botox

תיווך בין בתמורה ובין שלא בתמורה

סעיף 14 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"14. תיווך
לא יתווך אדם - בין בתמורה ובין שלא בתמורה - בפעולה אסורה לפי סעיף 13."

עבירת התיווך בעסקה לסחר בסם מסוכן, קיבלה משנה תוקף בתיקון פקודת הסמים המסוכנים משנת 1971, שאז ביקש המחוקק לראות בעבירת התיווך, בין אם בתמורה ובין שלא בתמורה - כפעולה אסורה.

הן המחוקק והן בתי-המשפט רואים בפעולת התיווך כחלק משרשרת הפצת הסם בקרב הציבור ולפיכך פעולה אסורה היא, שיש להוקיעה בדרך של הטלת עונשים ראויים.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף, כאשר מדובר בהפצת סם ההרואין, הנקרא גם "סם המוות" {ת"פ (שלום ק"ג) 1645/02 מדינת ישראל נ' דולוגוב סרגיי, תק-של 2002(4), 19085 (2002)}.

נבהיר כי עצם העברת הסם לאחר הוא נושא האיסור, ומשמעה העברת החזקה והשליטה בסם מאחד לשני. סעיף 14 לפקודת הסמים המסוכנים קובע איסור על תיווך בעסקת סמים ואין נפקא מינה אם התיווך נעשה בחינם או נעשה בשכר.

אם כן, הכלל הוא כי כרגיל, מוטב לייחס לנאשם תיווך בלבד כל אימת שתפקידו היה בעיקרו כזה. המחוקק מתייחס לעבירת התיווך באותה מידת חומרה כמו למי שעוסק בסחר לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים.

בסופו של דבר נמדדת חומרת המעשה בכל מקרה על-פי נסיבותיו המיוחדות. יש לעיתים סחר, שנסיבותיו קלות יחסית, ויש תיווך שחומרתו רבה, ולהיפך {ראה ע"פ 360/80 אפנג'ר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1), 228, 232 (1980)}.

ב- ע"פ 360/80 {מדינת ישראל נ' יעקב אפנג'ר, פ"ד לה(1), 228 (1980)} קבעה כב' השופטת מ' בן-פורת כיכדי להחיל על מקרה מסויים את סעיף 14 לפקודת הסמים המסוכנים, די בעובדה שבשום שלב לא עבר הסם של המוכרים לבעלותו או לשליטתו של המשיב, שכן מקפלת בתוכה פעולת התיווך תמיד, או לפחות כמעט תמיד, גם סיוע מסויים לאחד הצדדים, או לשניהם גם יחד {ראה גם ת"פ (שלום אשד') 1536/05 מדינת ישראל נ' איגור מולודצקי, תק-של 2007(2), 20870, 20892 (2007)}.

זאת ועוד. ייתכן, כמובן, מקרה חריג, שבו סביר להאשים אדם בשידול המוכרים או בסיוע להם, אולם אז, מן הראוי, שהדבר ימצא ביטוי בכתב האישום, כדי שהנאשם יידע מה האשמה שבפניה עליו להתגונן.

כאמור התביעה ייחסה למשיב מכירת סם לשוטר הסמוי {יחד עם שניים אחרים} ולא שידול או סיוע למוכרים. מכל מקום, כרגיל, מוטב לייחס לנאשם תיווך בלבד כל אימת שתפקידו היה בעיקרו כזה.
זאת ועוד. ה"מתווך" המובהק הינו זה המקשר בין קונה למוכר, מבלי לקיים מגע עם הסם נשוא התיווך. אולם מקום שמתקיים מגע שכזה, אפשר שיורשע ה"מתווך" בהחזקת הסם, או בסחר בו, או באספקתו, או בביצוע כל עסקה אחרת והכל לפי טיבו ואופיו של המגע עם הסם ומטרת המגע.

