בית-המשפט למנות מנהל עזבון {עז' (חי') 3404/04 עזבון המנוח ש' א' נ' עזבון המנוח ש' א' ז"ל ואח', תק-של 2005(3), 15314 (2005)}.

ככלל, חוק הירושה לא מחייב מינוי מנהל עזבון, והיורשים רשאים לנהל את העזבון ולחלקו בעצמם. ואולם, כאשר לא מדובר בביצוע פעולות ניהול עזבון פשוטות ומהירות, יורה בית-המשפט על מינוי מנהל עזבון {עז' (חי') 3404/04 עזבון המנוח ש' א' נ' עזבון המנוח ש' א' ז"ל ואח', תק-של 2005(3), 15314 (2005)}.

כמו-כן, במקרה של חובות גדולים, אנו סבורים כי עדיף כי ימונה מנהל עזבון. לעומת-זאת, כאשר המנוח לא השאיר אחריו כל עזבון שהוא, אין למנות מנהל עזבון שכן אין מה לנהל {ע"א 181/52 ברוינר נ' ברוינר, פ"ד ח 224 (1954)}.

כאשר המנוח הותיר אחריו רכוש רב, שיש צורך לאתרו ולכנס את כל נכסי העזבון, לגבות דמי שכירות משוכרים המחזיקים בנכסי העזבון ובנוסף לכך אין הידברות בין היורשים למשל, כך שהם אינם יכולים להגיע להסכמות בעניין נכסי העזבון - יש צורך למנות מנהל עזבון {עז' (ת"א-יפו) 109040/03 עורך-דין יעקב ניז'ינסקי ואח' נ' אלינה בן דוד ואח', תק-מש 2004(1), 294 (2004)}.

כך גם כאשר העזבון מורכב; יש בו פרטי תכולה וחפצי אומנות יקרי ערך; לעזבון חובות כבדים כאשר תביעה אחת כבר הוגשה - יש צורך למנות מנהל עזבון {ת"ע (ת"א) 6330/01 גיל קליש ואח' נ' רחל קליש, תק-מש 2001(3), 911 (2001)}.

מן האמור לעיל עולה כי לעזבון ימונה מנהל עזבון כאשר היורשים חלוקים בדעתם בעניין ניהול העזבון וחלוקתו או כאשר חלוקת העזבון מעוררת קשיים רבים או כאשר יש להבטיח אינטרסים של יורשים קטינים או יורשים חסויים {עז' (ת"א) 5650/99 עזבון בת-שבע דה-רוטשילד נ' עמותת בת-דור, תק-מש 99(2), 69 (1999)}.

בית-המשפט ימנה מנהל עזבון מכוח הוראת סעיף 78(א) לחוק הירושה רק כאשר כל המעוניינים בדבר הסכימו עליו. בהיעדר הסכמה על זהותו של מנהל העזבון, בית-המשפט ימנה מנהל עזבון ניטראלי {ת"ע (ת"א) 6330/01 גיל קליש ואח' נ' רחל קליש, תק-מש 2001(3), 911 (2001); עז' (ת"א-יפו) 109040/03 עורך-דין יעקב ניז'ינסקי ואח' נ' אלינה בן דוד ואח', תק-מש 2004(1), 294 (2004); ה"פ (מחוזי מר') 1721-05-10 ג'ולט רפאל נ' אמיל רייך, תק-מח 2010(2), 15341 (2010); ראה גם בפרק העוסק בסעיף 77 לחוק הירושה}.

תקנה 37(א) לתקנות הירושה, קובעת כי כאשר לא צויינה תקופת המינוי, "תהא תקופת המינוי של מנהל עזבון שנתיים ושל מנהל עזבון זמני שישה חודשים".

תקנה 37(ד) לתקנות הירושה, קובעת כי כאשר "צמצם בית-המשפט או הרשם לענייני ירושה את תפקידיו של מנהל העזבון או הרחיבם, או קבע פעולות הטעונות אישורו, יצויין הדבר בצו; היה המינוי למנהל עזבון זמני, ייקבעו בצו סמכויותיו ותפקידיו".

