נכסים שאינם ניתנים לחלוקה (סעיף 113 לחוק)

סעיף 113 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"113. נכסים שאינם ניתנים לחלוקה
(א) נכס שאינו ניתן לחלוקה ונכס שעל-ידי חלוקה היה מאבד שיעור ניכר מערכו, לרבות יחידה בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, ולמעט משק חקלאי שסעיף 114 חל עליו - יימסר ליורש המרבה במחירו, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק; הסכום שהציע אותו יורש ייזקף על-חשבון המגיע לו מן העזבון, ואם עלה על המגיע כאמור, ישלם היורש את הסכום העודף.
(ב) לא הסכים אף יורש אחד לרכוש את הנכס כאמור בסעיף-קטן (א), יימכר הנכס ודמי המכר יחולקו.
(ג) בית-המשפט רשאי להורות שהמכירה תהיה בדרך שנכסים כאלה נמכרים בהוצאה לפועל או בדרך אחרת שיקבע, ורשאי הוא לקבוע את תנאי התשלום לפי סעיף-קטן (א) ותנאי תשלום דמי המכר לפי סעיף-קטן (ב)."

אם כללו נכסי העזבון נכסים שאינם ניתנים לחלוקה או נכסים שחלוקה הייתה מורידה מערכם שיעור ניכר {"לרבות יחידה בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, ולמעט משק חקלאי שסעיף 114 חל עליו"}, אין מנהל העזבון יכול להגיש עליהם תוכנית חלוקה, אלא שומה עליו לנהוג לפי הוראת סעיף 113 לחוק הירושה.

נכסים כאלה יוצעו ליורשים ויימסרו ליורש המרבה במחירם, ובלבד שלא יפחת מחיר השוק. אם המחיר הגבוה ביותר שהוצע על-ידי אותו יורש עולה על חלקו בעזבון, ישלם היורש את העודף {ע"א 314/79 שליין נ' עזריאל, פ"ד לה(3), 225 (1981)}.

אם לא הסכים אף יורש לרכוש את הנכס, יימכר הנכס ודמי המכר יחולקו. בית-המשפט רשאי להורות שהמכירה תהיה בדרך שנכסים אלה נמכרים בהוצאה לפועל או בדרך אחרת וכן את תנאי התשלום.

ברי כי כאשר הנכס אינו ניתן לחלוקה, יימכר הנכס ותמורתו תחולק בין היורשים.

עולה השאלה, האם מכירה וחלוקת השווי עדיפה גם במצב שבו הנכס ניתן לחלוקה?

נראה שתשובה לשאלה זו תלויה בנסיבות כל מקרה. כך נקבע ב- ע"א 535/85 {משיח שם-טוב ואח' נ' אריה צוקר עורך-דין מנהל עזבון ואח', פ"ד לט(4), 755, 756 (1986)} בו יורשי המנוח היו שלושים במספר.

בנסיבות אלה, נקבע, שהדרך הראויה היא למכור את הנכס ולחלק התמורה בין היורשים. הנימוק לכך ניתן בידי כב' השופטת מ' בן-פורת, בהתבסס על מספרם הרב של היורשים, ועל העובדה כי לחלקם רסיסי זכויות בנכס, וחלקם אף לא אותר.
סעיף 113 לחוק הירושה אינו קובע קיומה של זכות קדימה כזו, אלא במקרה שמדובר בנכס, שאינו ניתן לחלוקה. טול למשל מקרה, שבו נכללה בין נכסי העזבון טבעת יקרת ערך, שערכה עולה על החלק, המגיע לכל אחד מן היורשים, וקיימת מחלוקת ביניהם, מי מהם יקבלנה. מדיניות החוק היא, שיש להעמיד את הטבעת למכירה בין היורשים, אם הם חפצים בכך, בטרם תוצע למכירה לזרים {דברי בית-המשפט ב- ע"א 314/79 שליין נ' עו"ד ברק מנהל עזבון המנוחה בטי שינגוט ז"ל, פ"ד לה(3), 225, 236 (1981)}.

