סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• פתח דבר
• הגדרות - סוגיות בפקודת הסמים המסוכנים
• ייצור, הכנה והפקה
• החזקה ושימוש
• דרכי החזקה
• חצרים
• "לא יהיו ברשותו של אדם כלים המשמשים להכנת סם מסוכן או לצריכתו"
• כלים אסורים; באנג
• שימוש מותר
• ייצוא, יבוא, מסחר והספקה
• תיווך בין בתמורה ובין שלא בתמורה
• הובלה במעבר
• הטיה
• טלטול סם במעבר
• פגיעה בסם במעבר
• עונשין
• הדחת קטינים
• חיפוש
• חזקות
• דיני חילוט בפקודת הסמים המסוכנים
• שלילת רישיון נהיגה
• עבירות חוץ
• דיני מעצרים בפקודת הסמים המסוכנים
• האם יש לערוך הבחנה בין סמים "קלים" לבין סמים "קשים"
• הברחת סמים אל תוך כותלי בית הסוהר
• שיקולי ענישה בפקודת הסמים

החזקה ושימוש

1. מבוא
סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"7. החזקה ושימוש (תיקונים: התשל"ט, התשמ"ט, התשנ"ה)
(א) לא יחזיק אדם סם מסוכן ולא ישתמש בו, אלא במידה שהותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה, או ברישיון מאת המנהל.
(ב) האמור בסעיף זה בדבר איסור החזקה אינו חל על סם מסוכן הנמצא במעבר שהותר לפי פקודה זו.
(ג) העובר על הוראות סעיף זה, דינו - מאסר עשרים שנים או קנס פי עשרים וחמישה מן הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ואם החזיק בסם או השתמש בו לצריכתו העצמית בלבד, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
(ד) על-אף הוראות סעיף-קטן (ג) סיפא, מי, שלצריכתו העצמית, מחזיק בסם או משתמש בו בתוך כותלי בית-ספר או בחצריו והוא אינו לומד באותו בית-ספר, דינו - מאסר חמש שנים; הוראה זו לא תחול על מי שטרם מלאו לו שש-עשרה שנים."

העבירה של החזקת סם מסוכן הינה עבירה של "מחשבה פלילית" ואין לדבר על הרשעה בעבירה זו, אלא-אם-כן "יודע" המחזיק כי הינו מחזיק סם מסוכן, וכך נקבע כי משהוכחו העובדות המצביעות על-כך, כי הנאשם החזיק בפועל בסם מסוכן, או שהיתה לו שליטה על סם כזה, כי אז נוצרת פרזומציה עובדתית הפועלת לחובתו, אך זו ניתנת לסתירה, אם הנאשם מצליח - בהסברים הניתנים על-ידיו ובראיות המוצגות מטעמו - לעורר ספק סביר בדבר נכונותה של אותה פרזומציה עובדתית, ובמקרה כזה - הספק בא לטובתו {ת"פ (מחוזי ב"ש) 8070/99 מדינת ישראל נ' יאנה בת יוסף קולוזובה, תק-מח 99(3), 1544, 1546 (1999)}.

התביעה היא שחייבת להוכיח אשמתו של נאשם מעבר לספק סביר, ונטל זה הוא עליה עד הסוף. יכולה היא במקרה כזה, לא רק להוכיח המסכת העובדתית היוצרת הפרזומציה, אלא גם להסיר כל ספק שניסה הנאשם לעורר באשר לטיבה של ההחזקה המיוחסת לו.

סדר הדברים, כך נקבע, הוא כלהלן:

הצגת העובדות היוצרת את הפרזומציה הן מהבחינה הפיזית והן מבחינת היסוד הנפשי; בדיקת ההסבר הניתן על-ידי הנאשם להיקף החזקה ולטיבה; ובסופו של דבר - קביעת המסקנה המשפטית העולה מכלל העובדות המוכחות אשר זכו לאמון בית-המשפט.

אם המסקנה המשפטית, היא שבמקרה פלוני הוכחה ההחזקה ולא נתקבל הסבר מניח הדעת או אפילו כזה המעורר ספק על-ידי הנאשם, כי אז די במה שהוכח מכוח החזקה, בנסיבות האופפות אותה כדי לאפשר הרשעה בביצוע העבירה לפי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים.

כאשר ניתן הסבר המפריך הפרזומציה העובדתית או המטיל בה ספק, והספק לא הופג - אין די בפרזומציה העובדתית כדי להשתית עליה הרשעה {ע"פ 1478/91 מדינת ישראל נ' שמעון (ציון) רובבשי, פ"ד מו(1), 829 (1992); ב- ת"פ 137/84 מדינת ישראל נ' מיכאל בן מסעוד עזרן, פ"מ תשמ"ה(א), 353 שם נאמר כי הלכה פסוקה היא כי העבירה שבסעיף 7(א) לפקודת הסמים המסוכנים אינה יוצרת אחריות מוחלטת, ואין להרשיע בה אך ורק בשל כך שהיה בידיו של נאשם, מבחינה פיזית, סם מסוכן, אם לא נתלוותה למעשה מחשבה פלילית המתבטאת בידיעתו כי הסם נמצא ברשותו; ע"פ 459/95 עלי אבו רמדאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3), 775 (1996)}.

נכון הוא כי ניתן להוכיח הידיעה הנדרשת מהנאשם, לא רק בראיה ישירה או בהודאה אלא בראיות נסיבתיות, אך יכול הוא כי הנאשם יעורר ספק באשר לידיעתו זו ומתוך כך תבוא התוצאה.

על-מנת לבסס עבירה של החזקת סם לפי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים, יש לצרף לאלמנט אובייקטיבי זה של החזקת הסם אלמנט סובייקטיבי-נפשי, המצביע על-ידיעתו של המחזיק כי אכן מצוי הסם ברשותו {ע"פ 447/87 יהודה אדרי נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1), 529 (1988)}.

לצורך הוכחת אלמנט נפשי זה, נדרשת התביעה להציג רק דבר-מה נוסף. יפים הם דברי כב' השופט ש' אשר ב- ע"פ 706/79 {ג'באלי נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3), 169 (1980)} לפיהם "אפילו נסכים שברוב המקרים מספיקה עצם הימצאותו של הסם בדירתו או בכיסו של אדם כדי ליצור הנחה שבהגיון כי הוא ידע על מציאותם שם, הרי ברור שההנחה, גם אם היא סבירה, אינה בלעדית, והדבר אינו תמיד כך. לפיכך, עלינו לדרוש דבר-מה נוסף שעל התביעה להוכיחו על-מנת להפוך את ההנחה ההגיונית הנ"ל לראיה מספיקה כדי הרשעה בפלילים".

כאמור, כדי לבסס הרשעה בעבירה על-פי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים יש להוכיח כי נתקיימו בנאשם שני המרכיבים של העבירה: ראשית, המעשה הפלילי שהוא ההחזקה בסם ושנית, המחשבה הפלילית שהיא הידיעה על החזקת הסם. ובמילים אחרות, לצורך הרשעה בעבירה על סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים, חייבת התביעה להוכיח הן את המעשה הפלילי והן את המחשבה הפלילית {ע"פ 611/80 מיהראן מטוסיאן נ' מדינת ישראל וערעור שכנגד, פ"ד לה(4), 85 (1981)}.

מבחינה עיונית יש מקום לשאלה אם קיים צורך בידיעה גם לגבי המרכיב הראשון של העבירה, כלומר, לגבי המעשה הפלילי. כיוון שהמעשה הפלילי בעבירה של החזקת סם הוא השליטה, אפשר לטיעון כי אין לאדם שליטה בחפץ כלשהו אם אין הוא יודע כלל שהחפץ נמצא בהחזקתו. השאלה אם אמנם כך הוא הדין טרם הוכרעה בצורה חד-משמעית על-ידי הפסיקה {ע"פ 4667/93 בנימין מיכאלשווילי נ' מדינת ישראל, תק-על 94(2), 659, 663 (1994)}.

נראה כי השאלה נותרה פתוחה משום שמבחינה מעשית אין צורך להכריע בה. לעניין התוצאה די בכך שהוכחה ידיעה של המחזיק בסם, ואין הבדל בדבר אם מייחסים את הידיעה גם למרכיב של המעשה הפלילי או רק למרכיב של המחשבה הפלילית.

על התביעה להוכיח, אם כן, ראשית, את עצם ההחזקה {הפוססיה} בסם. לצורך ההוכחה, די בכך שחפץ מצוי בידיו של אדם או במקום הנמצא בשליטתו כדי שתיווצר חזקה {פרזומציה} שבעובדה כי החפץ מצוי בהחזקה של אותו אדם.

חזקה זאת, המתבססת על ניסיון החיים והשכל הישר, ניתנת כמובן לסתירה על-ידי הנאשם. כדי לסתור אותה די בספק סביר, כלומר, בספק סביר אם החזקה תופסת בנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון {ראה לדוגמה ע"פ 112/89 כיאל נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(1), 459 (1991)}.

הסתירה של חזקה שבעובדה תלויה בעוצמת החזקה בנסיבות המקרה הנדון. יש נסיבות בהן נודעת לחזקה עוצמה רבה ויש נסיבות בהן אין לחזקה אלא עוצמה חלשה.

כך, לדוגמה, עשוי להיות שוני בעוצמת החזקה לגבי מכונית בה נמצא סם בין מקרה בו הסם נמצא על מושב מכונית פרטית שלא נמצא בה אלא הנהג בלבד לבין מקרה בו נמצא סם בכליו של נוסע במונית המלאה נוסעים שנזדמנו באקראי.

ככל שעוצמת החזקה רבה יותר, כך דרושות ראיות חזקות יותר כדי לסתור את החזקה, כלומר, כדי לעורר ספק סביר לגבי תחולת החזקה בנסיבות של המקרה הנדון.

כאשר לא הצליח הנאשם לעורר ספק סביר, אפשר כי חזקה שבעובדה תיעשה עובדה, ותשמש בסיס מספיק להוכחת האשמה ולהרשעה בעבירה {ראה לדוגמה ע"פ 384/80 מדינת ישראל נ' בן-ברוך, פ"ד לה(1), 598 (1980)}.

השאלה אם חזקה שבעובדה חלה בנסיבות של מקרה מסויים תלויה בנסיבות של אותו מקרה. החזקה משקפת, כאמור, את ניסיון החיים ואת השכל הישר. אפשר, לדוגמה, כי העובדה שנמצא סם בכליו של נוסע באוטובוס גדוש נוסעים לא יהיה בה כדי לבסס חזקה שנהג האוטובוס החזיק בסם. אולם ניסיון החיים והשכל הישר גם יחד אומרים כי אפשר שרכב ציבורי, כגון מונית, ישמש להחזקת סם לצורך מסחר, ממש כמו מכונית פרטית.

לכן השאלה אם החזקה בדבר החזקת סם חלה על נהג מונית, כאשר במונית הנהוגה על ידו נתגלה סם, תלוייה בנסיבות המקרה. באחד המקרים נעצרה מכונית פרטית בשעת בוקר מוקדמת מאד לאחר מרדף משטרתי, ועל גופו של אחד משלושת הנוסעים נמצא חשיש בכמות גדולה. כב' השופט מ' לנדוי קבע בעניין זה כי "עצם הימצאו של לוי ביחד עם השניים האחרים במכונית שבה נמצאה כמות כזאת של חשיש, בשעות הבוקר המוקדמות, היתה בו ראיה לכאורה שהחשיש הובל במכונית בידיעתו ובהסכמתו, בעצה אחת עם שני האחרים" {ראה ע"פ 444/75, ע"פ 513/75 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(1), 614 (1975)}.

ב- ע"פ 4667/93 {בנימין מיכאלשווילי נ' מדינת ישראל, תק-על 94(2), 659, 663 (1994)} קבע בית-המשפט כי שקית הסם הובאה אל המונית של המערער והוחזקה בה בנסיבות מיוחדות. לא היתה זאת נסיעה רגילה של מונית בתוך העיר, אלא נסיעה מוזמנת למרחק רב על-ידי נוסע אחד, שקיבל את השקית בנסיבות בלתי-רגילות, בידיעת המערער, והחזיק אותה במונית באופן גלוי. די בנסיבות אלו כדי לבסס חזקה שבעובדה כי השקית נמצאה במונית בהחזקתו של המערער.

יחד-עם-זאת, אין די בכך שהשקית היתה מצויה בהחזקה של המערער, כלומר, שנתקיים המעשה הפלילי. עדיין מוטלת היתה על התביעה החובה להוכיח את המחשבה הפלילית הנדרשת לצורך הרשעה בעבירה של החזקת סם לפי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים לצורך זה היה על התביעה להוכיח שהמערער ידע כי בשקית מצוי סם.
בית-המשפט קמא קבע כי אכן עלה בידי התביעה להוכיח את המחשבה הפלילית הנדרשת באמצעות ראיות נסיבתיות. ואלה הן: המשטרה הציבה את המחסום ליד בית החולים זיו בצפת, על יסוד מידע מוקדם בדבר עסקת הסם, במטרה ללכוד את מונית המערער כשהסם בתוכה. נהג תמים היה עוצר וממתין לשאלות או להוראות של השוטרים. לא כך נהג המערער. הבריחה המבוהלת והפרועה של המערער מפני השוטרים נותנת יסוד למסקנה שהמערער ידע כי השקית שבמונית מכילה סם וכי החזקת הסם במונית היתה בהסכמתו;

כשהמונית נעצרה, ושוטרים התקרבו אליה, כלום לא היה זה טבעי שהנהג, לו היה תמים, היה יוצא ממנה כדי לברר מה רוצים ממנו, וכדי להבהיר שאם נעברה עבירה אין לו חלק בה? אך המערער סירב לצאת מן המונית, נאחז בכוח במקומו, ולא ניסה כלל לברר או להסביר את אשר אירע. אפשר לראות בהתנהגות זאת ראיה נוספת לכך שהסם נמצא במונית בידיעתו של המערער;

כפי שהסתבר לאחר מכן, כל אותו זמן ששהו לבדם במכונית המשטרה {כעשר עד חמש-עשרה דקות} לא היה להם מה לומר זה לזה. תמיהה היא. לו היה המערער נהג תמים, שנקלע לצרה בלי לדעת על מה ולמה, כלום לא היה מבקש לברר עם אבו קישק, שכנראה הוא שסיבך אותו בצרה, מה עשה ולמה עשה? ולכל הפחות, האם לא היה בא בטענות ומענות כלפי אבו קישק על שעשה מה שעשה והכשיל את המערער? אך המערער לא אמר לאבו קישק, כל אותה עת, לא דבר ולא חצי דבר, כאילו הכל ברור וידוע. בית-משפט קמא ראה אף בזאת ראיה לכך שהמערער ידע גם ידע מדוע נעצרו הוא ואבו קישק על-ידי המשטרה;

לו היה המערער חף מידיעה על הסם או משותפות עם אבו קישק, כטענתו, רק טבעי היה שינצל את ההזדמנות הראשונה, לאחר שנרגע מן ההיתקלות עם השוטרים, כדי להציג בפניהם את גרסתו ולשכנע אותם שהוא חף מפשע. אכן, המערער טען מלכתחילה שאין לו ידיעה או חלק בכל העניין. אך מעבר לכך לא מסר הסבר. הוא לא ניסה להשיב על כל השאלות שהתעוררו באופן ברור באותן נסיבות: כיצד נקלע לנסיעה זאת; האם היה קשר קודם בינו לבין אבו קישק; מה ארע במהלך הנסיעה; כיצד הגיע הסם אל המונית; מדוע ניסה לברוח מן המחסום המשטרתי; וכיוצא באלה פרטים והסברים שאולי היה בהם כדי להוכיח את חפותו ולשחררו מן המעצר. המערער, לא זו בלבד שלא ניצל אף הזדמנות מכל ההזדמנויות שהיו לו כדי למסור את גרסתו ביוזמתו, אלא אף סירב להצעת השוטרים בתחנת המשטרה שימסור את גרסתו. תחילה, זמן קצר לאחר שנעצר, אמר שלא ימסור גרסה כיוון שהוכה ואין לו כוח לדבר. אחר כך דרש מן השוטרים שיביאו אליו עורך-דין, בניגוד למקובל בשלב כזה של חקירה, וכן שיביאו אליו אדם שיוכל לקבל את גרסתו בשפת האם שלו, היא גרוזינית, שכן אין הוא יודע קרוא וכתוב בעברית.

כל שהיה מוכן לומר לדו"ח המעצר, שנרשם על-ידי שוטר, היה זה: "אתה יכול לרשום הכל. אני לא יודע כלום ולא חותם כלום. אני מדבר רק אצל שופט. לא חקירה ולא שום דבר." התנהגות זאת אינה מדברת בזכותו של המערער: היא מחזקת את החזקה שהמערער ידע שהוביל סם במונית.

