מנהל עזבון - זכויותיו, חובותיו וסמכויותיו - מהדורת 2016
הפרקים שבספר:
- הגדרת המונח "עזבון" והנכסים הנכללים בעזבון
- אמצעים לשמירת העזבון (סעיף 77 לחוק)
- מינוי מנהל עזבון (סעיף 78 לחוק)
- כשרות להתמנות (סעיף 79 לחוק)
- הסכמה להתמנות כמנהל עזבון (סעיף 80 לחוק)
- הוראות המוריש (סעיף 81 לחוק)
- הליכי בית-המשפט (סעיף 81א לחוק)
- תפקידים (סעיף 82 לחוק)
- הוראות בית-משפט ובקשה למתן הוראות (סעיף 83 לחוק ותקנה 40 לתקנות)
- פרטת עזבון (סעיף 84 לחוק)
- שומה (סעיף 85 לחוק)
- השקעת כספים והדרכים להשקעת כספי עזבון (סעיף 85א לחוק)
- חשבונות, דו"ח ומתן ידיעות (סעיף 86 לחוק)
- בדיקת דו"חות (סעיף 87 לחוק)
- אחריותו של מנהל העזבון (סעיף 88 לחוק)
- ערובה ומימוש הערובה (סעיפים 89 ו- 90 לחוק)
- שכרו של מנהל העזבון (סעיף 91 לחוק)
- פקיעת המשרה (סעיף 92 לחוק)
- מנהלים אחדים (סעיף 93 לחוק)
- הגנת צד שלישי (סעיף 94 לחוק)
- הוראות המוריש (סעיף 95 לחוק)
- האפוטרופוס הכללי כמנהל עזבון (סעיף 96 לחוק)
- סמכויות מנהל העזבון (סעיף 97 לחוק)
- כינוס נכסי העזבון (סעיף 98 לחוק)
- הזמנת נושים (סעיפים 99 ו- 123 לחוק)
- במה מסלקים חובות העזבון (סעיף 100 לחוק)
- חובות מובטחים (סעיף 101 לחוק)
- חובות בעתיד וחובות על-תנאי (סעיף 102 לחוק)
- הוצאות ניהול העזבון (סעיף 103 לחוק)
- סדר עדיפות בין חובות העזבון (סעיף 104 לחוק)
- בירורם וסילוקם של חובות (סעיף 105 לחוק)
- פשיטת רגל של העזבון (סעיף 106 לחוק)
- מועד החלוקה (סעיף 107 לחוק)
- מגורים וכלכלה לזמן מעבר (סעיף 108 לחוק)
- נושא החלוקה (סעיף 109 לחוק)
- חלוקה על-פי הסכם וחלוקה על-פי צו בית-המשפט (סעיפים 110 ו- 111 לחוק)
- חלוקת נכס כנגד נכס (סעיף 112 לחוק)
- נכסים שאינם ניתנים לחלוקה (סעיף 113 לחוק)
- חלוקתו של משק חקלאי (סעיף 114 לחוק)
- דירת מגורים (סעיף 115 לחוק)
- חלוקה על-פי הגרלה (סעיף 116 לחוק)
- תיאום הזכויות של יורשים אחדים (סעיף 117 לחוק)
- פרטת חלוקה (סעיף 118 לחוק)
- חלוקה נוספת ותיקון חלוקה (סעיפים 119 ו- 120 לחוק)
- הוראה כללית (סעיף 121 לחוק)
- הסכם שכירות בלתי-מוגנת בין מנהל עזבון זמני לבין שוכר
- דוגמאות כתבי בי-דין
מועד החלוקה (סעיף 107 לחוק)
סעיף 107 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:"107. מועד החלוקה
(א) אחרי סילוקם של חובות העזבון ושל המזונות מן העזבון תחולק יתרת העזבון בין היורשים.
(ב) אין לחלק את יתרת העזבון כל עוד לא עברה התקופה שנקבעה בהזמנת הנושים; ואין לחלקה כל עוד לא נקבעו הזכויות התלויות, לפי סעיף 3(ב), בלידתו של אדם.
(ג) בית-המשפט רשאי, אם ראה שהעזבון מאפשר זאת, להתיר חלוקת מקצת העזבון עוד לפני סילוק חובות העזבון והמזונות מן העזבון ולפני תום המועדים לפי סעיף-קטן (ב).
