botox

הטיה

סעיף 16 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"16. הטיה
(א) סם מסוכן שהובא לישראל במעבר, לא יגרום אדם להטייתו למקום יעוד שאינו המקום שאליו נשגר מתחילה, אלא על-פי היתר הטיה.
(ב) סם במעבר, שיש עמו היתר ייצוא או היתר הטיה מאת רשות מוסמכת של ארץ חוץ, יראו את ארץ היעוד לפי האמור בהיתר כארץ אשר אליה נשגר הסם מתחילה."

סעיף 19 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"19. סייג
הוראות סעיפים 15 עד 18 לא יחולו על -
(1) סם מסוכן במעבר בדואר.
(2) סם מסוכן במעבר בכלי טיס העובר בשמי ישראל ואינו נוחת בה;
(3) כמות של סם מסוכן היכולה להיות, בתום-לב ובסבירות, חלק מן המלאי הרפואי של כלי שיט או כלי טיס."
גם עבירת ההטיה הינה עבירה התנהגותית של מחשבה פלילית. בתור שכזו מונה היסוד העובדתי שבה שני מרכיבים: "המעשה" {גרם ההטיה} וה"נסיבות" {"סם מסוכן" ש"הובא לישראל במעבר", "לארץ יעד"} ואילו היסוד הנפשי הדרוש להרשעה מצטמצם ל"מודעות" כלפי טיב המעשה והתקיימות הנסיבות {י' קדמי על פקודת הסמים המסוכנים (התשס"ז-2007), 228}.

במידה והיה הסם המסוכן מלווה בהיתר ייצוא או היתר הטיה של רשות מוסמכת של ארץ חוץ – יראו את "ארץ היעד" הנקובה באותו היתר כארץ היעד אליו הופנה הסם מלכתחילה {ראה לעניין זה סעיף 16(ב) לפקודת הסמים המסוכנים}. במידה ולא היה הסם המסוכן מלווה בהיתר כאמור – יהא על התביעה להוכיח את היעד "המקורי" {י' קדמי, שם, 228}.

אשר לידיעת הנאשם, חל הכלל לפיו אין מרשיעים בעבירה כזו, אלא-אם-כן הוכח שהנאשם "ידע" שהמדובר בסם מסוכן ו"ידיעה" כאמור ניתנת להוכחה בכל אחת מדרכי ההוכחה הכשירות לרבות בראיות נסיבתיות {י' קדמי, שם, 229}.

נטל ההוכחה להוכיח את הפטור הקבוע בסעיף 16(א) לפקודת הסמים המסוכנים {"אלא על-פי היתר סטיה"} רובץ על הנאשם ואין לראות את הסייג כיסוד שלילי של העבירה שהוכחתו על התביעה {י' קדמי, שם, 229}.

על-פי סעיף 19 לפקודת הסמים המסוכנים, נאשם המואשם בעבירה לפי אחד הסעיפים 15 עד 18 לפקודת הסמים המסוכנים, יכול, איפוא, לטיעון להגנתו, כי מתקיימת התשתית הדרושה ליישום הוראות סייג מן הסייגים הקבועים בסעיף 19 לפקודת הסמים המסוכנים. י' קדמי גורס בספרו {שם, בעמ' 227} כי התביעה היא הנושאת בנטל השכנוע, שהוראות סעיף 19 לפקודת הסמים המסוכנים אינן חלות לגבי האישום, באופן שהנאשם יהנה מן הספק בהקשר זה.