פסיקת פיצוי מסוג עגמת נפש בתביעות ליקויי בנייה
הפרקים שבספר:
- איתור הנזק והפיצוי
- מבחנים לקביעת ערכו הכספי של הפיצוי
- מידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי
- הגישה המעמידה את המבחן על מידת הוודאות הסבירה
- מידת הוודאות הסבירה וההבדל בין סעיף 10 לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות)
- סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) כמכשיר להקלת מלאכת השומה
- הפעלת שיקול-הדעת - סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) אינו סעיף עונשי
- שיקולי בית-המשפט בקביעת הפיצוי בגין עגמת נפש - כללי
- התנהלות המפר-הנתבע
- עלות התיקונים
- משך הזמן בו סובל התובע מן הליקויים
- התנהלות התובע
- ליקויים בעלי השפעה שלילית על החיים בדירה וכאלה המורגשים פחות
- נוכחות הדיירים בדירה בעת ביצוע עבודות התיקון, אי-נוחות ודיור חלופי
- התערבות בית-משפט שלערעור
- קבלת הנחה איננה שיקול בהפחתת או מניעת פיצוי בגין עגמת נפש
- טענה סתמית שלא הוכחה כעגמת נפש ושלילת פיצוי בגין ראש נזק זה
- פסיקת פיצוי במקרה של חוזה שבוטל
- דירות יד שנייה
- פסיקת בית-המשפט העליון
- בית-המשפט המחוזי בשבתו כערכאה ראשונה
- בית-המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור
- פסיקת בית-המשפט השלום
הגישה המעמידה את המבחן על מידת הוודאות הסבירה
גישת הוודאות הסבירה היא הגישה המוצדקת שיש לנקוט בה בעת קביעת גובה הפיצוי. גישה זו אינה דורשת ודאות גמורה, אך מצד שני גם אינה משאירה את קביעת הפיצוי לאומדן בלבד.כשנפגע הוכיח את נזקו ואת שיעור הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה, זכותו לקבל פיצוי לפי ההוכחות שהגיש לבית-המשפט, ואין זה יהיה מוצדק כי בית-המשפט יתעלם מההוכחות שהביא הנפגע ויפסוק על-פי אומדן.