במאמרם של יהושע גייפמן ומיכאל טאוסיג {"מירוץ הסמכויות בהליכים לפירוק שיתוף בדירת מגורים של בני זוג", הפרקליט מ' (1991), 316; ראה גם: תמ"ש 30998/95 ברוך ניסים נ' ברוך שמואל ואח', טרם פורסם (1999); ת"ע (משפחה ת"א) 103990-07 א. ג. נ' א. ג., תק-מש 2010(2), 405, 408 (2010)} דנים המחברים בפרשנותו של סעיף 113 לחוק הירושה כדלקמן:

"בפרשת דקל ובפרשת לביא הוגשה בקשה על-פי סעיף 113 לחוק הירושה, ובית-המשפט המחוזי, בשני המקרים, הורה על ביטול הרישום של צו הירושה, שנרשם בלשכת רשם המקרקעין, בסמוך לדיון, לבקשת אחד הצדדים… העובדות בשני המקרים היו כדלקמן: הוגשו בקשות בתיק העזבונות, לבית-המשפט המחוזי, למכירת זכויות העזבון בדירה ולחלוקת הפדיון על-פי סעיף 113 לחוק הירושה. הצד שכנגד הזדרז ורשם את צו הירושה, קודם לדיון בבית-המשפט המחוזי. הוא טען, כי כיוון שהעזבון חולק, אין להידרש עוד להליכים על-פי חוק הירושה, ויש להפנות את המבקשת להליך של פירוק שיתוף במקרקעין בבית-משפט השלום. בית-המשפט המחוזי החליט בשתי פרשות אלה להורות לרשם המקרקעין לבטל את רישום צו הירושה, ולהמשיך לדון במכירת זכויות העזבון בדירה, על-פי סעיף 113 לחוק הירושה.

על החלטת בית-המשפט המחוזי בעניין דקל, לבטל את רישום צו הירושה, הוגשה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון. בית-המשפט העליון קבע בהחלטתו:

'בנסיבות המקרה המיוחדות רשאי היה בית-המשפט לראות בהתנהגות המבקשים התנהגות שאינה בתם לב. כן רשאי היה לפעול על-מנת לברר אם לא ראוי לחלק את העזבון בהסתמך על הוראות סעיפים 113 ו - 115 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. לצורך זה רשאי היה להורות על ביטול פעולת העברת השכירות הרשומה על שם המנוח בלשכת רישום המקרקעין על החלקה הנדונה, משמו לשמות יורשיו'."

ב- תמ"ש (משפחה יר') 22890/05 {י. א. כ. נ' ב. כ. ש., תק-מש 2008(4), 99, 125 (2008)} קבע בית-המשפט כי סעיף 113 לחוק הירושה חל במקרה דנן שכן מחצית הנכס נשוא הדיון כאן הינו נכס עזבון.

עוד נקבע כי ליורשים מוענקת זכות קדימה ברכישת נכסי העזבון בטרם יועמדו אלה למכירה פומבית. כמו-כן נקבע כי היות וחלוקת מלוא הזכויות במקרקעין בין הצדדים בחלקים שווים, כאמור בצוואה, איננה אפשרית, אין מניעה לפעול בהתאם להוראת סעיף 113 לחוק הירושה, ולהעניק ליורש זכות קדימה ברכישת המקרקעין.

ב- ת"א (ת"א) 28169-02-14 {כליר גנדור נ' ריטה ברשה, תק-של 2015(2), 54057 (2015)} קבע בית-המשפט:

"תביעה לפירוק שיתוף ותביעה לחלוקת עזבון
12. בניסיון לבסס את צדקתה של דרך הפירוק המבוקשת, ולנוכח תהיותיו הנשנות של בית-המשפט, ביקשו התובעות מזור בהוראתו של סעיף 113 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. זו קובעת כך...

במה, שאין פירושו אלא הבנה שגויה של המצב המשפטי, ראו התובעות דמיון, שלא לומר זהות, בין הסוגיות הנדונות בהוראה זו לבין ההסדרים אשר נוגעים לפירוק-שיתוף בנכסים. אמת, אלו גם אלה מדברים ב"נכס שאינו ניתן לחלוקה". אלו גם אלה עוסקים ב"מכירה", ב"מחיר שוק" וב"הוצאה לפועל". אלו גם אלה נוגעים לאחדים, האוחזים יחד בזכויות. אך מה בכך? אלו הן חטין, ואלה הם שעורים. התובעות, בטעותן, מערבות זה בזה את ההסדרים שבחוק הירושה, מחד גיסא, ובחוקי המקרקעין והמיטלטלין, מאידך גיסא, כאילו דבקו זה בזה היו לבשר-אחד. דא עקא כי כל אחד מן ההסדרים הוא שוֹנה. ובלשונו של בית-המשפט לעניני משפחה בפרשה, שאליה הפנו לא אחרות מן התובעות עצמן:

"בכתב התביעה ביקשו התובעים להורות על פירוק השיתוף במקרקעין על דרך של מכירתם וחלוקת התמורה בהתאם לחלוקת הזכויות במקרקעין ביניהם. אולם מחצית הנכס נשוא הדיון כאן הינו נכס עזבון. משכך חולש על חלוקתו האמור בסעיף 113 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 אשר נקט בדרך שונה מאשר זו שבחוק המקרקעין. ליורשים מוענקת (בחוק הירושה) זכות קדימה ברכישת נכסי העזבון בטרם יועמדו אלה למכירה פומבית."
(תמ"ש (משפחה יר') 22890/05 י.א.כ נ' ב.כ.ש, פסק-דינה של כב' השופטת נילי מימון (פורסם במאגרים, 16.11.08))

אמת, ביטוי לאותה "דרך שונה" מצוי הן במועד החלתו של כל אחד מן ההסדרים והן ברציונאל אשר ביסודו. אבאר.

13. סעיף 113 לחוק הירושה מחולל את פעולתו בשלב שלפני חלוקתם של נכסי עזבון. באותה עת מחזיקים יורשיו של מנוח בנכסי העזבון, במה שאפשר לכנותו "בעלות משותפת" אך אין הוא, בשום פנים, שיתוף במובנם של סעיפים 27 ו- 9 לחוקי המקרקעין והמיטלטלין, בהתאמה. "בעלות משותפת" זו היא זכאות משותפת לנכסי-העזבון כולם, יחד. במלים פשוטות, היורשים הם הזכאים-יחד למאגר-הנכסים שבעזבון. כל עוד לא חולק העזבון, ממילא לא נוצר בינם שיתוף במקרקעין, אף לא שיתוף במיטלטלין. עמד על כך פרופסור יהושע ויסמן:

"במשפטנו, נכסי העזבון שבבעלות המשותפת של היורשים, נתונים לכללי משפט מיוחדים, השונים מדיני השיתוף הרגילים. כך, למשל, קובע סעיף 7(ד) לחוק הירושה, התשכ'ה-1965, כי מעת נפילת הנכסים בירושה ועד למתן צו לחלוקת העזבון אין יורש רשאי לבצע עיסקאות בחלקו שבנכס מסויים מנכסי העזבון (להבדיל מחלקו בכלל נכסי העזבון). בפסקי דין אחדים חיווה בית-המשפט העליון את דעתו כי עד לחלוקת העזבון 'אין ליורש אלא חלק בכלל העזבון ולא בנכס מסויים' וכי פטירת המוריש אינה מקנה ליורשים זכויות בנכסים ספציפיים, כי זכותו של יורש לגבי נכס מסויים מתגבשת רק לאחר שנכסי העזבון חולקו...

כל פריט שבנכסי העזבון נמצא בבעלות משותפת של היורשים, מרגע הפטירה. ואולם, שיתוף זה הוא, במינוח הנזכר לעיל, שיתוף במכלול נכסים, בהבדל משיתוף בנכס מסויים, וחלות עליו הוראות חוק מיוחדות. הדינים המיוחדים האלה, השונים מדיני השיתוף הרגילים, נובעים מכך שלפנינו שיתוף במכלול נכסים, ולא מכך שהנכסים הספציפיים שבעזבון אינם בבעלות משותפת."
(יהושע ויסמן דיני קנין: בעלות ושיתוף (1997), 137)

פירושם של דברים, וזהו פשיטא, כי עד שלא חולקו נכסי העזבון, כלל לא ניתן לדבר בנכס ספציפי וממילא לא בפירוקו של שיתוף בו, כמשמעותו בחוקי המקרקעין והמיטלטלין. העזבון עומד כולו, כיחידה אחת, ערב חלוקה. הוא יחולק לפי הוראות הדין. אלו מצויות בחוק הירושה. סעיף 113 לחוק הוא אחת מהוראות אלו. מעוגנת בו דרך פרטנית לביצועה של חלוקה במקרה מיוחד. הייחוד הוא בכך שנכס מנכסי העזבון איננו ניתן למסירה לכל אחד ממספר יורשים, או שמסירה כזו תגרע משמעותית מערכו. אך סעיף 113 אינו הוראה יחידה בחוק הירושה. סעיף 107 לחוק אוסר על חלוקתו של עזבון בין יורשים קודם שסולקו החובות מן העזבון. אין זה מתקבל על הדעת כי שותפים יפרקו בינם שיתוף, עניין שפירושו ייחודו לכל אחד מהם של נכס או של תמורתו, קודם שסולקו חובות, הרובצים על העזבון.