המתווך "הקלאסי" הינו איש ביניים, אשר פעולותיו ממוקדות בהפגשת הצדדים לעסקה, מבלי שהינו לוקח חלק ממשי במימושה, מבלי שתהא לו "זיקת שליטה" ישירה ביחס לסם, ומבלי שיקיים "מגע" עם הסם {י' קדמי על פקודת הסמים המסוכנים - הדין בראי הפסיקה (מהדורה מעודכנת, התשנ"ז-1977), 166; ע"פ 360/80 מדינת ישראל נ' אפנג'ר, פ"ד לה(1), 228 (1980)}.

עבירות הסחר בסם, והתיווך בכלל זה, הן העבירות שגורמות נזק רב לציבור וברגיל מן הראוי לענוש את החוטאים בהן באופן מחמיר ומרתיע.

לעיתים תכופות, מעלה ההגנה טענה לפיה סוכן המשטרה פעל כסוכן מדיח.

לעניין זה נציין כי על-פי הפסיקה טענת "סוכן מדיח" אינה כזו המעניקה פטור מאחריות פלילית, אלא, יכולה להשליך על מרכיב העונש שיושת על נאשם ובשים-לב כי הפעלתו של סוכן משטרה סמוי הוכרה זה מכבר בתור כלי נשק הכרחי ולגיטימי במלחמה נגד הפשע החמור בכלל ונגד נגע הסמים בפרט ואולם עם זאת הובהר תמיד, כי יש להציב לאמצעי זה גבולות סבירים {ראה לעניין זה ע"פ 470/83 משה מורי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(1), 1 (1985)}.

נדגיש כי אל לה למשטרה להצמיד סוכן מדיח לאדם, אלא-אם-כן יש בידיה מידע אמין, המחשיד אותו כמי שנוהג לבצע פשעים חמורים והמשטרה משוכנעת כי רק על-ידי הפעלת הסוכן ניתן להשיג את הראיות הדרושות כנגדו {ראה לעניין זה ע"פ 470/83 משה מורי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(1), 1, 5 (1985); ת"פ (שלום ב"ש) 4422/08 מדינת ישראל נ' סויסה אברהם, תק-של 2009(3), 39757, 39758 (2009)}.

על-פי הפסיקה שידול על-ידי סוכן משטרתי אינו שולל את אחריותו הפלילית של אדם, גם אם המשודל היה אדם תמים ושומר חוק. יחד-עם-זאת, מעורבותו של סוכן משטרתי מחייבת הקלה משמעותית בעונש מטעמים שבצדק וככל שמפתה יותר, כן יש להקל יותר {י' קדמי על הראיות - הדין בראי הפסיקה, חלק ראשון, 426}.

בנוסף, אסור שהפעלת הסוכן תשמש פיתוי והדחק שיש בהן כדי להשחית אדם חף מפשע ולהביא לידי ביצוע עבירה שאחרת לא היתה מבוצעת כלל. יש משום פגם בהפעלת לחץ ושכנוע מוגזמים על-מנת לשדל את החשוד לבצע את העבירה. בהקשר זה פעילותו של הסוכן המדיח תוקע במילים חריפות ועל הנאשם המודח ייגזר, בדרך-כלל, עונש קל ואפילו סמלי בלבד {י' קדמי על הראיות - הדין בראי הפסיקה, חלק ראשון, 424}.

ב- ת"פ (שלום ת"א) 19033-10-09 {מדינת ישראל נ' רוני אלחרר ואח', תק-של 2011(1), 29916, 29919 (2011)} קבע כב' השופט בני שגיא כי במקרה דנן, הנאשם לא הוגדר כיעד, והסוכן הכירו באקראי, וראה בו כמי שיכול להובילו למטרה לשמה הופעל - הפללת סוחרי סמים. כמו-כן, נדונה השאלה האם פעולותיו של הנאשם יש בהן כדי להקים את יסודות עבירת התיווך.

ניתוח עובדתי של פעולות הסוכן אינו מאפשר קבלת טענת ההגנה כי הסוכן הדיח את הנאשם לתווך בעסקת הסמים בינו לבין אלחרר. הסוכן אומנם התעניין ברכישת סמים באוזני הנאשם, אבל היה זה הנאשם שהצביע על אלחרר באותו הקשר ותייג אותו כמי שעוסק סמים {דהיינו - יהיה בידו לספק את הסחורה לסוכן}.