כלומר, "תפקידיו וסמכויותיו של מנהל עזבון קבועים בחוק (סעיפים 82 ו-92 ) ואין צורך לפרט אותם בצו עצמו, אלא אם בית-המשפט מרחיב אותם או דורש את אישורו לפעולות מסויימות מעבר לנקבע בחוק. לעומת-זאת, כשמדובר במינוי מנהל עזבון זמני, אין לו זכות לפעול על-פי האמור בחוק. כל תפקידיו וסמכויותיו נקבעים בצו עצמו {ראה גם בפרק העוסק בסעיף 77 לחוק הירושה; ש' שילה פירוש לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, חלק שלישי, 128}.

לעיתים עולה השאלה האם החלטה בדבר מינוי מנהל עזבון הינה "פסק-דין" הוא או "החלטה אחרת"?

אם-כן, החלטה בדבר מינוי מנהל עזבון הינה "החלטה אחרת". הטעם לכך הוא, כי המבחן הקובע בסוג זה של עניינים הוא, אם החלטה המסיימת את הדיון סוגרת את תיק בית-המשפט {ע"א 226/61, המ' 224/61 מאיר דורון נ' צחובל, פ"ד טז 1911 (1962)}.

אם אכן ההחלטה מסיימת את הדיון באותו עניין, באופן שעם מתן ההחלטה תם ונשלם הדיון בתובענה, ובית-המשפט גמר את מלאכתו, הרי לפנינו "פסק-דין" {ע"א 39/60 דב אבשלום נ' קופת פניסה למורים, פ"ד יד(1), 795, 799 (1960)}.

לעומת-זאת, אם ההחלטה "אינה סוגרת את התיק" ואינה מסיימת את הדיון, הריהי "החלטה אחרת". על-פי מבחן זה, מינוי מנהל עזבון אינו "סוגר את התיק ואינו מסיים את הדיון", והריהו אך שלב אחד ממספר שלבים, הקשורים בתובענה בעניין פעולת מנהל העזבון {ר"ע 40/84 אדוארד סילברה ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לח(4), 337 (1984)}.

ב- תא"ק (חי') 18644-04-15 {זכי סעב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-של 2015(4), 7625 (2015)} קבע בית-המשפט כי אין מקום לדחות את בקשות הרשות להתגונן של המבקשים בשלב זה בו טרם ניתן צו קיום צוואה ולכן היא מבקשת בתגובה הוראות מבית-המשפט בכל הנוגע להגשת בקשה לצו קיום צוואה על-ידי התובע.

אין זה תפקידו של בית-המשפט ליתן הוראות שכאלו במסגרת החלטה בבקשת הרשות להתגונן. זכותו של התובע כצד מעוניין להגיש בקשה למינוי מנהל עזבון מעוגנת בסעיף 78(א) לחוק הירושה. זו הדרך שהתווה בית-המשפט העליון להתמודדות עם יורשים שמעכבים את הסדרת קבלת צו הירושה.

במקרה הנדון, על-פי החומר המצוי בתיק, ספק רב אם המבקשים פועלים במזיד לעיכוב הוצאת צו ירושה, לאור ההתנגדות המתוארת בתשובה של יורשי אחותו של המנוח לקיום הצוואה.

כך או אחרת, בשלב זה לא ברור מתי יחולק העזבון, מהם הכספים והרכוש שמכוחם יוכל התובע לפרוע את החוב של המנוח.
העובדה כי התובע נאלץ להגיש תביעה בשלב מוקדם שכזה כדי לאשר לו הגשת בקשה להטלת עיקולים, אין משמעותה כי ניתן לסיים את ההליך בשלב כה מוקדם ולחייב יורשים על-פי צוואה בחובו של המנוח.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מינוי מנהל עזבון (סעיף 78 לחוק)