לשון אחר: אותן הוראות שבחוק הירושה פועלות את פעולתן עובר לחלוקת העזבון. בפירוק-שיתוף, לעומת זאת, נימצא מדברים רק לאחר שהושלמה חלוקתו של נכס מבין נכסי-העזבון, והנכס נמסר בשלמותו ליותר מיורש אחד. אכן, אין מדובר במבנים משפטיים זהים. האחד, זה שלפי חוק הירושה, על כורחו קודם בזמן לאחר, זה שלפי חוק המקרקעין או המיטלטלין. בכל אלה דיבר בית-המשפט העליון:
"אין ספק, שמדובר בענייננו בנכס, שאינו ניתן לחלוקה, שכן מדובר בדירת מגורים. מכאן, שחל במקרה זה סעיף 113 לחוק הירושה, המחייב את מכירת חלקיהם של היורשים למרבה במחיר, תוך מתן זכות קדימה ליורשים על פני זרים. לפי סעיף 1לחוק הירושה אמנם עובר עיזבונו של נפטר עם מותו ליורשיו, אולם סעיף זה יש לקרוא יחד עם סעיף 107 לאותו חוק, ולפי הנאמר בו, יש לחלק את יתרת העזבון בין היורשים רק אחרי סילוקם של חובות העזבון (וכן מזונות). 'עד לאותו זמן אין ליורש אלא חלק בכלל העזבון ולא בנכס מסויים' (הציטוט מדברי מ"מ הנשיא (כתוארו אז) לנדוי ב- ע"א 834/75, בעמ' 664)...

כדי 'לחלק' נכס, שאינו ניתן לחלוקה, מובילה הדרך בהכרח לסעיף 113 לחוק הירושה. כל התהליך הזה בהכרח קודם למסירת הנכס, כולו או מקצתו. לשון אחר, רישום מיידי של חלקי הבנות במחצית הדירה מסכל את רצון המחוקק ועוקף את סעיף 113 לחוק הירושה. רק אם בסופו של התהליך על-פי סעיף 113 תימסר מחצית הדירה לאחת הבנות ולא לאלמנה (או לאדם זר, מכוח סעיף 113(ב), תירשם מחצית זו על שם הרוכשת, ואז התוצאה תהיה יצירת שיתוף עם האלמנה בדירה כולה. ברם, על כך נאמר 'עוד חזון למועד'."
(ע"א 513/82 רייזמן נ' וושצ'ין, פ"ד ל"ז (2), 813, 819 (כבוד השופטת מרים בן פורת) (1983))

גם בבית-המשפט לענייני משפחה הובהרו הדברים, הבהר היטב. כך כתב כב' השופט אסף זגורי באחת הפרשות:

"יש לזכור כי המנגנון של פירוק שותפות בנכסי העזבון על-פי חוק הירושה (סעיף 113 לחוק הירושה) קודם להפעלת המנגנון של פירוק שיתוף על-פי חוק המקרקעין (סעיף 37 לחוק המקרקעין), אלא-אם-כן יוכח שהעזבון כבר חולק. הדבר נובע מכך שמטרת דיני הירושה היא להביא לפירוק השותפות של היורשים בנכסי העזבון. (יש) עדיפות (ל)הסדרים שבחוק הירושה על פני אלו שבחוק המקרקעין באשר לפירוק שיתוף בנכסי עזבון. לקביעה זו חשיבות רבה, שכן הטיעון לפיו יש לקיים השיתוף מתוך התחשבות במשאלות מקצת השותפים מכוח סעיף 43 לחוק המקרקעין, התשכ'ט-1969 הופך למוקשה שעה שלא הוראות חוק המקרקעין חלות על-פירוק השיתוף בדירה אלא הוראות דיני הירושה."
(ת"ע (משפחה טב') 14335-03-09 פלונית ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי במחוז חיפה והצפון, בפסקאות 24-23 להחלטתו (פורסם במאגרים, 07.08.11)).

