botox
הספריה המשפטית
פסיקת פיצוי מסוג עגמת נפש בתביעות ליקויי בנייה

הפרקים שבספר:

סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) כמכשיר להקלת מלאכת השומה

1. כללי
מלשונו של סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) עולה כי נפגע זכאי לפיצויים בעד נזק שנגרם לו בשל ההפרה. הנזק הנטען על-פי סעיף הנ"ל יכול שיהא ממוני, ויכול שיהא נזק לא ממוני, כדוגמת כאב וסבל, אי-נוחות או פגיעה ברגשות.

חוק התרופות פועל בניגוד לגישה המחמירה שנהגה בעבר במשפט האנגלי לעניין האחריות החוזית בגין נזק לא ממוני, ואשר המשפט האנגלי משתחרר ממנה בשנים האחרונות.

קשה להצדיק הבחנה בין תחום הנזיקין, בו מוכר הפיצוי בגין נזק לא ממוני, לבין תחום החוזים, בו הוטלו הגבלות שונות על ההכרה באחריות המפר. סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) אינו מבחין בין נזק ממוני לבין נזק שאינו ממוני, וקובע, כי בשני המקרים זכאי הנפגע לפיצויים {ע"א 348/79 חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי, פ"ד לה(4), 31 (1981) (להלן: "פרשת גולדמן")}.

2. המבחנים שנקבעו בפסיקת בית-המשפט לעניין הוכחת נזק לא ממוני
יש לערוך שתי בדיקות, הן בנוגע לנזק ממוני והן בנוגע לנזק לא ממוני:

הראשונה, קביעת היקפו ומידתו של הנזק הלא ממוני, שבגין התרחשותו אחראי המפר. זוהי בחינה, המבקשת לתחם את הנזק על-פי אמות-מידה של סיבתיות וצפיות.

השנייה, קביעת שיעור הפיצויים, לו זכאי הנפגע, בגין הנזק שנגרם לו. בחינה זו מבקשת לערוך שומה וכימות, ובמסגרתה יש לבחון את סכומי הכסף, שיש בהם כדי לפצות את הנפגע על הנזק הלא ממוני, שנגרם לו.

בחינה שנייה זו סבוכה היא לעניין הנזק הלא ממוני, שכן, הן בתביעות נזיקין והן בתביעות חוזיות, אופיו הלא ממוני של הנזק מקשה על מתן הערכה ממונית בדבר סכומי הכסף, שיהיה בהם כדי לפצות את הנפגע.

לעניין זה נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) לפיה "רשאי בית-המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין". בכך הוקלה במידת מה מלאכת השומה והכימות.

על-אף האמור לעיל, אין להפריז במידת ההקלה החלה בעת ביצוע הכימות של הנזק הלא ממוני, שכן שיקול-הדעת הנתון לבית-המשפט צריך להיות מופעל במסגרת כלל השיקולים הקבועים בחוק החוזים (תרופות).

הנה-כי-כן, בית-המשפט אינו רשאי לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני שאינו מקיים את מבחני הצפיות והסיבתיות הקבועים בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות). אין זה סביר כלל, כי פיצויים בגין כאב וסבל בתחום הנזיקין יהיו חייבים לעמוד במסגרת מבחנים אלה, ואילו פיצוי במסגרת דיני החוזים יהיה פטור מהם.

יש לציין, כי ב- ע"א 348/79 {פרשת גולדמן} פנה בית-המשפט למבחן האדם הסביר לצורך בדיקה האם התקיים מבחן הצפיות, שכן אין בפניו ראיות לעניין צפייתם הספציפית של הצדדים לדיון.

כך, נקבע לעניין איחור במסירת דירה כי "מתקשר חוזי סביר היה צופה, כי איחור במסירתה של דירת מגורים יגרום סבל נפשי ועגמת נפש לקונה המאוכזב".

לכן, בפרשת גולדמן פסק בית-המשפט לקוני הדירה פיצויים בגין סבל ועגמת נפש בשל האיחור במסירת הדירה, אך לא בשל כניסתם של הקונים לדירה בטרם הייתה מוכנה למגורים, שכן במעשה זה הם נטלו את החוק לידיהם.