פסיקת פיצוי מסוג עגמת נפש בתביעות ליקויי בנייה
הפרקים שבספר:
- איתור הנזק והפיצוי
- מבחנים לקביעת ערכו הכספי של הפיצוי
- מידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי
- הגישה המעמידה את המבחן על מידת הוודאות הסבירה
- מידת הוודאות הסבירה וההבדל בין סעיף 10 לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות)
- סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) כמכשיר להקלת מלאכת השומה
- הפעלת שיקול-הדעת - סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) אינו סעיף עונשי
- שיקולי בית-המשפט בקביעת הפיצוי בגין עגמת נפש - כללי
- התנהלות המפר-הנתבע
- עלות התיקונים
- משך הזמן בו סובל התובע מן הליקויים
- התנהלות התובע
- ליקויים בעלי השפעה שלילית על החיים בדירה וכאלה המורגשים פחות
- נוכחות הדיירים בדירה בעת ביצוע עבודות התיקון, אי-נוחות ודיור חלופי
- התערבות בית-משפט שלערעור
- קבלת הנחה איננה שיקול בהפחתת או מניעת פיצוי בגין עגמת נפש
- טענה סתמית שלא הוכחה כעגמת נפש ושלילת פיצוי בגין ראש נזק זה
- פסיקת פיצוי במקרה של חוזה שבוטל
- דירות יד שנייה
- פסיקת בית-המשפט העליון
- בית-המשפט המחוזי בשבתו כערכאה ראשונה
- בית-המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור
- פסיקת בית-המשפט השלום
דירות יד שנייה
ב- ע"א 8265/96 {רמט בע"מ נ' מנחם בריברום, פ"ד נז(1), 486, 495 (2002)} עסקינן בדירות שנמכרו עם ליקויי הבנייה שהיו בהן.בית-המשפט ציין כי נקבע על-ידי הערכאה קמא, כממצא עובדתי, כי היו ליקויי בנייה בדירותיהם של המשיבים הרלבנטיים, אך הם לא זכאים לפיצוי בגין ראש נזק זה, מכיוון שמכרו דירותיהם עם הליקויים ובשל כך קיבלו את מחיר השוק עבור דירות אלה, ולכן קבעה הערכאה קמא כי יש לפצותם בגין ירידת ערך ועגמת נפש בלבד.
בית-המשפט ציין כי "בחוזי המכר עם הקונים החדשים, אישרו הצדדים כי ידוע להם על התביעות כנגד המערערת, וכי כל תשלום או זכייה שיתקבלו בגינן יהיו של המשיבים".
בנסיבות אלה, יש להניח, כי התמורה שנתקבלה בגין הדירות שנמכרו, לא הייתה תמורה בגין דירות "תקינות".