(ד) הורה המוריש בצוואתו בדבר מועד מאוחר יותר לחלוקת העזבון, ינהגו לפי הוראות הצוואה, אם לא הורה בית-המשפט לשנות את מועד החלוקה."
עד לחלוקת העזבון אין לאף יורש, אלא חלק בכלל העזבון ולא בנכס מסויים. לשון אחרת, זכותו של היורש לגבי נכס עזבון מסויים מתגבשת רק לאחר ש"היש" חולק בהתאם לחוק {ע"א 513/82 רייזמן נ' וושצ'ין, פ"ד לז(2), 813 (1983)}.
לאחר סילוק חובות העזבון ובכללם מזונות מן העזבון, תחולק יתרת העזבון בין היורשים, כאמור בסעיף 107(ב) לחוק הירושה.
לכאורה "יתרת העזבון" הינה מנכסי העזבון המקוריים לאחר ניכוי חובותיו, אולם "ייתכנו מקרים, בהם כולל העזבון נכסים פסידים או נכסים שערכם עשוי לרדת, אם לא ימכרו לאלתר" {ע"א 314/79 שליין ואח' נ' עורך-דין ברק, מנהל עזבון המנוחה בטי שינגוט ואח', פ"ד לה(3), 225 (1981)}, ועל-כן יתרת העזבון תכלול במידה פחותה בהרבה מהעזבון המקורי.
על-אף שקיימת הקבלה בין זכויות עובר שנולד לאחר מותו של מוריש{סעיף 107(ב) לחוק הירושה} לבין זכויות תאגיד לרשת, אם לא היה בעולם בעת מות המוריש {סעיפים 3(ב) ו-4 לחוק הירושה}, נראה שסעיף 107(ב) לחוק הירושה מורה להמתין עם חלוקת העזבון רק בנוגע ללידת אדם.
בעניין זה נקבע כי "סעיף 1 לחוק הירושה קובע 'שבמות אדם עובר עזבונו ליורשיו'. עיקרון "הנפילה המידית" לא מיושם על עובר. העזבון לא עובר ברגע מותו של המוריש לעובר אלא כשהעובר נולד. עם לידתו של העובר הירושה נופלת לו למפרע... בנסיבות אלה יכול ויהיה מקום לעקוב מטעם העובר אחר דרך ניהול העזבון" {דברי בית-המשפט ב- תמ"ש (ת"א) 4570/98 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-מש 98(1), 101, 102 (1998)}.
על-פי סעיף 107(ד) לחוק הירושה יכול המנוח, בצוואתו, לשנות ולהתלות על הוראת החוק, ולקבוע כי עזבונו יחולק באופן שונה.
כך גם יכול הוא להורות בצוואתו כי חלק מהנהנים יקבלו את חלקם בעזבון, כפי שהוא, בטרם סילוק החובות, והחובות יסולקו רק מחלקם של הנותרים. השאלה אם לכך התכוון המוריש היא שאלה של פירוש הצוואה {בר"ע 109/87 היועץ המשפטי לממשלה נ' אליהו, פ"ד מג(1), 628 (1989)}.
נעיר כי מנהל העזבון והאפוטרופוס הכללי אינם צד להסכם חלוקת עזבון בין יורשים. הצדדים להסכם החלוקה הם היורשים בלבד. הסכם חלוקת העזבון נשלט הן על-ידי דיני הירושה והן על-ידי דיני החוזים. מנהל העזבון אינו קובע את פרטי חלוקת העזבון אלא היורשים, ואפילו העזבון מנוהל על-ידי מנהל עזבון. תפקיד שיוחד בחוק למנהל העזבון הוא בגדר סיוע בלבד, "מעין מפשר" {תמ"ש (ת"א) 15060/96 חביבה עמוס ואח' נ' יהונתן שער, תק-מש 2001(2), 20 (2001)}.
ובכל מקרה, אין תוכנית החלוקה שהוגשה קושרת את בית-המשפט, ורשאי הוא ליתן צו לחלוקת נכסי העזבון, בגדר הוראות החוק, כפי שהדבר נראה בעיניו {ע"א 314/79 שליין ואח' נ' עורך-דין ברק, מנהל עזבון המנוחה בטי שינגוט ואח', פ"ד לה(3), 225, 237 (1981)}.