ב- ע"פ 1335/91 {מוסא אבו פאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2), 120 (1992)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן הוכח בעליל היסוד הפיסי, שהרי הסמים נמצאו ברכב שהיה אותה שעה בשליטתו של המערער בלבד. חבילת הסם היתה מונחת לרגליו, בהישג ידו, ולא יכול להיות ספק שיכול היה, אילו רצה, להגיע לעשיה פיסית "בחפץ".
מכל מקום, היתה בידיו היכולת "לקבוע את גורלו הפיסי של החפץ". יכולת זו היתה אותה שעה בלעדית לו, שהרי לא היה איש עמו.

אשר ליסוד הנפשי נסיבות המקרה, כפי שהן עולות מעל פני הדברים, נתנו יסוד לבית-משפט קמא להסיק, על-פי נסיון החיים ומניתוח העובדות, כי החזקה הפיסית בסם המסוכן במקרה זה, לא נוצרה ולא התגבשה אלא "עקב קיומה של מחשבה פלילית פלונית המתלווה לנתונים העובדתיים".

גרסת המשיב על פניה מוזרה היא. כך הסביר את הימצאותו ליד צומת יובלים שבגליל, והמצאות הסם בתוך המכונית.

לדבריו הוא מתגורר במאהל בדואי בתל שוקת שליד באר שבע. ביום 27.7.90, בשעות הלילה, יצא בדרכו לגליל על-פי תיאום מוקדם עם אחד מתושבי הגליל המתגורר בכפר סכנין, כדי לרכוש ממנו חלקת אדמה. לדבריו ידעו על דבר נסיעתו למטרה האמורה לפחות שישה אנשים {בכללם בעל המכונית עלי אלסאנה, אביו, ועוד מבני המשפחה}.

בעל המכונית העמיד לרשותו את הרכב למטרה האמורה והוא יצא לדרך. בהתקרבו לצומת יובלים, הבחין באנשי משטרה ובמחסום שבצומת עצר לביקורת.

כשקיבל את הרכב לשימושו מידי בעליו ולכל אורך הדרך לא הבחין כלל ועיקר בחבילה שנתגלתה ברכב על-ידי השוטר, גם לא כשהשוטר החל בחיפוש במכונית. הוא מכחיש שהחבילה היתה מונחת לרגליו. לדבריו, השוטר חיפש מתחת למושב ומשם שלף את החבילה שהיתה מוסתרת מעיניו, שעל הימצאותה שם לא ידע כלל ועיקר. לדבריו אין הוא יודע של מי חבילת הסם ומי הניח אותה במכונית. אולם התעוררו חשדות בליבו כי בעל המכונית שמסר את המכונית לשימושו, או מישהו אחר שידע על דבר נסיעתו, הם שהטמינו את הסם במכונית.

אפשר שרצו להכשילו, אפשר ששימשו סוכנים או מוסרי מידע למשטרה. משום כך הוצב אל נכון, המארב כדי ללכוד אותו בכף.

בעיקר התמקדו חשדותיו בשלושה: טאהא חלאילה, אחיו עלי חלאילה ואשתו של עלי.

בית-משפט קמא דחה מכל וכל את גרסתו התמוהה של המערער בדבר נסיעתו לסכנין לרכוש אדמה. לא היתה לגרסה זו, שכאמור על פניה מוזרה היא, כל חיזוק וכל אישוש בראיות אחרות, לא מבעל הקרקע, שכביכול המערער נדבר עמו להיפגש לשם ביצוע העסקה, לא מפי בעל המכונית או מפיו של מאן דהוא מבין יתר החמישה, שלדבריו ידעו על דבר נסיעתו ומטרת נסיעתו. אף אחד מהם לא זומן לעדות על-ידי המערער לאישור גרסתו.

הימנעות זו היא, כשלעצמה, מחזקת את גרסת התביעה ומערערת את גרסת המערער.

אם לא די בכך, הרי שדברי המערער במהלך עדותו וחקירתו היו משופעים בסתירות שונות ומהותיות, הן סתירות פנימיות בדברי העד עצמו בבית-המשפט והן סתירות בין דברי המערער בעדות לבין גרסתו במשטרה.

אמור מעתה, שיכול היה השופט המלומד, מניתוח הראיות ועל-פי התרשמותו מהמערער בעת מתן עדותו בבית-המשפט, להגיע לכלל המסקנה העובדתית כי גרסת המערער אינה אמינה, ובלשונו "מצוצה מן האצבע".

המסקנה העובדתית, הן באשר לכשלון גירסת ההגנה והן לאמינות גירסת התביעה מעוגנת בחומר הראיות ואין עילה בידינו להתערב בה ולשנותה.

הקביעות העובדתיות, מצד אחד, וההסבר הכושל והלא אמין של המערער להימצאות הסם המסוכן בהחזקתו, מצד שני, מובילים, לכאורה למסקנה המשפטית כי אכן קיים בסיס מספיק להרשעתו של המערער בעבירות שיוחסו לו.

שאלת הוכחתה של ידיעת נאשם בדבר תוכנה של חבילה הנמצאת ברשותו עמדה לדיון ב- ע"פ 228/87 {כרמי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1), 332 (1988)} שם נתפס הנאשם בשדה התעופה, וחבילה שהכילה הירואין נתגלתה במזוודתו. טענתו של הנאשם היתה, כי האמין שחבילה זו, שנמסרה לו בחו"ל, הכילה יהלומים.

בית-המשפט קבע כי "כאשר נתפס המערער עם המזוודה שהכילה בתוכה הירואין, הרי העלה הדבר חזקה שבעובדה, שהחזיק בסם זה ביודעין. חזקה כזאת ניתנת לסתירה, ומספיק שיעלה בידי הנאשם לעורר ספק בעניין זה, כדי למנוע מבית-המשפט לקבוע מימצא מפליל כנגדו. אך אם הוא משמיע הסברים שאינם אמינים, ואשר אין בכוחם להוליד ספק סביר לגבי אף אחד מהאלמנטים של העבירה, אזי רשאי בית-המשפט לבסס על החזקה האמורה הרשעה החלטית" {ראה גם ע"פ 112/89 ג'מיל כיאל נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(1), 459 (1991)}.
ב- ת"פ (שלום ב"ש) 2885/03 {לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' פרץ דודו-בעצמו, תק-של 2006(1), 26405, 26409 (2006)} קבע בית-המשפט כי המאשימה לא הוכיחה כנדרש במשפט פלילי - מעבר לספק סביר את המחשבה הפלילית הדרושה לשם הרשעת הנאשם.

גרסת הנאשם בשלושת אימרותיו היתה עקבית. כמו כן, לא נתגלו סתירות מהותיות בין אימרותיו במשטרה לבין עדותו בבית-המשפט.

הסברו של הנאשם לאופן החזקתו של הסם ללא ידיעתו הינו הסבר סביר בנסיבות דנן לרבות התחכום באופן הצפנתו של הסם ועל-כך אף העיד השוטר חיים שדה שהעיד על עצמו כבעל ניסיון רב שנים בחיפושים בבית מעצר נגב.

הסבר זה מתחזק נוכח העובדה כי יום לפני המועד המיוחס בכתב האישום, הנאשם הביא בעצמו ציוד דומה לעצור בשם רומן מטטוב ולאחר חיפוש, לא נתגלה דבר מחשיד. בנקודה זו, הסברו של הנאשם גם סביר בכך שהבין כי הואיל ולרומן לא מגיע ביקור נוסף, נתבקש לומר כי הציוד שהביא הינו עבור מוריס אזולאי שזכאי לביקור וקבלת ציוד.

גם הסברו של הנאשם כי הסכים ליטול את הציוד ללא בדיקה מעמיקה, נראית סבירה נוכח התרשמותו הישירה של בית-המשפט ממנו כי אכן היה תמים משהסכים להעביר את הציוד ללא בדיקה מעמיקה.

ספק גם אם היה עושה בדיקה, היה מצליח להתחקות על תכולתו של העיתון וספק זה מתחזק נוכח דבריי עד התביעה - חיים שדה.

יתרה מכך, הנאשם עצמו שיתף פעולה בחקירתו ומסר לחוקריו כי עובר להגעתו לבית המעצר, נתקבלו במכשיר הפלאפון שלו שתי שיחות מהטלפון הציבורי של בית מעצר נגב, ובשיחה שניהל עם אדם שלא הזדהה בשמו, נאמר לו שיגיע אליו אדם עם ציוד עבור מוריס אזולאי והוא מתבקש להגיע לבית המעצר להביא את הציוד.

אינפורמציה זו נבדקה על-ידי החוקרים ואכן, נמצאו שתי שיחות נכנסות למכשיר הפלאפון של הנאשם, אולם, החוקרים לא הצליחו לאתר את זהות האדם שביצע את השיחות עם הנאשם.

עוד יש לציין, כי היה באפשירות רשויות החקירה ליטול ט.א מהשקית שהכילה את הסם. אומנם, פעולה זו לא נעשתה. כמו כן לא ניתנו הסברים מניחים את הדעת על-ידי החוקרים עת שנשאלו בחקירתם הנגדית על-ידי הסנגור ויש לזקוף זאת לזכות הנאשם.

באשר לעדותו של השוטר חיים שדה כי הנאשם אמר בפניו "אני קניתי את זה למוריס" - אמירה זו לא יכולה לשמש בסיס להרשעתו של הנאשם, הואיל והעד בחקירתו הנגדית חזר בו מתשובותיו הנחרצות שאמר בחקירתו הראשית בנוגע למקור חשדו שיש סם בציוד {שאין סדר רץ בעמודי העיתון}, כך גם תשובתו "בעצם לא ראיתי שהמספור לא רץ אלא הנחתי את זה", כך גם כאשר נשאל לפשר המילים – דו"ח הפעולה נ/1, "נאמר כי הוא קנה את הסם לצורך העברתו לעצור אותו רצה לבקר".

הסברו של העד לא מתיישב עם הכחשתו העיקבית של הנאשם בשלושת אימרותיו שנגבו בסמוך ולאחר שלושה ימים ממועד תפיסת הסם וגם בתגובתו באסמכתא לכליאה - נ/2 שנרשמה על-ידי אותו שוטר - חיים שדה, שערך את דו"ח הפעולה - נ/1, שם צויין (לא הגיב).

בית-המשפט זיכה את הנאשם מחמת הספק.

2. החזקת סם שלא לצריכה עצמית - סעיף 7(ג) רישא - רף ענישה
ב- ת"פ (שלום רמ') 4154-07-10 {מדינת ישראל נ' אושרי ביטון (עציר), תק-של 2010(4), 128883 (2010)} נפסק מפי כב' כב' השופטת פרנקל (שיפמן) ליאורה:

"החלטה
כתב האישום המתוקן סומן במ/1.

המזכירות מתבקשת לסרוק את כתב האישום המתוקן.

הכרעת דין
לאור הודאת הנאשם בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג - 1973.

גזר דין
הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, סם מסוג קנאבוס במשקל של 3.907.09.

הנאשם יליד 1984 ולחובתו הרשעה קודמת ורישום ללא הרשעה. הרישום ללא הרשעה הינו בגין עבירה של תגרה והרשעה קודמת היא מבית-הדין הצבאי בגין עבירה של היעדר מן השירות.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו נתבקשתי להטיל על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל למשך 12 חודשים בניכוי תקופת מעצרו, עונש הצופה פני עתיד, קנס כספי וכן התביעה עתרה להורות על פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם וכן להטיל עליו עונש פסילה מותנה בעוד ב"כ הנאשם עתר להסתפק בעונש פסילה מותנה בלבד.

התביעה טענה כי הסדר הטיעון יש לכבדו לאור העובדה שהנאשם הודה, חסך זמן שיפוטי ולאור נסיבותיו האישיות.

הסנגור עתר לכבד את הסדר הטיעון לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר החל להשתמש בסמים מסוכנים בעקבות פטירת אימו. ב"כ הנאשם טען שאביו של הנאשם, אשר בעבר הרחוק, ריצה עונש מאסר ממושך שינה אורח חייו וכיום הוא עוזר לאנשים להיגמל מסמים ולעלות על דרך הישר ויסייע לבנו לעלות על דרך הישר בגמר המאסר.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, אני סבורה כי ההסדר אשר נרקם בין הצדדים, הינו הסדר מקל ביותר עם הנאשם, וזאת לאור כמות הסמים הגדולה וחומרת העבירה.

יחד-עם-זאת, הדעת נותנת כי עת המאשימה מגיעה להסדר טיעון עם נאשם, המאשימה שקלה את כל הנדרש, לרבות את האינטרס הציבורי.

בנסיבות אלה החלטתי לכבד את הסדר הטיעון ולהטיל על הנאשם 12 חודשי מאסר מניינם מיום 6.7.10.

כמו כן, אני מטילה על הנאשם מאסר למשך 7 חודשים, אולם הנאשם לא ייישא בעונש זה, אלא אם בתוך שלוש שנים מהיום יעבור הנאשם עבירה על פקודת הסמים המסוכנים, עבירה מסוג פשע ועבירה מסוג עוון.

אני מטילה על הנאשם קנס כספי בסך של 1,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בתוך שישים יום מהיום.

לפנים משורת הדין, אינני מטילה פסילה בפועל על הנאשם. אולם, אם הנאשם יורשע בתוך שלוש שנים ממועד שחרורו ממאסר בעבירות על פקודת הסמים המסוכנים, הן עבירות מסוג סחר והן עבירות מסוג עוון, ישלל רישיונו של הנאשם למשך 12 חודשים.

ניתן צו להשמיד את הסמים. באשר למוצגים הנוספים, המוצגים יחזרו לנאשם או לידי אביו בכפוף להצגת מסמכי בעלות בתוך שישה חודשים. לא יוצגו מסמכי בעלות עד ליום 27.6.11, תהיה רשאית התביעה להשמיד המוצגים או לחלטם על-פי הבנתה."
ב- ת"פ (שלום נצ') 36075-11-09 {מדינת ישראל נ' מלהם אבו דבאי, תק-של 2010(4), 131713 (2010)} נפסק מפי כב' השופט ג'ורג' אזולאי:

"הכרעת דין וגזר דין
הנאשם הודה בעובדות כתב האישום והורשע בביצוע עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 (להלן:"פקודת הסמים") וכן בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בתאריך 02.01.09, הגיעו שוטרים לבניין בו מתגורר הנאשם בנצרת. באותן נסיבות החזיק הנאשם בביתו, בשקית ניילון, סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 10.25 גרם נטו וזאת שלא לצריכה עצמית וללא היתר כדין. משהבחין הנאשם בשוטרים שהקיפו את הבניין, זרק את הסמים מחלון ביתו.

תסקיר שירות המבחן
מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם הינו כבן 33, נשוי ואב ל- 5 ילדים בני 10-1. לטענת הנאשם, בעת האירוע נהג לצרוך הרואין על בסיס יומיומי.

הנאשם הביע בפניו חרטה ביחס למעורבותו בעבירה והסביר את השימוש בסם כצורך על-מנת להירגע בעת שהיה שרוי במשבר כלכלי. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה להכיר בחומרת העבירה ובהשלכותיה, אינו מחובר למשמעות השימוש בהרואין ומתייחס לכך בקלות-דעת. הנאשם חש כי אין לו צורך בקבלת טיפול. בבדיקת שתן יחידה שנתן לא נמצאו שרידי סם.

שירות המבחן סבור כי הנאשם אינו בשל כיום לקבלת עזרה וטיפול, לא בא בהמלצה לאי-הרשעתו והמליץ על ענישה שתגדיר לנאשם גבולות ברורים, בדמות מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות.

טיעונים לעונש
ב"כ התביעה טען כי לאור היעדר מוטיבציה מצד הנאשם לשיקום והקלות-ראש בה הוא רואה את השימוש בסם ההרואין, קיים סיכוי גבוה להישנות עבירות אלו בעתיד. עוד טען, כי בעבירות סמים, נסוגות נסיבותיו האישיות של הנאשם מפני חומרת העבירות. התביעה בקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על-תנאי מרתיע, קנס, התחייבות ופסילה.

ב"כ הנאשם טען כי חרף התרשמותו של שירות המבחן, הנאשם מודע לחומרת מעשיו ורוצה להפסיק את השימוש בסם. הנאשם מעוניין שמשפחתו לא תדע על-כך ולכן טען, כי איננו זקוק לטיפול. הנאשם אף נבדק ולא נמצאו אצלו שרידי סם. המדובר באדם נורמטיבי, אב לחמישה אשר עובד ומתפרנס בכבוד. המדובר בשימוש בסמים ולא בסחר ועל-כן פסקי-הדין אשר צורפו על-ידי ב"כ התביעה אינם רלוונטיים. הסנגור ביקש להימנע מהטלת מאסר בפועל, אשר עלול למוטט את משפחתו כלכלית ולחילופין במידה ובית-המשפט יחליט להטילו, ביקש להמירו בעבודות שירות.