בנוסף, היה זה הנאשם שאף נתן לאלחרר "אישור" בדבר אופיו של הסוכן והיותו "חבר", וזאת בטלפון וללא נוכחות הסוכן.

פעילות הסוכן לא חרגה מגבולות סבירים ולגיטימיים, ולנאשם נותרה יכולת הבחירה. "הלחץ שהפעיל הסוכן על הנאשם", הסתכם, לגרסת הנאשם, בכך כי הסוכן ביקש ממנו 4-3 פעמים את הטלפון של אלחרר.

בית-המשפט התרשם כי הנאשם פעל כפי שפעל במסגרת אותה חברות מתגבשת עם הסוכן, ולא כתוצאה מלחץ שהפעיל עליו הסוכן, מה גם שאין בנסיבות שתוארו על-ידי הנאשם כדי להצביע על לחץ, ובוודאי לא על לחץ פסול החוצה גבולות של הגיון והגינות.

גם בהנחה שהסוכן שילם על חלק מהמשקאות באותו ערב, בית-המשפט השתכנע כי לכל היותר, מדובר באקט מקרב ויוצר אמון, ולא כזה אשר נועד לטשטש את "יכולת ההתנגדות של הנאשם" כפי שנרמז. אף הנאשם ציין בעדותו כי שתה משקאות אלכוהוליים עוד טרם פגישתו עם הסוכן, ומכאן שהיותו צרכן משמעותי של אלכוהול הינו נתון שאינו קשור לסוכן.

כב' השופט בני שגיא קבע כי הנאשם:

- ידע שהסוכן מעוניין לרכוש סמים;
- אמר לסוכן כי אלחרר, אותו פגש באקראי, מצוי בעסקי הסמים;
- לבקשת הסוכן, מסר לו את הטלפון של אלחרר לצורך רכישת סמים;
- אמר לו להגיד כי הוא {הנאשם} שלח אותו;
- מספר ימים לאחר מכן, כאשר אלחרר התקשר לברר אודות הסוכן שלא הכיר, אישר לאלחרר כי מדובר במכר שלו שהוא "בחור טוב".

עוד נקבע כי בהינתן העובדה כי לא היתה כל היכרות מוקדמת בין הסוכן לאלחרר, ברור כי אלמלא הפעולות בהן נקט הנאשם, לא היתה מתבצעת עסקת הסמים בין הסוכן לאלחרר.

העובדה כי בשום שלב לא עבר הסם לחזקתו של הנאשם, ממקמת את מעשיו בגדרה של עבירת התיווך בלבד, ובהקשר זה, אין נפקא מינה אם קיבל הנאשם טובת הנאשם, אם לאו.

ב- ת"פ (שלום אשד') 1536/05 {מדינת ישראל נ' איגור מולודצקי, תק-של 2007(2), 20870, 20892 (2007)} קבע בית-המשפט כי גם על-פי גרסת הנאשם, סיפק הסם, ולא תיווך בו, אף שלגרסתו התמורה היתה בקבלת חלק מהסם לשימוש שלו, בעוד לעדות הסוכן בכל עסקה נמסרה תמורה כספית, אותה קיבל לצורך זאת מהמשטרה, ואף השיב עודף כשנותר כזה.

ב- ת"פ (שלום ת"א) 38882-04-10 {מדינת ישראל נ' יאיר עדרי, תק-של 2011(1), 13795 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירה של תיווך בסם מסוכן, בכך שבתאריך 25.7.09 תיווך ללא תמורה בין סוכן משטרתי לסוחר סמים לרכישת מנת סם מסוכן מסוג קוקאין.


בין הצדדים קיים הסדר טיעון. כב' השופטת הדסה נאור לקחה בחשבון השיקולים את העובדה כי לא נרשמו לחובת הנאשם הרשעות קודמות, בכך שלא נפתחו נגדו תיקים נוספים מלבד התיק עליו הוא נותן את הדין בתיק זה; הודאתו של הנאשם ובחיסכון בזמן השיפוטי וגזרה על הנאשם מאסר על-תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים; קנס כספי בסך 750 ₪ ופסילה על-תנאי בפועל לתקופה של 30 יום למשך שנתיים.