14. כך הוא מבחינת סדר הזמנים, וכך הוא גם מבחינתה של תכלית החקיקה. לכל אחד מן ההסדרים - בחוק הירושה מזה ובפירוקי השיתוף במקרקעין ובמיטלטלין מזה - יסוד ומטרה משל עצמו. אשוב אל פרופסור ויסמן:

"לאור הנסיון (בדין העות'מאני) נמנעו מלקבוע בחוק המקרקעין זכות קדימה לבעלים המשותפים ברכישת הנכס המשותף. הדרך הרגילה שנקבעה למכירת הנכס היא במכירה פומבית, דבר העשוי גם להבטיח שיושג מחיר גבוה יותר מאשר במקרה שבו הקונים המתחרים על הנכס הם הבעלים המשותפים בלבד...

בחלוקה של נכסי עזבון משותפים, הנעשית על-פי הוראות חוק הירושה, התשכ"ה-1965, נקט המחוקק עמדה שונה מזו שננקטה בחוק (המקרקעין). ליורשים הוענקה זכות קדימה ברכישת נכסי העזבון, בטרם יועמדו הנכסים למכירה פומבית."
(ויסמן לעיל, בעמ' 314)

כלום ניתן להסביר את הדבר בדרך נהירה מזו? בעוד שפירוקי השיתוף במקרקעין ובמיטלטלין מעמידים נר לרגליהם את מקסום התועלת הכלכלית מן הנכס, מבכר חוק הירושה את הותרתו של נכס בחוג היורשים, אפילו פירוש הדבר כי בשל כך תיגרע גריעת מה מערכו. אין פירוש הדברים כי חוק הירושה אדיש לשאלת הערך. אדרבה, הוא נותן בידיו של כל אחד מן היורשים אפשרות להרבות במחיר וכך לזכות ברכישתו של הנכס העומד לחלוקה. אלא, שגבול לעקרון המקסום נמצא בכך שלא ניתן לצד ג', אשר אינו מבין היורשים, לזכות בנכס אך משום שהציע תמורה גבוהה יותר. וכפי שהוסיף וכתב בית-המשפט לעניני משפחה בטבריה: "משמעות סעיפים 113-112 לחוק היא, כי מוקנית עדיפות ליורש המרבה במחיר על פני צדדי ג' ברכישת אותו הנכס. עדיפות זו מהווה מעין 'זכות קדימה' קולקטיבית של כל היורשים (ללא עדיפות למי מהם) על פני רוכשים חיצוניים" (פרשת פלונית הנ"ל, בפסקה 38).

מוסיף חוק הירושה, בסעיפים 110 ו- 111 לו, ומורה כי אופן החלוקה ייקבע בהסכמה בין היורשים או לפי צו של בית-המשפט. חזקה על כל אחת מן הדרכים הללו כי יביאו בחשבונן הראוי את ענינם של היורשים כולם, ולא רק של בעלת הרוב בירושה. נהיר לי רצונה של תובעת 1 להותיר את הנכס בין נכסי-המשפחה ובפרט בידיה שלה. אולם, מעמד של בכורה לרציונאל זה לא יוכל להינתן אלא קודם שהושלמה חלוקתו של העזבון, ולפי מכלול השיקולים הנשקלים בשלב זה. דבר זה לא ייעשה לפי הרציונאל, במועד, ובמקום שבו מחליטים על פירוק שיתוף במקרקעין או במיטלטלין, כי אם לפי אלה החולשים על חלוקת עזבונות..."

ב- ת"א (ת"א) 11221-12-11 {אורנה חזן נ' ששון פולויאן, תק-מח 2014(4), 20264 (2014)} קבע בית-המשפט כי טרם הוברר מי הם היורשים של החנות, חלקיהם בחנות ומה עמדתם בעניין החנות. קביעה, שהחנות הינה בבעלות העזבון אינה מעבירה זכויות קנייניות בחנות למי מהיורשים בטרם הופעלה הוראת סעיף 113 לחוק הירושה.

הוראת סעיף 113 לחוק הירושה מורה, שתינתן עדיפות להתמחרות פנימית בין היורשים ורק אם לא ימצא יורש שיסכים לרכוש את החנות במחיר שלא יפחת משוויה - תימכר החנות בהתמחרות חיצונית ודמי המכר יחולקו.

טרם ננקטו הליכים על-פי סעיף 113 לחוק הירושה, ופינויה של המבקשת אינו עומד עדיין על הפרק. המבקשת גם תוכל, אם יקבע שהינה יורשת, להשתתף בהתמחרות, ולרכוש את חלקם של יתר היורשים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

נכסים שאינם ניתנים לחלוקה (סעיף 113 לחוק)