הרשעה או אי-הרשעה
בסיום ההליך הפלילי ולאחר שהוכחה אשמתו, הכלל הוא הרשעת הנאשם. רק נסיבות חריגות ויוצאות דופן מצדיקות במקרים מיוחדים הימנעות ממנה, המבחנים להימנעות מהרשעה נקבעו למעשה ב- ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337 (1997):

"הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל."

ב- בר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל, תק-על 85(3), 737 (1995) נאמר מפי כב' הנשיא מ' שמגר (כתארו אז) כי:

"לא ניתן לקבוע דפוסים נוקשים ומוגדרים מראש אימתי ישתמש בית-המשפט בסמכותו להטיל מבחן ללא הרשעה. כל שהמחוקק יכול היה לקבוע לעניין זה הוא מניינם של הנתונים העיקריים אשר אותם רשאי בית-המשפט להביא בחשבון והם נסיבות העניין, ובכללם אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאיו בביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה אחרת."

ב- ע"פ 2513/96, 3467 מדינת ישראל נ' שמש ואח', פ"ד נ(3), 682 (1996), קבע בית-המשפט העליון כי:

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם יורשע בעבירות שיוחסו לו, זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית-המשפט להסתפק בהעמדת הנאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן."

סיכומו של דבר, נראה כי הדבר נתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט בבחנו את נסיבותיו האישיות של הנאשם, השיקולים הנזכרים בהלכת תמר כתב הנ"ל, האינטרס הציבורי והיחס בין חומרת העבירה לבין הנזק הצפוי לנאשם מהרשעה, ואף זו אינה רשימה סגורה וממצה.

מן הכלל אל הפרט
במקרה דנא, הנאשם לא הרים את הנטל כנדרש ולא הוכיח כי ייגרם לו נזק ממשי וקונקרטי מעצם הרשעתו וכן לא הצביע על אפשירות של נזק צפוי, ממשי וספציפי, על-כן אין מקום לבטל את הרשעתו בדין.

הנאשם עובד בעבודות גבס וצבע, עבודה שאינה דורשת היעדר עבר פלילי, על-כן לא מצאתי, כי מתקיים כאן יחס בלתי-סביר בין הנזק הצפוי מהרשעתו, אשר לא הוכח, לבין חומרת העבירות שעבר. המדובר בהחזקת כ- 10 גרם סם מסוכן מסוג הרואין, כמות נכבדה מאוד לכל הדעות, חומרת העבירה אינה מאפשרת לוותר על ההרשעה.

לאחר ששקלתי את כל הנסיבות והטיעונים שפורטו לעיל, ובהתחשב באמות-המידה שנקבעו בפסיקה, לא שוכנעתי כי מתקיימות בפרשה שלפנינו "נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר" המצדיקות סטיה מן הכלל שלפיו מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע.

לאור האמור לעיל, אני מותיר את הרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

העונש
אין צורך להכביר במילים בדבר חומרת העבירות המיוחסות לנאשם. עבירות הסמים הינן רעה חולה בחברתנו ומחובתו של בית-המשפט לתרום למיגור נגע זה. הנאשם החזיק בסם מסוכן מסוג הרואין, במשקל לא מבוטל של 10.25 גרם נטו ומשהבחין בשוטרים מחוץ לבניין בו הוא מתגורר, זרק את הסם מבעד לחלון.

מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם מתקשה להכיר בחומרת מעשיו ונוטה להפחית מחומרתם. כמו כן, סירובו לקבלת עזרה טיפולית ואי-הכרתו בבעיותיו ובמגבלותיו, מלמדת על היעדר רצון אמיתי מצידו להשתקם ולערוך שינוי בחייו. לדבריו, מסוגל הוא להפסיק בכוחות עצמו את השימוש בסם, ללא היזקקות להליך טיפולי ואינו רואה בהתנהגותו כל בעיה התמכרותית. מכל אלה ניתן להסיק, כי קיים סיכוי סביר להישנות מעשים אלה על ידו בעתיד.

יחד-עם-זאת, הענישה ככלל הינה מלאכה אינדיבידואלית ויש לאזן את האינטרס הכללי עם נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של כל נאשם באשר הוא. סבורני כי במקרה דנא, כאשר אדם מחזיק בכמות לא מבוטלת של סם מסוכן, שלא לצריכה עצמית בלבד, הרי שהעובדה כי הינו נעדר עבר פלילי והודה בהזדמנות הראשונה ובכך חסך מזמנו של בית-המשפט, אומנם עומדת לזכותו, אך אין בה כדי לשמש הגנה מפני עונש של מאסר של ממש.

לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות, אני מטיל על הנאשם עונש כדלהלן:

1. אני מטיל על הנאשם מאסר בפועל של 8 חודשים.

2. אני מטיל על הנאשם מאסר על-תנאי של 9 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור על כל עבירה מפקודת הסמים המסוכנים.

3. אני מטיל על הנאשם קנס בסך 2000 ש"ח או 60 ימי מאסר. הקנס ישולם ב-2 תשלומים חודשיים, תשלום ראשון בעוד חודש. במידה והופקדו כספים במסגרת תיק זה, יש לקזזם עם הקנס."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 4640-08-10 {מדינת ישראל נ' יונס בוחארי, תק-של 2010(4), 129488 (2010)} נפסק מפי כב' השופטת יעל פרדלסקי:

"גזר דין
במסגרת הסדר טיעון הורשע הנאשם על-פי הודאתו בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) +(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם מייחסות לנאשם כי בתאריך 30.9.07 בשעה 08:00 או בסמוך לכך, החזיק הנאשם ברח' האתרוג 12 בת"א, סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל 1.93298 גרם נטו, מחולק ל- 20 יחידות, שלא לצריכה עצמית ושלא כדין.

ב"כ הצדדים עתרו לבית-המשפט לכבד הסדר טיעון לפיו יושת על הנאשם עונש של 3 חודשי מאסר בפועל שניתן יהיה לרצותם בעבודות שירות, מאסר על-תנאי, קנס בסך 2,500 ש"ח שייפרס לתשלומים ופסילת רישיון נהיגה על-תנאי.

בטרם הטיעונים לעונש הופנה הנאשם לקבלת חוות-דעת של הממונה על עבודות שירות ונמצא כשיר לבצע עבודות שירות.

לאחר ששמעתי את נימוקי ב"כ הצדדים להסדר הטיעון מצאתי כי על-אף שהסדר הטיעון מקל מאוד עם הנאשם, בהתחשב בכמות הסם המסוכן, מצאתי, בהתאם להנחיות הפסיקה, לכבד את הסדר הטיעון, בהתחשב בהודאת הנאשם, בחיסכון בזמן שיפוטי, חלוף הזמן ונסיבותיו האישיות של הנאשם. לפיכך, ולאחר שעיינתי בגיליון הרשעות קודמות של הנאשם ממנו עולה כי לנאשם הרשעה משנת 98' בגין עבירות רכוש, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 3 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות ב"בית לשובע", ברחוב צ'לנוב 18, ת"א, במשך 5 ימים בשבוע, כשבכל יום יבצע הנאשם 8.5 שעות עבודה, בפיקוחה של גב' ימין ישראלה, טלפון נייד: ____.
ב. בערבי חג ובחול המועד יועסק הנאשם כנהוג במקום העבודה.

ג. תחילת ריצוי עבודות השירות ביום 11.1.11.

ד. 10 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירה על-פי פקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע.

ה. 5 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירה על-פי פקודת הסמים המסוכנים מסוג עוון.

ו. קנס בסך 2,500 ש"ח או 25 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 15.1.11 ואילך. אי-תשלום שיעור אחד במועדו יעמיד את היתרה לפירעון מיידי.

מובהר בזאת לנאשם, שעליו לדווח לממונה על עבודות שירות על כל שינוי בכתובת מגוריו, במספרי הטלפון שלו או בשינוי במצב בריאותו ועליו לעמוד בכל תנאי הפיקוח, ביקורות פתע וכל הפרה של עבודות שירות עשויה להביא להפסקה מינהלית ולריצוי יתרת העונש במאסר ממש.

כמו כן, במידה ועל-פי החלטת הממונה על עבודות שירות, במהלך ריצוי עונשו של הנאשם, יועבר הנאשם למקום עבודה אחר מהמפורט בגזר הדין, יועסק הנאשם על-פי שעות העבודה הנהוגות במקום העבודה החדש."

ב- ת"פ (שלום ר"ל) 5307-08 {מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון נ' סטניסלב איושצקין, תק-של 2010(4), 128758 (2010)} נפסק מפי כב' השופט אברהם הימן:

"הכרעת דין
אני מרשיע את הנאשם על-פי הודייתו בעובדות כתב האישום, בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית עבירה לפי סעיף 7(א)) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

גזר דין
אני מקבל את הסדר הטיעון בהיותו סביר וראוי בנסיבות המקרה והעניין לנוכח כמות הסם והודיית הנאשם, ואלה העונשים שאני משית על הנאשם:

לנוכח העובדה שכנגד הנאשם עומד ותלוי מאסר מותנה למשך שבעה חודשים על-פי פקודת הסמים מסוג פשע וארבעה חודשי מאסר על-תנאי בגין עבירות עוון על פקודת הסמים, הרי מצאתי לאזן את אורך התנאי בהתאם.

4 חודשי מאסר על-תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה על פקודת הסמים מסוג פשע.
חודשיים מאסר על-תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה על פקודת הסמים מסוג עוון.

קנס בסך 400 ₪ או שבועיים מאסר תמורתו.

הקנס ישולם עד ליום 1.4.11."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 18862-08-10 {מדינת ישראל נ' יוט דנג יוט (עציר), תק-של 2010(4), 67369 (2010)} נפסק מפי כב' השופט שמאי בקר:

"החלטה
ממנה את עורך-הדין מסראווה מהסנגוריה הציבורית לייצוג הנאשם בהליך זה.

הכרעת דין
נוכח הודאת הנאשם, אני מרשיע אותו בהחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) רייישא לפקודת הסמים המסוכנים.

גזר דין
1. הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, כאשר נתפסה אצלו כמות של מעל 1 ק"ג קנביס.

2. הנאשם הוא בעל עבר נקי לכאורה, כך על-פי הידוע, והוא מ"יוצאי דרפור", על כל המשתמע מכך.

3. בנסיבות העניין, אני מוצא בהחלט לכבד את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, ועל-כן אני גוזר עליו את העונשים הבאים:

א. מאסר למשך 10 חודשים, החל מיום מעצרו 3.8.10.

ב. מאסר למשך 5 חודשים, ואולם הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם תוך שנה מיום שישוחרר יעבור עבירה בה הורשע.

ג. לא נעלמה מעיני העובדה כי סכום הכסף שנתפס אצל הנאשם, נתפס לאחר ביצוע עסקת הסם, אולם בנסיבות המאסר שהושת עליו, והכוונה לאורכו, תוך הבאה בחשבון כי הסחר בסם מיוחס לאחרים בתיק, הרי שאיני מוצא להוסיף עוד קנס.

ד. הואיל והמדינה, בהגינותה, לא מבקשת לחלט את הכסף או את החפצים שנתפסו אצל המשיב, איני מוצא נכון - אף נוכח עברו של הנאשם והעבירה המיוחסת לו - להטביע אות קלון על מצחו, לפיו יוכרז כסוחר סמים.

5. בהתאם למוסכם, הרי שסכום הכסף שנתפס על הנאשם והפלאפון יושבו לנאשם."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 44389-03-10 {מדינת ישראל נ' מחמוד סלאמה, תק-של 2010(4), 76035 (2010)} נפסק מפי כב' השופטת יעל פרדלסקי:

"הכרעת דין
על יסוד הודאת הנאשם בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, אני מרשיעה אותו בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7 (א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.


גזר דין
במסגרת הסדר טיעון הורשע הנאשם, עלֿֿפי הודאתו, כמפורט בהכרעת הדין.

עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם מייחסות לנאשם כי ביום 7.7.09 ברח' נחמן מברסלב ביפו, החזיק הנאשם שלא כדין סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 148.86 גרם נטו, שלא לצריכתו העצמית.

באי-כוח הצדדים עתרו לכבד הסדר טיעון לפיו יעתרו במשותף לעונש של מאסר על-תנאי וקנס. התביעה תעתור לפסילת רישיון נהיגה וב"כ הנאשם יעתור באופן חופשי.

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים להסדר הטיעון, מצאתי כי על-אף שהסדר הטיעון מקל עם נאשם הוא אינו נוגד את האינטרס הציבורי בשים-לב להודאת הנאשם, הנעדר הרשעות קודמות, החיסכון בזמן שיפוטי, כמות הסם המסוכן וסוג הסם המסוכן.

לפיכך אני מכבדת את הסדר הטיעון ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 5 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של 3 שנים שלא יעבור על כל עבירה על-פי פקודת הסמים המסוכנים.

ב. קנס בסך 1,000 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם לא יאוחר מיום 1.2.11.

ג. 2 חודשי פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה."
ב- ת"פ (שלום עכ') 9020-08-09 {מדינת ישראל נ' מגדי סמאר, תק-של 2010(4), 74165 (2010)} נפסק מפי כב' השופטת רונית בש:

"הכרעת דין
הנאשם הודה בעובדות שבכתב האישום.

לפיכך - הנני מרשיעה את הנאשם בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

גזר דין
הנאשם הורשע בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה.

בהתחשב באמור לעיל, בהתחשב בכך שעסקינן במקרה דנן בעבירה שעניינה החזקת סם מסוכן מסוג חשיש, אשר אינו נמנה עם הסמים הקשים, זאת בכמות שאינה גדולה יחסית, ובהתחשב בכך שבעברו של הנאשם אין הרשעה קודמת בעבירה דומה, הנני מחליטה לאמץ את הסדר הטיעון אשר אינו נוגד את תקנת הציבור והינו עומד במתחם הסבירות.

אשר-על-כן, אני דנה את הנאשם למאסר על-תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא - כי לא יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973, ויורשע בגינה.

כמו כן, אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 600 ש"ח או 6 ימי מאסר.

בהתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם, הקנס ישולם ב - 3 תשלומים חודשיים רצופים ושווים בסך 200 ₪ כל אחד, החל מיום 5.12.10."

ב- ת"פ (שלום ר"ל) 2129-09-10 {מדינת ישראל נ' רועי כספי (אסיר), תק-של 2010(4), 79140 (2010)} נפסק מפי כב' השופטת עירית וינברג-נוטוביץ:

"הכרעת דין
אני מורה על תיקון כתב האישום בנוסח שתוקן בכתב-יד על-ידי ב"כ המאשימה והוגש לתיק בית-המשפט.

אני מרשיעה את הנאשם על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

גזר דין
הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו כתב האישום יתוקן, הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, יורשע ולעונש יעתרו במשותף להשית עליו 18 חודשי מאסר בפועל הכוללים הפעלת שני מאסרים על-תנאי התלויים ועומדים כנגדו, מאסר על-תנאי, קנס ופסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה.

על-פי כתב האישום המתוקן ביום 29.8.10 החזיק הנאשם בסם מסוג קאנבוס במשקל של 1,690.65 גרם נטו.

לפיכך הורשע בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית.
הנאשם יליד 1981 לחובתו עבר מכביד בעבירות רכוש, סמים ואלימות וכן עבירות כנגד שוטרים ועובדי ציבור.

כמו כן ריצה הנאשם בעבר מאסרים בפועל.

ב"כ המאשימה טען כי כתב האישום תוקן ומותן בשל קשיים ראייתיים. הסם נתפס במבנה ארעי הפתוח גם בפני אחרים והמאשימה התחשבה בכך בהגיעה להסדר. כמו כן התחשבה המאשימה במצבו הנפשי של הנאשם.

לאור זאת הושג ההסדר שאין בו מיצוי דין עם הנאשם.

הסנגור ביקש להצטרף לטיעוני התובע. ציין את הקושי הראייתי וכן הוסיף כי ההסדר נשקל בכובד ראש.

הסנגור ביקש להתחשב לעניין הקנס הנופל לכתפי משפחתו של הנאשם וכן ביקש להשית עליו פסילת רישיון נהיגה לתקופה מתונה על-מנת שלא למנוע את שיקומו.

