רישוי עסקים - הלכה ומעשה
הפרקים שבספר:
- חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968
- הגדרות ופרשנות
- נורמות ההתנהגות הנדרשות מן הרשות המקומית
- סמכויות הרשות וחובותיה
- חופש העיסוק והחלטות הרשות
- חובת ההנמקה
- בית-המשפט לעניינים מינהליים - התנהלות האזרח
- שיקול-דעת הרשות והתערבות בית-המשפט
- מדיניות הרשות - קווי מדיניות וחריגה מהם
- התנגדות משטרה
- שיקולים חינוכיים
- תכנון ובניה
- איכות הסביבה
- שיקולים דתיים
- רוכלות
- מקומות רחצה
- רשות הכבאות
- אכיפת חוקי הרישוי - כללי
- סוגי סירוב לניהולו של עסק - חידוש או ביטול רישיון
- צו הפסקה מינהלי
- צו מניעת פעולות (סעיף 22א לחוק רישוי עסקים)
- צו לפי סעיף 24 לחוק רישוי עסקים
- צו מכוח סעיף 23 לחוק רישוי עסקים - סגירת עסק של מכירת משקאות משכרים
- צווי תפיסת מיטלטלין וכל חפץ לרבות מרכולתו של רוכל וכניסה לחצרים
- צווי בית-משפט מכוח סעיפים 16 ו - 17 לחוק רישוי עסקים
- עסקים שכנים - תביעת פיצויים מעסק ללא רישוי
- "הגנה מן הצדק"
נורמות ההתנהגות הנדרשות מן הרשות המקומית
כללי המשפט המינהלי מטילים על הרשות הציבורית חובה מוגברת לנהוג בתום-לב, בהגינות, ביושר, בסבירות ובשוויון, העולה על הנדרש מן המתקשר הפרטי. חובה מוגברת זו מתחייבת מתפקידה המיוחד של הרשות כנאמן הציבור, ונובעת גם מקיומם של יחסי מרות בין הרשות לבין האזרח, שאינם יחסי שוויון כוחות המאפיינים יחסים בין פרטים {ת"א (חי') 11135/06 ברסלקור בע"מ נ' עיריית חיפה ואח', תק-של 2008(3), 2191 (2008); ע"א 207/79 רביב משה ושות' בע"מ ואח' נ' בית יולס בע"מ ואח' וערעור שכנגד, פ"ד לז(1), 533, 538 (1982)}.אכן כל מערכות היחסים בין האזרח והרשות עוברות בכור ההיתוך של חובות מוגברות כנ"ל והרשות לא נשמעת בטענות שאולי יימצא מקומן בפיו של אזרח בהתנגשות בינו לבין הרשות או אזרח אחר במסגרת המשפט הפרטי.
הרשות המקומית הינה רשות ציבורית על כל המשמעויות וכל הנובע ממונח זה לצורך בחינת דרכיה והליכותיה של הרשות. כרשות ציבורית חלות עליה נורמות התנהגות יוצאות דופן במוסריותן ותום-הלב מעבר לאלה הנדרשות מן האדם הפרטי. נורמות אלה אופפות את הליכותיה בין שמדובר בפעולות שהן פועל יוצא ממעמדה כרשות ציבורית ובין אלה הנובעות מפעולות שאופיין הינו מגדר המשפט הפרטי. ההלכה הפסוקה החמירה עד מאוד בדרישות הנומטיביות מן הרשות בשל חוסר האיזון במאזן הכוחות הכלכלי והאחר בין הרשות לבין האזרח.
לעניין חוזה רשות קבע בית-המשפט ת"א (יר') 3280/01 {פרטנר תקשורת בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התקשורת, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.10.06)} כי חוזה רשות הוא חוזה שצד אחד לו היא רשות ציבורית, והצד האחר הנם אדם או תאגיד פרטי.
כל חוזה רשות טומן בחובו היבטים ציבוריים ופרטים, ולכן חלות עליו שתי מערכות דינים, בו-זמנית, ב"דואליות נורמטיבית": מערכת דיני החוזים, מחמת מהות הפעולה המשפטית הנדונה {חוזה או מכרז טרום חוזי} ומערכת דיני המינהל הציבורי, מחמת מיהות הגוף המתקשר {רשות ציבורית}.
זאת ועוד. כללי המשפט המינהלי מטילים על הרשות הציבורית חובה מוגברת לנהוג בתום-לב, בהגינות, ביושר, בסבירות ובשוויון, העולה על הנדרש מן המתקשר הפרטי. חובה מוגברת זו מתחייבת מתפקידה המיוחד של הרשות כנאמן הציבור, ונובעת גם מקיומם של יחסי מרות בין הרשות לבין האזרח, שאינם יחסי שוויון כוחות המאפיינים יחסים בין פרטים.