סוגיות בפקודת הסמים המסוכנים
הפרקים שבספר:
- פתח דבר
- הגדרות - סוגיות בפקודת הסמים המסוכנים
- ייצור, הכנה והפקה
- החזקה ושימוש
- דרכי החזקה
- חצרים
- "לא יהיו ברשותו של אדם כלים המשמשים להכנת סם מסוכן או לצריכתו"
- כלים אסורים; באנג
- שימוש מותר
- ייצוא, יבוא, מסחר והספקה
- תיווך בין בתמורה ובין שלא בתמורה
- הובלה במעבר
- הטיה
- טלטול סם במעבר
- פגיעה בסם במעבר
- עונשין
- הדחת קטינים
- חיפוש
- חזקות
- דיני חילוט בפקודת הסמים המסוכנים
- שלילת רישיון נהיגה
- עבירות חוץ
- דיני מעצרים בפקודת הסמים המסוכנים
- האם יש לערוך הבחנה בין סמים "קלים" לבין סמים "קשים"
- הברחת סמים אל תוך כותלי בית הסוהר
- שיקולי ענישה בפקודת הסמים
הגדרות - סוגיות בפקודת הסמים המסוכנים
סעיף 1 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:"1. הגדרות (תיקונים: התשל"ט, התשמ"ט)
בפקודה זו -
"אמנה" - האמנה היחידה על סמים נרקוטיים שנחתמה בניו-יורק ביום 30 במרס 1961;
"במעבר" - מובא לישראל ביבשה, באוויר או במים, רק לשם הובלה לארץ אחרת באותו רכב או ברכב אחר, אף אם לא הונחת ולא הוטען בישראל;
"המרה" - שינויו של סם בתהליך כימי, למעט הפיכת אלקלואידים למלחיהם;
"היתר הטיה" - היתר שניתן מאת רשות מוסמכת של ארץ, להטות סם מסוכן, הנמצא בה במעבר, לארץ שאינה היעד הסופי הרשום בהיתר הייצוא;
"היתר יבוא" - היתר לפי סעיף 2 שניתן מאת רשות מוסמכת, המתיר יבואו של סם מסוכן;
"היתר ייצוא" - היתר לפי סעיף 3 שניתן לייצואו של סם מסוכן מאת רשות מוסמכת של הארץ שממנה הסם מיוצא;
"יבוא" - שלא במעבר;
"ייצור" - לרבות תהליך של זיקוק ולרבות הפיכת אלקלואידים למלחיהם;
"ייצוא" - שלא במעבר;
"מנהל" - המנהל הכללי של משרד הבריאות או מי שהמנהל הסמיכו לעניין הנדון;
"סם מסוכן" - חומר מן המפורטים בתוספת הראשונה לרבות כל מלח שלו, וכן כל תכשיר, תרכובת, תערובת או תמיסה של חומר כאמור ומלחיהם;
"עבירה של עסקת סמים" - עבירה לפי פקודה זו שעונשה מאסר עשרים שנים או יותר;
"רופא" - רופא מורשה במשמעותו בסעיף 2 לפקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז-1976.
"רופא שיניים" - כמשמעותו בפקודת רופאי השיניים (נוסח חדש), התשל"ט-1979;
"רופא וטרינרי" - כמשמעותו בפקודת הרופאים הוטרינריים;
"רוקח" - רוקח בעל רישיון במשמעותו בפקודת הרוקחים;
"רכב" - כלי רכב, כלי שיט, כלי טיס, רכבת וכל אמצעי הובלה אחר שאפשר להביא בו טובין לישראל או להוציאם ממנה;
"רכוש" - מקרקעין, מיטלטלין, כספים וזכויות לרבות רכוש שהוא תמורה של רכוש כאמור וכל רכוש שצמח או בא כתמורה מרווחי רכוש כאמור."
תכליתה של פקודת הסמים המסוכנים היא בהטלת איסורים על חומרים להם השפעה על תפקודו ותפיסתו החושית של המשתמש בהם. "סם מסוכן" בהגדרתו בסעיף 1 לפקודת הסמים המסוכנים מפנה כאמור לרשימת הסמים שבתוספת הראשונה.
כך למשל, המתדון הינו "סם מסוכן" לפי סעיף 1 לפקודת הסמים המסוכנים שכן הוא כלול ברשימת הסמים המסוכנים שבתוספת הראשונה לפקודה {ת"פ (מחוזי חי') 11499-06-10 מדינת ישראל נ' יסמין אבו קמיר (עציר), תק-מח 2011(1), 7014, 7019 (2011)}.