בחנתי את הסדר הטיעון ובנסיבות כפי שפורטו בהתחשב גם בהודיה, החסכון בזמן שיפוטי, מצאתי כי הוא ראוי ויש לכבדו.

לפיכך אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל למשך 12 חודשים.

2. אני מפעילה את המאסר על-תנאי שהושת על הנאשם ב- ת"פ 4406/07 (שלום ראשל"צ) בן 8 חודשים ואת המאסר על-תנאי שהושת עליו ב- ת"פ 4173/08 (שלום ראשל"צ) בן 3 חודשים באופן שיופעלו בחפיפה חלקית זה לזה ובסה"כ יופעלו 10 חודשי מאסר על-תנאי.

עונש המאסר על-תנאי שהופעל ירוצה חלקו במצטבר, חלקו בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו באופן ששה חודשים ממנו ירוצו במצטבר לעונש המאסר.

סה"כ ירצה הנאשם 18 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו מיום 29.8.10.

3. מאסר על-תנאי למשך 12 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה על פקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע תוך שלש שנים מיום שחרורו מהמאסר.

4. מאסר על-תנאי למשך 6 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה על פקודת הסמים המסוכנים מסוג עוון תוך שלש שנים מיום שחרורו מהמאסר.

5. קנס בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.1.11 ובכל ראשון לחודש שלאחריו.

6. פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 9 חודשים מיום שחרורו מהמאסר.

נרשמה הצהרתו של הנאשם כי אין ברשותו רישיון נהיגה בתוקף."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 36954-08-10 {מדינת ישראל נ' רפי מורטוב, תק-של 2010(4), 75529 (2010)} נפסק מפי כב' השופטת יעל פרדלסקי:

"הכרעת דין
על יסוד הודאת הנאשם בכל העובדות הנטענות בכתב האישום המתוקן, אני מרשיעה אותו בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא צריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

גזר דין
במסגרת הסדר הטיעון הורשע הנאשם, על-ֿפי הודאתו, כמפורט בהכרעתֿ הדין.

באי-כוח הצדדים עתרו לכבד הסדר טיעון לפיו יעתרו במשותף לעונש של מאסר על-תנאי ופסילת רישיון נהיגה לתקופה של שנה.

לאחר ששמעתי את נימוקי ב"כ הצדדים להסדר הטיעון, מצאתי כי על-אף שהסדר הטיעון מקל מאוד עם הנאשם הוא אינו נוגד את האינטרס הציבורי בשים-לב להודאת הנאשם, לחיסכון בזמן שיפוטי, לסוג הסם וכמות הסם המסוכן ולעובדה שלא נפתחו לנאשם תיקים מאז האירוע נשוא כתב האישום ושהנאשם מנסה להשתקם.

לפיכך אני מכבדת את הסדר הטיעון וגוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 5 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של 3 שנים שלא יעבור על כל עבירה על-פי פקודת הסמים המסוכנים.

ב. אני פוסלת את הנאשם מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של שנה."
ב- ת"פ (שלום ת"א) 45405-02-10 {מדינת ישראל נ' גלעד צרני, תק-של 2010(4), 75324 (2010)} נפסק מפי כב' השופטת יעל פרדלסקי:

"גזר דין
1. במסגרת הסדר טיעון הורשע הנאשם על-פי הודאתו בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

2. עובדות כתב האישום בהן הורשע הנאשם מייחסות לנאשם כי ביום 17.5.09 בשעה 13:30 או בסמוך לכך, ברחוב ביאליק ברמת גן, החזיק הנאשם סם מסוכן מסוג קנאביס במשקל של 492.01 גרם נטו שלא לצריכתו העצמית ושלא כדין.

3. ב"כ הצדדים הציגו הסדר טיעון לפיו יעתרו במשותף לעונש של 2 חודשי מאסר בפועל שניתן יהיה לרצותם בעבודות שירות, בכפוף לחוות-דעת של הממונה על עבודות שירות, מאסר על-תנאי ופסילת רישיון נהיגה של הנאשם על-תנאי. עוד הוסכם בין הצדדים כי התביעה תעתור לחילוט 6,000 ש"ח וב"כ הנאשם יעתור באופן חופשי.

4. ביום 2.6.10, לאחר שהנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום, ביקש ב"כ המאשימה להרשיע את הנאשם, לא עתר להכריז על הנאשם סוחר סמים וניתנה הכרעת דין. בהתאם להסדר הטיעון נדחו הטיעונים לעונש והנאשם הופנה לקבלת חוות-דעת של הממונה על עבודות שירות.

5. מחוות-הדעת של הממונה על עבודות שריות, עולה כי הנאשם כשיר לבצע עבודות שירות.
6. ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש היום עתר לכבד את הסדר הטיעון וציין כי על-אף שמדובר בכמות סם גדולה, בהתחשב בעובדה שאין לנאשם הרשעות קודמות ההסדר ראוי ועתר לחלט את 6,000 ש"ח שנתפסו בידי הנאשם ביום האירוע.

7. ב"כ הנאשם עתר לכבד את הסדר הטיעון וביקש שלא לחלט את הכספים שנתפסו על הנאשם ביום האירוע, הן מהטעמים המשפטיים והן בשל נסיבות תפיסתם והוסיף שעל-אף שלא סוכם במסגרת הסדר הטיעון על השתת קנס, הוא מסכים להשתת קנס בסך 1,500 ש"ח.

8. לאחר ששמעתי את נימוקי ב"כ הצדדים להסדר הטיעון, מצאתי כי הסדר הטיעון ראוי ואינו נוגד את האינטרס הציבורי בשים-לב לעובדה שאין לנאשם הרשעות קודמות, הודאת הנאשם והחיסכון בזמן שיפוטי.

9. לאחר ששקלתי את עתירת המאשימה לחילוט, מצאתי כי מאחר והמאשימה לא עתרה בטרם הכרעת הדין ואף לא היום, לפני הטיעונים לעונש, להכריז על הנאשם סוחר סמים ולאחר שבית-משפט הפנה את תשומת-לב ב"כ המאשימה לכך, הסתפק ב"כ המאשימה באמירה שהבקשה מצוינת בכתב האישום. ובנוסף מצאתי כי טענת ב"כ הנאשם לגבי הכספים שנתפסו, שהינם פדיון מעסקו של הנאשם, לא נסתרה ע"י ב"כ המאשימה, אין מקום בנסיבות אלה לחלט את הכספים שנתפסו על הנאשם ולאור הסכמת ב"כ הנאשם להוספת רכיב של קנס, מצאתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א) 2 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות בבסיס צבאי - יחש"ם דרום, מחנה נתן. הנאשם יועסק חמישה ימים בשבוע, 8.5 שעות עבודה יומיות, בפיקוחו של גב' דנינו עליזה (טל' נייד: **********).
בערבי חג ובחול המועד יועסק כנהוג במקום העבודה.

תחילת ריצוי עבודות השירות ביום 9.11.10.

ב) 10 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור על כל עבירה על-פי פקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע.

ג) 5 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור על כל עבירה על-פי פקודת הסמים המסוכנים מסוג עוון.

ד) קנס בסך 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם לא יאוחר מיום 1.1.11.

מובהר בזאת לנאשם שעליו לדווח לממונה על עבודות שירות על כל שינוי בכתובת מגוריו, במספרי הטלפון שלו או בשינוי במצבו הבריאותי. עליו לעמוד בכל תנאי הפיקוח, ניקיון מסמים מסוכנים, ובביקורות פתע, וכל הפרה של עבודות שירות עשויה להביא להפסקה מינהלית ולריצוי יתרת העונש במאסר ממש.

כמו-כן, במקרה שעל-פי החלטת הממונה על עבודות שירות, במהלך ריצוי עונשו יועבר הנאשם למקום עבודה אחר מהמפורט בגזר הדין, יועסק הנאשם על-פי שעות העבודה הנהוגות במקום העבודה החדש."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 3080-09 {מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' רועי כהן, תק-של 2010(4), 46066 (2010)} נפסק מפי כב' השופט בני שגיא:

"הכרעת דין
על יסוד הודאת הנאשם, אני מרשיעו בביצוע עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

גזר דין
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

מדובר בהחזקת 2.1 גרם הרואין בתא המעצר בבית המעצר אבו כביר.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו עתרו להטלת עונש מותנה וכן קנס בסך 1,000 ₪.

הצדדים נימקו את ההסדר במועד ביצוע העבירה (23.10.06), בהודאתו וחרטתו של הנאשם ובעובדה כי נראה כי יכול היה לצרף תיק זה לתיקים אחרים בגינם נשפט ועונשו לא היה משתנה באופן משמעותי.

הסנגור הוסיף ופירט את נתוניו האישיים של הנאשם, וכן הסביר כי הנאשם נענש במידת מסויימת בנקיטת צעדים מנהליים כלפיו בשב"ס אשר באו לידי ביטוי בשלילת ביקוריו וזכויות נוספות.

עוד התייחס הסנגור לעובדה כי מאז שחרורו של הנאשם ממאסר לא נפתחו לו תיקים נוספים, ונראה כי הנאשם עושה מאמצים להשתקם.

בחנתי את נימוקי הצדדים, ובשים-לב לנתונים אשר פורטו לעיל, דומני כי הסדר הטיעון סביר ועל-כן אאמצו.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 5 חודשי מאסר, אולם הנאשם לא יישא עונש זה, אלא אם יעבור תוך שלוש שנים מהיום עבירה על פקודת הסמים שהיא פשע.

2. קנס בסך 1,000 ₪ אשר ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים או 10 ימי מאסר תמורתו. התשלום הראשון ישולם החל מיום 1.12.10 ויתרת התשלומים בחודשים העוקבים עד ולא יאוחר מהיום ה- 1 לכל חודש."

ב- ע"פ (מחוזי חי') 38902-05-10 {מדינת ישראל נ' אווס גבאלי (אסיר), תק-מח 2010(4), 3734 (2010)} קבע בית-המשפט:

"פסק-דין
המשיב יליד 1987, הורשע והוענש בבית-משפט השלום בחדרה (כב' השופט א' גופמן, תיק מס' 11740-02-10) לאחר שביום 31.1.10, כאשר נהג ברכב מזדה, במהלך חיפוש ברכב, החזיק בסמים מסוג הירואין במשקל נטו כולל של 23.6495 גרם וכן קוקאין במשקל של 1.7953 גרם ואת הסמים האלה הוא הסתיר מאחורי הפלסטיק שבדלת הנהג.

על-כך יוחסה לו עבירה של החזקה או שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית - עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

בפני כב' השופט א' גופמן עמדה רשימת ההרשעות הקודמות של המשיב, אשר ביום 8.11.04 גזר עליו בית-משפט השלום בכפר סבא ענישה מתונה לאחר שעבר עבירות של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשירה, חבלה במזיד ברכב, ופריצה לרכב. כמו כן, הוענש המשיב ביום 16.12.09 בתיק מס' 2336/09 בעבירה על פקודת הסמים המסוכנים והוטל עליו עונש שכלל 5 חודשי מאסר על-תנאי.

חלפה תקופה קצרה עד שעבר המשיב את העבירות הנוכחיות, ואין לנו אלא להפנות לחומרתן: החומרה משתקפת לא רק בהסתרתם מאחורי דלת הפלסטיק של הנהג אלא בעיקר בכמות הסם ובטיבו. במיוחד אנו מפנים להירואין במשקל של יותר מ - 23.5 גרם.

הנתונים הצריכים לעניין עמדו בפני כב' השופט א' גופמן אשר ציין כי "אין מקום להכביר מילים על חומרת העבירה כאשר מדובר בעבירת סמים... נגע הסמים אוכל באוכלוסיה שלנו בכל פה וכי על החברה להכריז מלחמת חומרה (צ"ל: חורמה) בעבירות סמים תוך נקיטת ענישה מחמירה".

הוא התייחס לכמות הסם במקרה דנן וכן לגזר הדין הקודם, וציין כי "אין זאת אלא שנאשם אינו מפנים את חומרת התנהגותו וחוזר לבצע את עבירות הסמים כשאימת הדין ובכלל זה, אימת המאסר על-תנאי שתלוי ועומד נגדו, לא עומדת לנגד עיניו".

בהמשך, נגזר העונש אך אין אנו רואים שהערכאה הראשונה הביאה לידי ביטוי, כנדרש, הן על-פי מה שאמרה היא עצמה בגזר הדין והן על-פי רף הענישה המקובל בכגון אלה לגבי בעל הרשעות קודמות שהחזיק בכמות העולה פי 100 על המוגדר לצורך צריכה עצמית, כנדרש.

הענישה שהוטלה בערכאה הראשונה אינה עומדת בשום קנה מידה כמתחייב מן הנתונים שעמדו בפני הערכאה הראשונה והחריגה כאן היא קיצונית. הענישה צריכה להיות לתקופה של שנים ולא לתקופה של חודשים ואנו ניתן ביטוי לזה על-ידי התערבות בגזר הדין, אם כי אנו זוכרים שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין בערעורים על קולת העונש.

אנו מתערבים בגזר הדין, כך שבמקום 8 חודשי מאסר בפועל, תבוא תקופה של 19 חודשים בפועל, ולכך יתווספו חמשת חודשי המאסר המותנה שהופעלו בערכאה הראשונה ובסופו של דבר, יהיה על המשיב לרצות 24 חודשי מאסר במקום 13 חודשי המאסר ככתוב בגזר הדין של הערכאה הראשונה.

יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם."

ב- ת"פ (שלום עכ') 46804-03-10 {מדינת ישראל נ' מוחמד בקאעייה, תק-של 2010(4), 26819 (2010)} נפסק מפי כב' השופט משה אלטר:

"גזר דין
1. בתאריך 20.03.10, בסמוך לשעה 15:15, נתפס הנאשם בעכו העתיקה כאשר הוא מחזיק בכיס השמאלי של מכנסיו סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל של 40.872 גרם נטו. בשל כך הוגש נגדו כתב האישום בתיק שבפניי, בו מיוחס לו ביצוע עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) ריישא לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים").

ראוי לציין שבד-בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים, שבעקבותיה החליט מותב אחר של בית-משפט זה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים והוא עודנו נתון במעצר.

2. בישיבת ההקראה, שהתקיימה ביום 20.06.10, כפר הנאשם בעובדות שפורטו בכתב האישום.

ראוי לציין שהנאשם כפר, למרות שעת נחקר במשטרה תחת אזהרה הודה בהחזקת הסם, כנטען בכתב האישום. בהקשר להודאתו העלה הסנגור, באותה ישיבה, טענת זוטא לפיה הנאשם "הודה משום שהשוטרים שהגיעו למקום איימו עליו, היכו אותו ולחצו אותו להודות".

לאור הכפירה נקבע התיק להוכחות.

3. בישיבת יום 8.7.10, שהיתה קבועה להוכחות, חזר בו הנאשם מהכפירה, לרבות מטענת הזוטא, הודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום ובעקבות כך הורשע בביצוע העבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

לאור גילו של הנאשם בעת ביצוע העבירה (הנאשם יליד 25.5.91) והודעת ב"כ המאשימה על כוונת המאשימה לעתור להטלת עונש שיכלול גם מאסר בפועל על הנאשם, הוא הופנה לשירות המבחן, לצורך קבלת תסקיר בעניינו.

4. בתאריך 16.9.10 ניתן תסקיר בעניינו של הנאשם. בתסקיר מציינת קצינת המבחן את נסיבות חייו של הנאשם, את קשייו הרגשיים ואת התייחסותו לעבירה נשוא כתב האישום. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם הינו אדם צעיר, חסר נסיון חיים שטרם הצליח לגבש לעצמו אישיות בוגרת ועצמאית, שאינו בעל דפוסי התנהגות או חשיבה עבריינית מושרשת ולהערכתה ביצוע העבירה משקף "נטיה לנטילת סיכונים ובדיקת גבולות המותר והאסור". בתסקיר אין המלצה טיפולית ו/או עונשית, זאת משום שלדברי קצינת המבחן "מדובר בבחור המתקשה להתחבר לדפוסיו הבעייתיים ולהתבונן במעשיו כמנוף לעריכת שינוי בדפוסי חשיבתו והתנהגותו, כמתואר בכתב האישום".

5. בישיבת יום 21.9.10 טענו הצדדים לעונש.

ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר בפועל למספר שנים, מאסר על-תנאי משמעותי, קנס כספי כבד ופסילת רישיון נהיגה בפועל ועל-תנאי. זאת לאור מהות העבירה וחומרתה, כמות הסם בה החזיק הנאשם, סוג הסם, הנזק הנגרם לציבור כתוצאה מביצוע עבירות סמים והצורך בענישה מחמירה כדי לבער את נגע הסמים.