ב- ת"פ (שלום כ"ס) 13049-08-10 {מדינת ישראל נ' מרים יצחק (עצירה), תק-של 2010(3), 85522 (2010)} הנאשמת הורשעה על-פי הודייתה בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות לפי סעיפים 14 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים.

הנאשמת בדברה האחרון הביעה חרטה והבטיחה כי תשוב לדרך הישר. בין הצדדים קיים הסדר טיעון. כב' השופט מיכאל קרשן גזר על הנאשמת מאסר בפועל למשך 9 חודשים החל מיום המעצר; מאסר על-תנאי בן 6 חודשים לתקופה של שנתיים וחתימה על התחייבות בסך של 10,000 ₪.

ב- ת"פ (שלום חי') 11126-07-10 {מדינת ישראל נ' דימיטרי אוטרשוילי, תק-של 2010(3), 25846 (2010)} הורשע הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן על-פי הודאתו בעבירה של תיווך על-פי סעיף 14 לחוק פקודת הסמים המסוכנים.

בין הצדדים קיים הסדר טיעון. כב' השופט שמעון שר אימץ את הסדר הטיעון וגזר על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים מיום מעצרו של הנאשם; מאסר על-תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים לעבירות מסוג פשע על-פי פקודת הסמים המסוכנים ומאסר על-תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים לעבירות מסוג עוון.

הפסיקה לא מצאה נפקא מינה בין עבירת התיווך בסם מסוכן לבין הסחר בו. ב- בש"פ 5714/03 {יזהר ג'ובני נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 3416 (2003) קבע כב' השופט ס' ג'ובראן כדלקמן: "בא-כוח העורר טען כי העורר הינו בגדר מתווך ולא בגדר סוחר. לטעמי, אין זה מעלה או מוריד, זאת מאחר ואין לומר כי תיווך בעסקת סמים הינה פחותת ערך מאשר סחר בסמים, אדרבא: תיווך משמש חוליה בשלשלת, ושבירת חוליה אחת עשויה לשבור את השלשלת כולה {ראה בש"פ 2294/02 סלימאן אלסנע נ' מדינת ישראל, תק-על 92(2), 2105 (1992)}, כך שאין הבדל בין סחר בסמים לבין תיווך בעסקת סמים לעניין בחינת מסוכנות העורר {ראה בש"פ 2179/99 טומי מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2), 187 (1999)}" {ראה גם ת"פ (שלום ב"ש) 1092/09 מדינת ישראל נ' אטיאס אברהם - בעצמו, תק-של 2009(3), 20480, 20481 (2009)}.

ב- ת"פ (שלום יר') 3776/03 {מדינת ישראל נ' יצחק עליה בן משה, תק-של 2004(3), 10895, 10900 (2004)} נדונה השאלה האם מדובר בתיווך לעסקת סמים או בניסיון לסחר בסמים?

בית-המשפט קבע כי אף שטענת הנאשם לעניין זה הינה, אף היא, גרסה כבושה, ניתן למצוא בסיס לטענת הנאשם בהשתלשלות העניינים במהלך העסקה. הסוכן המשטרתי פנה לנאשם לקבלת סמים. אולם אין כל הוכחה כי לנאשם היה מלאי של סמים. הנאשם הגיע למקום העסקה יחד עם נאשם מס' 2, הנאשם הפנה את הקונה לנאשם מס' 2 שהחזיק בסם והטמין אותו, ולמעשה לא הוברר עד תום חלקם של כל אחד מהמעורבים בהשגת הסם והעברתו.

לאור האמור לעיל, ואף שהנאשם נכח בעת עסקת הסמים, ישנו ספק באשר לחלקו של הנאשם בעסקה, ונותרת אפשירות, לא בלתי-סבירה, לפיה הנאשם תיווך בין הסוכן לבין ספק הסם ולא ביצע את עסקת הסמים בעצמו.

לפיכך יש מקום להרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 14 לפקודת הסמים המסוכנים.