ב- ע"פ 7141/07 {מדינת ישראל נ' אחמד בן סאלם ג'רמי טראבין, תק-על 2008(4), 1264 (2008)} קבע כב' השופט י' דנציגר כי אינו מוצא ממש גם בטענתו של אלעמור לפיה המדינה לא הוכיחה מעבר לספק סביר אימתי הוחדר הסם לישראל והאם לאלעמור קשר ל"יבוא" הסם.
סעיף 1 לפקודת הסמים מסוכנים מגדיר "יבוא" על דרך השלילה: "שלא במעבר" ואילו בסעיף 1 לפקודת הפרשנות מוגדר "יבוא" כ"הבאה או גרם הבאה לישראל, בים, ביבשה או באוויר".
לטענת אלעמור מהגדרות אלה עולה כי על המדינה להוכיח שהסם הובא ארצה וכי אלעמור הוא זה אשר הביאו או גרם להבאתו לישראל ואילו במקרה דנן, אין בנמצא ראיה המצביעה על-כך שטראבין ואלעמור חצו את הגבול.
לשם הרשעתו של אלעמור במיוחס לו אין חובה להסתמך על ראיה ישירה דווקא אשר תצביע על-כך שביצע את המעשים המיוחסים לו, אלא, די גם בראיות נסיבתיות אשר בהצטרפן יחדיו יוצרות מארג עובדתי ממנו ניתן להסיק מסקנה אחת ויחידה, לפיה ייבא אלעמור את הסמים לישראל יחד עם טראבין, ובית-המשפט לא ראה במה שונה טענתו הנוכחית של אלעמור מיתר טענותיו כנגד הרשעתו על-סמך ראיות נסיבתיות.
יתירה מזאת, כזכור חוסיין ציין בעדותו כי למרות שהאיזור בו נתפסו אלעמור וטראבין מועד להברחות, במועד הרלבנטי לא היו עקבות אחרים בשטח, כי רק חודש קודם לכן היתה פעולה של מבריחים באיזור וכי הוא ביצע ווידוא שמדובר באותן עקבות עד הגבול בין ישראל לירדן.
כלומר, דווקא לעניין היבוא קיימות ראיות נסיבתיות כבדות משקל הקושירות את אלעמור להבאת הסמים לישראל יחד עם טראבין.
ב- ת"פ (שלום אשד') 1536/05 {מדינת ישראל נ' איגור מולודצקי, תק-של 2007(2), 20870 (2007)} קבעה כב' השופטת ר' לביא כי במקרה דנן החומר כולל גם את הצמח עצמו, ועל-כך אין מחלוקת, הינו בבחינת סם מסוכן, ואין מקום לטענה המרומזת כאילו אין המדובר בסם כהגדרתו בפקודה.
כב' השופטת ר' לביא הדגישה כי גם החזקת זרעי קנאביס מהווה החזקת סם מסוכן, מה עוד שמהכללת כל חלק מהצמח למעט השמן המופק מזרעיו עולה כי הצמח כולל גם הזרעים.
ב- רע"פ 6138/05 {גיהאד נמלה נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4), 1041 (2005)} קבע כב' השופט ס' ג'ובראן כי עבירות הסמים בהן הורשע המבקש חלות על החזקתו וגידולו של כל חלק מחלקי צמח הקנאביס.
ב- מע' (שלום יר') 10865/03 {היועץ המשפטי לממשלה נ' סידני מרווין לואיס, תק-של 2003(4), 19033, 19040 (2003)} קבע כב' השופט יצחק מילנוב כי "סם מסוכן" כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת הסמים המסוכנים, שייצורו, הכנתו והפקתו אסורים לפי הוראת סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים, הוא חומר מן המפורטים בתוספת הראשונה לפקודה.
בחלק א', סימן א', סעיף 1 לתוספת הנ"ל מופיע חומר CANNABIS, אשר ידוע גם בשם: חשיש, הוא הסם נשוא כתב האישום נגד המשיב באורגון שבארה"ב {לפי בקשת ארה"ב}.
ב- מע' (שלום יר') 9027/03 {היועץ המשפטי לממשלה נ' ראוף בן מוחמד עיסא, תק-של 2003(2), 25560, 25566 (2003)} קבע כב' השופט יצחק מילנוב כי "סם מסוכן" כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת הסמים המסוכנים, שייצורו, הכנתו והפקתו אסורים לפי הוראת סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים, הוא חומר מן המפורטים בתוספת הראשונה לפקודה.
בחלק ב', סימן ב', סעיף 3 לתוספת הנ"ל מופיע החומר "מתאמפטאמין", הוא הסם נשוא כתב האישום נגד המשיב בקליפורניה.