הסנגור, לעומתה, ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם (עצור מאז ה- 20.03.10) ובהטלת עונש הצופה פני עתיד. זאת לאור נסיבות חייו של הנאשם, אותן פירט הסנגור, עברו הנקי, הודאתו, החרטה שהביע והתרשמות קצינת המבחן שהנאשם נמצא במצוקה רגשית והוא נעדר דפוסי התנהגות עברייניים. הסנגור ציין גם את התנהגותו התקינה של הנאשם במהלך תקופת מעצרו ואת החשש ששליחתו למאסר ממושך, שם ישהה במחיצת עבריינים בעלי עבר עשיר, עלולה לדרדרו לעולם הפשע.

שמעתי גם את הנאשם עצמו, שהביע צער על התנהגותו נשוא כתב האישום הבטיח לא לחזור עליה בעתיד וביקש לאפשר לו להשתחרר מהכלא ולהתחיל בחיים חדשים, לעבוד ולהיות עם משפחתו ולא להתדרדר בכלא ולהתערבב עם העבריינים.

ראוי לציין שכל צד אף הפנה לפסיקה שיש בה, לדעתו, לתמוך בטיעוניו לעניין העונש שאותו ראוי להטיל על הנאשם במקרה זה.

6. הנה כי כן, מוטל עליי להכריע בשאלה איזה עונש להטיל על הנאשם, לרבות השאלה אם להסתפק בתקופת מעצרו עד כה (כשישה וחצי חודשים) או להטיל עליו מאסר לתקופה נוספת.

אין חולקין באשר לחומרת העבירה בה הורשע הנאשם ועל הצורך בענישה מחמירה כדי להילחם בנגע הסמים, שפוגע בכל חלקה טובה, ולבערו. לטענת הנאשם הוא אינו משתמש בסמים (כך טען באוזני קצינת המבחן). מכאן, שניתן להסיק כי החזיק בסם מתוך כוונה לסחור בו. כאן המקום לציין שאיני מאמין לגרסה אותה העלה בפני קצין המבחן לפיה מצא את השקית ובה הסם זרוקה בצידי הכביש וכי נטל אותה מתוך סקרנות בלבד.

מה שמוסיף לחומרה במקרה שבפניי הינה העובדה שלמרות שהסם נתפס בכיס מכנסיו ולמרות שבחקירתו במשטרה הוא הודה בהחזקת הסם, הרי שבישיבת ההקראה הוא כפר בעובדות כתב האישום ואף מצא לנכון להעליל על השוטרים כי הם איימו עליו והיכו אותו ולחצו עליו להודות.

למעשה אין בנמצא כל נסיבה לקולא, למעט גילו הצעיר של הנאשם והעובדה שאין לו הרשעות קודמות. את הודאתו אין לזקוף לקולא, שכן איזו ברירה היתה לו לאחר שהסם נתפס בכיס מכנסיו? גם לחרטה שהביע אינני מייחס משקל לקולא, שכן אני סבור שאין מדובר בחרטה כנה. אילו באמת היה מתחרט הייתי מצפה ממנו שיודה בישיבת ההקראה ושלא יעליל על השוטרים שתפסו אותו כי איימו עליו והיכו אותו. מדובר בחרטה מהפה ולחוץ, מתוך תקווה שהבעת החרטה תביא להקלה בעונשו.

7. סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל ולאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, לאמור בתסקיר ולפסיקה אליה הפנו באי-כוח הצדדים ולאחר שאיזנתי בין השיקולים לחומרה ולקולא הקיימים במקרה זה, מוטל על הנאשם עונש כדלקמן:

* מאסר לתקופה של 36 חודש מיום מעצרו, 20.03.10.

* מאסר על-תנאי לתקופה של 12 חודש למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר שהוטל עליו בתיק זה והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה זו כל עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים ויורשע עליה.

* לאור תקופת המאסר הארוכה ומצבו הכלכלי של הנאשם לא מצאתי לנכון להטיל עליו קנס, אותו ממילא לא יוכל לשלם.

* לאור מהות העבירה בה הורשע הנאשם אין חובה לפסול את רשיונו. אמנם סעיף 37(א)) לפקודת הסמים מסמיך את בית-המשפט לפסול רישיון גם כאשר מדובר בנאשם שהורשע בעבירת סמים מסוג פשע, אולם במקרה זה, בהיעדר אינדיקציה לכך שהנאשם משתמש בסמים (ופסילת רישיון באה על-מנת להבטיח את ציבור המשתמשים בכביש מפני מי שנוהג כאשר הוא תחת השפעת סמים), לא מצאתי לנכון להורות על פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם."
ב- ת"פ (שלום כ"ס) 40490-05-10 {מדינת ישראל נ' קנדי שביטה (עציר), תק-של 2010(4), 16539 (2010)} נפסק מפי כב' השופט אהרן ד' גולדס:

"הכרעת דין
אני מרשיע את הנאשם בעבירה הנוספת המיוחסת לו בכתב האישום החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית בניגוד לסעיף 7(א) + (ג) רישא + 31 לפקודת הסמים המסוכנים, (נוסח חדש), התשל"ג-1973, באירוע מיום 20.5.10.

גזר דין
הנאשם הורשע על-פי הודייתו בשתי עבירות. האחת - עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו בניגוד לסעיף 275 לחוק העונשין, והשניה - עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית בניגוד לסעיף 7(א) + (ג) רישא + 31 לפקודת הסמים המסוכנים, (נוסח חדש) התשל"ג-1973, באירוע מיום 20.5.10.

עסקינן בנאשם יליד שנת 1966, אשר במועד האירוע נעצר על-ידי שוטרים ובמהלך פגישתו עימם, השליך מידו הימנית לעבר מעקה הבטיחות, במרחק 3-4 מ' ממקום עומדו שקית שקופה ובתוכה סם מסוכן מסוג הירואין במשקל של 3.6164 גרם נטו.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך מזמנו של בית-המשפט - שיקול זה אני שוקל לקולא.

מאידך גיסא, מדובר בנאשם הנושא על גבו כריחיים הרשעות רבות כאשר רבות הן העבירות על פקודת הסמים המסוכנים והוא כבר ריצה עונשי מאסר ארוכים ביותר בגין עבירות אלה (בתיק בית-משפט לנוער נתניה משנת 85' - 12 חודשי מאסר בפועל, בשנת 91' מבית-המשפט המחוזי - 8 שנות מאסר בפועל, בשנת 1987 בתיק מחוזי תל אביב - שנה וחצי).

ב"כ המאשימה ביקשה להחמיר עם הנאשם בשים-לב לעברו המכביד ועתרה לענישה ממשית של מאסר בפועל לרבות הפעלת העונש המותנה בן חמשת החודשים אשר הוטל עליו בתיק בית-משפט שלום כפ"ס 1552/06 ובנוסף קנס, פסילה, פסילה על-תנאי, ואף ענישה הצופה פני עתיד.

מאידך, הסנגור בטיעוניו לעונש התמקד בנסיבותיו של הנאשם שהינו אב ל- 4 ילדים ואשר מצוי היום במעצר מזה 5 חודשים במסגרת אגף נקי מסמים.

חומרתן של עבירות הסמים ידועה היא ולא אחת קבע בית-המשפט כי לא ניתן להתעלם מהחומרה ומהחובה המוטלת עלינו כמערכת וכחברה להיאבק בנגע הסמים. אינו דומה עניינו של מי שהחזיק סם מסוכן לשימוש עצמי בפעם הראשונה, למי אשר נושא מטען של הרשעות קודמות בעבירות של סמים מסוכנים ואף הפעם החזיק בסם קטלני כהירואין.

החזקת סם כזה, יש בו משום פגיעה בחברה ולא רק בנאשם עצמו ואין ספק כי מן הראוי שבתי-המשפט יחמירו בעבירות אלה אשר הינן שורש פורה ראש ולענה.

אשר-על-כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. בגין העבירות בתיק זה - 7 חודשי מאסר בפועל.

2. אני מפעיל את עונש המאסר המותנה בן 5 החודשים ב- ת"פ 1552/06 (שלום כפ"ס) בחופף ובמצטבר כך שסה"כ ירצה הנאשם 11 חודשי מאסר מיום מעצרו - 20.5.10.

3. מאסר על-תנאי של 24 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירה על פקודת הסמים המסוכנים.

4. מאסר על-תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירה על סעיף 275 לחוק העונשין.

5. אני פוסל את הנאשם מלהחזיק ו/או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים מיום שחרורו מהמאסר.

6. אני פוסל את הנאשם מלהחזיק ו/או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים באם בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר יעבור עבירה על פקודת הסמים המסוכנים.

נוכח תקופת המאסר שגזרתי על הנאשם - אינני מטיל עליו קנס."

ב- ת"פ (שלום יר') 1006-10 {מדינת ישראל על-ידי לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' איאד אבו אלהווא, תק-של 2010(4), 20606 (2010)} נפסק מפי כב' השופטת רבקה פרידמן-פלדמן:

"גזר דין
1. הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, ב- 3 עבירות לפי סעיף 13 ובעבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.
על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריכים 10.12.09, 20.12.09 ו- 31.12.09, מכר הנאשם לשוטר סם מסוכן מסוג חשיש, כל פעם תמורת מאות שקלים.

בנוסף, בתאריך 17.12.09 החזיק הנאשם סם מסוכן מסוג חשיש שלא לשימוש עצמי.

2. שירות המבחן הגיש תסקיר לגבי הנאשם. על-פי האמור בתסקיר, הנאשם בן 26, רווק, שוהה במעצר בית מלא בית הוריו. קודם למעצרו עבד במסעדה "ספגטים" בירושלים.

קצין המבחן התרשם מבחור בעל מערכת ערכים מטושטשת ולא מגובשת בצורה מלאה. עוד ציין התרשמותו מדפוסי אישיות כמפורט בתסקיר. צויין גם כי הנאשם נוטה להיגרר אחרי אחרים. לצד זאת התרשם כי בבסיסו הנאשם הינו בעל כוחות ויכולות לתפקוד תקין, דבר הבא לידי ביטוי בגילוי יציבות במסגרות שונות. קצין המבחן לא התרשם מקיומם של קווי התנהגות עברייניים מגובשים.

בתסקיר התייחסות למשפחת המוצא של הנאשם.

לגבי הנאשם צויין כי החל להשתמש בסמים מגיל 17. יחד-עם-זאת, בדיקות שנערכו לנאשם נמצאו נקיות משרידי סם.

לגבי העבירה צויין כי הנאשם לוקח אחריות מלאה לביצועה ומביע צער וחרטה. לדבריו הוא נכנע ללחץ שהפעיל עליו אותו שוטר. עוד ציין כי המניע למעשים לא היה כלכלי מלבד העובדה שלקח לעצמו חלק מהסם לשימוש עצמי.

קצין המבחן התרשם כי ההליכים המשפטיים היוו עבור הנאשם גורם מוחשי. להערכתו, שליחתו של הנאשם כיום למאסר תהווה עבורו גורם מדרדר. לפיכך המליץ שאם יוטל על הנאשם עונש מאסר, שירוצה בעבודות שירות.

בנוסף המליץ על העמדת הנאשם בצו מבחן למשך שנה.

3. ב"כ המאשימה ציין בטעוניו לעונש, לקולא, את העובדה שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה במיוחס לו וכן היעדרו של עבר פלילי. עם זאת, לדבריו, עיסוקו של הנאשם בסחר בסמים נמשך כמעטו שלושים ימים. כל פעם שהשוטר יצר קשר עם הנאשם, היה הנאשם זמין ויכול היה להשיג סמים. הנאשם אף מכר כמויות לא קטנות בתמורה לא מבוטלת. בנוסף התייחס למניע לעבירה, רווח כלכלי וצריכת סמים.

לדברי ב"כ המאשימה, בתי-המשפט קבעו כי יש להחמיר בעונשם של סוחרי סמים.

לפיכך ביקש לגזור על הנאשם מאסר לתקופה ממושכת ומאסר על-תנאי.

ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם היה עצור משך שבועיים ולאחר מכן, משך תשעה חודשים, היה נתון במעצר בית. הנאשם הפנים את ההליך הפלילי, את משמעות העבירה, אליה נגרר על-ידי סוכן מדיח, אין לו עבר פלילי וגם לאחר מעצרו לא נמצא בביתו סם כלשהו.
בדבריו הפנה ב"כ הנאשם לאמור בתסקיר, באשר להיותו של הנאשם בעל יכולת תפקוד נורמטיבית, וציין כי לנאשם משפחה תומכת שמגבה אותו.

לפיכך ביקש לא למצות את הדין עם הנאשם ולהסתפק בהטלת מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות, לצד צו מבחן.

4. הנאשם הורשע, כאמור, בשלוש עבירות של סחר בסם מסוכן ובעבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי.

לקולא יש להתחשב בהודאתו של הנאשם ובהיעדר עבר פלילי. עוד יש להתחשב בהתרשמות קצין המבחן כי היה בהליכים המשפטיים גורם מרתיע עבור הנאשם. בנוסף יש להתחשב בכך שהנאשם שהה תקופה מסויימת במעצר ולאחר מכן תקופה לא קצרה במעצר בית מלא.

יחד-עם-זאת, ישנם במקרה זה לא מעט שיקולים לחומרה:

ראשית - מהות העבירות וחומרתן. מדובר בעבירות הגורמות נזק לציבור, הן באופן ישיר והן באופן עקיף, בעבירות הנגררות אחריהן. מדובר בעבירות שיש להרתיע מפני ביצוען, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באנשים נעדרי עבר פלילי, שענישה מחמירה עשויה להוות גורם מרתיע מבחינתם. הרתעה כזו נדרשת הן באשר לנאשם והן באשר לאחרים.

שנית, מדובר בנאשם שעל-אף היעדר הרשעות קודמות, ברור כי הוא משתמש או השתמש בסמים מזה מספר שנים.

שלישית, אינני מקבלת את הנאמר בתסקיר לפיו לא היה לנאשם מניע כלכלי. הסמים נמכרו לשוטר במאות שקלים, והנאשם עצמו הודה כי במעשיו השיג סמים לשימושו האישי.

רביעית, לא מדובר באירוע חד-פעמי אלא בעבירות שבוצעו על פני כחודש ימים.

בנסיבות אלה, אין מקום לחרוג מהענישה הראויה, שהינה מאסר בפועל, כאשר לעניין משך המאסר תלקחנה בחשבון כל הנסיבות המקלות, לרבות העובדה שזהו מאסרו הראשון של הנאשם.

לאור האמור לעיל, אני דנה את הנאשם כמפורט להלן:

א. מאסר של 10 חודשים. מתקופת המאסר ינוכו ימי מעצרו של הנאשם מיום 31.12.09 עד 23.1.2010.

ב. מאסר על-תנאי של 6 חודשים, אותו לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר כל עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973, למעט החזקת סם לשימוש עצמי בלבד."

ב- ת"פ (שלום קר') 34384-06-10 {מדינת ישראל נ' שלמה סמי שטרית (אסיר), תק-של 2010(4), 6849 (2010)} נפסק מפי כב' השופטת טל תדמור-זמיר:

"החלטה והכרעת דין
מתירה לנאשם לחזור בו מהכפירה ומרשיעה אותו נוכח הודאתו בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

גזר דין
הנאשם הורשע לאחר הודאתו שבאה לאחר חזרה מהכפירה ובמסגרת הסדר טיעון בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

הסם הוא סם מסוג קנאבוס במשקל של 515 גרם אותו החזיק הנאשם בשקית ניילון בתוך חדר נעול בביתו.

במסגרת הטעונים לעונש הגיש התובע גיליון הרשעות קודמות של הנאשם הכוללות מאסר מותנה וביקש לכבד ההסדר אליו הגיעה התביעה נוכח קושי ראייתי בהוכחת עובדות כתב האישום.

עוד ביקש התובע כי אטיל על הנאשם קנס שיהלום את חומרת העבירה וכמות הסם שנתפס.

ב"כ הנאשם ביקש גם הוא לכבד ההסדר אליו הגיעו הצדדים, הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם וביקש להתחשב במצבו הכלכלי ולהטיל קנס נמוך.

הנאשם ציין כי הוא אדם נכה ומצבו הרפואי והכלכלי רעוע.

לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו לי ושמעתי טיעוני הצדדים לעונש, מצאתי לכבד את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים באשר הוא מקיים את האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי שמייצגת התביעה, לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם, כפי שנקבע בהלכת פלוני - (ע"פ 1958/98).

אשר-על-כן, הריני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1. מאסר בפועל לתקופה של 5 חודשים.

2. הריני מורה על הפעלת המאסר המותנה בן ארבעת החודשים מתיק 31194-12-09 של בית-משפט זה באופן שחודשיים מתוכו ירוצו במצטבר למאסר שהוטל בתיק זה וחודשיים מתוכו ירוצו בחופף לו.

סה"כ ירצה הנאשם 7 חודשי מאסר בפועל אשר ימנו מיום מעצרו - 15.6.10.

3. מאסר על-תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא - כי הנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים.

4. תשלום קנס בסך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים רצופים ושווים החל מיום 7.1.11.

היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד - תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי."

ב- ת"פ (שלום ר"ל) 12615-10-10 {מדינת ישראל נ' יקיר נסיבוב (עציר), תק-של 2011(1), 22599 (2011)} נפסק מפי כב' השופטת איטה נחמן:

"הכרעת דין
הנאשם הודה בעובדות כתב האישום והנני מרשיעה אותו בעבירות המיוחסות לו:

החזקת סם שלא לשימוש עצמי, עבירה על סעיף 7(א)+ (ג) סיפא בפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973; החזקת נשק, עבירה על סעיף 144(א) רישא בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"החוק"); החזקת אביזר ותחמושת לנשק, עבירה על סעיף 144(א) סיפא בחוק.

גזר דין
לאחר ששקלתי את כל הנסיבות הצריכות לעניין ובהם גילו של הנאשם, נסיבות חייו, עברו הפלילי, הודאתו של הנאשם וחיסכון בזמן שיפוטי יקר, חומרת העבירות והאינטרס הציבורי, מוצאת אני לנכון לכבד את הסדר הטיעון וגוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א) מאסר בפועל למשך 15 חודשים, החל מיום מעצרו: 29.9.10.

ב) מאסר על-תנאי למשך 10 חודשים, והנאשם לא יישא בעונש זה אלא-אם-כן יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה על פקודת הסמים מסוג פשע וכן עבירות על סעיף 144 בחוק העונשין.

ג) מאסר על-תנאי למשך 5 חודשים, והנאשם לא יישא בעונש זה אלא-אם-כן יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה על פקודת הסמים מסוג עוון.
ד) קנס כספי בסך 10,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1.2.11 וב- 1 לכל חודש שלאחריו.

באם תשלום אחד מן התשלומים לא יפרע במועדו, יעמוד כל הקנס לפרעון מיידי."

ב- ת"פ (שלום עכ') 14058-07-10 {מדינת ישראל נ' אנדרי חרקוב, תק-של 2011(1), 19938 (2011)} נפסק מפי כב' השופט משה אלטר:

"גזר דין
בתיק זה הועמד הנאשם לדין באשמה כי עבר עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

בישיבת יום 1.7.10, שהתקיימה בפני כב' השופט זיאד סאלח, הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, הורשע והטיעונים לעונש נדחו למועד אחר.

בהמשך פסל כב' השופט זיאד סאלח את עצמו מהמשך הדיון בתיק והתיק נותב אליי.

בישיבת יום 9.1.11 טענו הצדדים לעונש. באותה ישיבה הציגו הצדדים הסדר טיעון הכולל הטלת מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים לריצוי בעבודת שירות.

אשר-על-כן, לאור טיעוני הצדדים, עברו של הנאשם, מהות העבירה בה הורשע ונסיבות ביצועה, הסדר הטיעון אותו אני מאשר, חוות-דעתו של הממונה על עבודות שירות ובכל שאר הנסיבות, מוטל על הנאשם עונש כדלקמן:

* מאסר לתקופה של 3 חודשים. אני מורה כי הנאשם ירצה את המאסר בעבודת שירות שתבוצע בבסיס צבאי - יחש"מ דרום, (מחנה נתן), החל מיום 18.1.11.

הנאשם יתייצב ביום 18.1.11, שעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות שירות שבמתחם כלא חרמון, לצורך קליטה והצבה.

* מאסר על-תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו כל עבירה מסוג פשע, לפי פקודת הסמים המסוכנים ויורשע עליה."

ב- ת"פ (מחוזי ת"א) 44474-08-10 {מדינת ישראל נ' טנוס חמאתי (עציר), תק-מח 2011(1), 2044 (2011)} נפסק מפי כב' השופט דוד רוזן:

"הכרעת דין
הנאשם מורשע על-פי הודאתו בעבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

גזר דין
הנאשם מורשע על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה שיוחסה לו על-פי כתב האישום, דהיינו - בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, ויודגש, כמות ניכרת משמעותית של סם מסוכן מסוג MDPD.
ציינתי באולם בית-המשפט והנני לחזור ולומר, שמדובר בהסדר הנוח עם הנאשם בצורה רבה. עם זאת, נאמנים עלי דברי נציגת המדינה, התובעת המלומדת עו"ד איריס פמיליה, שציינה כי המדינה נתקלה בקשיים ראייתיים ממשיים, אותם היטיב להציג פרקליטו הנכבד של הנאשם, עו"ד איתן און.

קשיים ראייתיים הינו שיקול שראוי לבחון בבוא המדינה לסכם הסדר טיעון. כמו כן, המדינה ראתה את גילו הצעיר של הנאשם, והעובדה שזה לו מאסרו הממשי הראשון.

בנוסף, המדינה נתנה משקל לא מבוטל לעובדה, כי שותפו של הנאשם לפרשה, נידון לעונש דומה, בסך הכל.

לאחר ששקלתי השיקולים כולם, הגעתי למסקנה שהסדר הטיעון - גם אם נוטה ברורות לטובת עניינו של הנאשם - עדיין ניצב הוא בגדרות שהותוו בהלכה שיצאה מלפני בית-המשפט העליון.

הנני לאמץ איפוא הסדר הטיעון במלואו.

סוף דבר, הנני גוזר על הנאשם העונשים הבאים:

א. 24 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל מיום מעצרו 23.8.10 והיתרה על-תנאי, שלא יעבור במשך 3 שנים עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים.

ב. קנס כספי בסך 10,000 ₪, או 180 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים רצופים. תשלום ראשון ביום 1.2.11 ובכל 1 לכל חודש שלאחר מכן."

ב- ת"פ (שלום די') 10003-06-10 {מדינת ישראל נ' יוסף בן דוד, תק-של 2011(1), 82488 (2011)} נפסק מפי כב' השופט אבישי זבולון:

"הכרעת דין
נוכח הודאת הנאשם בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, אני מוצא אותו אשם ומרשיע אותו בעבירה של החזקה ושימוש בסם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) ו- 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג -1973.

החלטה
גיליון ההרשעות הקודמות מתקבל ומסומן ת/1.

טיעוני הנאשם מתקבלים ומסומנים נ/1.

המזכירות תסרוק המסמכים לתיק האלקטרוני.

גזר דין
הנאשם הודה והורשע בעבירה של החזקה ושימוש בסם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) ו- 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973, בכך כי ביום 12.2.09 החזיק בביתו, בירוחם סם מסוג חשיש במשקל כ-30 גרם נטו שלא לצריכה עצמית וללא היתר כדין.

הצדדים עותרים לבית-המשפט לאמץ את הסדר הטיעון אליו הגיעו, לפיו ייגזר על הנאשם מאסר על-תנאי ופסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה על-תנאי.
מתוך ר.פ. אשר הוגש וסומן ת/1 עולה כי לנאשם הרשעות קודמות בעבירות רכוש, העלבת עובד ציבור, כאשר העבירה האחרונה הינה משנת 2004 ולא נפתחו כנגד הנאשם תיקים נוספים.

הנאשם הגיש לעיון בית-המשפט מכתב וכן אישור על זכאות לגמלת הבטחת הכנסה מהמל"ל וכן אישור מידע רפואי אשר סומנו נ/1, מהם עולה כי לנאשם הכנסה זעומה ומצבו הבריאותי אינו בכי טוב.

לאור האמור לעיל, מצאתי לנכון לאמץ את ההסדר אליו הגיעו הצדדים ולפיכך הנני גוזר על הנאשם 5 חודשי מאסר על-תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה בה הורשע בתיק זה.

כמו כן הנני פוסל את הנאשם על-תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה במשך 4 חודשים, וזאת לבל יעבור במשך שנה מהיום עבירה בה הורשע בתיק זה."

ב- ת"פ (שלום עכ') 15501-01-09 {מדינת ישראל נ' חוסין שעבאן, תק-של 2011(1), 31495 (2011)} נפסק מפי כב' השופטת רונית בש:

"גזר דין
הנאשם הורשע בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה.

בהתחשב באמור לעיל, בהתחשב במצבו הרפואי של הנאשם שהינו אדם חולה, ובהתחשב בעיקר בתמונה המצטיירת למקרא תסקיר שירות המבחן, ממנו עולה כי הנאשם עובר הליך שיקומי ונקי כיום מסמים, ולאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים בפניי, הנני מחליטה לאמץ את הסדר הטיעון אשר אינו נוגד את תקנת הציבור והינו עומד במתחם הסבירות, זאת מבלי להתעלם מחומרת העבירה בתיק זה.

אשר-על-כן, ניתן בזה צו מבחן בעניינו של הנאשם לתקופה של שנה וחצי, אשר במהלכה ימשיך הנאשם את התהליך הטיפולי במסגרת היחידה העירונית לטיפול בנפגעי סמים בשפרעם, כל זאת תחת פיקוח שירות המבחן.

בנוסף, הנני מורה על הארכת המאסר על-תנאי בן ה- 10 חודשים, שהושת על הנאשם ב- ת"פ 4388/05 בבית-משפט השלום בעכו, זאת למשך שנתיים.

הנני מורה על פסילת הנאשם מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה, זאת למשך תקופה של שנה.

הנאשם פטור מהפקדת רישיון הנהיגה נוכח הצהרתו בפניי, לפיה אין ברשותו רישיון נהיגה ולא היה מעולם ברשותו רישיון נהיגה."

ב- ת"פ (שלום ר"ל) 10076-03-10 {מדינת ישראל נ' שלום עמנו, תק-של 2011(1), 51029 (2011)} נפסק מפי כב' השופט אברהם הימן:

"הכרעת דין
אני מרשיע את הנאשם על-פי הודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות החזקת סם שלא לשימוש עצמי עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

גזר דין
אני מקבל את הסדר הטיעון בהיותו סביר וראוי בנסיבות המקרה והעניין ועל-פי כל השיקולים הצריכים לגזר הדין אני קובע כי אלה העונשים שאני משית על הנאשם:

5 חודשי מאסר על-תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור עבירה על פקודת הסמים המסוכנים.

קנס בסך 300 ₪ או שבועיים מאסר תמורתו.

הקנס ישולם בשני תשלומים חודשיים שווים ורצופים, כשהראשון שבהם יהא 1.3.2011. לא ישולם אחד מן התשלומים ייאסר כאמור.

אני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לרכב מנועי, פסילה בפועל למשך שבעה חודשים.

הבהרתי לנאשם כי אם לא יפקיד רשיונו או לא יצהיר כפי המחוייב כדין, הרי אז לא יחל מירוץ הפסילה."


3. החזקת סם לצריכה עצמית - סעיף 7(ג) סיפא - רף ענישה
ב- ת"פ (שלום ת"א) 48041-11-10 {מדינת ישראל נ' אברהם אליאס, תק-של 2011(2), 10117 (2011)} עסקינן בכתב אישום מתוקן. בין הצדדים קיים הסדר טיעון לפיו הנאשם יורשע על-פי הודאתו בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים. הנאשם החזיק כמות קטנה ביותר של הרואין; עברו הפלילי של הנאשם מסתיים בשנת 1993; אין לו הרשעות מעבר לכך ואין לו תיקים פתוחים בתחום הסמים כלל.

כב' השופט אביחי דורון אישר את הסדר הטיעון וגזר על הנאשם מאסר על-תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים וחתימה על התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירה בה הורשע.

ב- ת"פ (שלום ר"ל) 30763-01-10 {מדינת ישראל נ' תומר אבחסרה, תק-של 2011(2), 10211 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום, בעבירות של החזקת סם לשימוש עצמי עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים ועבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין. בין הצדדים קיים הסדר טיעון.

כב' השופט אברהם הימן אישר את הסדר הטיעון וגזר על הנאשם מאסר על-תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים; פסילה על-תנאי לתקופה של 7 חודשים למשך 3 שנים וחתימה על התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירה בה הורשע.

ב- ת"פ (שלום יר') 37744-06-10 {מדינת ישראל נ' מחמד סביתאן, תק-של 2011(2), 12617 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו, בעבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים. בין הצדדים קיים הסדר טיעון.

כב' השופטת רבקה פרידמן-פלדמן אישרה את הסדר הטיעון וגזרה על הנאשם מאסר על-תנאי לתקופה של 14 ימים למשך 3 שנים וקנס כספי בסך 1,000 ₪.

ב- ת"פ (שלום כ"ס) 2701-09 {מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' רועי אברמוב, תק-של 2011(2), 10344 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית בניגוד לסעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים. בין הצדדים קיים הסדר טיעון. הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך מזמנו של בית-המשפט.

כב' השופט אהרן ד' גולדס אישר את ההסדר וגזר על הנאשם מאסר על-תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים ופסילה על-תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים.

ב- ת"פ (שלום חד') 51294-10-10 {מדינת ישראל נ' זיו נתנוב, תק-של 2011(2), 3134 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן, בעבירה של אחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים.

כב' השופט משה גינות גזר על הנאשם מאסר על-תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים.

ב- ת"פ (שלום ת"א) 47986-11-10 {מדינת ישראל נ' גיא שבח, תק-של 2011(2), 366 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים. הנאשם החזיק סם מסוג חשיש בכמות קטנה. בין הצדדים קיים הסדר טיעון.

כב' השופט אביחי דורון גזר על הנאשם מאסר על-תנאי לתקופה של 2 חודשים למשך 3 שנים וקנס כספי בסך 250 ₪.

ב- ת"פ (שלום ת"א) 45757-11-10 {מדינת ישראל נ' השאם אדגם, תק-של 2011(2), 10062 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בהחזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים. הנאשם החזיק כמות מזערית של סם מסוג קוקאין. בין הצדדים קיים הסדר טיעון.

כב' השופט אביחי דורון אישר את הסדר הטיעון וגזר על הנאשם מאסר על-תנאי לתקופה של 2 חודשים למשך שנתיים; פסילה על-תנאי לתקופה של 2 חודשים למשך שנתיים וחתימה על התחייבות כספית בסך 2,000 ₪.

ב- ת"פ (שלום יר') 30402-04-10 {מדינת ישראל נ' יצחק ציון עמרם, תק-של 2011(1), 182427 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בהחזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים. בין הצדדים קיים הסדר טיעון שיכלול קנס כספי ומאסר על-תנאי. הנאשם עבר טיפול בגמילה מאז האירוע המהווה רקע לכתב האישום.

כב' השופט דב פולוק אישר את הסדר הטיעון וגזר על הנאשם מאסר על-תנאי לתקופה של 2 חודשים למשך 18 חודשים וקנס כספי בסך 500 ₪.

ב- ת"פ (שלום יר') 5824-07 {מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' יוסף מושיק לוי, תק-של 2011(1), 183166 (2011)} כתב האישום תוקן בשנית. הנאשם הורשע על-פי הודאתו בהחזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים. בין הצדדים קיים הסדר טיעון.

כב' השופטת רבקה פרידמן-פלדמן אישרה את הסדר הטיעון וגזרה על הנאשם מאסר על-תנאי לתקופה של 14 ימים למשך שנתיים; קנס כספי בסך 1,000 ₪.

ב- ת"פ (שלום אי') 20613-05-10 {מדינת ישראל נ' יצחק תלבי, תק-של 2011(1), 181964 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים. הנאשם החזיק בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 24.8 גרם נטו לצריכה עצמית. הנאשם יליד שנת 1965 ולחובתו עבר בעבירות שאינן רלוונטיות.

לאור מצבו הכלכלי של הנאשם {שאין לגביו מחלוקת}; הודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה ולעובדה כי אין בעברו של הנאשם עבירות סמים קודמות – כב' השופט יואל עדן לא מצא להכביד עם הנאשם ברכיב הקנס.

כב' השופט יואל עדן גזר על נאשם מאסר על-תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שנתיים וקנס כספי בסך 750 ₪.

ב- ת"פ (שלום יר') 3745-09 {מ.י. יחידת תביעות ש"י נ' מרדכי אוקנין (עציר), תק-של 2011(1), 183995 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו ב- 2 עבירות של החזקת סמים לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים.
לאור העובדה כי הנאשם נטע בליבו של בית-המשפט את הרושם כי הוא באמת סיים עם דרך הפשע בכל צורה שהיא, והזמין על עצמו מאסר על-תנאי לתקופה ממושכת ובלתי-שגרתית, גזר כב' השופט יחזקאל ברקלי על הנאשם מאסר על-תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים ופסילה בפועל לתקופה של 12 חודשים.