ב- ת"פ (מחוזי ב"ש) 8006/04 {מדינת ישראל נ' האני אלסנאע, תק-מח 2006(2), 9746 (2006)} נדונה השאלה האם הוכחה נגד הנאשם, מעבר לכל ספק סביר, גם העבירה של יבוא אותו סם המיוחסת אף היא לנאשם, היינו, הן שאלת עצם עובדת יבואו של הסם הנדון והן שאלת מעורבותו של הנאשם בייבואו.
לצורך הדיון בשאלה זו, ובטרם נידרש לעובדות שהוכחו בהקשר זה, עלינו לעמוד על הגדרתו החוקית של המונח "יבוא", ומטבע הדברים וכך מתחייב, יש לפנות, ראש וראשונה, לפקודת הסמים המסוכנים ולבחון את ההגדרה הספציפית של מונח זה.
לעניין זה קבע כב' השופט ח' עמר כי מונח זה מוגדר בסעיף 1 לפקודת הסמים המסוכנים, בזה הלשון: "יבוא - שלא במעבר", וכפי הגדרת המונח "במעבר" באותו סעיף לפקודה.
דא עקא, שהגדרה ספציפית זו של המונח "יבוא" אשר בפקודה באה אך למעט ולהוציא מגדרה סיטואציה של "מעבר", אך אינה מגדירה את עצם הביטוי "יבוא", ועל-כן, אין בה כדי לקדם אותנו במאומה לעניינו.
משכך, עלינו לפנות לפקודת הפרשנות (נוסח חדש), אשר בה מוגדר המונח "יבוא" בזה הלשון: "הבאה או גרם הבאה לישראל, בים, ביבשה או באוויר" {וכידוע, למונח זה, אין הגדרה בחוק הפרשנות, התשמ"א-1981}.
העולה מהגדרה זו, לענייננו, הוא כי על המאשימה להוכיח, כי הסם הובא ארצה {מירדן, כטענתה, או מכל מדינה אחרת} וכי הנאשם הוא אשר הביאו או גרם להבאתו ארצה, או כי ולנוכח האמור בסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, "הקל" על הבאתו ארצה.
ב- מ"ת (שלום עכ') 7468-06-10 {מדינת ישראל נ' אלפרד אפרים דיצי, תק-של 2010(2), 145318 (2010)} חלק הסנגור על אפשירות הרשעתו של המשיב בסחר בסמים, שכן העבירה הינה עבירה של החזקה ולא של סחר.
כב' השופטת שושנה פיינסוד-כהן קבעה כי סעיף 1 לפקודת הסמים המסוכנים כולל הגדרת עבירה של עסקת סמים. על-פי הסעיף הנ"ל, החל על סעיף 36 לפקודת הסמים המסוכנים, עסקת סמים הינה עבירה לפי פקודת הסמים שעונשה מאסר 20 שנה או יותר.
במקרה דנן, כתב האישום מייחס לנאשם החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים. סעיף 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים קובע כי העונש המקסימאלי הינו מאסר 20 שנים.
לפיכך, העבירה הינה עבירת סחר בסמים, לפחות ככל הנדרש לצורך פעולת החילוט. בית-המשפט הדגיש כי אומנם לאחר הרישא ישנה סיפא המעלה אפשירות כי הסם היה לצריכתו העצמית, אך לא זהו כתב האישום המיוחס לנאשם.
ב- ת"פ (שלום יר') 5063/01 {מדינת ישראל נ' דורון אלביליה, תק-של 2002(2), 17895 (2002)} קבע כב' השופט אריה רומנוב כי לעניין הבקשה לחילוט המכונית טען בא-כוח הנאשם, כי לא ניתן לחלט את המכונית שכן, לטענתו, הנאשם הורשע בעבירה של החזקת סמים ולא בביצוע עסקת סמים, כדרישת החוק.
כב' השופט אריה רומנוב דחה הטענה וקבע כי הסמכות לחלט חלה לגבי אדם שהורשע בעבירה של עסקת סמים.
ואולם, המושג "עבירה של עסקת סמים" מוגדר בסעיף 1 לפקודת הסמים המסוכנים והוא כולל כל עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים שעונשה מאסר עשרים שנה או יותר.
במקרה דנן, הנאשם הורשע בעבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי אשר העונש המקסימאלי הנקוב בצידה הוא עשרים שנות מאסר. מכאן, שהעבירה בה הורשע הנאשם נמנית על העבירות לגביהן קיימת סמכות חילוט.