ב- ת"פ (שלום ב"ש) 4993-08 {מדינת ישראל נ' ארמנד וקנין, תק-של 2011(1), 181665 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים. בין הצדדים קיים הסדר טיעון לפיו ייגזר על הנאשם מאסר על-תנאי והתחייבות כספית. הנאשם החזיק הנאשם 40 גרם חשיש לצריכה עצמית. לחובת הנאשם גיליון הרשעות קודמות מכביד לרבות בעבירות סמים והוא ריצה מאסרים בפועל, אולם העבירה הינה מלפני למעלה משלוש שנים ועבירות הסמים האחרונות בגיליון הרישום הפלילי הינן משנות התשעים.

בין השאר, בהתחשב בהודאת הנאשם שחסכה זמן שיפוטי יקר, כב' השופט אור אדם אישר את הסדר הטיעון וגזר על הנאשם מאסר על-תנאי לתקופה של 2 חודשים למשך 3 שנים וחתימה על התחייבות כספית בסך 2,500 ₪.

ב- ת"פ (שלום ת"א) 26462-10-10 {מדינת ישראל נ' יואב חנוכה, תק-של 2011(1), 169035 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים. הנאשם החזיק ברכבו 0.47 גרם קוקאין לצריכתו העצמית. הנאשם הוא אדם יליד 1967 ולחובתו שתי הרשעות קודמות בעבירות רכוש, נשק, אלימות וסמים. בעבר ריצה הנאשם 21 חודשי מאסר.

כב' השופט דניאל בארי גזר על הנאשם מאסר על-תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים; קנס כספי בסך 1,000 ₪ ופסילה על-תנאי לתקופה של 8 חודשים למשך שנתיים.

ב- ת"פ (שלום ת"א) 22266-02-11 {מדינת ישראל נ' יצחק עמר, תק-של 2011(1), 174652 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים. הנאשם החזיק כמות מזערית של חשיש. בין הצדדים קיים הסדר טיעון.

כב' השופט אביחי דורון אישר את הסדר הטיעון וגזר על הנאשם מאסר על-תנאי למשך 2 חודשים למשך שנתיים ופסילה בפועל לתקופה של 2 חודשים.

ב- ת"פ (שלום יר') 23305-06-10 {מדינת ישראל נ' עומר בן אסעד מתוולי, תק-של 2011(1), 156579 (2011)} הורשע הנאשם על-פי הודאתו בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים. בין הצדדים קיים הסדר טיעון לפיו יושת על הנאשם קנס כספי בסך 500 ₪ ומאסר על-תנאי.

בשים-לב למהות העבירה; הזמן שחלף מאז ביצועה ועד היום; סוג הסם והכמות; ההודאה וקבלת האחריות החליטה כב' השופטת ר' שלו-גרטל לאשר את הסדר הטיעון וגזרה על הנאשם מאסר על-תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שנתיים וקנס כספי בסך 500 ₪.

ב- ת"פ (שלום ב"ש) 45260-10-10 {מדינת ישראל נ' שמואל אטדגי, תק-של 2011(1), 155148 (2011)} הורשע הנאשם על-פי הודאתו בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים. הנאשם החזיק חשיש במשקל של קילוגרם אחד, מחולק ל- 16 יחידות. בין הצדדים קיים הסדר טיעון לפיו ייגזר על הנאשם עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, אשר כולל הפעלת מאסר מותנה ועונשים נוספים.

לחובת הנאשם גיליון הרשעות קודמות מכביד ובו 9 הרשעות קודמות. בין השאר הורשע הנאשם ביום 24.3.09 בעבירות של סחר בסם והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית ונדון למאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים ול- 12 חודשים מאסר על-תנאי על כל עבירת סמים שהיא פשע. מאסר על-תנאי זה הינו בר-הפעלה.

כב' השופט אור אדם קבע במקרה דנן כי העונש המוצע על-ידי הצדדים, הינו מקל מרמת הענישה הרצויה כאשר מדובר בכמות כה נכבדה של סם שלא לצריכה עצמית.

יחד-עם-זאת, לנוכח מגמת הפסיקה לאמץ הסדרי טיעון, וכיוון שמדובר במאסר נוסף מעבר להפעלת המאסר המותנה, ולנוכח תיקון כתב האישום, ראה כב' השופט אור אדם לכבד את הסדר הטיעון וגזר על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים; הפעלת מאסר על-תנאי בן 12 חודשים באופן שמחציתו תהא בחופף ומחציתו במצטבר למאסר שהוטל בתיק דנן בגין העבירה הנוכחית, כך שבסך הכל ירצה הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל {תקופה זו תמנה מיום מעצרו}; מאסר על-תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים ובתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת סמים שהיא פשע; מאסר על-תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים ובתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת סמים שהיא עוון ואיננה פשע; פסילה בפועל לתקופה של שנה; פסילה על-תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים וקנס כספי בסך 2,000 ₪.

ב- ת"פ (שלום ת"א) 15802-08-10 {מדינת ישראל נ' קרן לויצקי, תק-של 2011(1), 150912 (2011)} הורשעה הנאשמת על-פי הודאתה ב- 2 עבירות של החזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים.

בין הצדדים קיים הסדר טיעון לפיו הצדדים יעתרו במשותף לעונש של מאסר על-תנאי. התביעה תעתור להשתת קנס ופסילת רישיון נהיגה ובאת-כוח הנאשמת תעתור להתחייבות כספית.

לאחר שכב' השופטת יעל פרדלסקי ששמעה את טיעוני הצדדים – מצאה היא לנכון לאשר את הסדר הטיעון שהינו ראוי ואינו נוגד את האינטרס הציבורי ובשים-לב להודאת הנאשמת הנעדרת הרשעות קודמות, לחיסכון בזמן שיפוטי, ולעובדה שהנאשמת החלה בהליך גמילה וגזרה על הנאשמת מאסר על-תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים; חתימה על התחייבות כספית בסך 500 ₪ ופסילה בפועל לתקופה של 2 חודשים.

ב- ת"פ (שלום ב"ש) 862-09 {מדינת ישראל נ' קלי גבריאלי, תק-של 2011(1), 108128 (2011)} הורשעה הנאשמת על-פי הודאתה בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים. בין הצדדים קיים הסדר טיעון לפיו ייגזר על הנאשמת מאסר מותנה והתחייבות כספית.

הנאשמת החזיקה כ- 60 גרם קנאבוס ו- 4.5 גרם חשיש, לצריכה עצמית. הצדדים הסכימו ביניהם כי הנאשמת היתה חולה בסרטן ונסיבות אלה הביאו אותה לשימוש בסם. מאז ביצוע העבירה חלפו כמעט שלוש שנים ואין לנאשמת עבר פלילי.
בנסיבות אלה, כב' השופט אור אדם מצא לנכון לאמץ את הסדר הטיעון ולגזור על הנאשמת עונש שיהיה צופה פני עתיד: מאסר על-תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שנתיים וחתימה על התחייבות כספית בסך 3,000 ₪.

ב- ת"פ (שלום עכ') 2453-11-08 {מדינת ישראל נ' אלי טיב, תק-של 2010(4), 131869 (2010)} נפסק מפי כב' השופטת רונית בש:

"גזר דין
הנאשם הורשע בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה.

בהתחשב באמור לעיל, בהתחשב בעברו הפלילי הלא מכביד כלל ועיקר של הנאשם (ראה ת/1), בהתחשב במהות העבירה המיוחסת לנאשם, כמו גם בסוג הסם במקרה דנן ובכמותו (סם מסוג חשיש במשקל של כ- 12 גרם), וכן בהתחשב באמור בתסקיר המשלים שהוגש לתיק זה לפיו כל תוצאות בדיקות השתן שנערכו לנאשם נמצאו ללא שרידי סמים כלשהם, הנני מחליטה לאמץ את הסדר הטיעון אשר אינו נוגד את תקנת הציבור והינו עומד במתחם הסבירות.

אשר-על-כן, אני דנה את הנאשם למאסר על-תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא - כי לא יעבור עבירה בה הורשע, ויורשע בגינה.

הנני מורה לנאשם לחתום היום על התחייבות כספית בסך 2,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתם, להימנע למשך שנתיים מביצוע עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

במידה שלא תיחתם ההתחייבות הכספית, כאמור לעיל, יאסר הנאשם למשך 7 ימים.

נוכח הטעמים לקולא הנ"ל, ובמיוחד נוכח נקיונו המוחלט של הנאשם מסמים, כפי שעולה מתסקירו המשלים של שירות המבחן, וכן נוכח העובדה שהנאשם זקוק לרישיון הנהיגה שלו לצורכי עבודתו (ראה נ/1), הנני מבכרת שלא לפסול את הנאשם מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 24578-01-10 {מדינת ישראל נ' גיא ויקטור לגזיאל, תק-של 2010(4), 138080 (2010)} נפסק מפי כב' השופט דניאל בארי:

"הכרעת דין
בהתחשב בהודאתו של הנאשם בעובדות כתב האישום הנני מרשיע אותו בעבירה של החזקת סם לשימוש עצמי עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח משולב), התשל"ג-1973.

גזר דין
הנאשם הורשע על-פי הודאתו כי בחודש אוגוסט 2007 החזיק ברשותו כמות קטנה של חשיש לצריכה עצמית.

הנאשם הוא אדם יליד 1972, לחובתו הרשעה אחת בגין סחר בסמים והוא מרצה כעת מאסר בעבודות שירות.
לאחר שבחנתי את הנסיבות, אני גוזר על הנאשם 5 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים.

אני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 6 חודשים, הפסילה תהיה על-תנאי לשנתיים והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 1566-08-10 {מדינת ישראל נ' מוסא אלמצארוה, תק-של 2010(4), 104297 (2010)} נפסק מפי כב' השופטת יעל פרדלסקי:

"הכרעת דין
על יסוד הודאת הנאשם בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, אני מרשיעה אותו בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

גזר דין
במסגרת הסדר טיעון הורשע הנאשם, עלֿֿפי הודאתו, כמפורט בהכרעת הדין.

עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם מייחסות לנאשם כי ביום 9.9.09 החזיק ברח' פיקוס ביפו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 5.4 גרם נטו, לצריכתו העצמית ושלא כדין.

באי-כוח הצדדים עתרו לכבד הסדר טיעון לפיו יעתרו במשותף לעונש של מאסר על-תנאי, התביעה תעתור להטלת קנס וב"כ הנאשם תעתור להתחייבות.

לאחר ששמעתי את נימוקי ב"כ הצדדים להסדר הטיעון ועיינתי בגיליון הרשעות קודמות של הנאשם, מצאתי כי הסדר הטיעון ראוי ואינו נוגד את האינטרס הציבורי בשים-לב לכמות הסם המסוכן, סוג הסם המסוכן, הודאת הנאשם והחיסכון בזמן שיפוטי.

לאחר ששקלתי את בקשת ב"כ הנאשם שלא להטיל על הנאשם קנס, מצאתי, בהתחשב בכמות הסם המסוכן, בסוג הסם המסוכן ובעובדה שלא נפתחו לנאשם תיקים חדשים, שלא להטיל על הנאשם קנס ואני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 3 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור על כל עבירה על-פי פקודת הסמים המסוכנים.

ב. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 500 ש"ח לא יאוחר מהיום בשעה 13:00, להימנע במשך שנתיים מלעבור על העבירה בה הורשע. לא תיחתם ההתחייבות, ייאסר ליומיים."

ב- ת"פ (שלום חד') 2047-07 {מ.י. תביעות חדרה -משטרת ישראל נ' יוסף גבארין, תק-של 2010(4), 99249 (2010)} נפסק מפי כב' השופט משה גינות:

"גזר דין
(לנאשם 1)
1. הנאשם, יוסף ג'בארין, הורשע על-פי הודאתו בעבירות של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.
2. אין מחלוקת כי ביום 14.7.07 בשעה 21:20 או בסמוך לכך, באום אל פחם, בכביש שירות לכיוון מי עמי, במהלך פעילות משטרתית, נמצא הנאשם כשהוא מחזיק בסם מסוכן מסוג חשיש, במשקל כולל של 2.45 גרם נטו, וזאת ללא היתר כדין וללא רישיון מאת המנהל.

באותו מעמד ובנסיבות המפורטות לעיל, החזיק הנאשם בסכין שלא כדין, מחוץ לתחום ביתו או חצריו, בכך שאחז בידו בסכין מתקבעת בעלת להב באורך של כ- 10 ס"מ, זאת מבלי שיש בידו להוכיח כי למטרה כשרה החזיקה.

3. בישיבת יום 11.2.10 הנאשם הודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום.

עניינו של הנאשם נשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן לעניין העונש.

4. ביום 28.4.10 הוגש תסקיר קצין מבחן, ממנו עולה כי המדובר בנאשם בן 29, נשוי ואב לשתי בנות קטנות. הנאשם סיים 8 שנות לימוד, התקשה בלימודיו ונטה להיעדר ובעקבות זאת נשר מספסל הלימודים. הוא החל לעבוד בגיל צעיר יחסית עם אחיו בריצוף, לאחר מכן עזב לתל-אביב והחל לעבוד בעבודות מזדמנות, ושם מתוך סקרנות ורצון להתנסות בחוויות חדשות החל להשתמש בסמים ולצרוך אלכוהול.

הנאשם ציין בפני שירות המבחן כי מאז שהתחתן הוא עובד באופן קבוע אצל קבלן שיפוצים ומכלכל את משפחתו, וציין כי בחודשים האחרונים חדל משימוש בסמים לאחר שהבין, לדבריו, את ההשלכות המזיקות של הסמים על חייו ועל תפקודו. יחד-עם-זאת הנאשם גילה גישה אינדבידואליסטית של יכולת להסתדר בכוחות עצמו וסירב להשתלב בהליך טיפולי בהתאם לצרכיו. להערכת שירות המבחן, בשל תפיסה זו של הנאשם ומרכיבי אישיותו, הוא נמצא בסיכון לחזור להשתמש בסמים ולבצע עבירות.

בהתייחס לעבירות נשוא תיק זה, הנאשם הודה ולקח אחריות על ביצוען. הנאשם הסביר כי החזיק בסם לצורך שימושו העצמי ובהתייחס לסכין שלל כל כוונה להשתמש בה לרעה וציין כי החזיק בה לחיתוך דברים שונים.

בסופו של דבר נוכח חוסר יכולת או רצון מצד הנאשם לשינוי כוללני מצידו, שירות המבחן לא בא בכל המלצה.

5. ב"כ המאשימה, בעתירתו לעונש, דרש למצות את הדין עם הנאשם נוכח הרשעותיו הקודמות הרבות, בין היתר בעבירות שוד מזוין, סמים ואלימות כלפי שוטרים, וכן נוכח העבירות בהן הורשע בתיק זה. ב"כ המאשימה טען כי הנאשם לא נרתע מלבצע את העבירות נשוא תיק זה הגם שתלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי בן

6 חודשים שניתן במסגרת ת"פ 1052/06 (שלום חדרה). ב"כ המאשימה הפנה גם לתסקיר שירות המבחן שהינו לדבריו שלילי ביותר וכי הסיכוי לשיקומו של הנאשם הינו אפסי, והסיכוי להישנות מעשיו גבוהה. עוד טען ב"כ המאשימה כי הנאשם ריצה בעבר עונש מאסר בן 45 חודשים ולא למד את לקחו.

לפיכך, ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם מאסר בפועל, להפעיל את המאסר המותנה במצטבר, מאסר על-תנאי וקנס וכן ליתן צו להשמדת המוצגים.

6. ב"כ הנאשם, בטיעוניו, ביקש לשים דגש על נסיבותיו האישיות של הנאשם וטען כי עד לשנת 2007, שנה בה בוצעו העבירות נשוא תיק זה, הנאשם היה בתקופה האפלה של חייו וביצע עבירות ושילם עליהן את המחיר בכך שישב מאחורי סורג ובריח תקופות ארוכות, אולם מאז שהנאשם התחתן (בשנת 2008) הוא החליט לשקם את עצמו ולא נפתח נגדו אף לא תיק אחד. לנאשם יש 2 בנות קטנות והוא החליט להיות איש משפחה אחראי והחליט לשקם את עצמו ולגמול את עצמו מסמים. לטענת ב"כ הנאשם, סירובו של הנאשם להשתתף בתוכנית שיקומית נעוצה בכך שעצם השתתפות בתוכנית כזו פוגעת בביטחונו העצמי של הנאשם שהוא יכול ומסוגל לשקם את עצמו. לאור האמור, עתר ב"כ הנאשם להאריך את התנאי הקודם שהושת על הנאשם במסגרת תיק 1052/06 (שלום חדרה) ולא להפעילו.

7. כאמור, הנאשם הורשע בעבירת החזקת סכין וכן בעבירה של החזקת סם לשימוש עצמי, סם מסוג חשיש במשקל 2.45 גרם נטו.

רבות נאמר אודות הנזק הנגרם לחברה כולה מהתמכרות יחידים בחברה לסמים. אין ספק שעל בתי-המשפט לתרום תרומתם המכרעת במלחמת החומרה שעושים כולם בנגע הסמים. מלחמה זו מחייבת הטלת עונשים קשים ומרתיעים. (ראה, ע"פ 966/93 אמזלג נ' מדינת ישראל, תק-על 95(4), 176 (1995)).

הסנגור טען כי עסקינן בסם מסוכן "קל" וביקש להתחשב בקביעת העונש. בית-המשפט העליון הדגיש לא אחת, כי יש להטיל עונשים כבדים על מי שנותן ידו בסם, גם כאשר מדובר בסמים "קלים", כדוגמת החשיש, ראה בעניין זה ע"פ 8361/05 פריד עזאם ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(1), 1866 (2007).

גם ביחס לעבירה של החזקת סכין, לא אחת נפסק כי אינה ממין העבירות שיש להקל ראש בחומרתן ויש להילחם בתופעה זו. לא אחת, עמד בית-המשפט על החומרה היתרה הטמונה בהחזקת סכין למטרה לא כשרה עת צויין כי עצם נשיאת סכין מצביעה על הסכנה לציבור הנובעת מ"תרבות הסכין" אשר התפשטה בחברה למימדים חסרי תקדים (ראה: רע"פ מוחמד מרג'אהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

ולענייננו-


8. כאמור, המדובר בנאשם בן 29, נשוי ואב לשתי בנות שהקטנה מביניהן נולדה לפני חודשיים. לנאשם עבר פלילי בגין עבירת שוד מזוין משנת 2001, עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית משנת 2005 ועבירה של תקיפת שוטרים משנת 2005. לטענת הנאשם, הוא הפסיק לחלוטין את צריכת הסמים והסתבכות בפלילים מאז שנישא בשנת 2008, זאת ביוזמתו, מאחר וחש כי הסמים פגעו בו.

התסקיר אשר הוגש בעניינו של הנאשם מגולל בפנינו את עברו של הנאשם ושרשרת חייו. המדובר באדם צעיר, נשוי ואב לשתי בנות קטנות והמנסה לנהל אורח חיים יציב.

כאן המקום לציין, כי לא אחת נפסק כי בית-המשפט אינו כבול להמלצתו של שירות המבחן שהינה בגדר המלצה ותו לא, ברצותו יכול לאמצה, לאמץ חלקים ממנה ו/או לדחותה. יחד-עם-זאת, המלצת שירות המבחן הינה רלוונטית ועל בית-המשפט לתת לה את המשקל היחסי הנכון.

אין ספק, כי על בית-המשפט לצקת אל תוך תבנית הפסיקה אשר הותוותה על-ידי בית-המשפט העליון את הנסיבות האישיות הספציפיות של הנאשם וכן את עובדות כתב האישום ורק לאחר מכן יוכל הוא להגיע אל התוצאה הנכונה בנסיבות העניין.
אין דינו של נאשם שהודה וחסך זמן שיפוטי יקר כדינו של זה אשר התכחש מביצוע העבירות, ניהל משפט סרק והורשע בסופו של יום. אין דינו של נאשם אשר לא נטל אחריות והטיל את האשמה על אחרים כדינו של זה אשר הביע חרטה כנה והבטיח כי מעשיו לא יישנו בעתיד.

הנאשם בעניינינו, הודה, נטל אחריות, חסך זמן שיפוטי יקר, אמנם התסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם לא בא בהמלצה, אך עולה ממנו כי מאז שהנאשם נישא (בשנת 2008) הוא עובד בעבודה קבועה וחדל להשתמש בסמים.

9. נוכח כל האמור ולאחר ששקלתי השיקולים לחומרא ולקולא, הריני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. אני מורה על חידוש המאסר על-תנאי בן 6 חודשים אשר ניתן במסגרת 1052/06 של בית-משפט השלום בחדרה וזאת לתקופה של שנתיים נוספות מהיום.

ב. אני מורה על הפעלת ההתחייבות ע"ס 2000 ₪ שניתנה במסגרת ת"פ 1052/06 של בית-המשפט שלום חדרה. הנאשם ישלם את סך 2000 ₪ בתוך 150 יום מהיום.

ג. אני מורה לנאשם לשלם קנס בסך 1500 ₪ בתוך 120 יום מהיום."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 39314-09-10 {מדינת ישראל נ' נריה רפאלוב, תק-של 2010(4), 46552 (2010)} נפסק מפי כב' השופטת יעל פרדלסקי:

"הכרעת דין
על יסוד הודאת הנאשם בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, אני מרשיעה אותו בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

גזר דין
הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום, כמפורט בהכרעת הדין.

עובדות כתב האישום מייחסות לנאשם כי בתאריך 30.12.09 החזיק ברח' שד' הילד 1 ברמת גן, סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 11.23 גרם נטו לצריכתו העצמית ושלא כדין וכן בביתו ברח' ההרדוף החזיק סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 0.10 גרם נטו, לצריכתו העצמית ושלא כדין.

ב"כ המאשימה עתרה בטיעוניה לעונש להטיל על הנאשם מאסר על-תנאי, קנס ופסילת רישיון נהיגה, ב"כ הנאשם עתרה, בהתחשב בהודאת הנאשם, הנעדר הרשעות קודמות, להסתפק במאסר על-תנאי מתון ולא להטיל על הנאשם קנס ולהסתפק בהתחייבות.

לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים לעונש ושקלתי את מכלול השיקולים, מצאתי, בהתחשב בהודאת הנאשם, יליד 1979, הנעדר הרשעות קודמות, סוג הסם המסוכן וכמות הסם המסוכן, שלא להטיל על הנאשם קנס ואני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 3 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של 3 שנים שלא יעבור על כל עבירה על-פי פקודת הסמים המסוכנים.

ב. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 500 ש"ח לא יאוחר מהיום בשעה 13:00 להימנע במשך שנתיים מלעבור על העבירה בה הורשע.

ג. 2 חודשי פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 49344-08-10 {מדינת ישראל נ' נביל באהו, תק-של 2011(1), 13396 (2011)} נפסק מפי כב' השופטת יעל פרדלסקי:

"הכרעת דין
על יסוד הודאת הנאשם בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, אני מרשיעה אותו בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

גזר דין
במסגרת הסדר טיעון הורשע הנאשם, על-פי הודאתו, כמפורט בהכרעת הדין.

באי-כוח הצדדים עתרו לכבד הסדר טיעון לפיו יושת על הנאשם עונש של מאסר על-תנאי, התביעה תטען לקנס וב"כ הנאשם תטען להתחייבות.

לאחר ששמעתי את נימוקי ב"כ הצדדים להסדר הטיעון ועיינתי בגיליון הרשעות קודמות של הנאשם, מצאתי כי הסדר הטיעון ראוי ואינו נוגד את האינטרס הציבורי בשים-לב להודאת הנאשם, לחיסכון בזמן שיפוטי, לחלוף הזמן ולנסיבותיו האישיות של הנאשם.
לפיכך אני מכבדת את הסדר הטיעון ולאחר ששקלתי את נסיבותיו האישיות של הנאשם מצאתי שלא להטיל על הנאשם קנס ואני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 4 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור על כל עבירה על-פי פקודת הסמים המסוכנים.

ב. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 500 ש"ח לא יאוחר מהיום בשעה 13:00 להימנע במשך שנתיים מלעבור על העבירה בה הורשע. לא תיחתם ההתחייבות, ייאסר ליומיים."

ב- ת"פ (שלום פ"ת) 28264-02-10 {מדינת ישראל נ' דני פליישר, תק-של 2011(1), 14224 (2011)} נפסק מפי כב' השופטת ליה לב און:

"הכרעת דין
אני מרשיעה את הנאשם על-פי הודייתו במסגרת הסדר ולאחר שהוסבר לו כי בית-המשפט אינו כבול להסדר, בעבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג-1973, עבירה מיום 15.9.09, כאשר בשעת בוקר נמצא מחזיק בכיס מכנסיו חשיש במשקל 1.01 גרם נטו ללא היתר כדין.

גזר דין
הנאשם הודה בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום שבפני, החזקת סם מסוכן, חשיש במשקל 1.01 גרם נטו, במסגרת הסדר טיעון, עבירה מיום 15.9.09.

עתירת הצדדים הינה להטלת מאסר מותנה והתחייבות.
לנאשם הרשעות קודמות מאז 1997 ועד 2005, ונשפט לאחרונה בספטמבר 2005.

על-פי טיעוני הצדדים, סביר כי בחר בדרך אחרת, עובד ותורם לחברה בדרכו.

בנסיבות אלו, מוצאת אני להטיל עליו 4 חודשי מאסר אותם לא ייישא אלא אם תוך 3 שנים מהיום יחזור ויעבור על העבירה בה הורשע.

כמו כן יחתום על התחייבות בגובה 2000 ₪, תנאיה כפי התנאי שהוטל, ואם לא תחתם ירצה 4 ימי מאסר."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 10287-11-10 {מדינת ישראל נ' ג'ורג' רפידי, תק-של 2011(1), 13367 (2011)} נפסק מפי כב' השופטת יעל פרדלסקי:

"הכרעת דין
על יסוד הודאת הנאשם בכל העובדות הנטענות בכתב האישום המתוקן, אני מרשיעה אותו בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

גזר דין
במסגרת הסדר הטיעון הורשע הנאשם, על-פי הודאתו, כמפורט בהכרעת ֿהדין.

באי-כוח הצדדים עתרו לכבד הסדר טיעון לפיו יעתרו במשותף להטלת עונש של מאסר על-תנאי. התביעה תעתור להשתת קנס ופסילת רישיון נהיגה וב"כ הנאשם יעתור להטלת התחייבות ופסילת רישיון נהיגה על-תנאי.


לאחר ששמעתי את נימוקי ב"כ הצדדים להסדר הטיעון ועיינתי בגיליון הרשעות קודמות של הנאשם, מצאתי כי הסדר הטיעון ראוי ואינו נוגד את האינטרס הציבורי בשים-לב לתיקון בכתב האישום, הודאת הנאשם, החיסכון בזמן שיפוטי ולנסיבותיו האישיות של הנאשם.

לפיכך אני מכבדת את הסדר הטיעון ולאחר ששקלתי את נסיבותיו האישיות של הנאשם, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 3 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של שנים והתנאי הוא שלא יעבור על כל עבירה על-פי פקודת הסמים המסוכנים.

ב. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 500 ש"ח לא יאוחר מהיום בשעה 13:30 להימנע במשך שנתיים מלעבור על העבירה בה הורשע. לא תיחתם ההתחייבות ייאסר ליומיים.

ג. 2 חודשי פסילת רישיון נהיגה בפועל מהיום מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 59266-10-10 {מדינת ישראל נ' ציון גזלקופי, תק-של 2011(1), 9402 (2011)} נפסק מפי כב' השופטת יעל פרדלסקי:

"הכרעת דין
על יסוד הודאת הנאשם בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, אני מרשיעה אותו בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

גזר דין
במסגרת הסדר טיעון הורשע הנאשם, על-ֿפי הודאתו, כמפורט בהכרעת הדין.

באי-כוח הצדדים עתרו לכבד הסדר טיעון לפיו יושת על הנאשם עונש של מאסר על-תנאי והתחייבות.

לאחר ששמעתי את נימוקי ב"כ הצדדים להסדר הטיעון ועיינתי בגיליון הרשעות קודמות של הנאשם, מצאתי כי הסדר הטיעון ראוי ואינו נוגד את האינטרס הציבורי בשים-לב להודאת הנאשם, לחיסכון בזמן שיפוטי ולנסיבותיו האישיות.

לפיכך אני מכבדת את הסדר הטיעון וגוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 3 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור על כל עבירה על-פי פקודת הסמים המסוכנים.

ב. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 500 ש"ח לא יאוחר היום בשעה 13:00 להימנע במשך שנתיים מלעבור על העבירה בה הורשע. לא תיחתם ההתחייבות ייאסר ליומיים."

ב- ת"פ (שלום ר"ל) 12571-03-10 {מדינת ישראל נ' מרדכי-אלי צברי, תק-של 2011(1), 8270 (2011)} נפסק מפי כב' השופטת עירית וינברג-נוטוביץ:

"הכרעת דין
אני מרשיעה את הנאשם על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

גזר דין
הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום, יורשע ולעונש יעתרו במשותף להשית עליו מאסר על-תנאי שהמאשימה תבקש לגזור עליו גם קנס כספי ופסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה בפועל והסנגורית תבקש להשית עליו התחייבות ופסילה על-תנאי.

על-פי כתב האישום ביום 4.6.09 החזיק הנאשם בביתו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כ- 1.13 גרם ולפיכך הורשע בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית.

הנאשם יליד 1973 - לחובתו עבר מכביד, עיקרו, משנים עברו. שתי הרשעותיו האחרונות הם בגין עבירות רכוש שבוצעו בשנת2006 ועבירה של הסעת שב"ח משנת 2008.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר על-תנאי למשך 3 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה על פקודת הסמים המסוכנים תוך שלש שנים מהיום.


2. קנס בסך 500 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם בשני תשלומים שווים ורצופים ביום 1.3.11 וביום 1.4.11.

3. פסילה על-תנאי מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 4 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה על פקודת הסמים המסוכנים תוך שלש שנים מהיום."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 11302-06-10 {מדינת ישראל נ' אמיר עבד אל גני, תק-של 2011(1), 10628 (2011)} נפסק מפי כב' השופטת יעל פרדלסקי:

"הכרעת דין
על יסוד הודאת הנאשם בכל העובדות הנטענות בכתב האישום המתוקן, אני מרשיעה אותו בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

גזר דין
במסגרת הסדר הטיעון הורשע הנאשם, על-ֿפי הודאתו, בעובדות כתב אישום מתוקן, כמפורט בהכרעת הדין.

באי-כוח הצדדים עתרו לכבד הסדר טיעון לפיו יושת על הנאשם עונש של מאסר על-תנאי והתחייבות.

לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בגיליון הרשעות קודמות של הנאשם ממנו עולה כי לנאשם אין הרשעות קודמות בעבירות סמים מצאתי כי הסדר הטיעון ראוי ואינו נוגד את האינטרס הציבורי בשים-לב להודאת הנאשם, לחיסכון בזמן שיפוטי, כמות הסם המסוכן וסוג הסם המסוכן.
לפיכך אני מכבדת את הסדר הטיעון וגוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 3 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור על כל עבירה על-פי פקודת הסמים המסוכנים.

ב. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 500 ש"ח לא יאוחר מהיום בשעה 15:00 להימנע במשך שנתיים מלעבור על העבירה בה הורשע. לא תיחתם ההתחייבות ייאסר ליומיים."

ב- ת"פ (שלום ת"א) 7918-07 {מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' דוד דגמי, תק-של 2011(1), 13702 (2011)} נפסק מפי כב' השופט חנן אפרתי:

"הכרעת דין
(לנאשם 8)
בהסתמך על הודאת הנאשם, אני מרשיע אותו בכל שיוחס לו בכתב האישום המתוקן, בעובדות ובהוראת החיקוק, קרי בביצוע עבירה של החזקת סם מסוכן (לצריכה עצמית), עבירה על הוראת סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

גזר דין
(לנאשם 8)
בפניי נאשם יליד 1980 עם עבר פלילי ישן, נאשם שהודה במסגרת הסדר טיעון בכל שיוחס לו בכתב האישום, תסקיר בעניינו חיובי, מצביע על הליך שיקומי אפקטיבי אותו עובר הנאשם ומתמיד בו. לכן הענישה הצופה פני עתיד בנסיבות אלה סבירה, הוגנת ותורמת לטובת הציבור.

אשר-על-כן ובשל כל אלה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 7 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים החל מהיום על כל עבירת סם.

ב. הנאשם יחתום על התחייבות כספית וקנס על-תנאי בסך 20,000 ₪ להימנע במשך 24 חודש מהיום מביצוע כל עבירת סם. אם יסרב לחתום ייאסר ל- 4 חודשים."